ביום ה-58 לתחרות מצלצל הטלפון הלוויני של יו"ר התחרות, דון מקינטייר, צלצול שלא בהכרח מבשר טובות. המתקשר, נורווגי בשם ארה ויג (Are Wiig), מדווח שסירתו "אולינה", סירת מפרש באורך 9.70 מטרים, איבדה זה עתה את התורן לאחר שעשתה התהפכות מלאה של 360 מעלות. בקול רגוע לחלוטין מוסיף אַרֶה (58), שמהירות הרוח מגיעה עד מאה קמ"ש והגלים מתרוממים לגובה שבעה-שמונה מטרים. מקינטייר יודע שהסירה נמצאת כ-800 ק״מ דרומית-מערבית לקייפטאון שבדרום אפריקה, ולפיכך סיוע מיידי לשייט הבודד על סירתו נטולת התורן אינו מעשי, מה עוד שהשייט אינו מבקש כל עזרה. הוא מדווח אמנם שהמצב בתוך הסירה מבולגן לחלוטין, אך יש לו את כל האמצעים לבנות מערך מפרשים אלטרנטיבי, כך שחוץ מזה שאין לסירה תורן, "מרקיז הכל בסדר".
מה עושה שייט בודד על קליפת אגוז במקום כה מרוחק, כשהוא משייט בסערה אימתנית הנמשכת זה היום השלישי? אַרֶה הוא אחד מ-18 השייטים שזינקו ב-1 ביולי 2018 מהחוף האטלנטי של צרפת לתחרות Golden Globe Race 2018, המשחזרת תחרות דומה שהתקיימה 50 שנה בדיוק קודם לכן.
אז, בקיץ 1968, יצאו לדרך מחופי אנגליה תשעה שייטים, כשכל אחד בודד לחלוטין על סירת המפרשים שלו ומשימתו להשיטה מסביב לעולם, בלי עצירות ובלי שום עזרה חיצונית. היתה זו התחרות הראשונה בהיסטוריית השיט התחרותי שבה נדרשו השייטים לאתגר דמיוני כזה. ארבעה מהתשעה פרשו מהתחרות עוד בטרם יצאו מהאוקיינוס האטלנטי, שייט נוסף פרש ליד כֵף התקווה הטובה. נייג'ל טֶטלי איבד את סירתו כ-2,000 ק״מ לפני קו הסיום אך ניצל. ברנרד מוֹנטֶסיֶיה, הצרפתי שהיה מועמד ודאי לניצחון, החליט בדרך שהכל שטויות, פרש והפליג לטהיטי, שם חי עד יום מותו. דונלד קראוהרסט, ששִייט עד חופי ארגנטינה ושם המתין כשהוא משדר דיווחים שקריים על מקום הימצאו, נטש את סירתו בדרכו חזרה והתאבד. בסופו של דבר, רק שיָיט אחד סיים את התחרות לאחר 312 ימים באוקיינוס והיה לאדם הראשון בהיסטוריה שהשיט ספינת מפרש קטנה בכוח המפרשים בלבד, סביב העולם, ללא כל עצירה או סיוע חיצוני. היה זה הבריטי רובין נוֹקס-ג‘ונסטון, שזכה לתהילת עולם וגם לתואר אבירות מהמלכה. אגב, את כספי הפרס שקיבל תרם רובין למשפחתו של קראוהרסט, שנותרה בחוסר כל.
התחרות ההיסטורית עברה גלגולים אחדים, ו"היורשת" שלה היא Vendée Globe, שעליה כתבנו בהרחבה באחד הגיליונות הקודמים. ב-2017 נרשם בה שיא המהירות להקפת העולם לשייט בודד, 74 ימים, וסירה מסוג טרימרן (שלושה גופים) שעליה שייט בודד הקיפה את העולם ב-42 ימים בלבד. סירות מהירות ומשוכללות אלה, שאורכן יותר מ-18 מטר, מצוידות במיטב החידושים הטכנולוגיים, המאפשרים תקשורת וידיאו רציפה, ניווט מדויק, תחזיות מזג אוויר ועוד. השייט משיט אמנם את הסירות בעצמו – משימה שרק מעטים מאוד יכולים לעמוד בה, אך תחושת הבדידות והניתוק המוחלט, הקשיים האדירים, המשיקים להישרדות במשמעות הבסיסית ביותר של השייטים של פעם, כבר לא קיימת.
