אומרים שזוגיות היא עניין מורכב. שני הצדדים צריכים לשמוע, להפנים, להבליג, לסלוח, למחות ו… הרשימה עוד ארוכה, אולי בלתי נגמרת. לא כל שכן, כאשר בני הזוג עובדים יחד, ויותר מכך, על במה אחת. כמו גיל ונילי פרץ.
הוא אחד המומחים הגדולים בעולם בהעברת מסרים ותקשורת אפקטיבית, וכותב למגזין "Entrepreneur"; היא עורכת דין, טריינרית בינלאומית בשיטת ה-NLP, מרצה וחוקרת מצוינות, וכותבת לעיתון "Forbes". הם כתבו יחד את רב המכר "סודות השכנוע וההשפעה של אובמה", וכיום מעבירים סדנאות המשלבות את הידע המשותף. במגילת קהלת זה מנוסח בצורה הטובה ביותר: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם."
את השיחה אנחנו מקיימים בערב מתוח במיוחד, שבו ממשלת ישראל דנה בהטלת סגר כללי ומוחלט בעקבות עלייה תלולה במספר הנדבקים בקורונה. הם בסן דייגו, קליפורניה, מקום מגוריהם בשנים האחרונות, אני בישראל. פיזית, אוקיינוס מפריד בינינו, אבל בפועל זו שיחה קרובה, חמה, על זוגיות, שפת גוף, יכולת סיפורית, ובעיקר על היכולת להשתנות ולשנות, ולאו דווקא בסדר הזה. שניהם, שרגילים לעמוד על במה, מול קהל, לעתים יום אחר יום, מצאו את עצמם בחודשים האחרונים, כמו רבים מאתנו, צמודים לזוּם – במת ההתרחשות העיקרית בעִתות קורונה.
גיל ונילי בהדגמה משותפת. צילום פרטי
"המציאות השתנתה בצורה קיצונית", מספר גיל. "אם בהרצאה בפני קהל, העיקרון שאנחנו מלמדים הוא להשתמש במעט מסכי פאואר פוינט, ולהתמקד בכל פעם בתמונה אחת משמעותית, בזום המיקוד שונה לגמרי. הקהל לא 'שבוי' אצלך בחלל סגור, אלא חשוף להרבה מאוד גירויים אחרים בבית. במצב הזה אתה חייב לשמור אותו איתך. לשם כך פיתחנו טכניקה של תמונות כמו בסרט, שהיא הפוכה לגמרי בהיגיון שלה מהרצאה פרונטלית. נילי הקליטה עכשיו הרצאה של שעה וחצי עם 101 שקופיות. כך אנחנו מצליחים לרתק את השומעים אל המסך. כשאתה רוצה להעביר מסר בזום, אתה צריך את הקהל איתך כל הזמן, ובקשב מקסימלי. לכן אנחנו מתגברים את חוש הראייה. לא כל הזמן רואים רק פרצוף מדבר, אלא משהו דינמי ומעניין".
אין ספק שהספר על ברק אובמה הוא קו פרשת מים בקריירה של השניים. כמו כל סיפור מצליח הוא מתחיל באירוע קטן, אזוטרי, שלאף אחד מהצדדים אין מושג לאן הוא יתגלגל בעתיד: "ינואר 2008, אנחנו יושבים בבית קפה בשדרות רוטשילד בתל-אביב", גיל מספר. "במהלך השיחה אני אומר לנילי שברק אובמה הוא בעיני דמות מעניינת מאוד. הוא אנדרדוג מובהק מול הילרי קלינטון, שמובילה בסקרים ונראית במסלול הבטוח לניצחון. אבל אני זוכר שארבע שנים קודם לכן אובמה נתן שואו גדול בוועידה הדמוקרטית, ואני יודע שבתחילת הדרך הפוליטית-ציבורית שלו הוא היה נואם גרוע. התהליך הזה שהוא עבר עניין אותי מאוד מבחינה מקצועית. כאן וכך זה התחיל – על כוס קפה ברוטשילד".
הספר מנתח בצורה אנליטית את הנאומים ומתחקה אחר דרכו של אובמה ליצור הקשבה, שכנוע והנעה לפעולה. הוא תורגם לאנגלית, בשם "Obama's Secrets", ונמכר עד היום באמזון. בעקבות הצלחת הספר באמריקה הוגדר גיל על ידי השבועון "U.S. News & World Report" כמומחה לענייני אובמה.
