ארץ השמש העולה ופריחת הדובדבן, היא גם ארץ הסאקֶה העולמי והוויסקי המעולה. אך בכל הקשור ליינות – יפן נשארה מאחור, ורק לאחרונה מתקדמת בצעדים קטנים ומדודים לתעשיית יין חדשה ומודרנית. למרות שההתחלה היתה עוד בזמן העתיק, לפני יותר מאלף שנה, גידול הגפן וייצור היין עמדו כאן מלכת עד לפני כעשור, שבו יצאו מהתרדמה ארוכת השנים. עד אז היפנים פשוט חיפשו, ומצאו, ביינות שלהם את המתיקות, מתיקות לא טבעית, שמקורה בהוספת סוכרים למיניהם, והסתפקו בכך.
ייצור היין ביפן התבסס, מאמצע המאה ה-20, על חומרי גלם מיובאים – ענבים, מיץ ענבים, תירוש ו-או יין צעיר, וזאת עד אשר הוגדר אזור Yamanashi כמתאים מאוד לגידול גפני יין. בתחילת שנות ה-2000, כאשר יפני בשם Shinka Tasaki הוכרז כסומלייה הטוב בעולם, החלה ביפן התעוררות של ממש ליין אמיתי, לא רק מתוק, לא רק לבן ולא רק מענבי המקום. הפתיחוּת התחזקה עוד יותר, כשהציבור היפני הבין שהחומרים הפוליפנוליים (הטנינים) שביין הם בריאים. כך החלה עלייה הדרגתית בצריכת היין בכלל והיין המקומי בפרט.
באותה תקופה פורסם גם חוק היין היפני, אשר חל על יינות המיוצרים מענבי המקום בלבד. השינוי הורגש מיידית. יינות יפן קיבלו משנה תוקף והיו ליינות בעלי ניחוחות וטעמים אירופיים, וזאת לעומת היינות הישנים, בעלי חמיצות ועפיצות בולטות ולא נעימות, ומתיקות שהוסְפה, כאמור, באופן מלאכותי, בעזרת סוכר. בעוד בשנת 1980 רק רבע מהיינות היפניים יוצרו מענבים מקומיים, ב-2013 יפן ייצרה כ-11 מיליון בקבוקי יין, שרובו מענבי המקום.
תעשיית היין היפנית של היום, המעוניינת לזכות בהכרה בינלאומית, מעסיקה יועצים וייננים מומחים מארצות היין המתקדמות, ובעיקר מקרב בוגרי בית הספר לחקלאות וליין של אוניברסיטת אדלייד שבאוסטרליה, מומחים ליינות העולם החדש.
חבל היין העיקרי ביפן, Yamanashi Prefecture, "הבורדו של יפן", ממוקם בעמק דמוי גביע, כמו לוע הר געש עגול. בחלקו הדרומי-מזרחי בולט מאוד ההר המפורסם פוג'י, המקודש בעיני היפנים, אשר חולש על כל הנוף, ומסביב שרשרת הרים ירוקים בקיץ ומושלגים בחורף. קל להגיע לאזור מטוקיו – ברכבת, במכונית או באוטובוס. אין שדה תעופה בתוך העמק שבין ההרים, שכן אין בו שטח ישר בכלל.
קרוב למיליון אנשים חיים בתוך הגביע האנושי הזה, בחלקם עובדי חקלאות הגפן ותעשיית היין והאלכוהול. בעיר המרכזית של האזור, Kofu, שוכנים מפעליהם של כמה מענקי המשקאות האלכוהוליים היפניים, כמו Asahi ו-Sapporo של הבירה, ו-Suntory של הוויסקי. יותר מ-80 יקבים מייצרים באזור זה כ-40 אחוז מכלל ייצור היין ביפן. לא מעט מהמוני התיירים שמגיעים כיום לחזות בהר הקסום, הפוג'י, מבקרים גם באחד היקבים בסביבה, המציעים טעימות יין ואירוח מלא.
ענבי יין יפניים
עֵנב היין העיקרי והמוביל ביפן הוא הזן Koshu, שנחשב הזן הלאומי. הוא הגיע מהרי הקווקז ב"דרך המשי", התערה היטב, ומגודל כאן כבר כ-800 שנה כזן מקומי. ענבי קוֹשוּ שימשו רוב השנים כענבי מאכל, וככאלה תמצאו אותם גם כיום, באזורים הכפריים, בכל חצר כמעט. אולם מאז שהחלה להתפתח ביפן תעשיית יין מזנים מקומיים, התברר שהזן הזה מתאים וראוי לשמש גם לייצור יין.
הקושו הוא ענב של יין לבן. צבעו סגול בהיר וקליפתו עבה. הוא עשיר מאוד בתנובה, מותאם לאקלים הרטוב של הקיץ והסתיו המקומי, עמיד מול מחלת ריקבון הגפן שממנה סובלים רוב זני הוִיניפֶרה, מגיע מאוחר לבגרות ושומר על חמיצותו הטבעית. בכרמים שבאזור ימנאשי, על פני 4,800 דונם מול ההר היפהפה, הוא באיכותו הגבוהה ביותר. גפני הקושו גדלות כאן בשיטת ההדליה – "תלויות" על פרגולות או על קורות עץ, המרחיקות אותן מהקרקע הרטובה.
