מאז הפעם הראשונה שבה אדם אחז בבול עץ כדי לחצות גוף של מים, היתה העובדה הברורה שיכולת הציפה של חומר הגלם הזה, בצירוף יכולת עיבוד קלה בעזרת כלי העבודה הפשוטים ביותר, הופכות את העץ על סוגיו השונים לבסיס של ההיסטוריה הימית של העולם במשך מאות שנים. סוחרי העת העתיקה, שהצמידו אמפורות של יין בעיצובן הייחודי לבטן האונייה; שודדי הים של צפון אפריקה; סירות המשוטים של היוונים והרומאים; פשיטות הוויקינגים; המסעות של מגלי הארצות הראשונים – כולם רשמו את ההיסטוריה על סירות, גדולות כקטנות, מונעות בכוח האדם או נישאות בידי הרוח לכל קצות העולם.
כיום, סירות מעץ שייכות יותר לעולמות של הווינטג', הקלאסיקה והסטייל. בטח כשאפשר ליצור סירה מצוינת מחומרים מודרניים – סגסוגות מיוחדות, וכמובן, חומרים מרוכבים, שיוצרים סירות קלות משקל, חזקות מאי פעם ואפילו קלות במיוחד לתיקון, אפילו בלב ים. לא צריך נגר בצוות.
לצורך הכנת הכתבה עשינו סקירה עולמית של מה אפשר למצוא היום בתחום הזה, והאמת – לא ציפינו להיצע כזה. מאיטליה ועד ארצות הברית, סירות מעץ, לפעמים מהגוני יקר, בעבודה שכולה ידנית, ועם פרטים רבים מוקפדים לא פחות מהרמה שתוכלו למצוא במכוניות פאר כמו בנטלי או רולס רויס. ריפודי עור יקרים, חלקים רבים מסגסוגות בעיבוד שבבי ספציפי לדגם, מערכות ניווט ושליטה מתקדמות לצד מחוונים מקסימים בסגנון רטרו, וכמובן, מנועים: לפעמים אחד, פעמים רבות שניים, ולא סתם מנועים – כאלה שיכולים להביא כמה מהסירות הללו ל-90 קמ"ש על המים. תחשבו 12V של למבורגיני, כפול שתיים. חבל שאי אפשר לשים סאונד במגזין.
Riva – אמנות איטלקית
אם יש סירה אחת שכולם רוצים – או צריכים שתהיה להם – זו סירה של Riva. סערה גדולה, בקנה מידה הרסני, חבטה קשות בכפר הדייגים על גדות אגם Iseo שבצפון איטליה. השנה 1842. אנשי הכפר המומים וחסרי אונים לנוכח ההרס הרב של צי הדיג. העזרה באה מכיוון לא צפוי: בונה סירות צעיר, שהגיע לא מזמן לכפר לחפש עבודה, זיהה את ההזדמנות שהטבע העניק לו, ובזמן קצר, תוך שהוא מפגין יעילות ויצירתיות, הצליח להשמיש את מרבית הסירות ולרכוש בכך את אמונם והערכתם של אנשי הכפר. כך החלה האגדה של פייטרו ריבה, שמאותו יום ואילך קנה את מקומו, בעמל רב, בקרב קהילת השייטים של אגמי צפון איטליה.
הסירות הראשונות שנשאו את השם ריבה התבלטו מיד בזכות עיצוב אלגנטי ואופי לא שגרתי. תזמון השקתן היה מושלם, וזאת בנוסף לחידוש הגדול בדמות מנועי בעירה פנימית, ששולבו על ידי בנו של המייסד בכלי השיט הללו. אחרי מלחמת העולם הראשונה החברה עברה מייצור כלי שיט למטרות תחבורה והובלת נוסעים על פני האגמים של צפון איטליה לייצור של סירות מנוע, ובכך חיזקה את הזהות המותגית שלה, גם על ידי השתתפות ערה והצלחות רבות במירוצי סירות. קל מאוד למצוא את ההקבלה לעולם הרכב, שגם בו תחום המירוצים מהווה מאיץ בשיווק ובמכירות. ההצלחות לא איחרו להגיע, והחשיפה לעשירי איטליה היתה במרחק גביע אחד.
בשנות ה-50 של המאה ה-20, הנין של המייסד על ההגאים. הוא מעלה את ריבה מדרגה נוספת והופך את כלי השיט של המותג לסמל סטטוס. עיצוב מרהיב, שימוש בחומרי הגלם האיכותיים והיקרים ביותר, עבודת אמן בכל פינה, וחלומם של אנשי האליטה, שמיהרו להצטלם אל מול השקיעה, "במקרה", על ידי ראשוני צלמי הפפראצי באיטליה.