"אני לא אדם פוליטי", מספרת נילי על חלקה בספר, "ולכן במחשבה הראשונית זה נראה לי מוזר להיכנס לפרויקט המשותף הזה. אבל בגלל הרקע שלי על מחקרי מצוינות ושפה, ומכיוון שבדיוק סיימתי באותם ימים את ההכשרה הראשונית שלי ב-NLP, זה נראה לי מעניין. הצבתי לגיל תנאי מוקדם, שהמחקר הזה ייעשה בנפרד – כל אחד מאתנו יבחן את הדברים על פי שיקול הדעת שלו, ניסיונו והידע שצבר. הדגשתי את זה, כי לא רציתי שהידע הרב של גיל ישפיע עלי במחקר".
במחקרם עברו השניים על יותר מ-300 נאומים של אובמה, במטרה לאפיין דפוסי דיבור ופעולה קבועים. לעתים הם עברו על אותו נאום בשלוש דרכים שונות: צפייה בווידיאו, כדי להתרשם משפת הגוף והתקשורת הלא מילולית; הקשבה בנפרד לפס הקול בלבד, כדי להתרשם מהאינטונציה, מההדגשות ומהעליות בטון; ולבסוף, קריאת הטקסט, כדי למצוא בו תבניות. המסקנות היו מרתקות.
"אובמה התחיל את דרכו בתחילת שנות ה-90, כנואם רדוד ומשעמם, כזה שאחרי שתי דקות בטלוויזיה המראיין מבקש 'לחתוך' מהשידור", מספר גיל. "לימים, בנאומים במהלך הקמפיין הוא הפך לכוכב. בכל נאום שלו היה שוזר כמה אמירות קצרות וקליטות, וחוזר עליהן פעמים אחדות במהלך הנאום כדי שיהדהדו לשומעים אחר כך. הסלוגן המפורסם ביותר הוא, כמובן, "Yes we can", שהפך לסיסמת הקמפיין שלו, אבל היו לו עוד כאלה שיצרו את האימפקט הרצוי. דוגמה נוספת היא ההקפדה שלו לכל אורך הדרך לדבר על עתיד טוב יותר. זה עיקרון ידוע בקמפיינים. אם אתה רוצה להחליף מועמד מכהן, אתה מדבר על משהו עתידי, טוב יותר, ולא מתמקד רק בהווה או בעבר כושלים, טראומטיים. כך אתה מייצר תקווה בתת מודע".
והצלחתם להבין איך עוברים כברת דרך ארוכה כל כך?
"אני חושבת שצריך לרדת לשורש העניין", משיבה נילי. "קודם כל, להבין שאפשר להגיע לשינוי כזה. אנשים חושבים שזו יכולת מוּלדת, אנחנו הוכחנו שיש כאן תהליך ארוך של למידה. למשל, הצלחנו לאבחן שאובמה משתמש בתבניות 'מעין-היפנוטיות'. זה לא רק טון הדיבור שלו. הוא מאפשר לקהל להתחבר אליו ברמה הלא-מודעת ונותן לכל אחד הרגשה שהוא מדבר אליו אישית. הוא דיבר על בעיות היום יום בצורה אמפתית, כאילו שזו גם הבעיה שלו: אני יודע מה עובר עליכם, אין לכם כסף לקולג'… כך הוא יצר חיבור כביכול טבעי איתו. מאפיין נוסף שעלה מהמחקר הוא המגמה של אובמה לדבר במונחים כלליים וחיוביים, ולהשתמש במילים אופטימיות כמו, למשל, 'תקווה', 'שינוי' או 'חלום'. מנקודת המבט המחקרית זה נראה כך: לכל אחד יש חלום, שונה אמנם משל האחר, אבל המכנה המשותף הוא שלכולם יש חלומות. בכלי הפשוט הזה אובמה הצליח לייצר חיבור".
יש אובמה הנואם ואובמה הנשיא. כישראלים התאכזבתם ממנו?
"ללא ספק, הוא אכזב אותנו במספר פעולות והחלטות משמעותיות שלו. אבל כמקצוענים אנחנו יודעים לנתח דוברים, במנותק מהדעות האישיות שלנו".
על מנהיגות פוליטית ומנהיגות עסקית
אחד המועמדים הנוכחיים ביקש לעבוד איתכם?
"בדיוק שאלתי את גיל מה נעשה אם טראמפ יבקש לעבוד איתנו", אומרת נילי בחיוך, בעוד גיל נראה שוקל את התשובה… "עבדתי בעבר עם פוליטיקאים בישראל", הוא אומר, "אבל כאן, בארצות הברית, העניין הזה נשאר סגור במעגל הפנימי של המועמדים".
