לא בכל יום מתיישב אחד המעצבים המפורסמים והמשפיעים בעולם לשוחח אִתי בשיחת זום מלונדון, מקום מגוריו ופעילותו ב-48 השנים האחרונות. רון ארד, אשר מציג בימים אלה בגלריה גורדון בתל-אביב תערוכה בשם "מיתרים, שירי אהבה ומכונית אדומה", לא הגיע לפתיחת התערוכה בשל מגבלות הקורונה, אך מתכנן להגיע לביקור לפני סיומה.
ארד נחשב אחד המעצבים הבולטים בסגנון הפוסט-מודרניסטי, פורץ דרך, אשר אחראי על חידושים נועזים בטכנולוגיה עדכנית ושימוש בחומרים מגוונים, שמהם הוא יוצר ומעצב כמעט כל דבר אפשרי–ממוצרים תעשייתיים בייצור המוני ועד לפריטי סטודיו במהדורה מוגבלת לגלריות ולאספנים. לזכותו קריירה מפוארת, שבמהלכה עיצב רהיטים, כלים, גופי תאורה, תכשיטים, משקפיים, כובעים, פסלים, וגם תכנן חללים ומבנים –מסעדות, בתי מלון, חנויות מסחריותו מבני ציבור רבים וחשובים ברחבי העולם. עבודותיו מתאפיינות בצורות וקווים מעוגלים, לעתים אמורפיים, והן בעלות מראה גולמי והומוריסטי.
ארד (70), נשוי ואב לשתיים, מתגורר בשכונת בֶּלסַייז פארק בצפון לונדון. נולד בתל-אביב לאם ציירת ואב צלם ופסל, ויש לו אח מלחין ונגן ויולה. "גדלתי בבית שבו אמנות ומוזיקה היו שחקנים ראשיים", הוא מספר. "כילד, בכל פעם שהייתי מצייר ציור יפה אמי היתה אומרת שאני אהיה 'ארכיטקט'. משום מה היא טעתה לחשוב שלהיות ארכיטקט זה יותר מכובד מלהיות אמן".
בתחילת שנות השבעים למד עיצוב תעשייתי בבצלאל בירושלים ואחר כך אדריכלות בלונדון, ובמשך 12 שנים כיהן כראש המחלקה לעיצוב ברויאל קולג' אוף ארט, מִשׂרה יוקרתית ביותר. בתחילת שנות השמונים הקים את הסטודיו הראשון שלו לעיצוב, "One Off", יחד עם שותפתו קרוליין תורמן,ב-1989 יסד את "Ron Arad Associates", חברה העוסקת בעיצוב ובאדריכלות, וב-2008 את "Ron Arad Architects".
ארד מעצב רהיטים וחפצים עבור חברות העיצוב הידועות בעולם כגוןSwarovski, Alessi,WMF, Vitra, Kartell, Moroso, Cassina ועוד. הוא גם שיתף פעולה עם מותגי יוקרה בתחום האופנה, כמו קֶנזו ואדידס, ובתחום הטכנולוגיה –סמסונג, LG, פיאט. והרשימה עוד ארוכה. יצירותיו הוצגו בתערוכות יחיד רבות, ונמצאות באוספי המוזיאונים המובילים ובהם המטרופוליטן וה-MoMAבניו יורק, ויקטוריה ואלברט בלונדון ומרכז פומפידו בפריז. עבודות האמנות הציבורית שלו מוצבות בערים מרכזיות בעולם–לונדון, טוקיו, סיאול, מילאנו, טורונטו, סינגפור ותל-אביב.בין עבודותיו המפורסמות כיסאות שעיצב לוויטַרה, לקארטל ולמורוסו, והספרייה המורכבת ממדפים גמישים וספירליים,"תולעת ספרים"("Bookworm"), שיוצרה ב-1993 על ידי חברת קארטל.
