באנגליה תמיד אהבו מירוצי סוסים. יש עדויות על כך שהתקיימו שם מירוצים עוד בתקופת ימי הביניים, ונמצאו אפילו רישומים על מירוץ שהתקיים בשנת 1174. אבל התחום החל להפוך לעסק שאנחנו מכירים היום רק במאה ה-18, כאשר הובאו לאנגליה כמה סוסי הרבעה ערביים, ואותם זיווגו עם סוסות מהאי הבריטי. מה שנולד מזיווג הסוסים הערביים, הידועים בכוח הסיבולת שלהם, במהירותם ובזריזותם, לבין הסוסות הבריטיות הגבוהות, השריריות והחזקות הוא התורוברד (Thoroughbred) – סוס המירוצים האולטימטיבי, גבוה ושרירי יותר מהסוס הערבי, קליל וזריז יותר מהסוסים הבריטיים ומהיר יותר מכל סוס אחר בהיסטוריה, למרחקים שבין מייל אחד לשני מיילים.
סוסי התוֹרוֹברֶד ידועים בצבעיהם האחידים, בעיקר גוונים של חום עד שחור, ורובם ככולם מיועדים למירוצים, אך יש בהם כאלה שמתחרים גם בתחרויות קפיצות ובמירוצי משוכות ומכשולים. בתחרויות אלה משתתפים גם תורוברדים מעורבים או סוסים מגזעים אחרים, וזאת לעומת המירוצים על מסלול שטוח, המיועדים לסוסי תורוברד טהורים, ובשל עובדה זו הגזע מכונה גם "Pure Blood". יש אמנם גם מירוצים על מסלולים שטוחים, המיועדים לסוסים ערביים או סוסי קוואטר, אבל אלה לא זוכים למידת הפופולאריות של מירוצי התורוברד.
רוב המירוצים הידועים מיועדים לסוסים בני שלוש או ארבע, כך שנכון יותר לכנות אותם "מירוצי סייחים", ובדרך כלל מדובר בזכרים. יש כמה סייחות שהצליחו להתחרות בהצלחה ואף לנצח במירוצים חשובים, אבל זה די נדיר.
מאחר שגידול סוס מירוצים, אימונו ו"תחזוקתו" הם עניין יקר, התחום נשלט כבר מתחילתו על ידי האצולה הבריטית, ואף קיבל בזמנו תמיכה מהמלך, מה שמסביר את קיומו של תא מלכותי ביציעים של מתקני המירוצים החשובים ביותר באנגליה, וכן את ריבוי הסיפורים על אצילים שאיבדו את הונם בהימורים על סוסים.
המטבע של הדרבי
בשנים 1776 עד 1780 נוסדו המירוצים הראשונים המיועדים לסוסי תורוברד בלבד, ובהם המירוץ שהכניס לתחום את המונח "דרבי", והוא "הדרבי של אפסום" (Epsom Derby). ב-1780, הלורד ה-12 של דרבי, פוליטיקאי אנגלי ובעל סוסי מירוץ, החליט לקיים מירוץ נושא פרסים שאורכו מייל וחצי (2,420 מטר) במסלול הסמוך לעיירה אפסום, כ-20 ק"מ דרומית ללונדון, והזמין לאירוע מכובדים בלבד. אורח הכבוד היה הברון מסאפוק, גם הוא אציל, פוליטיקאי ובעל סוסים. היתה התלבטות האם לקרוא לתחרות על שם המארח, הלורד דרבי, או על שמו של אורח הכבוד, הברון. ההתלבטות נפתרה בהטלת מטבע, והלורד דרבי זכה שהתחרות תיקרא "Derby Stakes", שם שהוחלף במהלך השנים לדרבי של אפסום, ובקיצור, "הדרבי". דרך אגב, במירוץ הראשון ניצח הסוס של הברון…
הדרבי לוּוה בהימורים מאז יומו הראשון, והוא מתקיים מ-1780 עד עצם היום הזה. בתקופות מלחמות העולם הראשונה והשנייה המירוץ התרחק מלונדון ונדד למסלול של ניומרקט, בסאפוק – גם הוא מסלול מירוצים היסטורי – אבל לא פסח על אף שנה. שמות הסוסים המנצחים ובעליהם מתועדים בקפדנות מאז שנתו הראשונה של המירוץ, ומשנת 1846 – הודות להתקדמות הטכנולוגית – מתועד גם הזמן של הסוס המנצח. חובבי הסטטיסטיקה ישמחו בוודאי לדעת שב-1846 הסוס המנצח עבר את המסלול ב-2:55 דקות, ואילו ביוני 2017 הסוס שחצה ראשון את קו הסיום עשה זאת ב-2:33 דקות.