ואם כבר נגענו בפוליטיקה, אי אפשר בלי התייחסות לנתניהו. איך הייתם מאפיינים אותו?
גיל: "נתניהו הוא דוגמה נהדרת לכך, שאפילו אם אתה מקצוען בהעברת מסרים, זה לא מספיק אם איבדת את אמון הציבור. כל איש מכירות מתחיל יודע, שבלי אמון אין מכירה. אמינות, אותנטיות ושקיפות הם הבסיס למנהיגות עסקית ופוליטית בעידן החדש. דור ה-Z במיוחד, שבשני העשורים הקרובים יתפוס יותר ויותר מקומות עבודה, הוא דור שגדל עם המדיה החברתית בילט-אין. הכל שקוף, גלוי. יש שיתוף מהיר. זה דור שיודע שהכוח אצלו. זה דור שמצפה שהמנהיג יקשיב לו, ולא יהיה מנותק ממנו. זה דור שרוצה שוויון. המנהיגות המנצחת בעסקים היא מנהיגות אמפתית, מנהיגות שבה המנהיג מקשיב. באנגלית יש מושג, leadership servant, והכוונה היא למנהיג שמשרת את הכפופים לו. השירות שלו הוא במובן שהוא עוזר להם להצליח, וכשהם מצליחים – הוא מצליח. כשאתה מאבד את האמינות ואת החיבור לקהילה שלך, אפילו אם אתה מעורב ביוזמות בעלות ערך חשוב ביותר, כמו הסכמי שלום חדשים, המסר עובר לא טוב".
מנהיג עסקי יכול בהכרח להיות מנהיג פוליטי ולהפך?
"בעיני לא. לא כל מנהיג עסקי יהפוך בהכרח למנהיג מדינה אפקטיבי. זו זירה שונה לגמרי. ראינו את זה בעבר, ורואים את זה גם בהווה. בדיוק כמו שלא כל רמטכ"ל הופך לראש ממשלה מוצלח. אני יכול לומר בפירוש: לא כל מי שיודע לדבר בעוצמה, יודע להנהיג ולנהל בחוכמה. אין ספק שצריך לדעת לתקשר מסרים, אבל יש כל כך הרבה דברים נוספים שצריך לדעת לעשות היטב כדי להצליח בתפקיד מנהיגותי. מנהיגות קשורה כנראה גם לעיתוי. אתה יכול להיות מנהיג מעולה בזמן מסוים ובמקום מסוים, והפוך מזה בסיטואציה אחרת. הבריטים זרקו את צ'רצ׳יל בבחירות אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, ואי אפשר לומר שהוא לא הנהיג בעוצמה את בריטניה מול הנאצים. הוא נחשב עד היום, ובצדק, למנהיג בקנה מידה היסטורי.
"אני אוהב אנשים שבאים לנער מערכות, עם חזון ועם חוצפה חיובית. אז אפשר לקחת מצד אחד את שמעון פרס, ומצד שני את מוחמד בן סלמן, נסיך הכתר של ערב הסעודית. מלבד 'הפאול הטכני' המהותי שמייחסים לו, חיסול העיתונאי חשוקג'י באיסטנבול, הוא עשוי לשנות את ההיסטוריה בהקשר לשלום עם מדינת ישראל"
ומה לגבי מנהיגות עסקית, את מי אתה יכול לציין כבולט?
"טים קוק, למשל. כולם חשבו שהוא לא יוכל להיכנס לנעליים של סטיב ג'ובס, ובפועל, הוא באמת לא נכנס לנעליים של ג'ובס; הוא בא עם נעליים משלו, והוביל את אפל לחדשנות ולתוצאות מדהימות. עוד מנהיג עסקי שהוכיח את עצמו בעשור האחרון הוא מארק בֶניוֹף, המנהיג של אחת החברות הכי מדהימות בעמק הסיליקון, חברת סיילספורס".
