מלבֶּק, קוֹט, אוֹקסֶרוֹאה, אוּבַה ארגנטינה – שמות שונים לאותו זן ענבים. שמות שמשתנים בהתאם למיקום הכרם והמדינה, זן שמהווה את עמוד השדרה של יינות פרובינציית מנדוזה (Mendoza), ארץ בתוך ארץ, שבה המלבק מלך. רמת מנדוזה נחשבת כאם המלבק הארגנטינאי, למרות שהאזור הוא רק אחד מחמשת חבלי היין של המדינה. שם הזן הולך לפניו ומזוהה עם מנדוזה, אף על פי שמקורותיו צרפתיים.
על אף העובדה שמולדתו המקורית של זן המלבק היא, כאמור, צרפת, הזן "מתגלגל" כיום בכל אזורי היין העולמיים, אך רק בכמה מהם, כגון מנדוזה או דרום צרפת, הגפן מראה את יכולתה האמיתית. היא מתפתחת ונותנת את הפרי הכי טוב כשהיא גדלה על אדמה גירית או אבנית-חולית (כמו זו שבמנדוזה). יש הבדל משמעותי פיזי בין המלבק הצרפתי לארגנטינאי, שהוא בעל אשכולות קטנים יחסית והענב שלו קטן יותר ומרוכז.
ארגנטינה, מדינה ענקית, מדורגת שישית בעולם מבחינה כמותית בייצור יינות ושומרת את המלבק בראש רשימת היינות המובילים, ולמעשה, היין הייצוגי שלה. אמרת יין ארגנטינאי – אמרת מלבק. יחד עם זאת, בארגנטינה מגדלים מגוון רחב מאוד של זני העולם – קברנה סוביניון, מרלו, סירה, פטי סירה, פינו נואר, שרדונה וכל היתר. על פי חוק היין בארגנטינה, הזן ששמו רשום על תווית הבקבוק חייב להיות בכמות של 80 אחוז לפחות מהממסך הכללי של אותו יין.
המרכז הארוך
הגפן והיין הגיעו לארגנטינה יחד עם הכיבוש הספרדי במאה ה-16 והתפשטו בה עד מהרה באמצעות הנזירים הקתולים, ש"חרשו" את המדינה לאורך ולרוחב ואף נטעו את הכרם הראשון במנדוזה. במשך מאות שנים תעשיית היין הארגנטינאית שמה דגש על כמות, ופחות על איכות, אך בעשורים האחרונים חל שינוי קיצוני בתפיסה: הכמות ירדה והאיכות עלתה.
ארגנטינה היא ארץ ארוכה, הנמתחת לאורך כ-5,000 ק"מ של חוף אטלנטי, עם שינויים אקלימיים קוטביים בין הצפון לדרום ועם הגנה טבעית של הרי האנדים מפני הרוחות המערביות מהאוקיינוס השקט. ההרים משמשים לא רק מגן, אלא גם מקור השקיה, בזכות הפשרת השלגים במשך כל השנה. כמו בשכנתה הצמודה צ'ילה, שהיא מעצמת יין בפני עצמה, בכמה מהכרמים שלאורך ההרים נבנו תעלות ניקוז המשמשות לאספקת מים טבעית, כמערכות קבועות בתחזוקת הכרם. האקלים ברוב אזורי הכרמים מוגדר Semi-arid desert-like, עם כמות משקעים זעומה. עקב האקלים היבש הוסיפו ברוב הכרמים אמצעי השקיה מלאכותית (מתוצרת ישראל). אזור מנדוזה ההררי גבוה מכולם ונחשב כמו מדברי.
רוב הכרמים והיקבים ממוקמים במרכז המדינה, אם אפשר לקרוא "מרכז" לשטח ענק המשתרע לאורך מאות קילומטרים. אזורי גידול הגפן מוגדרים בין קווי רוחב 22 עד 40 מעלות דרום, כשהקיצונים ביותר הם אזורי פרובינציית חוחוי (Jujuy) בצפון ופרובינציית ריו נגרו בדרום (ארגנטינה מחולקת מבחינה מינהלית ל-24 פרובינציות). מנדוזה נמצאת בקו רוחב 35 דרום, נושקת לצ'ילה במערב, ובמרחק כשעתיים טיסה (כאלף ק"מ בקו ישר) מבואנוס איירס. דרך הררית קשה מצפה לתייר הסקרן שמבקש להגיע ברכב, אך היא מציעה יופי מתכתי וצבעוני מרשים, הרי נחושת בוהקים בשמש השוקעת.
גפן על הגובה
שיטות הגידול של גפנים לענבי יין במנדוזה נחשבות דוגמה לחקלאות ייחודית של גידולים בגבהים, אשר מרתקת מומחי יין חשובים וידועים כמו מישל רולאן, אלברטו אנטוניני ופול הובס, "הייננים המעופפים". הם הפכו את הרמה למעין מעבדה ניסיונית לגידול זנים נוספים, למרות שהמלבק המקומי מנצח את כולם.