אי אפשר שלא להתרשם מהווירטואוזיות ומהמשחק הבלתי פוסק של ארד עם חומרים מכל הסוגים: פלדה, ברזל, אלומיניום, פלסטיק, ברונזה, סיבים אופטיים ולֶדים, אשר העמידו אותו בקדמת הבמה של עולם העיצוב העכשווי.
כיסא הרובר האייקוני
כיסא הרובר("The Rover Chair") הוא היצירה הראשונה אשר הקפיצה את הקריירה הבינלאומית של ארד ושאבה אותו לעולם העיצוב. זה היה ב-1981. "באחד הימים, כאשר שוטטתי בעיר, מצאתי זוג מושבי עור של מכונית רובר ישנה במגרש גרוטאות. לקחתי אותם לסטודיו וחיברתי אחד מהם למסגרת מתכת מעוגלת שעשויה מצינורות. יום אחד הגיע עובר אורח לסטודיו וביקש, במבטא צרפתי, לקנות שישה כיסאות כאלה. זה היה מעצב האופנה הנודע ז'אן פול גוטייה". לימים התברר להם ששניהם נולדו באותו תאריך, בהפרש של שנה, וארד אף עיצב לגוטייה את אחת החנויות.
כיסא הרובר הפך לאייקון עיצובי. "כשהצגתי אותו בתערוכה במרכז פומפידו כבר הייתי צריך ללבוש כפפות לבנות כדי להביא אותו אל חלל התצוגה", מוסיף ארד בחיוך. בהשראת הרובר המשיך ועיצב סדרה במהדורה מוגבלת של כיסאות מפלדה חלודה או מכרום, בשם "Moreover", לחברת ויטרה.
התערוכה בגלריה גורדון
התערוכה "מיתרים, שירי אהבה ומכונית אדומה" מציגה עבודות חדשות הממשיכות את הניסוי המתמיד של ארד לבחון את גבולות החומר. בתערוכה שלושה חלקים: הראשון הוא היצירה "קוורטט"–רביעיית כיסאות שעליהם נשענים כלי מיתר המשמיעים, ללא נגנים,קונצרט קאמרי שאותו הלחין אחיו של ארד. המנגינה, שמתנגנת מעצמה, מנכיחה את הנגנים שאינם, והופכת למטאפורה רבת עוצמה לתקופה שבה אולמות הקונצרטים עמדו ריקים.
מוטיב המוזיקה ממשיך בעבודה השנייה, שעל הקיר מאחור, "הו אלוהים, קנה לי מרצדס" –ציטוט משיר של ג'ניס ג'ופלין. ארד מספר שאת המרצדס האדומה הוא יצר בתקופת הקורונה על ידי הוראות שנתן בזום למפעל לבניית ספינות בהולנד, שם המכונית עברה תהליך של דחיסה באמצעות מכבש גדול. החלק השלישי בתערוכה כולל פריטים מהסדרה "שירי אהבה", המציגה תקליטים, ספרים ופסלים.
לדברי ארד, הטכניקה של מעיכת מכוניות הוצגה כבר ב-2013 בתערוכה שלו,"ברוורס" ("In Reverse"), במוזיאון העיצוב בחולון, שגם אותו עיצב. "הצגתי שם שישה דגמים של מכונית פיאט 500, שמכבשים הפכו אותם ממכוניות תלת ממדיות פונקציונליות לפריטים דו- ממדיים, חסרי שימוש, התלויים על הקיר".
על מה ואיך עבדת בשנה האחרונה, עם ההשפעות וההגבלות של הקורונה?
"צוות הסטודיו שלי כולל עשרים עובדים, ואנחנו פועלים מהבית כבר יותר משנה. הבנתי שדברים משתנים, ולא הכל ברור מאליו כמו שחשבנו. הספקתי לעשות המון פרויקטים בתקופת הקורונה, עם בתי מלאכה וגלריות, והכל בזום. את העבודה של המרצדס שמוצגת כרגע בישראל ראיתי בפעם הראשונה במציאות, ולא בזום, בתערוכה ברויאל אקדמי בלונדון, ולא הייתי משנה בה כלום".
