לפני כשנתיים טלטלה את עולמנו מגפה, שהפתיעה את כולנו ושיבשה את השוק העולמי. אולם נדמה שהיא טמנה בחובה הפתעה אחת נוספת: ביקוש עולה וגובר לשעוני יוקרה. אמנם, עם פרוץ המגפה הביקוש ירד לזמן קצר, אבל ההתאוששות היתה מהירה, הקיפאון בענף נשבר, ונרשמו שיאים חדשים של ביקושים לצד שיאי מכירות. כך לדוגמה, לפי הערכות חברת המחקר מקינזי, המכירות בשוק האונליין של שעוני יוקרה, שהגיעו להיקף של 18 מיליארד דולר בשנת 2019, צפויות להגיע לכ-30 מיליארד דולר עד שנת 2025, זינוק של יותר מ-50 אחוז תוך חמש שנים בלבד.
קניית שעון יוקרתי היא מהלך רגשי שמעורבים בו שיקולי עיצוב, יוקרה ומעמד, אבל לצד זאת, מעורבים כאן גם שיקולים כלכליים-רציונליים, שבהם השעון מהווה נכס והשקעה לעתיד לבוא.
אחד מאלה שעלו על גל הביקושים הוא יהודי חרדי צעיר מלוס אנג'לס בשם ג'ושוע שפירו (Joshua Shapiro), תלמיד ישיבה לשעבר, שבשש השנים האחרונות בנה בעשר אצבעות את החברה שלו לייצור שעוני יוקרה והשיק את סדרת שעוני היוקרה Infinity, שהפכה לסימן ההיכר שלו וזכתה להצלחה.
תעשיית השעונים המסורתית מרוכזת, כידוע, רובה ככולה בשוויץ, גרמניה ויפן, ובקרב אלה שמתמחים בענף בארצות הברית קשה למצוא יהודים, ועל אחת כמה וכמה, חרדים. "זה הופך אותי לפופולארי בקרב סוחרים יהודים שעוסקים בתחום. הם מתלהבים מעצם העובדה שאני יצרן שעונים יהודי", מציין שפירו בחיוך.
הוא נולד והתחנך בלוס אנג'לס, בעל תואר שני בהיסטוריה, עד לאחרונה שימש כמורה, מחנך ומנהל בתי ישיבות לבנים בחוף המערבי. המשיכה שלו לשעוני יד החלה כתחביב לשעות הפנאי. "יש לי סבא אחד שהוא מנתח, ואבא וסבא מהצד השני הם 'אנשי כפיים', שבילו שעות בסדנאות הביתיות שלהם, תיקנו מכונות, החליפו חלקים. כילד גדלתי בסביבה הזאת. העיסוק שלי בשעונים החל עם סיום לימודי בקולג'. דווקא אז, משום מה, התעורר בי הרצון לחזור ולעבוד עם הידיים ולשלב בעבודה הזאת גם דיוק וירידה לפרטים".
כמו אצל רבים לפניו שעסקו בתחביב ופיתחו אותו למקצוע, גם אצל שפירו (36) הכל התחיל במרתף ביתו. אט אט התחביב תפס מקום מרכזי יותר בסדר יומו, הוא החל לקצץ בשעות ההוראה, עד שהחליט לבצע את המהפך הסופי. בשנת 2016 נפרד מההוראה לחלוטין והתמסר בלב שלם להקמת עסק לבניית שעוני יוקרה.
הצלחת האֵינסוף
כיום העסק של שפירו משתרע על פני 280 מ"ר ומעסיק שישה עובדים. הלקוחות שלו מגיעים מכל קצות תבל ומוכנים לשלם עשרות אלפי דולרים על הזכות לענוד שעון יד מתוצרתו. "רופאים, עורכי דין, מנכ"לי חברות, משקיעים, מתעשרים חדשים וגם שייח'ים מארצות ערב", מציין שפירו בתשובה לשאלה מיהם לקוחותיו.
בנוסף על כך, הוא מייצר שעונים בהזמנה אישית ובעיצובים ייחודיים. באחרונה הוא מכר שעון בעיצוב יחיד במינו, שבחזיתו חריטה בצורת מצנח ולוגו של צה"ל, בהתאם לבקשת לקוח ישראלי.
הקושי והאתגר הנדרשים לדיוק מקסימלי בבניית שעון, הטכנולוגיה המתקדמת, האסתטיקה, הקלאסיקה – כל אלה הופכים את שעוני היד לסמל סטטוס יוקרתי. שפירו מציין כי קניית שעון יד מהווה פעמים רבות השקעה כלכלית; סוג של נכס שמשתבח עם הזמן ואף זוכה לתשואה ולעליית מחיר.