גידול גפן בגבהים מאפיין אקלים יבש, עם מעט גשם, הרבה רוחות ושינויי טמפרטורה קיצוניים בין יום ולילה. זו חקלאות של יודעי דבר, נקייה מרוב הבעיות האופייניות לכרמים הנמוכים. במנדוזה אין ולא היתה מחלת הפילוקסרה שקוטלת גפנים. יש כאן הגנה טבעית – יתרון בולט לעומת אזורי הכרמים הנמוכים יותר.
בזכות היתרונות שלה, הנובעים ממיקומה ומאקלימה, מנדוזה מפיקה יותר מ-60 אחוז מיינות ארגנטינה, יחד עם עוד שתי פרובינציות גדולות, צפוניות לה, סן חואן ו-לה ריוחה. בתוך פרובינציית מנדוזה, אזורי היין העיקריים הם רמת מנדוזה, כאמור, וכן לוחאן דה קויו (Lujan de Cuyo) ועמק אוּקוֹ, לרגלי הרי האנדים, בגובה 1,500-1,000 מטר. שני האחרונים נחשבים אזור בידוד חקלאי, לגידול גפנים בתנאים אידיאליים, בלי חשש ממחלות גפן.
שלב הטעימות
ארגנטינה, המדינה השמינית בגודלה בעולם, בעלת תעשיית יין מתקדמת עם יותר מ-1,500 יקבים, הולכת ומתאימה את עצמה לעולם היין החדש. היינות שלה מתחילים להיות קרובים לטעם של רוברט פארקר, לאמריקאיים, עם אחוז אלכוהול גבוה וגוף מוגדר וחזק, אך ברובם הטנינים רכים. הנה שלוש דוגמאות ליינות מלבק ארגנטינאיים בעלי דירוג בינלאומי גבוה:
Colomé Reserva Malbec 2009: יקב ותיק מאוד (מ-1831), מקיים בכרמיו משטר ביו-דינמי. גפנים מסודרות בשורות של שלושה מטרים על שלושה מטרים, בתלייה בגובה שני מטרים למניעת הידבקות במחלות מהקרקע. הכרמים ממוקמים ברום של 2,300 מטר מעל פני הים ונהנים מכ-300 ימי שמש בשנה. היקב המחודש שייך עדיין לשושלת המייסדים, משפחת הס הקליפורנית, שמייצרת יין מיוחד עם אפיונים של גפנים בנות מאה שנה ויותר. נכון, זה יין לטעם האמריקאי, אך מתאים מאוד גם למאכלי המטבח הארגנטינאי. יין שחותך את הבשר כמו סכין ממש. בעל צבע רובי כהה ביותר, מפיץ ניחוחות טריים של שזיפים ופרי יער שחור, עם טנינים רכים וריחניים. יין בעל חוזק ויכולות. מיושן 24 חודש, ורק עכשיו מתחיל להיפתח. יין עם עתיד. מומלץ לחדרר כשעה (לפחות) לפני ההגשה. מחיר: 92 דולר.
Mi Terruño Mayacaba Malbec 2007:גם בכרמי יקב מִי טֶרוּניוֹ יש גפנים בנות מאה שנה. הן גדלות על קרקע אבנית, בגובה 1,700 מטר, עם שינויים קיצוניים בין טמפרטורת היום והלילה – תנאים אידיאליים להתפתחות הגפן. ענבי המלבק לאחר בציר ידני ותנובה מוקטנת באופן מבוקר, של 500 ק"ג לדונם, עברו סלקציה טבעית, ולאחר 15 חודש בחביות עץ צרפתיות היין רק התחיל לחיות. הוא בעל צבע ארגמן עם מעט סגול נוצץ, גוף מוצק ומורכבות מושלמת. איזון טוב בין אחוזי האלכוהול הגבוהים, הפרי והטנינים המבוגרים. חלק, מורכב, בעל גוף ומרקם מלא, יין לשנים ארוכות. הרבה פרי יער אדום, עם טנינים רכים על רקע עץ וסיגר טוב. יין בעל יכולות. מחירו: 100 דולר.
Achaval Ferrer Altamira Malbec 2012:על שטח הררי גבוה, באקלים קיצוני וקשה, ענבי מלבק מגפנים מבוגרות ואף זקנות נבצרו ידנית ועברו תהליכי ייצור מסורתיים ארוכים. עם גמר התסיסה הועבר היין הצעיר לחביות עץ אלון צרפתיות – חביות חדשות עם "שריפה עדינה" מתוכננת – למשך 15 חודש. זהו יקב חדש יחסית, שהוקם ב-1998 על ידי סנטיאגו אַצַ'וואל, בן למשפחה של אנשי יין, שהוא גם אחד מיינני היקב. היין בצבע רובי כהה עם הבזקים של סגול, ומדיף ניחוחות פרחוניים של סיגליות וריבת שושנים, הרבה דובדבנים וקסיס, מעט רקע של ירוק טרי. יין מוגדר, בעל גוף מלא וטנינים רכים. סיומת מרוכזת, ארוכה וטעימה. יין שהוא סמל של מנדוזה וארגנטינה החדשה, עתיר פרסים וציונים גבוהים. יש לחדרר אותו שעתיים לפחות לפני ההגשה. מחירו: 158 דולר.
