"זיהוי הצורך הוא בסיס לעיצוב טוב", אמר מעצב אמריקאי אגדי של תחילת המאה ה-20, צ'ארלס איימס. האמירה הזאת משמשת גם היום מוטו וכלל מקצועי חשוב לאדריכלים ולמעצבים רבים.
רודריגו גונזאלס, אדריכל צ'יליאני, ואלכסנדר סאור, עורך דין גרמני חובב סיגרים, זיהו במשותף את הצורך בכורסה ייעודית לעישון סיגר, ואת ההשראה לעיצובה ראו, לדבריהם, בעלי כותרת נפתחים של פרח ובתיבת יומידור פתוחה לרווחה. העור של ריפוד הכורסה עבר גימור אנילין, אשר משמר את הפיגמנט הטבעי של העור ומותיר אותו "נושם", חלק ורך למגע. גוף הכורסה נבנה מעץ בוק בן 120 שנה שהגיע מגרמניה, מיער בר קיימא (יער שבו כנגד כל עץ שנכרת נוטעים עץ חדש). החלק העליון הוא פורניר עץ אגוז. המגירות הנשלפות מתוך משענות היד עשויות מעץ ארז ספרדי ומקנות לכורסה את הניחוח המוכר של היומידור וסביבתו. מגירות אלה, על המחיצות והמבנה שלהן, הותאמו במיוחד לצרכיו של מעשן סיגרים – בעבור הלאונג'ים או מועדוני הסיגרים, או לבני המזל בעלי טרקלין סיגרים פרטי בביתם.
כורסה זו, בדיוק כמו הסיגר שאנו מעשנים, מיוצרת (אם כי בגרמניה, ולא בקריביים) בעבודת יד, הדורשת מיומנות ודיוק מרביים. הכורסה הוצגה לראשונה בתערוכת InterTabac בדורטמונד השנה.
שורה תחתונה: ליהנות מסיגר בלי לזוז מהכורסה
מחיר: 6,000-2,500 אירו
לאביזרים נוספים היכנסו לקישור כאן
