אם ראיתם יצירת אמנות עכשווית ושאלתם את עצמכם, "למה בעצם זו אמנות?" – אתם לא לבד. אנחנו חיים בעידן מרתק של שינויים וחידושים טכנולוגיים, המתרחשים בקצב מסחרר, אשר משפיעים על האמנות בת זמננו. ההגדרה של אמנות עכשווית מורכבת במקצת, מאחר שזו אמנות אקלקטית, שאין מאחוריה אידיאולוגיה או סגנון מסוים. היא לא תמיד מובנת, היא נוטה לאתגר את המחשבה, לגרות את החושים, ולעתים להביך ולבעוט. מטרתה להעשיר את תבניות המחשבה של הצופים, וכמו שפה חדשה, צריך ללמוד אותה כדי להבינה.
המאפיין הראשון של אמנות עכשווית מתייחס לתקופה שבה היא נוצרה – החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ועד היום. מאפיין נוסף מתייחס לאופי הפלורליסטי של היצירה העכשווית. הודות לחידושי הטכנולוגיה המודרנית אנו עדים לשימוש בחומרים מהתעשייה כמו פלסטיק, חומרים פולימריים, דבקים, אלומיניום, ובטכניקות מעורבות המשלבות ביניהם. גם המהפכה הדיגיטלית השפיעה דרמטית על עולם האמנות, כאשר התפתחו טכניקות נוספות בנוסף לצילום, כמו ציור דיגיטלי על מחשב/ אייפד; וידיאו-ארט, שהפך ללהיט בעידן שלנו; ועבודות הנוצרות בטכנולוגיה של מציאות מדומה (Virtual Reality).
אם בעבר המדיום העיקרי היה ציור ופיסול מסורתיים, בעשורים האחרונים ישנן תנועות אמנותיות שונות, אשר פועלות זו לצד זו. אנו מביאים כאן סקירה רוחבית על המגמות בעולם האמנות העכשווי, שחלקן התפתחו עוד במאה הקודמת וממשיכות להתקיים עד היום: פופ-ארט, פוֹטוֹריאליזם, אמנות מושגית, אמנות מינימליסטית, אמנות מיצג ואמנות מיצב.
אמנות מיצב Installation Art))
מדובר ביצירת אמנות המתפרשׂת בחלל ומורכבת משילוב של כמה אלמנטים מדיסציפלינות מגוונות כמו ציור, פיסול, צילום, וידיאו, סאונד וכו'. האמן מציב (Install) את המיצב בחלל פתוח או סגור, ולעתים בונה אותו במיוחד לחלל ספציפי (Site-specific). המיצב דורש מהצופה לחרוג מהרגלי צפייה פרונטלית מסורתית ומעודד אותו להתקרב אל היצירה ולהיות חלק ממנה. המיצב מוצג לרוב במשך זמן מוגבל, ורק התיעוד המצולם שלו נשאר בתולדות האמנות.
אמנית מיצב ידועה היא יַאיוֹי קוּסַמַה היפנית, שסימן ההיכר המזוהה איתה הוא מוטיב הנקודות האינסופיות. אמן מיצב נוסף שעלה לכותרות בשנים האחרונות הוא תומס סַרַסֶנו, אמן ארגנטיני אקולוגי, אשר הציג מיצב חוץ בביאנלה לאמנות ה-58 שהתקיימה בונציה, שם תלה רשת של חוטים עם אובייקטים דמויי "עננים" התלויים באוויר וזזים ברוח עם הגאות והשפל של המים.
אמני מיצב בולטים נוספים בעולם הם מוֹנַה חאטוּם, אולאפוּר אֶליאַסון, כריסטיאן בולטנסקי, אוּרס פישר, שילפַּה גוּפּטַה, ויש עוד רבים אחרים.
אמנות מושגית (Conceptual Art)
גישה אמנותית זו, אשר החלה במאה ה-20, רואה ברעיון שמאחורי היצירה אמנות לכל דבר, ולא בביצוע הטכני או בחומר הגלם שממנו היא עשויה. תפקיד האמנות אינו לפתות את הצופה באמצעות דימוי חזותי, אלא להפוך את היצירה לאמירה פילוסופית.