בהמשך אימצה ריבה טכנולוגיה של חומרים מרוכבים ויצרה – ומייצרת – סירות מנוע ואף יאכטות פאר עצומות. אולם קו הסירות הקלאסיות ממשיך גם כיום, אף על פי שהחברה החליפה בעלים בסוף שנות ה-60, והמשפחה המייסדת כבר לא שולטת בה.
ה-Aquariva המצולמת כאן היא הסירה השנייה בקוטנה של היצרנית, ונאמנה לאותו קוד DNA שעשה את ריבה למפורסמת. שני מנועי V8 בנפח 4.5 ליטרים כל אחד, ותפוקה משותפת של 740 כוחות סוס, מסוגלים להביא את הסירה למהירות76 קמ"ש, עם שמונה אנשים על סיפון העץ שלה. נעשה בה שימוש משולב של חומר מרוכב ועץ, וכמובן שהוטמעו טכנולוגיות מודרניות והנדסה עדכנית. סופר-קאר איטלקייה על המים. רוצים כזאת? תצטרכו לשלם כמיליון דולר עבור אחת חדשה או כחצי מזה לבת עשר.
Art of Kinetik – גישה חדשה
כשראיתי את הצילומים הראשונים של כלֵי השיט של היצרנית הזאת, נשימתי נעתקה. הם לא דומים לשום דבר אחר. כמו כשכולנו הופתענו מהמראה יוצא הדופן של המפציץ החמקן במלחמת המפרץ, גם כאן האינטרפרטציה יוצאת הדופן לוקחת אותנו למחוזות אולטרא-מודרניים. אנשי החברה מתייחסים לעצמם אחרת – הם מייצרים, לדבריהם, "אמנות צפה", וזה נכון. עיצוב הידרופורמי חריג, מראה אלגנטי, שימוש בחומרי גלם אצילים, וכמובן, המון אפשרויות להתאמה עצמית לכל גחמות הלקוח. זו חברה צעירה, שנוסדה בשנת 2011 בסרביה והמטה שלה בבלגרד.
פיתוח כלי השיט נעשה בעזרת תוכנות מתקדמות, המשמשות בתעשיות הרכב והתעופה, במטרה להגיע לאיזון בין חומרי הגלם האורגניים והמלאכותיים שבהם משתמשים וכדי להשיג יציבות, בטיחות ויעילות מרביות בעת השיט. אנו עוסקים בסירות מעץ, ויש כאן הרבה מהחומר הזה, על אף המראה העתידני: עץ מהגוני מאפריקה, טיק בורמזי, אגוז שחור מארצות הברית – כל אלה עוברים עיבוד ראשוני ואז נכנסים אל מתחת ידי הנגרים, אשר מיישמים טכנולוגיות עיבוד שבבי ממוחשב לכרסום העץ ולעיצוב וייצור כל חלק בסירה.
חלקי המתכת עוברים ליטוש לרמת ראי, פלדת אל-חלד עמידה עוברת תחת ידיהם של חרשי המתכת, וכל החלקים עוברים עיצוב המשלים את המראה של הסירה כולה. ריפוד העור עובר בקרת איכות מחמירה, כדי שלא יהיו בו פגמים ושיציג את הרכות שמצפים לה בסירה כזאת. הפיניש של העץ הוא האתגר האמיתי, כי רק גימור ידני יצליח להביא את משטחי העץ לרמת האחידות והברק שאליה שואפים. לפי היצרנית, 12 אלף שעות עבודה נדרשות כדי להגיע באופן ידני לרמה הנדרשת.
דגם Mazokist הוא מחווה לסירות העץ של שנות ה-20, אבל מודרני ועתידני למראה, ליום של שיט מפנק ועתיר פוזה. החברה מצהירה כי לצד יכולת להגיע לכ-80 קמ"ש על המים, חוויית השיט תהיה הנעימה והחלקה ביותר מול זו שאצל המתחרים. הסירה מונעת על ידי שני מנועי דיזל בעלי תפוקה משותפת של 520 כוחות סוס ומסוגלת להשיט עד שישה נוסעים. 450 אלף דולר, וגם לכם יש כזאת.
Stancraft – המשפחה חוזרת
עוברים לארצות הברית. ולא סתם "אמריקה", כפי שרובנו מכירים מהחופים במערבה או במזרחה, אלא אי שם למעלה ומשמאל, במדינת מונטנה הנפלאה. שם, בשנת 1933, איש בשם בילי יאנג ובנו סטנלי יסדו את Stancraft, על שם הבן. הם יצרו סירות עץ על חופי אגם Flathead ועשו לעצמם שם כמעצבים יוצאי דופן וכיצרנים של סירות איכותיות במיוחד. אחרי מלחמת העולם השנייה הם יצרו את דגם "טורפדו" בעל הירכתיים המחודדות, ומשכו עמו את תשומת הלב של שייטי ארצות הברית.
