כששואלים את ליאור סושרד מי האדם שהכי הרשים אותו במפגשיו עם אנשי עסקים, מנהיגים ומשפיעני רשת, הוא נוקב, בלי לחשוב פעמיים, בשמו של ג'פרי קצנברג, מי שהיה בכיר בדיסני ובשלב מסוים פוטר משם. אחר כך הקים – עם דיוויד גפן וסטיבן ספילברג – את Dreamworks, חברת סרטי האנימציה הגדולה בעולם כיום, שאחראית לשוברי קופות רבים כגון סדרת סרטי "שרק".
"ג'פרי הוא ללא ספק הדמות שהכי הרשימה אותי לאורך השנים", סושרד אומר. "יש לו ראייה רחבה מאוד של הדברים, רבגוניות, ובעיקר הוא איש של אנשים. בכל שנה הוא עורך כנס סגור בלוס אנג'לס, שבו הוא מחבר אנשים מכל התחומים. מבחינתי, הנטוורקינג שהוא יצר הוא בדיוק ההבנה הבסיסית של עוצמת חיבור. לפעמים אחד ועוד אחד שווה שלושה, ולזה אני מתחבר, ואת זה אני מיישם עכשיו עם השילוב שבין המקצוע שלי כמנטליסט לאיש עסקים".
צולם במלון Backstage תל אביב, מרשת מלונות אטלס
סושרד הוא כוכב בינלאומי. מופיע לא אחת בכנסים כלכליים מובילים, מתחכך בשועי עולם, מכיר אישית את המנכ"לים של החברות המובילות בעולם, כמה מהם אפילו חברים אישיים שלו. ניכר היטב שמעבר לכישוריו המנטליים הוא איש של אנשים. את הממשק הטבעי הזה הוא מתרגם בשנים האחרונות לעולם העסקים, שמבחינתו הוא המשך ישיר לקריירה שלו כאמן חושים.
"קשה לי להצביע במדויק על נקודת מעבר, אני בכלל לא בטוח שיש כזאת. זה נראה לי המשך ישיר של מה שאני יודע לעשות. הרי בסופו של דבר, אני איש שעובד עם אנשים, יודע לנתב את המחשבות שלהם לכיוון מסוים ואז לקרוא אותן. הבנתי שיש הרבה מן המשותף בין אמנות החושים לעולם העסקים. זה מתמקד בעיקר בסטורי-טֶלינג, איך אתה מעביר את הסיפור וגורם לצד השני להאמין במשהו. מכאן החיבור לעסקים הוא טבעי לי".
בשיחות ובראיונות אתה משתמש לא מעט במונח "אינפוֹטֵיינמֶנט", כדי לתאר את מה שאתה עושה על הבמה, שילוב של מידע ובידור. זה גם חלק מסל הכלים העסקי שלך?
"בפירוש כן. כשאני מגיע לאירוע עסקי, אני מבצע הכנה מדוקדקת. משוחח עם האנשים, מבין את המיקוד העסקי של החברה, ובכל אירוע מתאים את עצמי. זה נכון לקשת שלמה של לקוחות, מחֶברות הייטק שעוסקות בטכנולוגיית קצה ועד לחברות לואו-טק. הנחיתי, למשל, אירוע של HP, להשקת קו מדפסות חדש. על הבמה היתה מדפסת, כאילו חלק מהתפאורה. העליתי לבמה כמה מעובדי החברה וביקשתי מהם לחשוב על דמות מפורסמת, ובאותו זמן המדפסת הדפיסה את המחשבות שלהם… כך קשרתי בין המוצר ליכולת שלי. תוך כדי כך זרקתי לאוויר את הנתון 'מאה דפים בדקה', שהוא חלק מהתוכן השיווקי של החברה. באירוע אחר, של חברה ישראלית שנרכשה על ידי וורן באפט ומייצרת מַחבָּרים למוצרים צבאיים כמו טילים ומל"טים, עשיתי חיבור בין הסלוגן של החברה להופעה. העליתי לבמה שני עובדים, גבר ואישה. ביקשתי מהגבר לקרוע נייר שנתתי לו, והוא לא הצליח. ביקשתי מהאישה לנחש מספר שהגבר חשב עליו, היא לא הצליחה. ביקשתי ממנה להניח עליו יד, ופתאום היא הצליחה לנחש את המספר והוא הצליח לקרוע את הנייר. הקהל נדהם. מדוע? כי הכרזתי על הבמה: 'We are as strong as what connects us', שזה הסלוגן של החברה".