האמן הצרפתי-אמריקאי מרסל דוּשאן היה הראשון שיצר אמנות מושגית, ב-1917, עם יצירתו "המזרקה", כאשר לקח משתנה קיימת, ניתק אותה מהשימוש הפונקציונלי שלה והפך אותה ליצירת אמנות. דושאן בחר ליטול אובייקט מוכן, הנקרא בשפה האמנותית Ready made, וטען שההחלטה להפוך את המשתנה ליצירה עם שם משלה היא-היא יצירת האמנות.
האמן הוא איש רעיונות, ולהגשמתם הוא יכול להשתמש בכל חומר או טכניקה ללא הגבלה, מאחר שהם שוליים ביצירה. האמנים המושגיים היו מהפכניים, הם הרחיבו את גבולות האמנות, תיארו ביצירותיהם רעיונות מושגיים והיוו ניגוד מוחלט לאמנות המסורתית, שבה חוקים מוגדרים לגבי החומר, הטכניקה והנושא.
אמנים שהושפעו מדושאן הם ג'ספר ג'ונס, מאוריציו קַטַלאן והסיני אַיי וֵויוֵויי, שבמיצב "Forever Bicycles" הציג אלפי זוגות אופניים, המסמלים חופש ותנועה, קשורים זה לזה, במטרה להתריס נגד המשטר הכובל בסין.
היפר-ריאליזם – פוטוריאליזם
זרם אמנות שהתפתח בארצות הברית ובאירופה בשנות השבעים וממשיך עד היום. הסגנון בא לידי ביטוי בציור ופיסול פיגורטיביים, המאופיינים ברמת דיוק וגימור גבוהה ובניסיון להשגת מראה אמיתי כמו במציאות.
פעמים רבות התבססו האמנים על דימויים שנלקחו מתוך צילומים אשר אפשרו להם לדייק בתיאור של פורטרטים, נופים ונושאים אחרים. אמנים פוטוריאליסטים ידועים הם צ'אק קלוֹז האמריקאי, שהתפרסם בציורי פורטרטים, ויגאל עוזרי, אמן ישראלי החי בניו יורק כבר שלושים שנה, אשר מטשטש את הגבול בין צילום לציור על ידי אלפי משיכות מכחול קטנטנות. רון מיוּאֶק, אמן אוסטרלי ידוע, יוצר מיצגים ענקיים של פסלים אנושיים בסגנון היפר-ריאליסטי מושלם, עם דגש על הפרטים הקטנים כמו הבעות וקמטים בפנים
אמנות מיצג (Performance Art)
מיצג הוא מופע המשלב מדיות שונות מתחום אמנות הבמה, כמו תיאטרון, שירה, מחול, צליל, וידיאו. המיצג מבוצע מול קהל בזמן אמת, ולפעמים הוא מזמין את הצופים להשתתף בפעילויות מסוימות על מנת להפנות את תשומת לבם למשמעויות חדשות וחתרניות, כדרך לערער ולבקר את הסדר הקיים. מדובר באירוע אמנות חולף, המשאיר אחריו רק את זיכרון החוויה.
כמדיום אמנותי, המיצג נולד בתחילת המאה העשרים, המשיך להתפתח בשנות השישים-שבעים כענף של אמנות מושגית, ורבים מהמיצגים בתחילת הדרך היו קשים לצפייה. במיצג ידוע של האמנית יוקו אונו, "Cut piece", בשנות ה-60, הקהל הוזמן לחתוך את בגדיה מעל גופה.
