המהפכה החשמלית משתלטת על כל קטגוריות הרכב, ובשנים האחרונות היא מתחילה לחדור אל ליבת התרבות המוטורית באירופה–מכוניות האספנות. מעצם הגדרתן, מכוניות אספנות הן פריט נוסטלגי מיושן, כזה המשמר את תהילת העבר של איקונים שנכחדו כמעט מן העולם. ערכה של מכונית אספנות גדל ככל שהיא אותנטית ותואמת יותר את המקור המיושן, והאספנים משקיעים מאמצים רבים לשמור על התצורה המקורית, כולל פריטים טכנולוגיים המוצנעים מן העין – מערכות חשמל מיושנות, קרבורטורים מגמגמים, בלמי תוף רופסים וצמיגים בעלי אחיזה מפוקפקת.
זהו הצד הרומנטי של מכוניות האספנות, אבל יש גם מגרעות; המכניקה הישנה מזדקנת עם השנים, ויעילה ורהוטה פחות ממערכות מודרניות. גם לרכב אספנות המתוחזק באהבה גדולה יש קפריזות מזדמנות – פה מגמגם הקרבורטור, שם נוטף שמן, קשה להתניע בבוקר, התאורה והבלמים אינם עומדים בשום סטנדרט מודרני…
במרוצת השנים התגבש ובעולם האספנות שני מחנות בעלי דעה קוטבית. מצד אחד, הטהרנים, המתעקשים לשמור את המכוניות ברמת האותנטית ביותר: כך תכננו וייצרו את האוטו לפני עשרות שנים, הם אומרים, ואנחנו כאן כדי לשמור אותו מתוחזק ופועל בדיוק כמו ביום שבו ירד מעל פס הייצור. המחנה השני טוען בלהט כי אין סיבה לא לשדרג את המכוניות הקשישות בעזרת מכלולים מודרניים– הזרקה אלקטרונית, צמיגים ובלמים משופרים, ויש המעזים אפילו להתקין תיבות הילוכים אוטומטיות, מיזוג אוויר, מולטימדיה ושאר תפנוקים מודרניים.
אחת הגזרות הקשות שנחתו באחרונה על אספני הרכב הן תקנות זיהום האוויר המודרניות. מדינות רבות באירופה סגרו את מרכזי הערים בפני כניסת כלי רכב מזהמים, למורת רוחם של האספנים הנלהבים. איך יגיעו לקונצרט בבית האופרה בלי הרולס רויס המלכותית? איך ייכנסו למרכזי העסקים בלי ה-E-Type המדהימה? ומה יעשו בלי הריינג'-רובר הקשיש, בעל מנוע 8Vהפולט ענני זיהום?
המפץ הגדול
וכך הוכשרה הקרקע לחילול קודש הקודשים. סדנאות ומפעלים עוקרים מנועי בנזין מחרטומי המכוניות, תיבות הילוכים מוטמנות במחסנים אפלים, ובמקומם מושתלים מצברים ומנועים חשמליים, המשדרגים את המכוניות לרמת ביצועים ותפקוד שמעולם לא היו להן. כך שומר הרכב על מראהו הנוסטלגי, על הכריזמה ועל המוניטין שלו, תוך שהוא הופך להיות נוח הרבה יותר לנהיגה ולתחזוקה.
מבחינתו של האספן המחויב, יש כאן ויתור על ההתמודדות בנהיגת רכב מיושן – הקושי להתניע בבוקר, לשלב הילוך חורק, לשחרר קלאץ' סרבני, להתמודד עם היגוי מעורפל ובלמים דהויים. חוויית האספנות כוללת תחושות נשכחות של צליל, רטט, ניחוח שמנים ואדי בנזין. כך חושבים הטהרנים, אבל אחרים אומרים כי אין כאן "ויתור" אלא "גאולה" – הם מעדיפים את הרהיטות העוצמתית של רכב חשמלי, מתניע תמיד ומוכן להאצה, שקט, נטול רעידות וריח, והעיקר – לא מתקלקל ואינו משאיר שלוליות שמן על רצפת החניון… טווחי הנסיעה המקובלים במכוניות אספנות אינם חורגים בדרך כלל מכמה עשרות קילומטרים או מאה-מאתיים ביום, וזה לגמרי בטווח הנסיעה של הקלאסיות המחושמלות.