הדרבי של אפסום הוא בעצם גולת הכותרת של הפנינג רב משתתפים, אשר מושך אלפי צופים, מבקרים ותיירים אל מרבדי הדשא שסביב היציעים. המבקרים יכולים לבקר בדוכנים הרבים ובמוקדי אטרקציות נוספים או לקיים פיקניק לא רחוק מהמסלול. יש הפרדה ברורה בין האורחים המיוחסים, שזוכים להיכנס לאיצטדיון עצמו ואף לשבת בנוחות, לבין פשוטי העם, שמצטופפים סביב המחסומים שתוחמים את המסלול. דרגת הייחוס באה לידי ביטוי גם במידת הקִרבה אל התא השמור למשפחת המלוכה. אולם כשדלתות תאי ההזנקה נפתחות, והסוסים דוהרים קדימה בטירוף, כולם מלווים את הרוכבים בצעקות עידוד רמות, ללא הבדלי מעמד.
הדרבי נחשב אחד משלושת המירוצים החשובים בעונת המירוצים בבריטניה, והוא גם העשיר ביותר בממלכה, עם פרסים בסך 1,625 מיליון פאונד, מהם כ-920 אלף פאונד למנצח. נותני החסות התחלפו במהלך השנים מאז ימיהם של הלורד דרבי והברון מסאפוק, וכיום הספונסר הראשי הוא Investec, תאגיד השקעות בנקאיות מדרום אפריקה. לפניו נמנו עם נותני החסות הראשיים יצרנית הסוללות האמריקאית Energizer וקבוצת התקשורת הבריטית Vodafone.
המלכה בכרכרה
בשנת 1711, בהוראתה של המלכה אן, הוקם מסלול מירוצי הסוסים באסקוט, ועד אמצע המאה ה-20 הוא שימש בעיקר למירוצים בחסות משפחת המלוכה. כיום המסלול פתוח גם למירוצים אחרים, כולל תשעה מ-32 "מירוצי הדרג הראשון" שנערכים מדי שנה בבריטניה.
אבל דווקא לאירוע החשוב והמתוקשר ביותר באסקוט אין כל קשר למירוצים השוטפים. זהו ה-Royal Ascot, המתקיים בכל שנה בחודש יוני, האירוע הקלאסי ביותר בעולם מירוצי הסוסים הבריטי. לאירוע מגיעה תמיד השכנה המפורסמת ביותר של אסקוט, המלכה, שמתגוררת בארמון ווינדזור, מרחק 11 קילומטר משם, ונוהגת להיכנס למסלול בכרכרה המלכותית הרתומה לסוסים, אשר מובילה אותה אל התא המלכותי.
הרויאל אסקוט נמשך חמישה ימים, וגולת הכותרת היא היום האחרון, "גביע הזהב", המכונה גם "יום הנשים", שבו כל המי ומי בבריטניה אשר מסוגלים "לצלצל בתכשיטיהם" ולממן את קוד הלבוש המוקפד של האירוע – כובע צילינדר וחליפת פראק לגברים, שמלות יקרות בטירוף וכובעים הזויים לנשים – מתייצב ביציע הכבוד של אסקוט ומעודד בהתלהבות חיננית אך מאופקת את הסוסים הנכונים.
הדרבי חוצה את האוקיינוס
שמם של מירוצי התורוברד התפשט בעולם, ובשנת 1872 ביקר בדרבי של אפסום קולונל בדימוס אמריקאי מקנטאקי בשם מריוות'ר לואיס קלארק. האיש התרשם והחליט לייסד מירוץ דומה באזור מגוריו. בתחילת המאה ה-19 הובאו כמה סוסי תורוברד לארצות הברית לצורכי פיתוח הגזע, כך שבזמנו של קלארק כבר היו בנמצא מספיק סייחים מתאימים.
