רחוב טמפל, אחד הרחובות העתיקים בהונג קונג, הופך עם רדת הערב לשוק לילה מרתק. הכניסה לרחוב השוק מסומנת בשער ענק, המעוטר במוטיבים סיניים מסורתיים ובצבעי זהב-אדום שאי אפשר לפספס. בשעות היום אין שם פעילות מיוחדת, אבל משעה שתיים בצהריים מתחילים כבר להיפתח הדוכנים הראשונים. לפני השקיעה הרחוב נסגר כליל לתנועת מכוניות, ואז המבקרים מתחילים לנהור אליו.
במקום אפשר למצוא הכל. נעליים ובגדים מסורתיים לצד ביגוד אופנתי. שעונים דיגיטליים, טלפונים ניידים ומוצרי אלקטרוניקה נוספים, לצד אלמנטים של שוק פשפשים, כגון טייפים על קסטות, פטיפונים ישנים ותקליטים. אחד הכינויים של השוק הוא "רחוב הגברים", עקב ריבוי הדוכנים המציעים מוצרים המיועדים לגברים, כגון עניבות, נעליים וחליפות, אך כיום יש בשוק גם דוכנים רבים למכירת מוצרים לנשים – בגדים, תכשיטים ואקססוריז.
לא כדאי להסתפק רק בדוכנים שעל הרחוב, אלא לחפש גם את אלה המסתתרים מאחוריהם; שם נמצאים בדרך כלל הדברים המעניינים יותר. למשל, "קליניקה" של רופא סיני, שמעניק טיפולים בדיקור באמצע סיבוב הקניות הלילי.
רבים מהדוכנים הם דוכני מזון, המציעים אוכל רחוב סיני מסורתי, אך גם חטיפים ידידותיים יותר לחֵך המערבי.
אגדה מרוקאית
Jemaa el Fna, מרקש, מרוקו
כשחושבים על מרוקו של האגדות – חושבים בעצם על מרקש. העיר המדברית למרגלות הרי האטלס שימשה במשך מאות שנים צומת דרכים חשוב לשיירות הסוחרים בין אפריקה לאירופה. כך הפכה למרכז מסחרי ובידורי וגם לבירת האימפריה הבֶרבֶרית במאה ה-11.
כל המורשת הזו ניתנת לצפייה "בשידור חי" מדי יום בכיכר גֶ'מאע אל פְנא – רחבה מרוצפת עצומת ממדים, הנחשבת כיכר-העיר הגדולה בעולם. הכיכר, אשר הוכרה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית, ממוקמת בעיר העתיקה של מרקש ומוקפת בניינים עתיקים, שמכילים כיום בתי קפה ומסעדות. כל המבנים צבועים באדום בהיר, הצבע המזוהה עם העיר, שמכונה גם "העיר האדומה".
הכיכר רוחשת פעילות ייחודית לאורך כל שעות היממה. בשעות היום פועלים כאן אינספור דוכנים וחנויות של פירות וירקות, תבלינים וחמוצים, מזכרות אותנטיות, חיקויי כסף וזהב, וכל מה שתעלו על הדעת בבזאר מזרחי. וביניהם – הגילום הארצי של סיפורי "אלף לילה ולילה": קוסמים, מרקידי נחשים, מאלפי קופים, אקרובטים, ואפילו מוכרי מים, לבושים בגלימה אדומה וכובע פעמון ענק.
עם שקיעת השמש הקצב גובר, כאשר מוקמים דוכני האוכל שבהם צולים בשר כבש ועוף והעשן מיתמר למרחק. האורות נדלקים, הכיכר מתמלאת מקומיים ותיירים, ובין תמרות העשן נוצרים מעגלים סביב מספרי הסיפורים המקצועיים, שמדברים אמנם רק ערבית או ברברית, אבל מציגים את הסיפורים בדרמטיות מוגזמת, שיוצרת חוויה תיאטרלית של ממש, בעיקר לתיירים שלא מבינים מילה.
אפשר לבוא ביום, אפשר להישאר עד הלילה, אסור לפספס את ג'מאע אל פנא.
מחווה צרפתית למלכה הבריטית
Marché aux fleurs Reine Elizabeth II, פריז
שוק הפרחים המרכזי של פריז, שבימי ראשון הופך לשוק הפרחים והציפורים, ממוקם בכיכר לואי לֶפין, באִיל דה לה סיטה, האי שממנו התפתחה העיר, ובמרחק כמה צעדים מכנסיית נוטרדאם. תחנת המטרו Cite, התחנה היחידה באי, תביא אתכם ישירות לשוק, שנחנך ב-1809 ופועל במיקומו הנוכחי מאז 1873.
בעיר קיימים עוד כמה שוקי פרחים, אבל זה השוק הוותיק והייחודי ביותר. מלבד מִגוון עשיר של פרחים, אפשר למצוא בו, בין היתר, מבחר צמחים ושיחים, וכן חפצי נוי, שרובם קשורים לתחום הפרחים והגינון. בימי ראשון, כאמור, נפתחים גם דוכני ציפורים, המציעים בעלי כנף מכל הסוגים, כולל ציפורים נדירות.