חוכמת המגפיים
סושרד, 41, מתגורר בתל-אביב עם אשתו טל ושלושת ילדיהם. הוא מספר שיש לו הסכם עם אשתו, שלפיו אסור לו להיות בחו"ל שני סופי שבוע רצופים. כדי לעמוד בהסכם הזה הוא נמצא בתדירות גבוהה של טיסות. הוא גדל בחיפה, ואת שירותו הצבאי עשה במערך ההגנה האווירית. בניגוד לשני אחיו, שפנו ללימודים, הוא החליט שהוא ממשיך עם האהבה שלו, עולם החושים. "אני, בהיבט הזה, הכבשה השחורה של המשפחה, היחיד שלא זכה בתואר מצטיין דיקאן בטכניון כמו שני האחים הגדולים שלי".
הוא מעיד על עצמו שהוא טיפוס לא טכנולוגי, לא כותב וקורא שורות קוד בדמיון, ולמרות זאת הוא משקיע בחברות הייטק.
איך נחשפת לעולם הזה של ההייטק, שאתה מעיד שהוא רחוק ממך?
"חברתי לשָי מישל, חבר ילדות שלי, שמנהל כיום את הסניף הישראלי של קרן ההשקעות האמריקאית Merlin Ventures. הקרן משקיעה בעיקר בחברות סייבר, אחרי שהתמזגה עם קרן ההשקעות Today Ventures הישראלית, שהוקמה על ידי שי לפני שנכנס למֶרלין, ושם הצטרפתי לצוות ההקמה ונחשפתי לעולם ההייטק והסטארטאפים. החברה הראשונה שהשקעתי בה היתה Reposify, שעוסקת בתחום אבטחת טכנולוגיית ענן. נכנסתי לחברה הזאת כמשקיע ויועץ, ולפני כשנה וחצי היא נמכרה לענקית הסייבר Croudstrike. היום אני שמח וגאה להצטרף לקרן מרלין עצמה, כשותף בקרן, ולעבוד עם חברות ישראליות מדהימות בתחום הסייבר.
"מעבר לזה, השקעתי בחברה בשם MUGO – Music on the Go, אשר יוצרת קהילה מיידית להאזנה למוזיקה, ומאפשרת להמוני מאזינים להסתנכרן להאזנה של שיר ממקורות שונים. כאן כבר הייתי מעורב ממש בפעילות העסקית. הקשר עם החברה הזאת נוצר לאחר שהיזם פנה אלי וביקש את עזרתי. בדקנו את הטכנולוגיה ואת המוצר, והגענו למסקנה שיש כאן פוטנציאל מעולה, בעיקר ברמת הסושיאל. למשל, עוקבים של מישהו מזהים שהוא נמצא עכשיו בריצה ומאזין לשיר מסוים; הם יכולים להסתנכרן ביניהם, כל אחד דרך אפליקציה שונה, בדיוק לאותו קטע בשיר. חיברתי את החברה עם המפיק המוזיקלי והיזם סקוּטֶר בראון, שהוא חבר שהכרתי ביום ההולדת של קניה ווסט. הוא נכנס בשלב ראשון כיועץ, ואחר כך חיבר אותנו עם לֶן בֶלווטניק, שרכש את החברה במסגרת הפעילות העסקית של Deezer, המתחרה הצרפתית של ספוטיפיי. בעיני, החיבור הזה של MUGO הוא בדיוק הממשק שלי בין אמנות החושים לעולם העסקים".
