זה התחיל כשאנגלים החלו לגדר את השדות שלהם… ב-1740 הפרלמנט האנגלי חוקק את "הוראות הגידור" לסימון חלקות פרטיות, ובעלי האדמות החלו מיד לגדר את שטחיהם בקצב מסחרר. גידור החלקות הותיר את האיכרים הקטנים חסרי כל ודחף אותם לעבור לעיר, ולכן הוא נחשב אחד הזרזים החשובים של המהפכה התעשייתית בבריטניה. אבל הוא גם הגורם העיקרי לתופעה נוספת: לידתו של ספורט קפיצות הראווה על סוסים.
העיסוק בציד נטוע עמוק בדי.אן.איי של האצולה הבריטית, והגבירים והגבירות, שהיו רגילים לדהור בשדות הפתוחים במרדף אחר שועלים וחיות חסרות מזל אחרות, לא השלימו עם הגדֵרות שהחלו לצוץ בכל מקום והגבילו את חופש התנועה והדהירה. כיאה לבריטים, הם מצאו לכך פתרון אלגנטי עם אופק כלכלי: אימון סוסים בקפיצה מעל גדרות.
עם הזמן, העיסוק באימון סוסי קפיצה התפשט בכל אירופה, אחר כך הגיע גם ליבשת אמריקה, ובמהלך המאה ה-19 החלו להתארגן התחרויות הראשונות וכן מופעי ראווה של קפיצות סוסים. בהתחלה נערכו מירוצי שדה עם מכשולים, אבל זה לא עבד, כי הקהל התקשה לעקוב אחר הביצועים. ואז נולד הרעיון להציב מכשולים במגרש רכיבה – דבר שהחל באירלנד ב-1869 ונדד במהרה לאנגליה ולאירופה כולה. לקראת שנת 1900 ענף הקפיצה מעל מכשולים כבר נחשב תחום בפני עצמו בספורט הרכיבה, ותחרות קפיצות הראווה (Show Jump) – שבה הרוכב והסוס נדרשים לדלג מעל סדרה של עשרה עד 16 מכשולים שונים – הפכה לספורט אולימפי ב-1912.

צבא פרשים
מסלול המכשולים מורכב מכמה וכמה סוגי מכשול: שילוב של גדרות עם מוטות; סדרה של גדרות במרחקים קצרים ביניהן; מכשול מדורג שהקורה הגבוהה שלו נמצאת במרכז; חומה, שנראית אמנם כחומת לבנים אמיתית אך מטעמי ביטחון היא עשויה מחומרים קלים וקורסת בנגיעה קלה; ערוגות צמחים; בריכה רחבה ועוד. המטרה היא לעבור את כל המכשולים בזמן הקצר ביותר, כאשר כל עבֵרה בדרך – הפלת מוט, נחיתה בתוך מסגרת המכשול, סירוב של הסוס לקפוץ וכדומה – נספרת כנקודת חובה.
בתחילת ימי הענף רוב הרוכבים היו אנשי צבא מחיל הפרשים, החיל שקיבץ אליו בזמנו את הרוכבים הטובים בתבל. אולם לאחר מלחמת העולם השנייה נגרעו חילות הפרשים מרוב צבאות העולם או נותרו כגוף טקסי בלבד במדינות מסוימות, ואז החלו להופיע הרוכבים המקצועיים.
תחרויות בקפיצות ראווה המשיכו להתפתח, לעורר עניין ולמשוך צופים וכסף, וכיום הם התחום הבולט באליפות העולם ברכיבה, שהיא אירוע הדגל של פדרציית הרכיבה הבינלאומית, ה-FEI (ראשי תיבות של השם הצרפתי: Fédération Équestre Internationale). האליפות מתקיימת, כמו המונדיאל והאולימפיאדה, מדי ארבע שנים במדינה אחרת, וכוללת ענפי רכיבה נוספים כגון דרסאז' (רכיבה אמנותית), סבולת (ריצות ארוכות), וולטינג (התעמלות על סוסים) ועוד.