כראוי לעיר שהמציאה את השיק הצרפתי, גם שוק הפרחים יפהפה ומסודר בטוב טעם. הדוכנים פועלים בביתני מתכת קבועים, אשר יוצרים מעין סמטאות פורחות וירוקות שכיף ללכת בהן לאיבוד.
ב-7 ביוני 2014 ביקרה במקום מלכת בריטניה, במסגרת ביקורה המלכותי בצרפת לציון 70 שנה לנחיתת בעלות הברית בחופי נורמנדי (6.6.1944) במלחמת העולם השנייה. לכבוד הביקור שוּנָה שם השוק ל"שוק הפרחים ע"ש המלכה אליזבת השנייה", ובכיכר אף הוצב שלט בנוסח זה. זהו כיום שמו הרשמי של השוק, וזו דרך נוספת למנוע בלבו לבין שוקי הפרחים האחרים בעיר.
תעשיית הדיג בפעולה
Tsukiji Fish Market, טוקיו
ביקור בשוק הדגים צוקיג'י של טוקיו הוא חוויה ייחודית, שמאפשרת הצצה אל מאחורי הקלעים של תעשיית הדגים העולמית, אך לא מתאימה לכל אחד. זהו שוק הדגים הסיטונאי הגדול בעולם, ובו כ-900 חנויות ודוכנים, ואחד השווקים הגדולים בעולם בכלל.
הפעילות מתחילה כבר בשעה שלוש לפנות בוקר, כשסחורה טרייה – שרק כמה שעות קודם לכן עדיין שחתה בים – מגיעה לשוק מכל רחבי יפן ומארצות נוספות. בשעה חמש בבוקר מתחילה המכירה הפומבית של הדגים – מאות דגים מסוג טונה ענק, וגם אחרים. מי שאוהב את ה"אקשן" של מכירה פומבית, שיחשוב איך זה נשמע ביפנית… זו הסיבה שתיירים רבים משכימים קום על מנת לצפות באירוע, אבל היחידים שרשאים להציע מחירים הם סוחרים מורשים. התיירים יכולים להתבונן, אך בעקבות ריבוי מבקרים, שפגע הן במכירות והן בקריטריונים הקפדניים של ניקיון והיגיינה במקום, הונהגו בשנים האחרונות כמה מגבלות, כגון ביקור בקבוצות בלבד.
המכירה מסתיימת בסביבות שבע בבוקר, ואז חלק גדול מהסחורה מועבר לדוכנים של סוחרי הדגים בשוק, והשאר מופנה למסעדות ולבתי מלון בכל רחבי העיר. אפשר לצפות בהכנת הסחורה – חיתוך הדגים באמצעות סכיני ענק או מסורים – לקראת מכירה קמעונאית או להסתובב במתחם הדוכנים החיצוני של השוק, שם ניתן לקנות דגים, כלי מטבח יפניים מיוחדים, ואף לאכול משהו מהיר, בעיקר סושי.
לקראת הצהריים הפעילות בשוק דועכת, החנויות נסגרות, ואז מגיעות מכליות המים שמנקות את השוק ומכינות אותו ליום פעילות נוסף.
ימי סייגון האחרונים
Ben Thanh Market, הו צ'י מין סיטי, וייטנאם
שוק בן טאן הוא השוק הגדול ביותר של הו צ'י מין סיטי, הגדולה בערי וייטנאם, והוא נחשב אחת האטרקציות התיירותיות שלה. השוק שוכן במרכז העיר, כולו בתוך מבנה מקורה, אחד המבנים האחרונים ששרדו מגלגולה הקודם של העיר, שנודעה עד 1976 כסייגון, בירת דרום וייטנאם.
הכניסה הראשית לשוק היא דרך שער מרשים ומעליו מגדל שעון בסגנון קולוניאלי צרפתי. השוק אכן הוקם ביוזמת הצרפתים, ב-1859, והועתק למקומו הנוכחי ב-1912. זהו שוק רחב ידיים, שהגודל, הצפיפות, המגוון והצבעוניות שבו עלולים לבלבל ולהקשות על ההתמצאות. ערבוביה צבעונית משגעת. ובכל זאת, כאן המקום האידיאלי למצוא פריטי מלאכת יד ואמנות מקומית, מוצרי במבוק, תכשיטים, בדים, בגדים מסורתיים, תיקים, מתנות ועוד. בנוסף לכל אלה יש כאן גם – איך לא – דוכנים ומסעדות למזון מהיר מקומי.
את הקניות רצוי לעשות בשעות היום, אך השוק פעיל גם בלילה, אז הוא משנה את פניו, ואווירתו נעשית אנרגטית יותר. ממול נפתחות מסעדות שמגישות אוכל וייטנאמי מסורתי, שאופיו לא התקלקל על ידי ריבוי התיירים, והוא מבושל מול עיני הלקוח. מאכלי ים, דגים צלויים, נודלס, עוגיות אורז ומאכלים נוספים, שעין זרה לא תדע לזהותם. אורות הרחוב ומבנה השוק נדלקים, מוזיקה מתחילה להישמע מהמסעדות הסמוכות, והרחבה הגדולה שמול הכניסה מתמלאת בקטנועים ובאנשים, מקומיים בעיקר, שבאים לנקות את הראש בסוף היום. אווירה שמזכירה קצת את האווירה התזזיתית של לילות סייגון כפי שהיא מוצגת בסרטים האמריקאיים על מלחמת וייטנאם.