על פי העיתון "גלובס", סושרד מחזיק בפורטפוליו מרשים של השקעות. מלבד MUGO, Reposify ומֶרלין הוא משקיע ויועץ בחברת הסטארטאפAnywear לעיצוב בגדים דיגיטלי; ב-Temi Robot, שבונה רובוט רב-תכליתי; ב-Emboline, שמפתחת מוצר להגנה על המוח בפרוצדורות רפואיות; וגם ב-Thursday Boot, מותג מגפיים ניו יורקי.
אני חייב להבין את תמהיל ההשקעות הזה שלך. רובו מתמקד בהייטק, אז איך משתלב בזה מותג מגפיים?
סושרד, כאמן חושים, חיכה לשאלה הזאת. היא לא הפתיעה אותו, וההסבר שלו משכנע פעמיים – הגיונית ועסקית. "זה התחיל מפגישה עסקית עם חברים בניו יורק מקרן ההשקעות Blue Scorpion Investments. הם הציעו לי להצטרף לפגישה עם אנשי Thursday Boot והסכמתי. המצגת והדרך שבה הבעלים הציגו את המוצר היו משכנעות מאוד, ובו במקום החלטתי להצטרף להשקעה הזאת".
נסה לתאר לי מה עשה לך את הקליק. מה היה שם ששכנע אותך שלמותג הזה יש ערך מוסף שאין למותגים אחרים? לעולם ה-retail יש חוקים אחרים.
"אני חושב שהדבר הבולט ביותר היה הקשר המשולש, שבלט מאוד, בין הבעלים למוצר וללקוחות. התרשמתי מאוד מהסרטון שהם העלו לרשתות החברתיות, שבו מתואר ה-'making of' של המגפיים. השיווק שלהם נראה מעניין, אותנטי ומשכנע. גם הרעיון העסקי, לייצר הכל בארצות הברית, והמחיר, פחות ממאתיים דולר, אלה רעיונות שעברו מצוין בפיץ' (בשפת ההייטק: מצגת בעלים למשקיעים, א.ב.ש). במהלך השנים השתתפתי בכמה ישיבות של ההנהלה, אבל עקרונית, הם ניהלו את עצמם. כיום החברה מוכרת רק ברשת ביותר ממאה מיליון דולר בשנה, ועומדת להימכר בשווי של כחצי מיליארד דולר".
לדייק את המסר
אני מנסה להבין מה מושך לך את תשומת הלב במצגות עסקיות, כאיש עסקים או כאמן חושים.
"אני חושב, כמו שאמרתי, שלסטורי-טלינג, לדרך שבה אתה מספר סיפור, יש חשיבות עצומה בעולם העסקים. אז ב-Thursday Boot זה היה מרשים וחזק. מוצר מצוין יכול ליפול בגלל מצגת גרועה, ומוצר גרוע יכול להצליח בזכות מצגת מצוינת. כאן בדיוק אני נכנס לתמונה, בחברות שבהן אני מייעץ ובחלקן גם שותף. אני יודע למקד ולדייק את המסר בצורה כזאת, שתחדור את חומת החשדנות הטבעית של משקיעים. זו נקודת הממשק שלי עם אמנות החושים. הרי גם אדם שאני מעלה לבמה מקיף את עצמו ב'חומת אש', כדי שלא אחדור למחשבות שלו. זו אותה טכניקה".
במהלך השנים האחרונות שבהן אתה נע בין שני העולמות הללו, אמנות חושים ועסקים, ידעת לזהות גם חברות גרועות?
"האמת שכן. הופעתי פעם באירוע של חברה שחגגה את הפיכתה ליוניקורן (הביטוי בעולם העסקי לחברות ששווין עולה על מיליארד דולר, א.ב.ש). מנכ"ל החברה עלה לבמה ונאם בהתלהבות על כך שהשנה המכירות עברו את רף שלושה מיליון הדולר. אני שומע את זה, ומשהו לא מסתדר לי. חברה ששוויה מיליארד דולר חוגגת מכירות של שלושה מיליון. היה לי ברור שזו בועה שעוד תתפוצץ, וכך היה. אמרתי לעצמי, שסביר להניח כי בשלבים המוקדמים של חיֵי החברה מצגות הבעלים היו מצוינות, והצליחו לשכנע את המשקיעים".