כמו ב-1968
לצורך שחזור הקשיים והראשוניות של סר רובין וחבריו הנועזים נהגתה התחרות שבה אנו עוסקים, Golden Globe Race 2018, שיצאה לדרך ב-1 ביולי, כאמור, והוזנקה על ידי סר רובין האגדי. כאן לא יישברו שיאי מהירות כמו ב-Vendée Globe, והשייט שיחצה ראשון את קו הגמר יעשה זאת כתשעה חודשים לאחר הזינוק.
במהלך המסלול יש שני "שערי מפגש" (Rendezvous Gates) שבהם יכולים השייטים להיפגש עם יקיריהם, אך בלי להניח את כף רגלם מחוץ לסירה. השערים הללו הם גם שתי הזדמנויות הצילום היחידות (מלבד נקודת הזינוק, כמובן) שבהן אפשר לצלם את המתחרים על סירותיהם.
חוקי התחרות קובעים שאין להשתמש במוצרים או בטכנולוגיות שהומצאו או פותחו אחרי אפריל 1968, השנה שבה התקיימה התחרות המיתולוגית ההיא. אורכן של הסירות אסור שיעלה על 11 מטר, כאורכה של Suhaili, סירתו של רובין, וכמובן, אין לשלב בבנייתן כל חומר שפותח לאחר 1968. אסור להשתמש במכשיר להתפלת מים, והשייט יצטרך לאגור מי גשמים. התזונה היומית מורכבת אך ורק משימורים שהובאו לסירה מראש, ואין לעשות שימוש בכל סוג של מזון מלאכותי (כמו זה של אסטרונאוטים, למשל). ציוד בסיסי לניווט, כגון ג‘י.פי.אס, תקשורת לווינית מכל סוג שהוא, מכשירי ניווט אלקטרוניים, סמארטפון וכיוצא באלה – אסורים לחלוטין. כל משתתף מקבל חבילה חתומה ובה מכשיר ג'י.פי.אס וטלפון לוויני לדיווח חירום בלבד.
השייט הנורווגי אַרֶה, שאיבד את התורן, דיווח אמנם באמצעות הטלפון הלוויני, אך לא הפעיל את הג'י.פי.אס, מאחר שלפי שעה אינו מבקש שיחלצו אותו. שוו בנפשכם: שייט בודד נקלע לסערה שגם אוניות מתקשות להפליג בה, סירתו התהפכה פעם אחת למצב שבו התקרה היא למעשה הרצפה, אחר כך, הודות למבנה הסירה ולחלוקת המשקל, הצליחה להתהפך חזרה, אך בתוך כל התהליך הזה איבדה את התורן ואת מערך המפרשים. אחרי כל זה, השייט הנורווגי, שלפני ההתהפכות היה במקום הרביעי, שולף את הטלפון הלוויני ומדווח בטון רגוע למדי על מצבו. לא, הוא אינו זקוק לחילוץ. הוא ישיב את כל הציוד למקומו (כל תכולת התאים נשפכה מהם בהתהפכות), ירכיב מערך מפרשים מאולתר ויפליג לקייפטאון. לאחר 18 ימי הפלגה עם תורן שבור ועם סדק לכל אורך גוף הסירה, במערך מפרשים אלטרנטיבי, נכנס ארה למרינה בקייפטאון, כשהוא שומר על קור רוח ומפגין ספנות ברמה הגבוהה ביותר.
חבורה מופלאה
מיהם 18 ההרפתקנים שנרשמו לתחרות ואף יצאו למסע ההישרדות הזה? חבורה מעורבת של חובבי אתגר קיצוני במיוחד, רובם ללא ניסיון רב בשיט, רק מעטים מהם שייטים מקצוענים, ובראשם זקן השייטים, בן 73, שבאמתחתו הקפת עולם אחת או שתיים. ז‘אן לוק ואן דֶן הִיד, "הקשיש" מצרפת, מוביל ביום ה-67 לתחרות, בהפרש ניכר של כאלף ק"מ על פני זה שאחריו.
חוץ ממנו ומאַרֶה כדאי להכיר, ולו במעט, עוד כמה אנשים מהחבורה המופלאה הזאת וגם להתוודע למצבם בתחרות, נכון ליום כתיבת הדברים, 4 בספטמבר.
טומי אבהילאש (39) מהודו הוא השייט היחיד עד כה, מכל מיליארד ההודים, שהקיף את העולם לבדו, ללא עצירה, ב-2012/13. טומי בעל דרגת קומנדר בצי ההודי, ולמעשה, השייט המפורסם והנערץ ביותר בתת היבשת. ביום ה-67 לתחרות הוא במקום השביעי.