זיכרונות מג'וליה רוברטס
Portobello Road Market, נוטינג היל, לונדון
השוק ברחוב פורטובלו שבמערב לונדון החל את דרכו באמצע המאה ה-19, כשוק איכרים, והוא פועל עד היום, במשך כל ימות השבוע, בחלק הצפוני של הרחוב. אבל ההתרחשות האמיתית היא בשבתות, כשסוחרי העתיקות יוצאים אל הרחוב ואליהם מצטרפים דוכנים של מוצרי יד שנייה, מלאכות יד ובגדים ייחודיים. כל אלה יחדיו יוצרים את אחד השווקים האקלקטיים הידועים בעולם.
רחוב פורטובלו חוצה את שכונת נוטינג היל, שהיתה בעבר אחת השכונות העניות בלונדון, אך בשנות ה-60 החלה לקבל גוון בוהמייני ולמשוך צעירים. אז הגיעו סוחרי עתיקות שפתחו סדנאות וחנויות, נפתחו גם חנויות בגדים ותכשיטים וגם כאלה המזוהות עם תרבות הפופ.
עלילת הסרט "המיטה המעופפת", מ-1971, מתרחשת בשוק של פורטובלו, והווי השכונה מוזכר בכמה ספרים וגם בשיר "Portobello Belle", מ-1978, של להקת דייר סטרייטס. אבל הפריצה הגדולה למודעות העולמית היתה ב-1999, כשג'וליה רוברטס נכנסה דרך הדלת הכחולה של החנות לספרי מסע ששכנה, כן, ברחוב פורטובלו. מעריצי הסרט "נוטינג היל" נהגו במשך שנים להגיע לרחוב ולהצטלם מול החנות המקורית שנראתה בסרט, אלא שהם לא גילו אותה מידה של תשוקה לגבי רכישת ספרי המסע, ולפני כמה שנים החנות נסגרה.
מי שנרתע מההמונים יכול לבקר ברחוב פורטובלו בכל יום אחר מלבד שבת, לחפש מציאות, תמונות ישנות, כרזות, חולצות עם מסרים חתרניים או בגדים ייחודיים, להתקדם אל עבר שוק הירקות והפירות או לשבת באחד מבתי הקפה הנחמדים במקום וליהנות מהאווירה של אחת השכונות המדליקות בלונדון כיום.
ביקור בארץ המאיה
Mercado de Chichicastenango, גואטמלה
בין רכסי הרים שגובהם בין 1,500 ל-2,600 מטר שוכנת צ'יצ'יקַסטֶנַנְגוֹ, אחת העיירות הציוריות ביותר בגואטמלה ומעוז חשוב של תרבות המאיה המקומית. העיירה מונה כ-45 אלף תושבים, רובם בני שבט קיצ'ה – הקבוצה האתנית החשובה ביותר בין עמי המאיה. היא מרוחקת כ-140 ק"מ צפונית-מערבית מהבירה גואטמלה סיטי, ואפשר להגיע אליה במסגרת טיול בעיר אנטיגואה.
בעיירה מתקיים בימי חמישי וראשון, בין זריחה לשקיעה, השוק התוסס והמגוון ביותר בגואטמלה ואחד הידועים במרכז אמריקה. השוק מתחיל לרגלי המדרגות העתיקות, שלפני מאות שנים הובילו אל מזבח מאיה והכובשים הספרדים בנו עליו את כנסיית סנטו תומאס – בניין מרשים מהמאה ה-16, שסביבו מתקיים שילוב מעניין של מנהגים נוצריים וטקסים דתיים אינדיאניים. מהמדרגות העתיקות השוק נפרס אל הרחוב הראשי והסמטאות, עד שכל העיירה הופכת לשוק אחד גדול וצבעוני במיוחד.
הדוכנים שמושכים את התיירים – מסכות אינדיאניות, עבודות חימר, כלים מנחושת בעיבוד מסורתי, תכשיטים, ומעל הכל, הבדים בצבעים המדהימים שהנשים האינדיאניות אורגות בעצמן – נמצאים בשורה הראשונה, לאורך הרחוב הראשי, אבל מאחוריהם ובסמטאות הצרות יש דוכנים נוספים, ובהם דוכני ירקות ופירות שכדאי מאוד לבקר בהם, כי הירקות והפירות בגואטמלה הם מהאטרקציות של המדינה.
בגואטמלה יש שמונה עיירות ומחוזות עם הסיומת "קסטננגו" שמשמעותה, באחת השפות האינדיאניות, "מקום מבוצר". אז כדאי לוודא שאתם בדרך לקסטננגו הנכונה, ל"צ'יצ'י", כפי שהיא מוכרת בקרב המקומיים.
