כשעה ורבע נסיעה מוונציה, בדרך שלאורכה כרמים, חורשות, נהרות, שדות ועיירות כפריות, מביאות אותך לעיירה קטנה וציורית, ששמה, ספילימברגו (Spilimbergo), כשהוא מתנגן בהגייה איטלקית, נשמע כמו המקום הרומנטי ביותר בעולם.
ספילימברגו היא המֶכּה של אמנות הפסיפס והמשך ישיר לתרבות האיטלקית, שהפכה את המוזאיקה לאמנות נחשקת ואימצה אותה לפני כאלפיים שנה. לפסיפס יש כאן מקום של כבוד, והוא מקודש כמעט, בזכות בית הספר הגבוה למקצועות הפסיפס, היחיד בעולם שגם מכשיר מורים. הוא שוכן בבניין צנוע למראה, שבתוכו פועמת יצירתיות אמנותית מרשימה. בקרב כ-12 אלף תושבי העיירה מתגוררת העילית המקצועית בתחום, כולל בעלי מלאכה, אמנים, מורים, יצרנים ומתקינים, והיא מושכת חובבי אמנות בכלל ופסיפס בפרט. בקיץ, כשהסטודנטים בחופשה, נערכים קורסים לקהל הרחב, וכך מצאתי גם אני את עצמי נוהה בעקבות היופי למחוזות חדשים ומרגשים.
בבית הספר מלמדים שיטות וטכניקות שונות בפסיפס – רומי, ביזנטי ומודרני, והמבנה הוא היכל פסיפסים מעורר השתאות. כל שיטוט הוא חוויה אמנותית מסעירה, כי המסדרונות עמוסים בעבודות מקסימות של מורים ותלמידים, על הקירות ועל הרצפות, ואפילו על שולחנות הקפטריה. בחצר ניצבים פסלים עוטי פסיפס ססגוני, קירות וחומות מתמלאים ביצירות. בקיץ שעבר נחנכה במקום, לראשונה, גלריה חדשה עם עבודות של אמנים בינלאומיים, אירוע שהיה ציון דרך מרגש. בסוף אותו שבוע הגיעו לבית הספר מטיילים סקרנים שקינאו בקנדית, בצרפתייה, בשני אחים הולנדים ובשתי ישראליות, שעמלו לחבר אבן לאבן בחדווה ובאהבה גדולה.
פסיפס בלי הפסקה
טיול בעיירה עצמה מרגיש כמו במוזיאון פתוח, כי הפסיפס נמצא בכל מקום, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מה-ד.נ.א המקומי – בכיכרות, ברחובות ובפתחי החנויות. יצירות מרהיבות, פסלים עטופים בפסיפס, עבודות שמעטרות קירות, ושלטים קטנים או גדולים שמוסיפים לאווירה אמנותית מהפנטת. מרכז העיירה קטן וקרוב לרובע העתיק, כך שטיול רגלי הוא הדרך הטובה ביותר לחקור אותה. ברובע העתיק השתמרו סמטאות ישנות, אבן לצד אבן, שמזכירות במשהו את ירושלים. אפשר לבקר בקתדרלה מהמאה ה-13 ובמבצר עם החומות והמגדלים, לשוטט בין החנויות הקטנות של (עוד) אמני פסיפס, להתפעל מתצפית נוף יפהפייה, ובעיקר, ליהנות מהשלווה. האיטלקים, כידוע, אינם ממהרים, הכל פיאנו פיאנו, ואת הרוגע הזה נעים לחוש בבתי הקפה הנעימים.
גם סביבותיה של העיירה מזמינות לביקור, והאזור משובץ כפרים קטנטנים קסומים, טובלים בירוק של שדות וחורשות. חובבי טיולים יוכלו ליהנות מטיולי סוסים, מסלולי רכיבה על אופניים, טיולים רגליים בהרים, וגם רפטינג, כי זהו אזור שופע במים, הרבה מים. סמוך לעיירה עובר הנהר Tagliamento העצום והרחב, שמנקז את מי השלגים והגשמים מהרי הדולומיטים ומביא אתו, מלבד המון מים, גם חומר גלם שהיה חשוב בתחילת דרכו של בית הספר לפסיפס – אבנים.
כיום חומר הגלם העיקרי הוא הסמלטי (Smalti) – זכוכית צבעונית, שמיוצרת במקום (ובוונציה) בשיטות מסורתיות בכאלף גוונים עזים ומרהיבים, כמו במפעל המקומי של משפחת דוֹנה. השכן משמאל הוא ג'ובאני טראוויסנוטו (http://travisanutto.it/en), יצרן פסיפסים מהגדולים בעולם, אשר מתרגם עבודות אמנות ליצירות פסיפס ענקיות, שמכסות קירות, תקרות או רצפות – ברכבת התחתית בניו יורק, בנמלי תעופה, בשגרירויות, במבנים ציבוריים ועוד. ממקום משכנו הוא מייצא לעולם מיליוני מטרים רבועים של מלאכת מחשבת, ונשאר בספילימברגו בזכות חומרי הגלם ואנשי המקצועי הטובים ביותר. גם אני הייתי מוכנה להישאר שם, ולו רק עוד קצת.
Scuola Mosaicisti Friuli
(בית הספר למקצועות הפסיפס)
Via Corridoni 6, Spilimbergo
(+39) 0427 2077