בנוסף לפעילות העסקית שלך אתה שייך למועדון אקסקלוסיבי מאוד של "שגרירי Hublot", מותג שעוני היוקרה השוויצרי. אתה ברשימת כוכבי-על כמו נובאק ג'וקוביץ', קיליאן אמבפה, יוסיין בולט. איך אנשי המותג הגיעו אליך?
"אם שמת לב, בכל הרשימה הזאת אני אמן החושים היחיד. היתה לי היכרות מוקדמת עם מנכ"ל החברה, דרך אחד האירועים שהנחיתי. Hublot היא למעשה 'הילד הרע' של עולם השעונים. היא נכנסה לשוק כילד החדש בשכונה, הבועט והלא-קונפורמיסט, עם עיצובים חדשים וחומרים מתקדמים. הביאה בשורה חדשה, מרעננת, לעולם המסורתי של שעוני היוקרה. זה התאים למה שאני מייצג, משהו שונה, מפתיע, מחוץ לקופסה. או בעצם, כמו שאני אוהב לומר, לא מחוץ לקופסה, אלא קופסה חדשה מפתיעה".
הלב הישראלי
לצד כל אלה, אי אפשר כמובן להתעלם מהמצב הנוכחי. סושרד פועל עמוק במאמץ הישראלי. שום דבר לא הכין אותו, אחד מאמני החושים המפורסמים בעולם, לשיחת הטלפון שהגיעה במהלך חודש ינואר האחרון. על הקו היה אחד הקצינים מחטיבת הצנחנים: "אתה זוכר את ההופעה שלך אצלנו לפני שבוע?". סושרד הבין כבר לאן הולכת השיחה הזאת; שניים מהקצינים שהעלה לבמה נהרגו באותו שבוע מפגיעת טיל נ"ט בבית שבו שהו בחאן יונס.
"אני נמצא כל הזמן בקשר עם היחידות בצה"ל. השיחה הזאת היתה קשה ומטלטלת. זכרתי אותם בדיוק, את הצחוק, את הפנים", הוא מספר. "אשתי, שניסתה לנחם אותי, אמרה שלפחות הייתי נוכח בצחוק האחרון שלהם". מאז תחילת המלחמה סושרד ממנן את הנסיעות שלו בעולם, כדי להיות כאן, בין הופעות לצה"ל וביקור פצועים בבתי חולים.
אולי דווקא עכשיו דמות כמוך צריכה להסתובב בעולם ולהסביר את ישראל.
"אני עושה את זה, אבל בדרכים אחרות. ברגע שפרצה המלחמה רתמתי את כל הקשרים האישיים שלי עם אנשי עסקים בולטים בעולם להתגייס לטובת ישראל. השתתפתי, למשל, בערב התרמה בניו יורק, עם ליאור רז ועומר אדם. גייסנו עשרה מיליון דולר בערב אחד. בנינו מודל מיוחד – כל כסף שנתרם, מכוּון מיד לצורך של משפחה. אני מחזיק בבית טבלת אקסל, שאני קורא לה טבלת כאב ועצב. בטבלה הזאת יש לי מאות שמות של נפגעי העוטף – מי נפצע, מי איבד הורה, מי איבד שני הורים, אחים וכך הלאה. לצד כל שם אני מציין את הצורך שלו: דיור, חינוך, כלכלה, שיקום וכל מה שיכול עוד להיות. את התורמים אני מחבר ישירות אליהם. יש נאמן שמקבל את הכסף ודואג שיופנה היישר למי שצריך".
בהמשך סושרד גם השתמש בנוכחות הבולטת שלו ברשתות החברתיות על מנת לגייס משפיענים לטובת ישראל. "זה עלה לי בירידה של עוקבים, אבל אני בהחלט שלם עם זה, הצגתי את האמת".