מחקר שפורסם ב-"Harvard Business Review" ב-2019 העלה כי נשים השיגו ציונים טובים יותר מגברים ב-17 תכונות מנהיגות מתוך 19 שנבחנו. גיל מוסיף: "אני בטוח שהעולם זקוק יותר ויותר למנהיגות נשית. נשים מנהיגות. ההיסטוריה מבוססת על סיפורי גבורה של גברים בעיקר. לא סתם באנגלית אומרים History, כלומר, his story – הסיפור שלו, ולא her story – הסיפור שלה. ההווה, ובוודאי העתיד חייבים להיות עם הרבה יותר מנהיגות נשית. דוגמה מצוינת למנהיגות נשית מוצלחת אפשר לראות בקורונה: מה משותף לניו זילנד, גרמניה וטיוואן, שמנהלות את המשבר טוב יותר מישראל ומרוב ארצות העולם? בראש שלושתן עומדות נשים. לדעתי זה לא רק מקרה. הן לא באו עם תפיסה של 'אני הכי חזק, אני הכי מבין'; הן באו ממקום של צניעות, ובעיקר התמודדות מיידית בכל התחומים, ועוד לפני שזה יגיע לממדים אימתניים".
ובעסקים ההיבט הנשי מייצר תמונה דומה?
"אחד הנושאים שאנחנו מלמדים בסדנאות פיזיות ובאקדמיה הדיגיטלית הוא משא ומתן. גילינו עובדה מרתקת: בסימולציות ובתרגילים שאנחנו עושים בסדנאות למנהלים בכירים, נשים משיגות ברוב המקרים פתרונות win-win טובים יותר. הן יוצאות ממצבי קיפאון מהר יותר, ובמקרים רבים הפתרונות גם יצירתיים יותר. לדעתנו זה נובע מהתמקדות ומהקשבה אמיתית לאינטרסים של הצד השני. הדיונים, גם אם יש ניגודי אינטרסים, מבוססים על יצירת יחסים טובים, ולא על כוחניות; על מוח, ולא על כוח".
כוחה של החוצפה החיובית
גיל פרץ נחשב בישראל זה שנים למוקד ידע בכל הקשור להדרכה ולפיתוח של מנהלים. מאחוריו יותר מ-3,700 הרצאות בישראל ובעולם. מתברר שכמו כל יזם ישראלי, גם הוא החל את דרכו בחוצפה ובאומץ, וזה הולך כך: כשהיה קצין ביחידת ממר"מ הוא גיבש רעיון לחיסכון משמעותי בתקציבי הפיתוח. מתוך היכרותו את המערכת הוא החליט לחרוג מהפקודות ומהנהלים ולפנות ישירות לרמטכ"ל דאז, משה לוי ("מוישה וחצי"). הוא שלח אליו מכתב בדואר אזרחי, לכתובת: הרמטכ"ל, רב אלוף משה לוי, הקריה תל-אביב. כעבור כמה שבועות מקבל מפקד יחידת ממר"מ הודעה מלשכת הרמטכ"ל ובה בקשה שסגן גיל פרץ יתייצב לשיחה עם הרמטכ"ל. השניים נפגשו, והצעתו של גיל התקבלה ויושמה…
כמה עשורים אחר כך רתמו נילי וגיל את המושג "חוצפה" לאחד המחקרים המפורסמים שלהם בתחום החדשנות וההצלחה של יזמים מצטיינים. המילה העברית הזאת, "חוצפה", או ליתר דיוק, האופן שבו היא נהגית ביידיש ובמלרע, היא אחד המונחים המזוהים איתם ביותר בארצות הברית.
"המונח הזה העסיק אותנו מאוד במחקר, מכיוון שלמילה 'חוצפה' יש קונוטציה שלילית", אומרת נילי. "חשבנו איך להגדיר את 'הדבר הזה' אצל יזמים, מה מבדל אותם מאחרים. הרי ברור שיש כאן חשיבה אחרת, חשיבה מחוץ לגבולות, שבהרבה מהמקרים מתבטאת בשאלה הפשוטה, האם אפשר אחרת? עצם ההתרסה החיובית הזאת מייצרת את המשהו האחר, פורץ הדרך. אבל עדיין, היה לנו קשה עם המילה 'חוצפה'. עד שהרחבנו את המחקר, ובדקנו את הכוונה של היזמים, וגילינו שמאחורי הרבה שבירת כללים יש כוונה חיובית להוסיף ערך, 'תיקון עולם'. לכן טבענו את המושג 'חוצפה חיובית', ומכאן לקחנו את המושג קדימה". המחקר הוביל את נילי אל בימת TED בקליפורניה. אגב הרצאות טד: גיל ונילי הם כנראה הזוג הנשוי היחיד בעולם שכל אחד מהם הרצה בנפרד על בימת טד.