מאז 1978 נערך בכל שנה בחודש אפריל טורניר גמר גביע העולם – התחרות השנתית החשובה ביותר בקפיצות ראווה, בהשתתפות רוכבים וסוסים מכל העולם, אשר הרוויחו את מקומם בטורניר הגמר לאחר שניצחו בסדרה של תחרויות מקומיות במתכונת של ליגה. גם משחקים אלה מאורגנים על ידיFEI , ואף נהנים מתמיכתם של ספונסרים יוקרתיים כגון רולקס, וולוו, ובשנים האחרונות יצרני שעוניהיוקרה השוויצרית Longines

שיטת קפרילי
קפיצה מעל מכשול דורשת סינרגיה מושלמת בין הסוס ורוכבו, ולכן פיתוח הענף התאפשר הודות לשני גורמים עיקריים: גידול גזעים מיוחדים המתאימים לקפיצות מעל מכשולים, ופיתוח שיטות אימונים מיוחדות עבור הרוכב והסוס.
בשיטת הקפיצה המסורתית הרוכב השתמש בארכוף ארוך, ובעת הקפיצה נשען לאחור ואף משך במושכות הסוס על מנת לדרבן אותו, התנהגות שהטרידה את הסוס והיתה מנוגדת לתנועתו הטבעית. שיטה זו היתה טובה לדילוג מעל גדרות בגובה מטר ועוד כמה סנטימטרים, אבל לא יותר מכך.
פריצת הדרך המשמעותית התרחשה ב-1902, כאשר סרן בחיל הפרשים האיטלקי, בשם פדריקו קפרילי, פיתח שיטת קפיצה עם ארכוף קצר, דבר שמחייב את הרוכב להישען קדימה בעת הקפיצה, בהתאם לתנועת הסוס, ולהפחית בכך באופן משמעותי את הלחץ ואת המשקל שעל רגליו האחוריות של הסוס, שהן חזקות יותר ואחראיות על עוצמת הקפיצה. הוא גם לא משך במושכות ברגע הקפיצה ואִפשר לסוס חופש פעולה מלא. בשיטה זו הפך קפרילי לרוכב הראשון שדילג יותר משני מטרים, כאשר הוא וסוסו קפצו 2.08 מטרים. קפרילי ביצע תצוגה היסטורית של השיטה באולימפיאדת 1906, ומיד לאחר מכן החלו רוכבים מכל רחבי העולם לדהור לאיטליה כדי לקבל ממנו שיעורים. הפָּרָש האיטלקי לא הצליח ליהנות הרבה מתהילתו, כי ב-1907, בגיל 39, הוא נהרג בתאונת רכיבה, לאחר שאיבד לפתע את הכרתו באמצע קפיצה. אך השיטה שלו, שנשענה על עקרונות של מקסימום הרמוניה בין הסוס לרוכבו ומתן חופש פעולה לחיה, המשיכה להתפתח, וכיום היא הטכניקה העיקרית לקפיצה מעל מכשולים.

דם חמים
בז'רגון של מגדלי הסוסים קיימות שלוש הגדרות בסיסיות: סוסים בעלי דם חם, בעלי דם חמים ובעלי דם קר. אין מדובר בטמפרטורת הגוף של הסוס (כל הסוסים הם יונקים בעלי דם חם…), אלא ביכולותיו הגופניות ובטמפרמנט שלו. סוסים "חמי דם", כמו הת'ורוברד הבריטי, שהוא סוס המירוצים הטוב בעולם, מצטיינים בערנות, בתגובה מהירה, בעוצמה וביכולת אתלטית. כל אלה תכונות טובות לקפיצה מעל מכשולים, אך הסוסים הללו מתקשים להתמודד עם הסחות דעת, רעשים ואתגרים ויזואליים כגון שורת מכשולים ארוכה, למשל, ועלולים לאבד שליטה במגרש. לעומתם, סוסים "קרי דם" לא עושים עניין מרעשים ומהסחות דעת, ולכן מסוגלים להוביל עגלה בכביש סואן או תותחים במלחמה, אבל התגובות שלהם איטיות והאתלטיות שלהם לא משהו. מגדלי הסוסים שילבו בין אלה ואלה, וכך נולד סוס ה-Warm Blood, בעל "דם חמים" – סוס אתלטי ומהיר תגובה, ויחד עם זאת מתמודד היטב עם אתגרים ויזואליים והסחות דעת. הסוס המושלם לקפיצות מעל מכשולים. הגרסאות המוצלחות ביותר של סוסים אלה גודלו בגרמניה, בלגיה, צרפת, בריטניה וספרד, והם כיום השולטים בענף.