מובילת אמנות הפרפורמנס היא מרינה אברמוביץ', אמנית סרבית ידועה בעולם משנות השבעים ועד היום, אשר בחנה את היחסים שבין האמן לקהל בעשרות מיצגים קשים המתמקדים בחוויה רוחנית של גבולות הגוף. באחד כזה היא ערכה על שולחן 72 "מכשירי עונג וכאב", ובמשך שש שעות נתנה לצופים לעשות בה כרצונם כשהיא פסיבית לגמרי. במיצג אחר היא ישבה עם אהובה, האמן אוּלַיי לאיסיפֶּן, זו מול זה כשהם סוטרים אחד לשנייה בעוצמה הולכת וגוברת או, לחלופין, כשהם יושבים 17 שעות גב אל גב כששׂיערם שזור זה בזה בצמה.
אמנות מינימליסטית (Minimalism Art)
תנועה שקמה בשנות השישים של המאה ה-20 וחתרה לצמצום ולפישוט הצורה, הצבע והקומפוזיציה. מדובר בסגנון מאופק ונטול קישוטיות, הדוגל בסיסמה "Less is more" ומכיל, לרוב, הפשטה גאומטרית של צורות ושימוש בחומרים תעשייתיים ובטכנולוגיה חדשה.
המינימליזם נעדר ביטוי רגשי ואישי של האמן, והעקרונות האסתטיים שלו באים לידי ביטוי בענפי תרבות שונים כמו עיצוב, אדריכלות, מוזיקה, מחול ושירה. הסגנון המינימליסטי ממשיך עד היום להיות מיוצג ביצירות של אמנים כמו ריצ'רד סֶרה, דן פלבין, סול לויט, קרל אנדרֶה ודונלד ג'אד – אמן מינימליסטי מוכר, שעבודותיו מורכבות מצורות גאומטריות תלת-ממדיות בחלל.
צילום: shutterstock
פופ-ארט Pop Art
זרם אמנותי שהחל בשנות החמישים באנגליה ובארצות הברית והגיע לשיאו בשנות השישים. זוהי אמנות עממית, אשר אימצה וקיבלה השראה מהתרבות הפופולרית וממוצרי צריכה המוניים, ששטפו את העולם המערבי אחרי מלחמת העולם השנייה: פרסומות, מגזינים, קולנוע, אופנה, מוזיקת פופ, מכוניות וכדומה.
אמני הפופ-ארט טשטשו את הגבול בין אמנות "גבוהה" ומסורתית לאמנות "נמוכה", וכל מוצר צריכה סתמי ויומיומי, כמו קופסת שימורים או בקבוק קולה, הפך ליצירת אמנות לגיטימית. בין הטכניקות שאמני הפופ פיתחו היו הגדלה, הגזמה ושכפול של דימויים, שימוש בצבעים חזקים ובוהקים והכנסת מילים, סמלים ולוגואים ליצירה. הם העריצו באופן אירוני את גיבורי התרבות הפופולרית, גיבורי הקומיקס כספיידרמן ובאטמן וכוכבים הוליוודיים כמו מרילין מונרו, ליז טיילור ואלוויס פרסלי. שמות בולטים במיוחד מקרב אמני הפופ-ארט הם אנדי וורהול, רוי ליכטנשטיין, קלאס אולדנברג, קית' הרינג וריצ'רד המילטון.
צילום: shutterstock
בעקבות תנועת הפופ-ארט קמה בשנות השמונים תנועה הנקראת "נאו פופ", שאליה משתייכים אמנים עכשוויים ידועים כמו ג'ף קוּנס האמריקאי וטקאשי מורקאמי היפני. כיום יש אמנים רבים מאוד שיוצרים בסגנון זה, ודוגמה מעניינת הוא דיוויד גריבלדי, אמן אמריקאי המשלב פרפורמנס וציור, ויוצר פורטרטים צבעוניים מול הקהל תוך כדי הופעת לייב מוזיקלית על הבמה.
סוד הקסם של האמנות העכשווית הוא שילוב אקלקטי מעניין של זרמים, טכניקות ומדיומים. נראה כי בעתיד האמנים ימשיכו לאמץ את האפשרויות החדשות שהטכנולוגיה פותחת בפניהם וליצור אמנות מעוררת השראה ופורצת דרך.