"בישראל זה טבוע באופי – להתווכח, לשאול, לחדד", ממשיכה נילי. "קרה לנו פעם שהתווכחנו בינינו על עניין מקצועי, ליד אמריקאים, והם היו בטוחים שאנחנו רבים כזוג. היינו צריכים להסביר שללהט יש משקל גדול בדהירה קדימה ובמוטיבציה לשנות ולהצליח. חילוקי דעות הם ברכה".
איך האמריקאים, השמרנים מאוד בתרבות העסקית שלהם, קיבלו את המסר שלכם לחשוב אחרת, לפעול אחרת? זה שובר פרדיגמה.
"אהיה זהיר מאוד", עונה גיל. "היו מקרים שהיינו המומים מהתרבות בחברות גדולות, כולל כאלה שהיו פעם סטארט-אפים צעירים ובועטים. עובדים נמנעים מלחלוק בגלוי על הדרג שמעליהם, גם כשזה לטובת העניין. בישראל חלק מהתרבות הוא שיתוף ידע, דיבור ישיר, ולאו דווקא משמעת היררכית".
בלי שהתכוון לכך, גיל החל את הניסיון היזמי שלו בגיל 16. אביו, שהיה יצרן משחקי ילדים ותעשיין, פיתח בביתם מתקן סגירה לפחי אשפה, במטרה למנוע נבירה של בעלי חיים. את המתקן הביתי הזה הפך גיל ביחד עם אביו לפס ייצור, ומכר "סגר-פח" לשכנים רבים.
"יזמים אוהבים בעיות ואינם חוששים מעימותים", אומרת נילי, "התרבות באמריקה היא במידה רבה להימנע מקונפליקטים ישירים, אבל יזמות היא ההפך הגמור. היזמים יודעים שבתוך הבעיה יש גם זרע של הזדמנות עסקית גדולה. יותר מכך, הישראלים לא חוששים לקחת משימה שהם לא מבינים בה את כל הפרטים. אין להם בעיה ללמוד תוך כדי תנועה, להיכשל, לשנות כיוון ולהמשיך קדימה. זו תרבות אחרת לגמרי מהאמריקאית".
בהקשר הזה של שוני תרבותי: האם יש הבדל בין התרבות הניהולית בחברות ישראליות לעומת העולם?
"אי אפשר לדבר על 'העולם' במילה אחת", מסביר גיל. "לכל מדינה יש את המאפיינים שלה, גם בתוך ארצות הברית עצמה. חברות בניו יורק, למשל, מתנהגות אחרת מחברות בעמק הסיליקון או בסן דייגו. הקצב שונה, הלבוש שונה, הקוד העסקי שונה. יחד עם זאת, אפשר לציין כמה דברים שיכולים לסייע לכל חברה ישראלית לשפר את התקשורת העסקית הבינלאומית שלה. הייתי מאפיין את זה בחמש נקודות עיקריות. אחת – הקשבה: להימנע מלהתחיל לדבר, אפילו אם הצד השני עשה פאוזה. במקרים מסוימים תרבות הדיבור הישראלית נתפסת 'לא מנומסת' ובוטה. שתיים – קבלת השונה: צריך לאמץ הרגל של קבלת השונה, בלי ליצור תחושת עליונות. שלוש – תהליכי השפעה מחוץ לפגישות: בהרבה חברות הפרזנטציות בדיונים נעשות לאחר שמציג 'הרעיון' רתם את רוב המשתתפים מראש, בפגישות אחד על אחד. זה דורש הרבה סבלנות והרבה מאוד עבודה, ולפעמים זו הדרך האופטימלית להוביל רעיון לביצוע. ארבע – סבלנות: במדינות שונות ובחברות שונות הקצב שונה, וצריך להפנים את זה. והנקודה החמישית היא הכנה מקצועית לא ברגע האחרון: יש בתרבות הישראלית תחושה שנסתדר, נאלתר, ולא צריך יותר מדי הכנות ותרגול. זה לא תמיד מצליח".
להביט קודם כל באנשים
הם הכירו בישראל ב-2003. היא עורכת דין מבטיחה במשרד עו"ד דן שיינמן, שהתמחתה בעבירות צווארון לבן, הוא מרצה מבוקש ובעל חברת ייעוץ גדולה. אחרי שנה הפכו להורים, ומכאן החלה גם השותפות המקצועית. לארצות הברית עברו ב-2012, כחלק מחלום משותף להתנסות בחוויה אחרת. כיום נכללים ברשימת הלקוחות שלהם תאגידי ענק בארצות הברית, אישים בולטים וחברות סטארט-אפ בעמק הסיליקון, כמו גם מאות מרצים בארץ ובעולם.