האחים האמידים ג'ון והנרי צ'רצ'יל (אין קשר לצ'רצ'יל הבריטי) תרמו את הסכום הנדרש לרכישת שטח בלואיסוויל, קנטאקי ולבניית המתקן, אשר נקרא עד היום "צ'רצ'יל דאונס", ובחודש מאי 1875, מול עשרת אלפים צופים נלהבים, יצא לדרך הדרבי הראשון של קנטאקי (Kentucky Derby).
קלארק הוא הראשון שאימץ את השם דרבי וניסה שהכל יהיה בדיוק כמו באנגליה – מירוץ לסייחים בני שלוש למרחק מייל וחצי – אולם בהבדל משמעותי אחד: המשטח. בקנטאקי העדיפו משטח חול לעומת משטחי הדשא האנגליים, מה שהוביל בהמשך לחלוקה הבין-יבשתית של סוגי המסלולים בין אירופה, המעדיפה בעיקר מסלולי דשא, לבין שאר העולם, המעדיף מסלולי חול. יש סוסים "מומחים" לסוג מסוים של משטח, ממש כמו שחקני טניס.
במרוצת הזמן נקלע הדרבי של קנטאקי לקשיים פיננסיים ועבר כמה גלגולים, עד שקבוצת אנשי עסקים קנתה את המתקן והפכה את האירוע למירוץ המצליח והחשוב ביותר באמריקה. בדרך הוא גם קוצר למייל ורבע (שני קילומטרים), מה שהפחית את ממוצע הזמנים של המתחרים לממוצע של שתי דקות והביא למיתוגו של המירוץ כ"שתי הדקות המרגשות (והמהירות) ביותר בספורט". הסוס הראשון שירד משתי דקות בדרבי של קנטאקי הוא Secretariat, שבשנת 1973 עצר את השעונים על דקה אחת, 59 שניות וארבע עשיריות. בשנים שחלפו מאז, שני סוסים נוספים הצליחו לסיים את המסלול בפחות משתי דקות, אך שיאן הדרבי הוא עדיין סיקרטריאט, התורוברד האגדי.
הדרבי של קנטאקי, שמתקיים בכל שנה בשבת הראשונה של חודש מאי ומחלק פרסים בסך שני מיליון דולר, הוא הראשון משלושת המירוצים המרכיבים את ה-Triple Cup של ארצות הברית, יחד עם מירוצי פרסקוט ובלמונט המתקיימים אחריו. סביבו התפתח פסטיבל שלם, שנמשך שבועיים וכולל תחרות כדורים פורחים, ירידים, דוכנים של מאכלים מקומיים, ובעיקר עשרות אלפי משתתפים, כשהכל מתנקז ליום המירוץ עצמו. כשנפתחים שערי ההיפודרום, אלפים תופסים מקום ביציעים ולאורך המסלול, אולם המקומות הטובים והיקרים ביותר שמורים למיליונרים ולמפורסמים המקשטים מדי שנה את היציעים. ב-2007 הדרבי אף זכה להוקרה מהמולדת הישנה, כשמלכת בריטניה היתה אורחת הכבוד.
לגביע המשולש יש בשנים האחרונות "רגל רביעית" – מירוץ Breeders' Cup Classic. הוא אמנם צעיר יותר (נוסד ב-1980), אך הודות לסך פרסים שמתקרב לשישה מיליון דולר הוא מצליח למשוך אליו את הסוסים הטובים ביותר בארצות הברית, ובעליהם מעוניינים שינצחו באתגר הגדול מכולם: ה"גרנד סלאם" האמריקאי של עולם מירוצי הסוסים – זכייה בארבעת המירוצים החשובים ביותר בשנה אחת. עד היום רק סוס אחד, American Pharoah, עמד במשימה. זה היה ב-2015, אבל בכל שנה יהיו מועמדים חדשים ועולם ההימורים יוסיף לפרוח.
קלאסיקה באוסטרליה
בין המירוצים הוותיקים בולט Melbourne Cup, המתקיים מאז 1861 בעיר מלבורן שבאוסטרליה. מדובר במירוץ לשני מיילים (3,200 מטר), שמחלק פרסים בסכום הקרוב לחמישה מיליון דולר ארה"ב, סכום שהופך אותו למירוץ העשיר ביותר למרחק שני מיילים.