השיא של אואסו
תת-ענף בקפיצות הראווה הוא הקפיצה לגובה, שבה הסוס ורוכבו נדרשים לעבור מכשול אחד ויחיד, אבל שגובהו רב. השיא העולמי בתחום זה עומד על 2.47 מטרים, והוא נקבע בשנת 1949 על ידי סרן בחיל הפרשים הצ'יליאני, אלברטו לרגיבל, וסוסו "אואסו". זהו אחד השיאים הספורטיביים הוותיקים בהיסטוריה, שכן הוא נותר עד היום על כנו על אף הניסיונות הרבים לשבור אותו.
הסוס אואסו היה דווקא ת'ורוברד שנולד בצ'ילה, נצר לסוסי מירוץ אנגליים שזכו בהישגים רבים, ולכן צפו לו עתיד מוצלח בתחום, אבל התברר שהוא לא מספיק מהיר. היה ניסיון להפוך אותו לסוס פולו, אך הוא לא עמד באימונים המפרכים ונמכר לצבא הצ'יליאני, שם עבר תאונה קשה שכמעט גרמה למותו. אז מצא אותו סרן לרגיבל, אשר גילה שהסוס פשוט אוהב לקפוץ, והחל לאמן אותו בקפיצה לגובה. ב-1948 הם שברו את שיא דרום אמריקה כשדילגו מעל 2.38 מטרים, ושנה לאחר מכן הלכו על שיא העולם, שעמד אז על 2.44 מ'. הם הצליחו בניסיון השלישי. הנה תיאור הקפיצה, כפי שנרשם מפי הרוכב עצמו:
"בניסיון הראשון טעיתי בחישוב המרחק ואפשרתי לו לסרב לקפוץ. בניסיון השני כנראה טעיתי בסנטימטר, כי אואסו עבר ברגליו הקדמיות אבל רגליו האחוריות נגעו במוט והוא נפל. בניסיון האחרון חישבתי מחדש את המרחק וברגע הנכון התרוממנו באוויר… הרגע הקשה ביותר היה בשיא הקפיצה. עיניי היו בגובה ארבעה מטרים והיתה לי תחושה של נפילה חופשית. כל היסוס קטן מצדי היה משפיע מיד על אואסו והיינו מתרסקים על הרצפה, אבל עברנו. זה היה רגע שנמשך נצח".

איכות הביצוע
יש סוג נוסף של תחרות קפיצות, Show Hunter, המתאפיין במסלול שנראה די מסורתי, עם גדרות שמזכירות מאוד את הגדרות הנפוצות בשדה פתוח, וכל האירוע עצמו רגוע למדי ורחוק מאוד מהזוהר, מהצבעוניות ומהספונסרים היוקרתיים של התחרויות בקפיצות ראווה. בסגנון זה הדגש הוא על איכות הביצוע, והזוכה הוא זה שביצע את המסלול בצורה הנקייה והאמנותית ביותר, לדעת השופטים.
אבל מי שמחפש יותר ריגושים מוזמן להגיע לאירוע גמר גביע העולם בקפיצות ראווה, שיתקיים השנה בגטבורג, שוודיה, ב-3 עד 7 באפריל. ובינתיים אפשר גם להתחמם בגמר הליגה של מרכז אירופה, תחרות שתתקיים בוורשה, פולין, ב-7 עד 10 במרץ.
פרטים: https://inside.fei.org/fei/events/world-cups/jumping/current-season