"הרבה מהלקוחות שלנו הם חברות סטארט-אפ שמגיעות לעמק הסיליקון במטרה לגייס כסף", מספר גיל. "אנחנו עובדים איתן על המצגות ועל ה-pitch – ההצגה הקצרה של המוצר והחזון. יש לפעמים מצגות שמוקצבות להן שש דקות בלבד, ואז אתה חייב להיות חד ומעניין. כלומר, ליצור אצל הצד השני שינוי לא צפוי, מבודל מהאחרים שהיו לפניך ושיהיו אחריך, וכזה שמשאיר רושם".
ספר לי על מקרה כזה שהצלחת.
"באחת הפעמים הגיעה אלינו חברת סטארט-אפ ישראלית, שאחד המייסדים שלה טייס קרב בחיל האוויר. הוא היה אמור להציג את החברה. כשעברתי איתו על הדברים הוא תיאר את הכל בצורה גרפית, חדה, 'חיל אווירית'. כשהתחלנו לדבר הוא סיפר לי סיפור מעניין מעברו: באחת מגיחות ההפצצה שלו בעזה הוא נתקל בדילמה קשה – אזרחים חפים מפשע נכנסו לאזור המטרה. בתוך שניות היה חייב לקבל החלטה האם להסיט את הטיל או להמשיך במשימה. כשהוא סיפר, ממש קפצתי ממקומי. הפצרתי בו לשלב את הסיפור ב-pitch, אבל התגובה שלו היתה שלילית: 'מה פתאום שירצו לשמוע על דילמה של טייס, מה זה קשור?'. זו בדיוק הנקודה: מי שמקבל החלטה על השקעה בחברה, מביט קודם כל באנשים. עשיתי לו מיד סימולציה איך הצד השני רואה את זה. אולי המוצר לא מושלם, אולי צריך הכוונה מדויקת יותר לשוק, אבל מי שעומד מולי הוא אדם חושב, אדם שיודע לעמוד בלחץ ולהישאר קר רוח, ועל אדם כזה אני מוכן לסמוך עסקית. זהו הדיוק בהעברת המסר – לפנות לרובד אחר, מעֵבר להיגיון הקר".
כלומר, משקל הרגש בהחלטות עסקיות גדול הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לחשוב?
"בהחלט כן", משיבה נילי. "אנחנו יודעים באופן מובהק, על פי מחקרים, שהטריגר לקבלת החלטות, ובכלל, לשכנוע ולהשפעה, זו היכולת להפעיל את הרגשות. הקורונה פגעה לנו מאוד באמצעי הזה בגלל המעבר לתקשורת און ליין, וירטואלית. אין את המגע הפיזי, ההתבוננות באדם וההתרשמות ממנו, ולכן חייבים לחפש דרכים אחרות לעורר את הרגש, ובהקשר הזה אין דבר חזק יותר מסיפור אישי. זה נכון בעמידה מול קהל, וזה נכון מול מסך. השומע נכנס לנעליים של המספר, וכך אנחנו מצליחים לעקוף את ממד ההיגיון".
טיפֶּרֶץ
עשר עצות זהב לאנשי עסקים, יזמים ומנהיגים עסקיים, על פי גיל ונילי פרץ
- האדם החשוב ביותר בכל חברה: הלקוח.
- המיומנות החשובה להצלחה: הקשבה אקטיבית.
- הכלי האפקטיבי ביותר בהרצאות ומצגות: סטורי-טֶלינג אסטרטגי.
- המשימה העיקרית של כל מנהל: להוביל את העובדים להצליח בתפקיד שלהם, ולעבור את היעדים והציפיות.
- השאלה הכי פשוטה לדיונים אסטרטגיים: לו הייתי עובר לנהל חברה שמתחרה בנו, מה הייתי עושה כדי להיות טוב יותר מאיתנו?
- המילה הקשה ביותר לביטוי, והחשובה כל כך בעסקים כיום: "טעיתי".
- המשפט הכי אפקטיבי לשימוש: "איך אני יכול לעזור לך?".
- המיומנות החשובה ליזמות: להתאהב בבעיות. הן הזדמנויות בתחפושת.
- מיומנות הליבה בכל ארגון: גמישות והסתגלות מהירה לשינויים.
- קלף ה"ג'וקר" של כל עסק בעידן החדש: התמקדות בהקמת קהילת לקוחות דיגיטלית ויצירת חוויות "וואו".