גביע מלבורן הוא המרכזי בסדרת המירוצים של "קרנבל האביב במדינת ויקטוריה", והוא מושך אליו עשירים ומפורסמים, אשר מתלבשים על פי מיטב המסורת הבריטית באירועים כאלה, וכן כמה אלפי צופים נוספים.
לנצח בשער הניצחון
מדי שנה בחודש אוקטובר מתקיים באתר המסלולים Longchamp, הסמוך לפריז, "מירוץ שער הניצחון" (Prix de l’Arc de Triomphe). המירוץ, לאורך מייל וחצי, החל את דרכו בשנת 1920 וקיבל את שמו כמזכרת למצעד הניצחון של צבאות בעלות הברית ב-1919, שעבר בשער הניצחון של פריז.
בתחילה היה זה מירוץ משלים ל-Grand Prix de Paris ונועד לסוסי תורוברד צרפתיים בלבד. אולם עם הזמן הוא נפתח לתורוברד מכל העולם והפך למירוץ החשוב ביותר בצרפת, והיוקרתי ביותר באירופה (לצד הדרבי של אפסום), עם פרסים בסך חמישה מיליון אירו, מהם שני מיליון ו-857 אלף אירו למנצח.
בשנים 1939 ו-1940 המירוץ לא התקיים, עקב מלחמת העולם השנייה, אך הוא חודש כבר ב-1941, תחת הכיבוש הגרמני, ומאז הוא מתקיים מדי שנה בשנה, ללא הפסקה. בשנות ה-50 הוא זכה לתמיכה של מטה הגרלות הלוטו הלאומי של צרפת, אך ב-1982 השתנה הקונספט, ולמשחק הזה נכנסו ספונסרים מסחריים. נותן החסות הראשי כיום, ולמעשה מאז 2008, הוא מועדון מירוצי הסוסים של קטאר QREC)), אשר הכפיל את סכום הפרסים והכניס את מירוץ שער הניצחון למועדון המירוצים העשירים בעולם.
דוהרים אל הכסף הגדול
למועדון המירוצים העשירים הצטרפו בשנים האחרונות כמה מירוצים חדשים יחסית, שבולטים בסכומי הפרסים שלהם. אחד מאלה הוא מירוץ Japan Cup, שמתקיים בעיר פוּצ'וּ, הסמוכה לטוקיו, משנת 1981 ומחלק כיום פרסים בסך 5.8 מיליון דולר, כמו מירוצי שער הניצחון ו-Breeders’ Cup.
מעל כל אלה, ובפער משמעותי, מתנשא "גביע העולם של דובאי" – מירוץ על חול למרחק 2,000 מטר, שנוסד בשנת 1996 והיה בשנים 2010 עד 2016 בראש טבלת המירוצים העשירים בעולם, עם פרסים בסך עשרה מיליון דולר. אבל זה עוד לא הכל. גביע דובאי הוא רק אחד משמונה מירוצים שונים הנערכים באותו יום ובמהלך הלילה במסלול המירוצים מאידאן, וסך הפרסים של כל השמונה מגיע ל-27.25 מיליון דולר, מה שהופך את האירוע כולו, המכונה "Dubai World Cup Night", להיות "היום העשיר ביותר בעולם מירוצי התורוברד". דרך אגב, אחד המירוצים מתקיים על מסלול של דשא, למה? כי יש להם כנראה מספיק כסף לגדל דשא במדבר…
אבל השנה, 2017, נפל דבר בעולם מירוצי הסוסים. המירוץ המרכזי של דובאי איבד את הבכורה למירוץ החדש והעשיר מכולם – "גביע העולם פגסוס" (Pegasus World Cup), אשר התקיים לראשונה בינואר 2017 בפלורידה, ארצות הברית, וחילק פרסים בסך 12 מיליון דולר. באירוע הנוצץ, מירוץ הסוסים עצמו היווה רקע מושלם לכוכבי הוליווד, למיליונרים ולידוענים מתחומים רבים, שהסתובבו על המדשאות של Gulfstream Park – מקום שמלבד מסלול מירוצים יש בו גם קזינו. לסוסי התורוברד זה לא ממש שינה, הם רק רצו לרוץ.