בברכת הנסיך
אחד הפרויקטים פורצי הדרך היה חִשמוּלה הממוסד של יגואר E-Typeהמיתולוגית. היגואר הספורטיבית היא מרִכבי האספנות הנחשקים ביותר בהיסטוריה, לא מעט עקב הצהרתו של אנצו פרארי כי "יגואר E-Type היא המכונית היפה ביותר בעולם". ייחוד נוסף של היגואר החשמלית הוא שהפרויקט הזה, שנקראE-Type Zero (המילה Zero מסמלת אפס זיהום),לא בוצע על ידי סדנה פרטית–הוא נולד במשרדי יגואר, שם ראו בדאגה את הגבלות זיהום האוויר המאיימות על האגדה המוטורית שלהם. הם חששו שהאיסור על נהיגת רכבי אספנות במרכזי הערים יוריד אותם מהכביש, והם יבלו את שארית חייהם בחניונים תת-קרקעיים. "אנחנו רוצים לראות את המכוניות שלנו ממשיכות לנסוע בכבישים הציבוריים, גורמות עונג לבעליהן ולסובבים אותם", אמרו הבריטים. הכרה מלכותית קיבלה היגואר המחושמלת מהנסיך הארי ומייגן מרקל, אשר הגיעו לחתונתם ב-E-Type Zero.
כדי לשמר את אופיה של המכונית המקורית, חברת יגואר אינה פוגעת בשלדה ובמרכב. המנוע המקורי(שש בוכנות בטור, 3.8 ליטרים) ותיבת ההילוכים נשלפים בזהירות, משופצים ומאוחסנים במקום אפל וקר – הבעלים יוכל להחזיר את הרכב לתפקוד בנזין אם וכאשר יחפוץ בכך. המנוע החשמלי מספק 295 כוח סוס וטווח כ-270 ק"מ – זה מספיק ליום טיול בכבישי ה-Midlands או לביקור חטוף בצ'לסי. המכלולים החשמליים שוקלים כ-50 ק"ג פחות מהמקוריים, כך שהתנהגות הכביש לא השתנתה משמעותית. היגואר החשמלית מאיצה מאפס ל-100 ב-5.5 שניות, שנייה אחת פחות מהזמן שנדרש לרכב המקורי. זה שיפור קטן ונחמד, לא מהפכה חורכת צמיגים.
מכיוון שהביצועים וחלוקת המשקל לא השתנו באופן קיצוני, אפשר היה לשמור את הבלמים והמתלים המקוריים. למי שמחפש את הרטט המכני, ניחוח השמן הלוהט וצליל המפלטים הזועמים, המהפך החשמלי הוא כפירה בעיקר; בשביל אחרים זוהי E-Type נוחה וידידותית יותר, קלה לתחזוקה ומאפשרת לנהוג בה למרכז לונדון. הבריטים שימרו גם את עיצוב תא הנוסעים – גלגל ההגה המקורי נשאר במקומו, בלם היד ארוך וייחודי, מראות הצד מוכרמות. רק באמצע לוח המחוונים הופיעו צג מגע גדול וחוגת "הילוכים" עגולה–צביטה קטנה בלבם של שוחרי הנוסטלגיה הטהורה. ה- E-Type Zeroתעלה לכם כ-300 אלף פאונד בקנייה היישר מהמפעל; אם יש לכם כבר E-Type, ההסבה ושינוי הרישוי יעלו 60 אלף פאונד.
חשמול א-לה קארט
הפרויקט של יגואר הוא הממוסד והמסודר ביותר, אבל יש עוד שחקנים בשוק החשמול. אחת הסדנאות החשובות היא Everrati הבריטית, המתמחה בהסבת מכוניות ספורטיביות. הפרויקט הקיצוני ביותר של אֶוֶורַאטי היא פורד Super Performance GT40השחורה, גיבורת מירוצי הסבולת של שנות השישים. הגרסה המקורית ניפצה את השליטה של פרארי במירוץ24 השעות של לה-מאן, לגרסה המחושמלת יש 800 כוח סוס המתאימים לכל מסלול מירוצים באירופה.
יהלום נוסף בכתר סדנת אווראטי היא הפורשה 911 / 964, המגיעה בגרסה סגורה או פתוחה. הפורשה האדמונית משוחזרת למקור עד רמת הבורג, והיא כוללת קישוריות מלאה לסמארטפונים, מערכת מולטימדיה עדכנית וביצועי מנוע ושלדה יוצאים מן הכלל. כדי לשמור על התנהגות הכביש האיקונית מיקמו המהנדסים את 16 המצברים בצורה שתשחזר במדויק את חלוקת המשקל המקורית של המכונית.
מחירי ההסבה באווראטי הם 440 אלף פאונד עבור הפורדGT40, 275 אלף פאונד להסבת פורשה ו-295 אלף פאונד להסבת מרצדס פגודה. כל אלה, כמובן, לאחר שכבר קנית את הרכב המקורי…
סדנה בריטית נוספת היא Lunaz, שאחד המשקיעים בה הוא כדורגלן העבר דיוויד בקהאם. לונאז מתמקדת בהצלת מיטב הקלאסיקה הבריטית – בנטלי, רולס רויס, אסטון מרטין, ריינג' רובר, יגואר ושאר איקונים מוטוריים. אלה עוברים שיפוץ מסיבי עד לרמת הבורג והתפר, והשתלת קרביים חשמליים. יצוין כי מחירה של מכונית הבסיס עשוי להיות, במקרה של רולס רויס למשל, 400-350 אלף אירו. על סכום זה יש להוסיף, מן הסתם, את עלות החשמול.