בשנה האחרונה החל לעסוק באריגת בדים. בהשראת כיסויים המכסים מכוניות ברחוב הוא שיתף פעולה עם יצרן הרכב האנגלי הידוע מורגן, ועיצב כיסוי ארוג לאחד הדגמים שלהם, במטרה להציגו בתערוכת הקיץ ברויאל אקדמי. במהלך שיחתנו בזום הציג לי סרטון, שמראה דגם של מכונית דֶמי שבנה בחצר ביתו מחפצים שהיה לו בבית, כדי להמחיש איך הכיסוי ייראה עליו.
הוא פנה לפירמת החייטים המפורסמתHuntsman בלונדון, על מנת שיתפרו כיסוי מחויט למכונית אחרת שבנה, והפעם מחלקי מכוניות שקיבל מחברת מורגן. בגלל הקורונה התערוכה ברויאל אקדמי נדחתה, והמכונית, שהיא כשלעצמה "פיס אוף ארט", מוצגת כרגע בחלון הראווה של פירמת החייטים היוקרתית.
כהמשך לעיסוקו של ארד בטכניקת האריגה הוא הציג בלוס אנג'לס תערוכה הנקראת "Don't Fuck with the Mouse", שבה תלה ארבעה שטיחי קיר ארוגים ביד, מעוצבים בהשראת מיקי מאוס, וכיסה בהן יצירות אמנות של אמנים מפורסמים כמו דמיאן הרסט, רוי ליכטנשטיין, אנדי וורהול וקלאוס אולדנבורג. אחר כך גם יצר כיסוי ארוג ליצירה "TondoTadei" של מיכלאנג'לו, שמוצגת באוסף של הרויאל אקדמי, ויצר לה עותק שעליו חרט את הכיתוב "Absoultely not for sale". העבודה הזאת נמכרה בבית מכירות פיליפס תמורת 138,600 ליש"ט.
מה מקור ההשראה שלך? מאיפה הרעיונות?
"השראה מקבלים מכל מה שמסביב: זה יכול להיות משהו שראית על הרצפה ברחוב, ספר שקראת, תערוכה שראית או מוזיקה ששמעת. אתה מקבל השראה גם מעבודות שעשית בעבר. כשאתה עובד מגיעים הרבה רעיונות מסביב ואתה צריך לבחור במה להתמקד, אבל כל שאר הרעיונות שאתה מקבל בדרך הם גם כאלה ששווה אולי לחזור אליהם. רעיונות יש בשפע, הבעיה היא לדעת לאיזה מהם כדאי להקדיש זמן ולאיזה לא".
מה אתה יותר–אמן, מעצב או אדריכל?
"התשובה לשאלה נמצאת בשם התערוכה שלי,'No Discipline', שהוצגה ב-2008 במרכז פומפידו בפריז ואחר כך ב-MoMA בניו יורק. השם הזה מתפרש בשתי דרכים: הטמפרמנט שלי, כמי שאינו ממושמע ולא אוהב מוסכמות, ומי שהעיסוק שלו אינו מוגבל לתחום אחד. אין לי שום חברות של כבוד באף אחת מהדיסציפלינות, ואני לא צריך דרכון בשביל לעבור מעיצוב לאמנות או מאמנות לאדריכלות. אני נע בחופשיות ביניהם ודוגל בחופש יצירתי ללא הגדרות. זה מדהים להתחיל סקיצות של בניין, לעבוד מול המון גורמים ולקבל אישורים, ללוות את הבנייה, ואז לראות אנשים הולכים לעבוד במבנה שתכננת. מצד שני, זה גם כיף ללכת לאירוע ולראות מישהי עונדת עגילים שעיצבת. הייעוד והאילוצים בכל תחום שונים מאוד. כשאני מעצב רהיט לייצור המוני או מתכנן בניין יש המון משא ומתן עם גורמים חיצוניים, וכשאני מעצב פריט אמנותי בסטודיו אני לא מתייעץ עם אף אחד".
