שמים נמוכים בגוני אפור ושחור מקבלים את פני כשאני יוצא מתחנת הרכבת. קררר, והרוח והגשם מצליפים ללא רחם. הים גועש, וגליו הגבוהים שועטים לכל כיוון אפשרי. הרחובות רטובים וריקים, ורק צריחות השחפים מתגברות על שאון הסופה. ספינת דיג חבוטה נכנסת במהירות לנמל הדייגים. הספינות האחרות במרינה מכונסות כעדת פינגווינים מבוהלים. יום חורף ב-Les Sables d’Ollone, על חוף האוקיינוס האטלנטי, צרפת.
ב-1 ביולי 2018 יצאו מכאן 18 שייטים נלהבים ומטורפים למדי על מנת לקחת חלק ב-Golden Globe Race – האוורסט של עולם השַיט התחרותי: הקפת העולם לשייט בודד, ללא הפסקה וללא כל סיוע חיצוני, על גבי ספינות מפרש באורך כעשרה מטרים, שבהן מותר להתקין רק ציוד שפותָח לפני יולי 1968. 18 הרפתקנים, חלקם שייטים מנוסים מאוד, אחרים חולמים חסרי ניסיון כמעט ובהם אישה אחת (כתבה נרחבת על תחרות Golden Globe פורסמה בגיליון 130 של מגזין זה).
ב-27 בינואר 2019, בעוד אני משתופף מול הרוח והגשם הקר, חמשת השייטים שנותרו בתחרות משייטים עדיין, כל אחד מהם בבדידות מזהרת, על סיפון ספינתו הקטנה. האחרים פרשו, אם מתוך בחירה ואם משום שספינותיהם לא שרדו את הסערות האימתניות במהלך המסע הארוך.
באתי ל-Les Sables d’Ollone על מנת לצפות בהגעתו של השייט הצרפתיJean-Luc van den Heede , המכונה בקרב עמיתיו VDH, אשר נמצא ברגע זה במרחק כ-400 ק"מ מקו הגמר. בעוד אני נמלט מהסערה אל חיקו החמים של המלון, ז'אן-לוק מתמודד במפרץ ביסקאיה עם אותה סערה. אחריו, במקום השני ובמרחק כ-500 ק"מ, ההולנדי Mark Slats. שלושת השייטים האחרים לא עברו עדיין את כֵף התקווה הטובה, כך שהם במרחק 4,000 ק"מ ויותר מהמובילים.
הגעתו של ז'אן-לוק צפויה למחר בשעות הבוקר, אך הסופה המשתוללת במפרץ ביסקאיה למוד הסערות מעכבת את התקדמותו. כאילו נפטון, אל הים, מחליט להעמיד את השייט המופלא הזה בעוד מבחן אחרון, שגם אותו הוא שורד כמובן ומודיע כי הוא צפוי לחצות את קו הגמר רק מחרתיים בבוקר.
שורד אולטימטיבי
מיהו ז'אן לוק, VDH, שבגיל 73 הצליח, ברוב מהלך התחרות, להוביל במאות מיילים ימיים על המתחרים האחרים ולהגיע למקום המפגש בטסמניה שבועיים לפני השייט שאחריו? זה הישג מופלא, שמקורו בעיקר בניסיון שלו כשייט תחרותי. ז'אן-לוק הוא למעשה אחד השייטים התחרותיים המנוסים ביותר בעולם כשייט בודד. הוא סיים במקומות השני והשלישי בתחרות Vende Globe, גם היא לשייטים בודדים, אך בסירות גדולות ומודרניות, מצוידות במיטב הטכנולוגיה לרבות תקשורת לוויינית רצופה. הוא מחזיק בשיא המהירות של הקפת העולם לשייט בודד ללא הפסקה ובכיוון נגדי למשטר הרוחות, דהיינו מזרחה, ולא מערבה כפי שיש להפליג. מורה למתמטיקה, שלמד שיט כילד בנורמנדי אך החל את הקריירה כשייט מקצועי מאוחר הרבה יותר.