אחד הכלים הנחשקים ביותר הוא ריינג' רוברClassic שלוש דלתות, שקיבל מנוע חשמלי בהספק של 375 כ"ס ו-70 קג"מ; זו מערכת חזקה בהרבה מהמקורית, ולכן הרכב עובר השבחה מסיבית של המתלים, הצמיגים, הבלמים ובולמי הזעזועים. זמני ההמתנה: מחודשים ארוכים עד כמה שנים.
פרויקט מפואר אחר הוא שיפוץ אסטון מרטין DB6 מקסימה. המכונית מפורקת לגורמים, כאשר נציגי מפעל אסטון מרטין מפקחים על אותנטיות העבודה. המערכת החשמלית מציעה טווח של 400 ק"מ, עם מחיר שיעבור את רף מיליון הדולר. רוצים להסב DB4 או DB5?הכינו עוד יותר כסף, וגם יותר זמן… סדנת E.C.D. Automotive Design נקטה בגישה אחרת: היא משתילה ברכבי השטח של לנד רובר מנוע ומצברים של טסלה, ובכך משלבת את הטוב משני עברי האוקיינוס.
במבט אחר
כדי לקבל זווית אישית על סוגיית החשמול שוחחנו עם איוואן רוזן, מאספני הרכב הממוקדים ביותר בישראל. רוזן הוא שוחר גדול של מכוניות בריטיות, אחת מהן היא Jaguar XK 120 SE נדירה משנת ייצור 1954. ברור לו כי מכונית אספנות צריכה להישאר אותנטית לחלוטין, ולא לשמש קליפה חיצונית של משהו שהחליף את זהותו. הוא מקדש לא רק את האותנטיות המכנית, אלא גם משתמש במכוניותיו כפי שהשתמשו בהן בשנות הזהב שלהן; הוא משתתף בתחרויות כמו מילֶה מילייה ואחרות, מתחרה על מסלולי המירוצים, ואינו חס על היצירות המוטוריות. "אני רוצה להרגיש את חוויית היושן עד תום", הוא אומר, "לנהוג במכונית כפי שהיתה בזמנה – להיאבק בהילוכים, לנצל עד תום את הספק המנוע, בלי להכניס שיפורים מודרניים מתחת למכסה המנוע".
אבל גם טהרן כמו רוזן אינו דופק את הראש בקיר. כאשר יצא להשתתף בתחרות מילה מילייה, הרכיב ביגואר מערכת תאורה 12 וולט, כי אי אפשר לנהוג על כבישים מודרניים עם תאורת שישה וולט דלוחה. הוא גם הרכיב מערכת הצתה אלקטרונית המסתתרת בתוך המַפלג המיושן, כדי לשמור על פעולה תקינה של המנוע תחת עומס של מירוץ ארוך. רוזן ואספנים נוספים מסרבים להתייחס למכוניותיהם כאל השקעה פיננסית–מבחינתם הן כאן כדי לעבוד ולשמר את תפארת העבר.
פרגמטיות מול רומנטיקה
האמת היא ששני המחנות צודקים. הטהרנים צודקים בכך שהם מתנגדים למופעי טכנולוגיה מודרנית עטופים בקליפה מיושנת; הפרגמטיסטים צודקים גם הם, מכיוון שפחות ופחות אנשים מסוגלים לתחזק את הקלאסיות האותנטיות, ולתפעל אותן במגבלות העולם המודרני. הם טוענים שבלי השיפורים הטכנולוגיים, המכוניות הקלאסיות יסיימו את חייהן כמוצגים דוממים בחניונים אפלים – ואת זה גם רומנטיקנים כמו רוזן אינם רוצים לראות.
אם נרצה בכך או לא, מנועי בעירה פנימית נמצאים בסוף דרכם, והחשמל דוחק הצידה את הבוכנות הלוהטות. לפיכך יש הרבה טעם במגמת החשמול. מחירי מכוניות האספנות היוקרתיות מרקיעים שחקים, אבל יש גם פתרונות חשמול נגישים יותר: סדנאות בבריטניה ובארצות הברית מציעות הסבה חשמלית למכוניות עממיות יותר כמו פורד מוסטנג, פיאט 124 ספיידר, מיני מיינור, לנד קרוזר, פורד ברונקו, חיפושית פולקסווגן או וולוו 145. הסבות אלה עולות כ-30 עד 40 אלף פאונד, וזה כבר עשוי להיחשב סכום סביר לחלוטין למי שרוצה להפיח חיים חדשים במכונית נעוריו או מי שמבקש להחיות את הירושה של סבא. במדינות נאורות המאפשרות להכניס שינויים מבניים במכוניות, ניתן אפילו לרכוש ערכת הסבה חשמלית להרכבה במו ידיך. כך בעולם הגדול, אבל בואו נראה אתכם מאשרים רכב קלאסי מחושמל במשרד התחבורה הישראלי…