פרויקטים אדריכליים
פרויקט הדגל הנוכחי של ארד הוא עיצוב אנדרטה להנצחת קורבנות השואה ליד ארמון ווסטמינסטר בלונדון, פרויקט שבו זכה בשיתוף עם האדריכל הבריטי דיוויד אדג'יה (Adajaye). המבנה העילי מורכב מסדרת אלמנטים מברונזה, שהמבקרים עוברים דרכם כאשר יורדים לחלק התת קרקעי של האתר –שם יהיה מוזיאון ומרכז למידה לשואה.
בזירה הישראלית, ארד עיצב את אולם הכניסה של בית האופרה במשכן האמנויות בתל-אביב, וב-2010 נחנך מוזיאון העיצוב בחולון שאותו עיצב. מבנה המוזיאון מורכב ממערכת ספירלות מתכתיות-חלודות בצבעי חום, כתום ואדום, והוא יוצא דופן בנוף הישראלי. המבנה הפך לאייקון עיצובי בינלאומי וזכה בפרס החדשנות והעיצוב של מגזין התיירות היוקרתי "Conde Nast".
בימים אלה נבנה בבית החולים העמק בעפולה מרכז הסרטן בית שולמית, בעיצובו של ארד, והוא עובד גם על תכנון בניין משרדים בכניסה לירושלים, קרוב לבנייני האומה. בתל-אביב הוא תכנן, בשיתוף פעולה עם האדריכל אבנר ישר, את מגדל המשרדים היוקרתי ToHaברחוב תוצרת הארץ. בצמוד למגדל הנוכחי, המתנשא לגובה 29 קומות, עתיד להיבנות מגדל ToHa-2, בן 63 קומות, שנמצא כרגע בשלב קבלת האישורים.
הרבה מעצבים רואים בך מודל לחיקוי. איזה תכונה עזרה לך להגיע לאן שהגעת?
"אף פעם לא אהבתי לעשות את מה שמצפים ממני לעשות. תמיד עניין אותי לעשות דברים חדשים ושונים. עיצבתי אופניים שאפשר לרכוב עליהם בלי גלגלים ושולחן פינג פונג לא ישר, עם 'בטן', מה שגורם להאט את קצב המשחק. אף פעם לא היתה לי חיבה גדולה למוסכמות".
מי השפיע עליך?
"אנשים גדולים מתחומים שונים. למשל, האמן מרסל דושאן, הזמר היוצר בוב דילן, הסופר ג'וזף הלר, הפסל אלכסנדר קַלדר, הצלם והאמן מאן רֵיי, ועוד רבים וטובים".
מה אתה עושה בשעות הפנאי?
"אני אוהב לשחק פינג פונג, לשחק במשחק האותיות Snatch, ובשנה האחרונה, בגלל הקורונה, צעדתי המון ברגל ליד הבית וגיליתי מקומות נפלאים".
מה החלום שלך?
"אני עובד על פרויקט שהוא עדיין הפתעה ואני מקווה שהוא יתממש. בדרך כלל אני מגשים את מה שאני חולם לעשות. מעבר לזה, אני מקווה שהכל יהיה טוב ונחזור לשגרה. שנהיה כבר אחרי המגפה ההזויה הזאת. אני יודע שבישראל חושבים שזה כבר מאחורינו, אבל בעולם עוד לא".
לסיום, איזה טיפ טוב אתה יכול לתת למעצב המתחיל כדי להיות רון ארד הבא?
"לא להיות אף אחד הבא, אלא להיות אתה עצמך. אם יש לך את זה ואתה טוב במה שאתה עושה, לך תמציא את עצמך ותראה לעולם דברים חדשים ומקוריים שלא עשו לפניך".
