אמן אמריקאי ודמות מרכזית בתנועה הניאו-מושגית של שנות השמונים. ידוע בעיקר בזכות ציוריו הגאומטריים בסגנון מינימליסטי בצבעי ניאון ססגוניים וזרחניים.
לעיר ניו יורק היתה השפעה מתמשכת על השפה האמנותית של האלי, והוא התלהב מהתכנון הגאומטרי של הרשת האורבנית ("Grid Plan") שראה סביבו, אשר בה רחובות העיר מצטלבים בזוויות ישרות ויוצרים רשת של שתי וערב. הוא אף הביע את תחושת הבדידות שלו בעיר באמצעות ציור מוטיבים אדריכליים דמויי חלונות מלבניים עם "סורגים"– שאותם כינה "בתי כלא" ו"תאים"–המחוברים ביניהם באמצעות קווים ישרים בצורת צינורות זוויתיים כמו במפה של תכנון ערים. צורות אלה, שאותן פיתח בתחילת שנות השמונים, הפכו לבסיס הציור שלו בעשורים שלאחר מכן. הוא משתמש בצבעי ניאון זרחניים כדי להעצים את הצבע וליצור מראה זוהר, שמזכיר את האורות המלאכותיים של החברה הפוסט-מודרנית ואת השלטים הבוהקים של שנות השמונים.
האלי שאב השראה מהשפה הגאומטרית של אמנים כמו פיט מונדריאן ההולנדי, יוזף אלברס הגרמני ודונלד ג'אד האמריקאי. לצד הקריירה שלו כאמן הוא גם ניהל במשך תשע שנים את הלימודים לתואר שני בציור והדפס בבית הספר לאמנות באוניברסיטת ייל, והוציא לאור את המגזין "אינדקס"–מגזין ראיונות עם דמויות ידועות בתחומי האופנה, מוזיקה, קולנוע ואמנות.
עבודותיו של האלי נמכרות בסכומים בני שש ספרות, ורבות מאוד מהן נמצאות באוספים חשובים כמו המכון לאמנות של שיקגו, MoMA ומוזיאון וויטני בניו יורק, Tate בלונדון, מרכז פומפידו בפריז והמוזיאון לאמנות עכשווית בלוס אנג'לס.
תערוכה צבעונית של פיטר האלי בגלריה Forsblom בשטוקהולם.
שורה תחתונה: ססגוניות בזוויות ישרות
לסקירה על יצירות אמנות נוספות היכנסו כאן
