בשנת 1912, ברפובליקה הדומיניקנית, הקים ארתורו פואנטה את חברת ייצור הסיגרים הנושאת את שמו עד היום. שלושה דורות של עשייה שהפכה לאבן יסוד בתעשיית הסיגרים של הרפובליקה הדומיניקנית ובעולם כולו. סדרות סיגרים שהפכו לסמל של איכות ויוקרה קלאסית. פואנטה פואנטה אופוס X, גרנד רזרבה, דון קרלוס, המינגוויי, מגנום R – סיגרים שחובה על האפיסיונדוס לטעום.
את קרלוס (קרליטו) פואנטה, הדור השלישי למשפחה של מגדלי טבק ויצרני סיגרים, המכהן כיום כנשיא החברה, אני פוגש באופן די נדיר בתערוכת הסיגרים "אינטר טבק" בדורטמונד, גרמניה. מנצל את ההזדמנות ויושב אתו לשיחה מרתקת, שבה הוא מספר על אוסף החוויות שלו מילדותו כגורם המניע לפעילותו ולחזונו. סיפור חייו של קרליטו מוביל לפרויקט הדגל שאימץ לעצמו ולמותג שאותו הוא מייצג.
קרליטו, איך נראתה הילדות שלך?
"גדלתי בבית עץ קטן של סבי הצמוד למפעל הסיגרים שבבעלות המשפחה. הייתי הבן הראשון להורי וכך גם הנכד הראשון לסבי. כל עולמה של המשפחה התנהל סביב מפעל הסיגרים. סבי אפילו שילם בקופסאות סיגרים לחברו הרופא שיילד אותי… כך שסיגרים הם כל חיי מיום הולדתי. גדלתי בבית של נתינה. בזמן שסבי גִלגל סיגרים ונעזר בשכנים ובמפעלים האחרים בעת הצורך, סבתי נהגה להכין לכולם אוכל ולארח אותם. אני ספגתי את זה מינקות".
מהו בשבילך ערך הנתינה?
"בחיי למדתי שהסיפוק הגדול ביותר בחיים הוא הנתינה בחזרה לקהילה. עבדנו קשה כדי להגיע לאן שהגענו, בורכתי בכך שאני חלק ממשפחה של מותג סיגרים מוצלח כל כך, ולכן הרגשתי שזו השליחות שלי להעניק לקהילה.
"בסיגר יש משהו קוסמי. הסיפור בסיגרים הוא האנשים שמאחורי הסיגר. אנשים מכל קצווי עולם, עם רקעים ועיסוקים שונים, בעלי גזע ומין שונים, כשהמחבר ביניהם הוא הסיגר. דרך הסיגר אנחנו דואגים לרתום את חובבי הסיגרים למען הקהילה".
ספר לי על העמותה שהקמת, שאטו דֶה לה פואנטה.
"עמותת שאטו דה לה פואנטה, הנקראת על שם חוות הטבק והייצור שלנו, הוקמה בשנת 2001. זה היה לאחר שנחשפתי לעובדה שילדים בני שש עד שמונה נהגו להגיע למפעל לבקש עבודה. בכל ביקור שלי במפעל ראיתי כ-30 ילדים שלא הלכו לבית ספר, כי פשוט לא היו בתי ספר באזור. חשתי צורך עמוק לדאוג שהילדים האלה יצליחו בחיים ולמלא את מחסורם. בעזרת השותפים והמפיצים שלנו בארצות הברית, משפחת ניומן, יצרנו קונספט של חדרי לימוד קטנים ל-20-15 ילד בכיתה, שילמדו כלים בסיסיים של כתיבה וקריאה. זה צמח וגדל למוסד שמשתרע על 26 אייקר, אשר כולל גן, בית ספר וחוגים כגון קרב מגע, מוזיקה, בלט וספורט, וגם מגרשי כדורסל ובייסבול. כל אלה מעניקים מסגרת לכ-500 תלמידים, ויש לנו כבר בוגרים שתורמים חזרה לקהילה.
"כל הדבר הזה נוצר ומתקיים תודות לעוסקים במלאכת יצירת הסיגר פואנטה ולחובבי הסיגרים ברחבי העולם, המגייסים בכל שנה כספים למען הפרויקט ולמען עתיד הילדים. הפרויקט אף הוכר על ידי האו"ם כמודל באיים הקריביים לנתינה לקהילה. וכשאני מבקר בכל שבוע ורואה את הילדים לומדים ושומע אותם מדברים בשלוש שפות, אני יודע שהם העתיד של העולם ובמקום להיות נטל הם יועילו ויתרמו לחברה. זה נותן לי את הסיפוק הכי גדול, בייחוד כשאני יודע שזה נוצר בעזרת חובבי הסיגרים".