סוזי גוּדוֹל הבריטית, ילידת 1989, היא האישה היחידה בחבורה. סוזי היא מדריכת שיט מנוסה. ב-2017 ביצעה שתי חציות סולו של האוקיינוס האטלנטי, ללא כל סיוע. הסירה שלה היא מתוצרת חברת Rustler, שעוד כמה סירות מתוצרתה משתתפות בתחרות זו. ב-4 בספטמבר סוזי מדווחת שהשמש זורחת והכל תקין. היא ממוקמת כרגע במקום השישי.
האוסטרלי מרק ג'ון סינקלייר התחיל את קריירת השיט שלו כשהיה בן עשר. בגיל 18 התגייס לצי האוסטרלי ושירת שם 20 שנה. שייט מנוסה מאוד, הידרוגרף שהשתתף במשלחות מחקר רבות בפינות נידחות ואף הפליג לבדו בים הטסמני עתיר הסערות. בגיל 60 שמע על התחרות המיוחדת, זנח את כל עיסוקיו והתייצב על קו הזינוק. ביום ה-67 הוא במקום ה-11.
מארק סלאטס ההולנדי, יליד אוסטרליה, בן 41. ב-2017 חצה את האוקיינוס לבדו, בסירת משוטים, כשהוא חותר מאירופה לקריביים ומקדים את כל הסירות האחרות שהשתתפו בתחרות ההיא, כולל את אלו שעליהן שני חותרים. משוגע? כנראה שלא, אבל כן הרפתקן המותח עד הקצה את יכולתו של בן אנוש. ממוקם שני, סיכוייו לנצח טובים מאוד.
בתחרות מסוג זה, הדבר העיקרי הוא האיזון בין מהירות ובטיחות. הרצון לסיים ראשון חייב כל הזמן להתכתב עם השאיפה לשמור על כלי השיט ולהבטיח את שרידותו. איבוד תורן, שבר בהיגוי הרוח האוטומטי (מערכת מכנית רגישה לתקלות) או כל תקלה אחרת אשר מאֵטה את המהירות יאלצו את השייט לפרוש מהתחרות.
נביל עמרה (43) נרשם לתחרות כפלסטיני, והסירה שלו התייצבה על קו הזינוק כשהיא מניפה את דגל פלסטין. אולם למעשה, נביל הוא אזרח ארצות הברית, בה נולד ובה הוא חי. אביו היגר לשם מפלסטין כילד, בהמשך התגייס האב לצי האמריקאי ובמהלך מלחמת ששת הימים שירת על ספינת ביון בשם ליברטי, ששייטה בסמוך לחופי סיני. מטוסי חיל האוויר הישראלי זיהו את האונייה בטעות כספינת אויב ותקפו אותה. 171 מלחים אמריקאים נפצעו ו-37 נהרגו. אביו של נביל שרד. כשנביל שמע על התחרות הוא החליט להשתתף בה, על אף שניסיונו הימי מועט ביותר. סיכוייו היו קלושים מלכתחילה, אך נראה שרצונו להופיע על קו הזינוק עם סירה בשם "ליברטי 2", הנושאת דגל פלסטין, גבר על השכל הישר. הוא אכן זינק עם כולם וזכה לכיסוי תקשורתי מתאים, אך כעבור ימים אחדים נאלץ לפרוש עקב עייפות. בדברי הפרידה שלו התחייב להשתתף בתחרות הבאה, המתוכננת להתקיים ב-2022, כשהוא כשיר לאתגר.
לא רק שייטים מתחילים כנביל עמרה נאלצו לפרוש. פיליפ פֶּשֶה (57), מבכירי השייטים בצרפת, השופעת כישרונות שיט מהמובילים בעולם, התייצב על קו הזינוק כאחד הפייבוריטים. פיליפ זכה כבר פעמיים בתחרות להקפת העולם לשני שייטים, כשהוא ושותפו קובעים שיאי עולם. גם הוא התחיל את השיוט על סירת Rustler, שהיא דומה מאוד לסירה שבה הפליג סיר רובין ב-1968. אחרי שהתמודד במשך 15 ימים עם לא מעט תקלות בספינתו, כולל שבר במוט ההגה, ב-25 באוגוסט מאמציו לתקן את התקלות הגיעו לסופם. לדבריו, "היו אלה 15 ימים שארצה לשכוח מהר ככל האפשר". עד שהחלה סדרת התקלות הוביל פיליפ במקום הראשון, בהפרש קטן. כנראה ששייט מעולה מהשורה הראשונה, על סירה המותאמת לשיוטים כאלה, הם שילוב שלא תמיד מספיק. צריך גם מזל.