עד נובמבר 2018 מצליח ז'אן-לוק לחמוק מהסערות העזות שפוקדות את המתחרים האחרים או לחמוק מהן, אך ב-5 בנובמבר נפטון מתפנה לטפל גם בו. 3,500 ק"מ ממערב לכף התקווה הטובה סערה הרסנית מכסה שטח רחב מהאוקיינוס, ולפיכך אין כל אפשרות להימנע ממנה. מהירות הרוח מגיעה עד 150 קמ"ש, והגלים מתרוממים לגבהים דמיוניים של עד 12 מטר. מאבק ההישרדות בעיצומו. גל גבוה במיוחד מטיל את הספינה בכוח עצום קדימה, כך שהחרטום נקבר במים והיא נעצרת באחת. טלטול מעין זה עלול לפרק את הספינה ולגרום לטביעתה המיידית. למזלו של ז'אן-לוק הסירה נשארת שלמה, אך אחת התומכות של התורן ניתקת כמעט. ז'אן-לוק חושש שעליו לפרוש והוא מתחיל לתכנן את הגעתו לצ‘ילה. בשיחת חירום עם אשתו, ובהומור שאינו עוזב אותו גם במצב חירום כזה, הוא מודיע לה כי לצערו ובניגוד להבטחתו הוא כנראה יחזור הביתה מוקדם מהמתוכנן. תוך כדי הסערה הוא דואג לחזק את התורן בחבלים נוספים, ובהמשך הוא מטפס על התורן שבע פעמים על מנת לשפר את יציבות התורן, ובסופו של דבר מגיע למסקנה שאפשר להמשיך, אך במשנה זהירות ובשיוט איטי יותר.
לפני הסערה, מרק סלאטס, הממוקם שני, נמצא במרחק כ-3,000 ק"מ מז'אן-לוק. לאחר הקפת כף התקווה הטובה ז'אן-לוק נקלע לאזור ללא רוח, והתקדמותו נעצרת כמעט. מרק הולך ומצמצם את המרחק ביניהם. בינתיים מתכנסת ועדת השיפוט ומטילה על ז'אן-לוק עונש של 30 שעות בגין השיחה עם אשתו (הטלפון הלווייני משמש רק לשיחות נכנסות ממנהלי התחרות או במקרה של חילוץ וסכנת חיים). כשבועיים לאחר שמרק עובר את כף התקווה הטובה הוא מצליח לצמצם את המרחק בינו לבין ז'אן-לוק לכדי 160 ק"מ בלבד. עם כניסתו למפרץ ביסקאיה מצליח ז'אן-לוק "לברוח" ממרק (אלוף העולם בחציית האוקינוס האטלנטי בחתירה על גבי סירה בעלת משוטים בלבד) ומגדיל את המרחק ביניהם לכדי 600 ק"מ.
"בראבו" לגיבור
בשעה שבע בבוקר, העיתונאים והצלמים שבאו לסקר את הגעתו של ז'אן-לוק מתכנסים בחדר העיתונות, וכל אחד מהם מצוּות לספינה של מתנדב מקומי. עיתונאית מבורדו ואנוכי מצוותים לסירה מנועית קטנה. הגשם נפסק אך הרוח חזקה למדי, והגלים בהתאם. בתשע אנו משייטים בתעלה המובילה מהמעגנה לים הפתוח, כאשר משני צדי התעלה נאסף כבר קהל רב. ארמדת מקבלי הפנים יוצאת לים, והגלים מתחילים לחבוט בסירה הקטנה שלנו ובאחרות. החוף נעלם, ובאופק רואים כבר מפרש כחול אל מול השמים השחורים. ז'אן-לוק, VDH, בדרך לקו הגמר.
מה עובר בראשו של השייט הזה, שרואה כל כך הרבה אנשים לראשונה אחרי 211 ימים לבד בים? האם אחרי ההתרגשות וההקלה תבוא תחושה של ריקנות או גאווה עצומה לנוכח ההישג הכביר? ההתרגשות מהמעמד מדבקת. אירוע היסטורי – שילוב של ים, כלי שיט, מזג אוויר אטלנטי ושייט בן 73 שסיים זה עתה הישג מדהים וייחודי. בתי הספר בעיירה סגורים וכל התלמידים ניצבים על גדות התעלה. ז'אן-לוק הוא מעתה גיבור לאומי. קריאות "בראבו" נשמעות מהקהל, על פי מיטב המסורת הצרפתית. מלבד קריאות אלה וצפירת כבוד מספינה של הצי הצרפתי, השקט נשמר והכל מתנהל באיפוק רב. הסירה נקשרת לרציף, ז'אן-לוק ניצב על סיפונה כשחיוך רחב נסוך על פניו. אשתו, בתו ונכדיו מעניקים לו חיבוק ראשון, וכבר מתנהלת מסיבת עיתונאים ראשונה. סר רובין נוקס-ג'ונסטון, השייט שהגיע ראשון בתחרות הראשונה בהיסטוריה, שהתקיימה לפני 50 שנה, עולה על הסירה, ושני השייטים הדגולים הללו מתחבקים זה עם זה בהתרגשות רבה.