ככלל, התנאים הסביבתיים והאקלימיים לגידול גפן ביפן אינם אידיאליים, אך הדבר אינו מונע מתעשיית היין המקומית, החדשה יחסית, מלהתקדם גם לזנים מערביים, אירופיים בעיקר, כמו קברנה סוביניון, מרלו, פינו נואר ושרדונה. יחד עם זאת, הקוֹשוּ שומר על ייחוסו העתיק והמיוחד, ויינותיו מוסיפים להיות המובילים בכל הקשור לכמויות הייצור ולפופולאריות המקומית. וכן, יש גם יינות קושו שזוכים בפרסים בינלאומיים.
אם הזכרנו את ההתקדמות ההדרגתית של תעשיית היין היפנית לכיוון זנים מערביים, נציין באותו הֶקשר זן נוסף: Norton. הוא שונה לחלוטין מהקושו, בכל מאפייניו, והדבר היחיד המשותף להם הוא אזור הגידול – בכרמים למרגלות הפוג'י. הנורטון, ענב של יין אדום, מקורו בווירג'יניה, ארצות הברית, והוא הכלאה של ויטיס ויניפרה המכובד עם זן פרא שאינו רשום כלל. ענב קשה לטיפול, עשיר בתנובה, מה שמחייב טיפול וגיזום מוקדם. ביפן מייצרים ממנו יין כבר משנת 1984, אך רק לאחרונה הוא זוכה לשדרוג, לאחר שמומחה מבורדו שבצרפת הגיע ומלווה ארבעה בצירים, עם כוונות לשיפור תנאי הגידול, כלומר, שיפור היין.
טעים להכיר
היקב: Chateau Lumiere
יקב משפחתי, נוסד בשנת 1887 ומוחזק עד היום בבעלות המשפחה. ממוקם בחבל ימנאשי שהוא, כאמור, חבל היין העיקרי של יפן. משנת 1967 זכו כמה מיינות היקב בתחרויות יין באירופה. את היינות המבעבעים הוא החל לייצר בשנת 2007, מענבי קושו.
היין: Lumiere Sparkling Koshu. מיוצר בתהליך הקלאסי הנהוג באזור שמפאן שבצרפת, עם תסיסה שנייה בבקבוק, ללא אלכוהול מוסף לחיזוק ובלי הוספה של ניחוחות וטעמים חיצוניים. היין המוכן שוהה במשך שנה בבקבוקים המקוריים. שמפניה לכל דבר, עדינה, בעלת חמיצות מוגדרת ומעט מטעמי האדמה המקומית.
היקב: Grace Wine
יקב גרֵֵייס נוסד בשנת 1923 ושוכן בעיר Katsunuma שבאזור ימנאשי. באזור זה, המבורך בשעות שמש רבות בחודשים ספטמבר עד נובמבר, גדלים גם זני הענבים האירופיים.
היין: Grace Cuvée Misawa red 2014. ממסך של ענבי קברנה סוביניון, מרלו ופטי ורדו, שהתבגרו בחביות עץ אלון ולאחר מכן התיישנו עוד, בתוך הבקבוקים ביקב. יין בגוון בורדו בוהק, מלא פרי בשל – שזיפים, דובדבן ופטל, בעל גוף וסיומת ארוכה וטעימה. יין הדגל של היקב, עם עתיד מובטח.
היקב: Coco Farm & Winery
היקב וכרמיו ממוקמים באזור של ואדיות וגבעות. הגפנים נטועות בשיפוע על מורדות הגבעות, מסודרות בשורות ישרות להפליא, בניקיון ובסדר מופתי, ללא עשב פרא. היקב עצמו מוכר כמקום בילוי, עם חדרי אירוח ואולם חתונות, בסגנון חוות יין אמריקאית.
היין: Cocoromi Norton. יין אדום יבש, מיוצר מענבי נורטון אדומים, בעלי קליפה עבה אך מלאים פרחוניות ופרי אדום בשל. הענבים נבצרו ידנית ועברו תהליכים מזורזים – תסיסה והתבגרות קצרות – להפקת יין בעל דירוג ממוצע. טעים, ורסטילי, למאכלי בשר כמו גם לגבינות.
לאט אבל בטוח
ביפן כמו ביפן, כל דבר שייך למסגרת מסורתית, וזה אמור גם לגבי טעמם של היינות היפניים – ירושה של מאות שנים "מתוקות". הלוגם היפני נוטה עדיין לכיוון המתוק, ורק לאחרונה החלה לחדור הבנה עמוקה יותר של יינות העולם הגדול, שמשפיעה גם על היינות המקומיים. האם יפן בדרך למהפכה וינולוגית? נראה שכן. הם מייצרים יינות ראויים בהחלט, בעלי ניחוחות וטעמים מורכבים וטעימים, עפיצות וחמיצות מדודות, וגם יכולות של אריכות ימים. זהו מעבר איטי אך ברור לכיוון היין הטוב והמצטיין. השנים אמורות להראות לעולם היין את יפן החדשה והמודרנית.