החופש להביע את עצמך
ספר קצת על חברת ארתורו פואנטה.
"הפירמה טבקלֶרה פואנטה קיימת כבר 103 שנה. סבי ואבי הם שלימדו והכשירו אותי. אני מאמין מאוד במסורת ובמשפחתיות ולא מכיר דרך אחרת. זה מה שמניע את התשוקה שלנו לעשייה בשוק של חברות ענק. אנחנו שולטים ובעלים בכל תהליך גידול הטבק ושלבי הייצור, עד לסיגר עצמו, כולל אריזה וייצור קופסאות הסיגרים. אנחנו מייצרים ומשווקים ברחבי העולם כ-30 מיליון סיגרים בשנה, ונמשיך בעקביות לספק לחובבי הסיגרים שאוהבים אותנו את הסיגר המושלם".
איך תשפיע עליכם הסרת האמברגו האמריקאי על קובה?
"בעניין הזה יש לי את המתכון שלי", משיב קרליטו ומשווה את עצמו לשף. "אני מכיר ומגדל בעצמי את המרכיבים, ולכן לעולם לא אכניס טבק שאותו לא גידלתי בעצמי. אני גם דואג לפקח על כל התהליך מתחילתו ועד סופו. לכן אם תהיה אפשרות להקים מפעל ולגדל את הטבק בקובה ולשלוט בכל התהליך, אשמח על ההזדמנות".
ועד שזה יקרה הוא ישמח לשתות עם הקובנים רום ולעשן סיגר, לחבק אותם, לשוחח אִתם על החיים. החופש, לדבריו, הוא דבר חשוב, אך השמחה הטבעית של הקובנים, שעליה מספרים כל מי שביקרו בקובה, נובעת מהיכולת של האדם לשרוד ולהסתגל למציאות יחד עם משפחתו והאנשים שאוהבים אותו, ולזה אין מחיר.
הוא נזכר בילדותו הדלה, שהיתה דווקא התקופה המאושרת בחייו. מציין שהוא חי כיום ברמה גבוהה ובוודאי לא יוכל לחזור לרמת החיים של ילדותו, אך אינו בטוח שהיום הוא מאושר יותר מאשר אז. "הדבר החשוב ביותר הוא החופש להביע את עצמך, ליצור, ולכבד את האנושיות", הוא אומר.
במבט לעתיד, מהו החזון שלך?
"החזון שלי הוא להביא אל העולם את הסיפור של משפחת פואנטה, את המסורת שלה, את מגדלי הטבק שלנו, את מגלגלי הסיגר ואת כל העוסקים במלאכת ייצור הסיגרים המיוחדים של המשפחה. לבחור את השותפים שיפיצו את הסיגרים שלנו ברחבי העולם, שיחוו וירגישו את התשוקה ואת האהבה שאנו משקיעים, את ההיסטוריה מאחורי כל סיגר וסיגר, את הדם, היזע והדמעות, וכך יעריכו יותר ויותר את הסיגר שהם טועמים.
"יחד עם זאת, תמיד נהיה יצרני סיגרים צנועים, שעובדים קשה כדי להצליח ולתת בחזרה. בכל פעם שאני לוקח שאיפה מהסיגר והעשן עולה השמיימה, אני יודע שסבי ואבי, ששימשו לי השראה, גאים בנכד והבן קרליטו".
לסיום הריאיון מזכיר לי קרליטו את ביקורו האחרון בישראל, לפני חודשים אחדים, ביקור שהותיר בו רשמים עזים, כאלה שלא חווה מימיו בשום מקום אחר בעולם. לחובבי הסיגרים בכלל הוא אומר שכולנו קבוצה אחת ויחידה, שנהנית מהטוב ביותר בחיים. "זה לא הסיגרים, כי אם האנשים שמאחורי הסיגר. שרוצים ליהנות מחברתם של עמיתיהם חובבי הסיגר, לקבל השראה עם סיגר ואפילו ליהנות מרגע לבד בחברתו של סיגר משובח, משום שהוא היחיד שתדבר אתו ויסכים איתך בכל מילה".