בעוד מסיבת העיתונאים נמשכת, כולל בקבוק השמפניה המסורתי, מרק סלאטס מתקרב לכניסה של מפרץ ביסקאיה, שם נראה שהסערה הולכת ומתעצמת. דרמה נוספת מתפתחת, שבמהלכה, ובניגוד להוראות השיט של התחרות, מנהל הצוות של מרק מתקשר אליו בטלפון הלווייני ומייעץ לו לנטוש את התחרות ולמהר למצוא מחסה בלה קורוניה, ספרד, אחרת חייו בסכנה. מרק מסתובב דרומה ומתחיל להפליג על פי העצה שקיבל. גם הרפתקנים מושבעים כמוהו לא משחקים בחייהם. לאחר כמה שעות של הפלגה לכיוון לה קורוניה, מזג האוויר משתנה והסופה מתמתנת. מרק מחליט להמשיך בתחרות, וחוצה את קו הגמר כשלושה ימים אחרי ז'אן-לוק. שאר שלושת השייטים עדיין הרחק מאחור.
הבהרה ועדכון
הדברים הנ"ל נכתבו בסוף ינואר 2019. במהלך הזמן שחלף מאז כתיבתם, השלימו את המשימה גם שלושת השייטים האחרים. הנה פירוט זמני ההגעה המדויקים של כל חמשת המתמודדים שסיימו את התחרות.
מקום ראשון (מדליית זהב): Jean-Luc van Den Heede (צרפת) – סיים ביום 29 בינואר 2019. 211 ימים ו-22 שעות מהזינוק.
מקום שני (מדליית כסף): Mark Slats (הולנד) – 31 בינואר 2019. 214 ימים ו-11 שעות.
מקום שלישי (מדליית ארד): Ugu Randmaa (אסטוניה) – 10 במרץ 2019. 254 ימים ו-18 שעות.
מקום רביעי: Istvan Kopar (ארצות הברית) – 21 במרץ 2019. 264 ימים ושעה אחת.
מקום חמישי: Tapio Lehtinen (פינלנד) – 19 במאי 2019. 322 ימים ושמונה שעות.
בתחרות גולדן גלוב הראשונה בהיסטוריה, בשנת 1968, הזוכה במקום הראשון, סר רובין נוקס-ג'ונסטון, הגיע לקו הגמר 312 יום לאחר הזינוק.
להציל את סוזי
מבצע חילוץ בלב הסערה
מאז חילוצו הדרמטי של השייט ההודי טומי אבהילאש, שעליו סיפרנו בגיליון 130, היו במהלך התחרות עוד כמה מבצעי חילוץ, ובהם זה של סוזי גודול בת ה-29, האישה היחידה בתחרות.
כשהיא משייטת ממערב לכף התקווה הטובה ומדורגת במקום השלישי "מקבלת" סוזי סופה אדירה, שממנה לא ניתן לחמוק. ביום ה-157 לתחרות סירתה מתהפכת והתורן נשבר. הסירה עושה סיבוב של 360 מעלות במים ומתיישרת, סוזי נחבטת ושבה להכרתה כעבור כשעה. הסערה משתעשעת בסירה כבצעצוע, אך סוזי שורדת. בקור רוח עילאי היא מדווחת בטלפון הלווייני על מצבה ומקום הימצאה, במרחק אלפי קילומטרים מכל יבשה. למזלה, במרחק לא רב ממנה מאותרת אוניית משא סינית. הקברניט מסובב את האונייה ומגיע אל הסירה החבוטה לאחר תשע שעות הפלגה. עם אור ראשון הוא מחליט לא להוריד סירת הצלה למים הגועשים, אלא "לשלוף" את סוזי היישר מסירתה באמצעות אחד ממנופי האונייה. בכישרון רב הוא מקרב את אונייתו לסירה המיטלטלת, מרכין לעברה את המנוף, וסוזי קושרת את עצמה לקצה המנוף ומועלית אל הסיפון. אפשר לנשום לרווחה. האונייה ממשיכה לצ'ילה, ושם, בנמל הדרומי פּוּנטָה אַרֶנָס, תיפגש סוזי עם אִמה.