88 שעונים בלבד בנה שפירו בסדרת Infinity (בעברית: אֵינסוף), והם נמכרו במחירים שבין 26 אלף דולר ל-40 אלף דולר ליחידה. בתוך סדרה זו יוצרו גם שתי תת-סדרות במהדורות מוגבלות מאוד – Meteorite, בת 12 יחידות בלבד, ו-Tantalum, בת 26 יחידות – ושמותיהן מעידים על המהות: בשעונים של הראשונה הלוח עשוי ממטאוריט, שהוא חומר מתכתי אשר מקורו ברסיסי כוכב שביט, ואילו בשעונים של תת-הסדרה השנייה התיבה עשויה מטנטלום, סוג של מתכת אצילה ועמידה ביותר.
שעוני סדרת אינפיניטי יצאו בכמה גרסאות: תרכובות וגוונים שונים של הלוחות, של שעון השניות ושל המחוגים. לכולם מתיחה ידנית ו-53 שעות של רזרבת כוח, והם עמידים במים עד עומק 30 מטר.
הסדרה משכה אל שפירו תשומת לב עולמית בקרב מביני עניין, בעיקר בזכות דוגמת חריטה מיוחדת בשעון השניות (העיגול הפנימי שבתחתית הלוח), ששפירו המציא וקרא לה "מארג האֵינסוף" (Infinity Weave). זו דוגמת הגילוֹש (גילוש = סוג מיוחד של טכניקת חריטה) הקשה ביותר בעולם לביצוע. שאר הלוח עשוי בדוגמת גילוש קלאסית, שפותחה על ידי אברהם ברֶגֶה, אבי מותג שעוני היוקרה השוויצרי ברגה (Breguet), בסוף המאה ה-18. שפירו, מצדו, משתמש לביצוע הגילוש במכונה מיוחדת בת מאה שנה.
להתחרות במותגים של שוויץ
לדברי שפירו, השאיפה לשלמות ולדיוק הכרחית ביצירת שעוני יד יוקרתיים. "כל שעון כולל מאות חלקים, ומושקעות בו מאות שעות עבודה. חייבים לייצר כל חלק בשעון בגודל מותאם, אחרת הוא לא עובד. יש תחומים שבהם סטייה של מילימטר לא תעלה או תוריד דבר, אבל בשעונים לא ניתן לסטות. הדיוק חייב להיות מתחת לעשרה מיקרון של סטייה", הוא מסביר (המיקרון, או בשמו החדש מיקרומטר, הוא החלק האחד מ-1,000 של המילימטר, ובמספרים: 0.001 מ"מ).
את רוב הידע בתחום הוא רכש בדרך אוטודידקטית. "בארצות הברית אין לימודים מוסדרים לייצור שעונים; בעיקר מלמדים איך לתקן שעונים, כך שבמרבית המקרים למדתי בדרך הקשה, לבד. זה מאתגר", הוא אומר, ומביע גאווה על כך שהוא לוקח חלק בשחזור תעשיית השעונים האמריקאית, שקצת איבדה את מקומה לטובת גרמניה ויפן.
שפירו גם מסביר כי ברוב המקרים, שעון בעבודת יד אינו עשוי ממאה אחוז של חלקים שיוצרו ידנית, וכי המונח "עבודת יד" הוא שיווקי יותר. "בסדרת אינפיניטי לא ייצרנו את כל החלקים אצלנו, היו חלקים שרכשנו. אבל בסדרת השעונים הבאה, זו שאני עובד עליה כעת, כל החלקים כולם יהיו תוצרת שלנו".
הסדרה החדשה, שתצא לאור בסוף השנה, תהיה מהדורה מוגבלת, בת שלושים-ארבעים שעונים בלבד, בהתאם לקצב הייצור של בית המלאכה. היא טרם זכתה לקבל שם, אבל הסקיצה כבר קיימת וגם התעניינות מצד הקונים הפוטנציאליים כבר מורגשת. שפירו מציין כי המחירים יהיו יקרים יותר מאלה של השעונים בסדרת אינפיניטי, מאחר שכאמור, כל הרכיבים יהיו מיוצרים ב"בית". "זה נדיר מאוד בתעשייה", הוא מסביר.
"המטרה שלי היא להתחרות במותגים המובילים של שוויץ", מצהיר שפירו ללא היסוס, ומוסיף כי הוא מתכנן לפרוץ, גם בסדרה זו, גבולות חדשים ולעבוד עם חומרים מיוחדים ומתכות מרהיבות אך מאתגרות לעיבוד. "אני אוהב מאוד את התחושה בסיום העבודה הקשה, לראות את המוצר המוגמר, ובעיקר לקחת חלק בחוויה של הלקוח כשהוא מקבל לידיו את השעון החדש".