קֶווין פֵיירבּרַדֶר, האוסטרלי בן ה-50, ניצב על פסגת האוורסט כבר שלוש פעמים, אבל כנראה שזה לא ממש סיפק אותו, ולמרות שניסיונו בשיט אינו רב הוא החליט להצטרף לאתגר. מי ששירת כלוחם ביחידה הבריטית המפורסמת SAS לא נרתע גם מאתגרים שבהם ניסיונו מוגבל. אך נראה כי האתגר שמציב הים לשייט בודד הוא מסוג אחר, גם אם זה לוחם קומנדו ומטפס הרים עתיר הישגים, ולאחר כשבועיים על גבי הספינה החליט קווין לפרוש. "לא הצלחתי להיכנס לשגרת החיים הדרושה, לא הצלחתי לישון והתנאים היו מעצבנים ולגמרי לא מתאימים לי", אמר בהגיעו לחוף מבטחים, "החלטתי למכור את הסירה ולחזור לטיפוס על הרים, שם אני מרגיש בבית".
השייט שזכה לאהדה הגדולה ביותר בקרב עמיתיו-מתחריו היה אֶרטַן בֶסקַרדֶס (57), בריטי יליד טורקיה. טיפוס חייכן, חברותי ונחמד, שהציע את החביתות המיוחדות שהוא יודע להכין, לכל מי שעצר לשיחה על יד ספינתו. ארטן פרש לאחר חמישה ימים בלבד, מאחר שעקב תקלות חוזרות במכשיר ה-SSB המיושן שבסירתו לא היה יכול לדבר עם המשפחה באנגליה מדי יום כפי שתכנן. "אני לא יכול להסתגל לחוסר האפשרות לשוחח עם המשפחה עד תום התחרות הארוכה", אמר. הנהלת התחרות פרסמה הודעה שבה הביעה תקווה לראות את ארטן בתחרות הבאה.
קצה גבול היכולת האנושית
בעת כתיבת שורות אלה, 11 שייטים נותרו בתחרות השיט הקשה מכולן. לפני 50 שנה היה סר רובין האיש הראשון שהשלים סיבוב הפלגה מלא מסביב לכדור הארץ, לבדו, בלי עצירה וללא כל סיוע, והגיע לקו הגמר לאחר 312 ימים. יום אחר יום, עם תקשורת רדיו רופפת, התמודד מול כל האתגרים והסכנות, גבר עליהם ונכנס להיסטוריה. בעקבותיו צעדו (הפליגו) נוספים, כאשר הם עושים זאת על גבי סירות גדולות וחזקות בהרבה, שעל סיפוניהן אמצעים טכנולוגיים מודרניים, מהמשוכללים ביותר. בתחרות הנוכחית, יובל שנים לאחר הישגו הכביר של סר רובין, השייטים מתחרים על גבי סירות קטנות למדי, לא יותר מ-11 מטר אורך, שבבנייתן לא נעשה שימוש בחומרים שפותחו לאחר 1968, כגון קֶבלַר וחומרים מורכבים אחרים. גם הציוד המשמש אותם יוּצָר כולו לפני 1968. כל אחד מהם לעצמו, בלב האוקיינוסים, בלי טלפון סלולרי, בלי מחשב נייד, בלי נגישות לכל השפע הטכנולוגי והאלקטרוני שכאילו לא ניתן לחיות בלעדיו. מטורפים? לא בטוח, אבל שייטים מופלאים אלה מותחים את היכולת האנושית מעבר לקצה.
דרמה הודית
עדכון של הרגע האחרון, לפני סגירת הגיליון, מתחרות "גולדן גלוב" 2018
זה קרה ביום ה-82 לתחרות. תחזיות מזג האוויר מבשרות על סערה אימתנית באזור נידח של האוקיינוס הדרומי, המרוחק אלפי קילומטרים מכל יבשת, וכמובן, מאפשרות של חילוץ אווירי במקרה הצורך. שלושה שייטים מנוסים ביותר משייטים באזור זה, ובהם ההודי קומנדר טומי אבהילאש, המדורג כרגע במקום השלישי בתחרות.