בהמשך הם נכנסו לעידן הפיברגלס עם דגמים שלהם, אבל גם הפכו למקום עלייה לרגל עבור כל מי שהיה צריך לתקן את סירת העץ שברשותו, של כל יצרן, ובו בזמן עיצבו סירות בעלות גחון ייחודי שיצר חוויית שיט נעימה. העסק המשפחתי נמכר בסוף שנות ה-90, יחד עם כל הנכסים הרוחניים והחומריים של המשפחה, ורק השם Stancraft נותר ברשותה.
בתחילת שנות ה-2000 חזרו בני המשפחה למערב, הפעם למדינת איידהו, והחלו ליצור דור חדש של סירות קלאסיות מעץ. הסירות יוצרו רק לפי הזמנות מיוחדות מלקוחות, ומספר היחידות שיוצרו היה קטן למדי – רק 255 – משלושה דגמים מרכזיים, וכולן בעבודת יד כמובן, של צוות בן כ-60 עובדים.
הסירות מיוצרות ממאה אחוז עץ מהגוני, אשר מוברג ומודבק יחד, בתחילה כשלד ועליו לוחות. השימוש בברגים מחייב בהמשך תהליך אטימה קפדני, שבמהלכו אוטמים בנפרד כל בורג ובורג בעזרת אטם עץ בעל מרקם שמתאים במדויק לאותה נקודה. מהגוני יקר יימצא גם בתוך החלל הפנימי – בכל פריטי הריהוט וכבסיס לריפודי העור המוקפדים. 16 שכבות לכה מכסות את הסיפון, ואלה מלוטשות לרמת שקיפות מושלמת.
ההנעה היא באמצעות שני מנועי V8 של מרקורי בנפח 8.2 ליטרים עם תפוקה משותפת של 860 כוחות סוס. מהירות השיוט היא כ-45 קמ"ש, והמהירות המרבית נושקת למאה קמ"ש – מהר מאוד לסירה שיכולה לשאת יותר מעשרה נוסעים. מחיר הסירה כ-900 אלף דולר.
Hacker-Craft – היסטוריה אמריקאית
החברה הזאת נוסדה ב-1908 בארצות הברית בידי ג'ון האקר, שהיה אדריכל ימי מוערך בתחילת המאה שעברה. אלא שהאקר, שהכיר אחד בשם הנרי פורד, פנה כבר בתחילת הדרך לכיוון של סירות פאר לעשירי אמריקה. האקר ופורד היו שכנים בעסקיהם באזור התעשייה של דטרויט, הפכו לחברים ושיתפו פעולה עד מותו של פורד ב-1947. יחד בנו השניים את סירות המנוע המהירות בעולם כבר בשנת 1916. סירה של האקר היתה הראשונה לחצות את רף המאה קמ"ש, עד שדליקה כילתה אותה כעבור שנה.
ב-1918 עיצב האקר סירת אגמים עם מנוע פנימי וקוקפיט מסודר – סירה בעלת עיצוב "V" מובחן, שהפכה ברבות השנים לדגם האיקוני אשר מוביל את קו המוצרים גם היום. בימי מלחמת העולם השנייה האקר יצר סירות חילוץ מהירות בעבור הצי האמריקאי. הן שימשו לחילוץ טייסים ושייטים ממימי האוקיינוסים, ואחרי המלחמה המפעל זכה בעיטור בזכות המאמצים לייצר כמה שיותר כלים.
כיום Hacker-Craft נחשבת היצרנית הגדולה בעולם של סירות מנוע מעץ מהגוני. החברה ממומקת על חופיו של אגם ג'ורג' במדינת ניו יורק (צפון-מזרח ארצות הברית) ומייצרת קו של חמישה דגמים סדרתיים ועוד אחד בהתאמה אישית לכל בעלים של מגה-יאכטה שצריך סירה צמודה.
במפרט הטיפוסי תצויד סירה של האקר בשני מנועי V8 בנפח 5.7 ליטרים עם תפוקה משותפת של 640 כוחות סוס. תמצאו בה גלגל הגה מעץ, ריפודי עור עם תפירה ידנית ושילוב מהמם חושים של עץ בגימור לכה מבריק, פלדת אל-חלד מלוטשת לרמת ראי, ורעם של שני מנועים בריאים שיכולים להביא אתכם למאה קילומטרים בשעה עם הכי הרבה סטייל על המים. כדי להגיע לזה תצטרכו להשיט כחצי מיליון דולר עבור חדשה או רבע מיליון לאחת בת שמונה שנים.