ברוח של 150 קמ"ש, שמרימה גלים בגובה 14 מטר, סירתו של טומי "נשכבת" על המים והוא מועף אל מחוצה לה ומוצא את עצמו תלוי בקצה התורן. הסירה מתיישרת וטומי משתלט על המצב. לאחר עוד שתי "השכבות" כאלה, כמה שעות מאוחר יותר, הסירה מתהפכת אך מצליחה שוב להתיישר, אחרי סיבוב מלא של 360 מעלות בתוך המים. התורן נשבר. גופו של טומי נחבל באופן קשה. תנור הבישול של הסירה ניתק ממקומו ומסתחרר בתוכה. טומי מצליח להשיבו למקומו, ואז נתקף בשיתוק ברגליו מחבטה שספג בגבו. הוא זוחל למיטה ומחליט לשדר אות מצוקה, אך חבילת ציוד החירום רחוקה מהישג ידו. שוב הוא זוחל על גחונו, מצליח להגיע ולשדר אות מצוקה ומיקום. הוא מדווח: "תורן שבור, לא מסוגל לזוז, מרגיש רק את הבהונות".
מבצע חילוץ מורכב ביותר יוצא לדרך. ספינה של הצי ההודי, המשייטת במרחק 3,000 ק"מ, יוצאת לכיוונו.
צוות של הכוחות המיוחדים מחיל הים ההודי מתכונן להגיע במטוס ולצנוח אל הסירה הצפה, שעליה שייט בודד ומשותק. ספינה של הצי הצרפתי המאבטחת ספינות דיג ומשייטת במרחק 2,000 ק"מ משם, יוצאת אף היא לדרך, כמו גם אונייה של הצי האוסטרלי. מטוסי תובלה בעלי טווח טיסה ארוך, מחילות האוויר של אוסטרליה והודו, מגיעים לאזור, מזהים את הסירה הפגועה, משדרים תמונות שלה ומשמשים כתחנות ממסר תקשורת. ראש ממשלת הודו מורה לצי ההודי להשקיע כל אשר ניתן על מנת להגיע לטומי.
בעוד הדרמה מתרחשת, השייט האירי גרֶגור מקגוקין מדווח כי סירתו איבדה את התורן, אך הוא סוגר איכשהו את המרחק בינו לבין טומי, ובמרחק מאה ק"מ ממנו הוא מבקש חילוץ. בכל אותו זמן טומי מוסיף לשכב שרוע בסירה שלו, בלי יכולת לזוז, וממתין לישועה. כעבור ארבעה ימי הפלגה מגיעה לקרבתו האונייה הצרפתית. הסערה שככה, אך הים עדיין רוגש. צוות חילוץ עם סירת גומי יורד מהאונייה ונצמד אל הסירה הפגועה. במיטב המסורת הימית מבקשים המחלצים את רשותו של טומי לעלות על סירתו, והוא צועק ממיטתו שהרשות ניתנת. הוא מורד קשור לאלונקה ומובל אל האונייה. חייו ניצלו.
כמה שעות אחר כך, אותה אונייה מגיעה אל גרגור ומחלצת אף אותו, במצב גופני טוב. בחלוף כמה ימי הפלגה נוספים מגיעה האונייה לאי הנידח אמסטרדם, שבו יש רק תחנת מחקר, המאוישת על ידי 20 אנשי צוות ובהם רופא. בינתיים מגיעה אל האי גם אוניית הצי האוסטרלי, ושני השייטים שחולצו מועברים על סיפונה אל העיר פֶרת' שבאוסטרליה. ביום הראשון של אוקטובר מתפרסמת תמונתו של טומי כשהוא עומד על רגליו בעזרת קביים. ראש ממשלת הודו מודה לכל המשתתפים, והתחרות נמשכת.
ב-2 באוקטובר, הצרפתי ז'אן לוק בן ה-73 ממשיך להוביל, בפער של 2,500 ק"מ מהשייט שאחריו, ההולנדי מרק סלאטס. האישה היחידה בתחרות, סוזן גודול הבריטית, במקום השלישי. 18 שייטים יצאו לדרך ב-1 ביולי, ונכון לעכשיו, תשעה ממשיכים במסעם אל הבלתי נודע.
למעוניינים להמשיך לעקוב, עדכון יומיומי רצוף ניתן למצוא באתר התחרות: https://goldengloberace.com
