ג'ון טרבולטה נולד בניו ג'רזי, הצעיר בששת ילדיהם של אב ממוצא איטלקי, פנצ'ר-מאכר, ואם ממוצא אירי, שחקנית תיאטרון. מגיל צעיר גילה כישרון ומשיכה לשירה, משחק וריקוד, ובגיל 16 עזב את לימודיו בתיכון ועבר לניו יורק, שם שולב מדי פעם בתפקידים קטנים. כעבור זמן פנה להוליווד, וגם בה קיבל, בגילו הצעיר, תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה. כשהוא רק בן 18 קיבל תפקיד במיוזיקל "גריז" בברודווי, וכעבור שנה שב להוליווד מנוסה ומוכר יותר, ושולב בסדרות טלוויזיה בתפקידים מרכזיים יותר.
לתפקידו בסרט "שיגעון המוזיקה" התאמן בריקוד תשעה חודשים. הוא היה רק בן 23 כשהסרט הפך לשיגעון מוזיקה בעולם כולו. אנקדוטה קטנה ממגירותיו של כותב שורות אלה חושפת קשר עקיף לטרבולטה: כשהסרט יצא לאקרנים, בסוף 1977, ותקליטה של להקת הבי-ג'יז עם פסקול הסרט מכר מיליוני עותקים, טרבולטה היה מלך. ואני סטודנט לתקשורת ולטלוויזיה בקולג' זניח בלוס אנג'לס, שחיפש עבודות מזדמנות. סטודיו לריקוד הכשיר אותי להניף ידיים בתנועה האלכסונית המפורסמת א-לה טרבולטה ולהניע את הגוף כמוהו, למען אשכיל ללמד את הבאים בשער הסטודיו את הריקודים. נו, מאז הקריירות של טרבולטה ושלי התפתחו בכיוונים שונים, וגם אם אעבוד אלף שנים אולי ארוויח מה שהוא מקבל תמורת הופעה בסרט אחד. אבל כסף זה הרי לא הכל בחיים.
ב-1978, שנה בלבד לאחר ההצלחה הפנומנלית של "שיגעון המוזיקה", יצא הסרט "גריז". גם כאן, לצדה של אוליביה ניוטון ג'ון המנוחה, טרבולטה כיכב ורקד במיוזיקל ססגוני שחרך את הקופות.
ואז עידן הדיסקו דעך, וכך גם הקריירה של טרבולטה, לא לפני שעוד הספיק לככב בסרט המוצלח "קאובוי עירוני" ב-1980 וב"התפוצצות" (Blow Out) של בריאן דה פלמה ב-81. ריצ'רד גיר אולי חייב לו תודה ענקית על סירובו לככב בסרטים "קצין וג'נטלמן" ו"ג'יגולו אמריקאי", סרטים שהפכו את גיר לכוכב שהוא, וככל הנראה היו נושאים מעלה את הקריירה של טרבולטה, בתקופה שבה הוא היה ממש צריך את זה.
ב-1989 שיחק בראשון משלושת סרטי סדרת "תראו מי שמדבר", שהיה סרט מצליח ואפילו זכור מאז, אלא שלא היה בו די על מנת להחיות לו ממש את הקריירה.
מי שהחזיר את טרבולטה אל במת השחקנים הנחשבים היה מיודענו התל-אביבי קוונטין טרנטינו, עם "ספרות זולה" האיקוני הנהדר ב-1994. השתתפותו בסרט הכניסה לו אמנם משכורת צנועה, 150 אלף דולר בלבד, אך הֶחייתה מחדש את הקריירה שלו. ושוב זה טרבולטה הרקדן – אולי בסצנה הזכורה מכל, כשהוא על הרחבה עם אומה ת'ורמן השתויה. בסרטים רבים אחרים השכילו התסריטאים והבמאים לשלב קטע של ריקוד "טרבולטאי", וקסם הריקוד שלו תמיד עבד.
לאחר ההצלחה הזאת הגיעו סרטים במשקל סגולי זעום, אך המשכורות שקיבל בהם היו בעלות משקל עודף. מכלל אלה נוציא את "תפוס את שורטי", קומדיית פשע רעננה-מ 1995. תמורת השתתפותו בסרטים מעוטי חשיבות כ"עימות חזיתי" (ב-1997), "תביעה אזרחית" (1998), "שם קוד: דג חרב" (2001), "בת הגנרל" ו-"Ladder 49" (שניהם מ-2004), השתכר 20 מיליון דולר בכל אחד מהם. סרטים אלה אמנם לא הותירו חותם קולנועי, אבל תמיד החזירו את ההשקעה. הנוכחות של טרבולטה על המסך בשני העשורים שאחרי "ספרות זולה" מוכרת כרטיסים.
כאמור, לא הכל בחיים זה כסף. חייו האישיים ידעו לא מעט טרגדיות. הוא נישא בגיל צעיר ואשתו מתה מסרטן כעבור שנים ספורות. אמו האהובה מתה אף היא מסרטן, וקלי, אשתו השנייה, שלה היה נשוי שלושה עשורים, מתה מסרטן ב-2020. בנו הבכור, ג'ט, נולד חולני, ובשנת 2009, בעת שהמשפחה שהתה בבית הנופש המשפחתי שלה בבהאמה, מת הילד, והוא בן 16. אחיינו של טרבולטה, בנו של אחיו הבכור סם, מת בנסיבות שלא פורסמו, חודשים ספורים לאחר מות קלי. סם היה תסריטאי כושל, שחי בדלות בשולי עולם הקולנוע, עולם שרוב אחיו של טרבולטה עסקו בו ברמה כזו או אחרת.
לאחר מותה של קלי העמיד טרבולטה למכירה את בית האחוזה בן 20 חדרי השינה, שאותו טיפחו השניים כדי לארח את משפחתם הענפה לאורך השנים. לצד הבית חנה תמיד גם מטוסו הפרטי של טרבולטה, שטַיִס הוא תחביב משמעותי בחייו.
פרק משמעותי נוסף בחייו הוא השתייכותו לכת הסיינטולוגיה, אשר נוסדה על ידי רון האברד, סופר מדע בדיוני כריזמטי, שכינה אותה "דת". היא מתיימרת להביא את האדם קרוב ובמודעות אל עצמו, תוך שימוש במערכת מתוחכמת של שלבים במעלה סולם והרבה כסף למימון העלייה בו. הצטרפות של ידוענים משרתת היטב את מטרות הכת, והמפורסמים שבהם – טום קרוז וג'ון טרבולטה.
מה הניע אדם מוכשר וכה מצליח להצטרף אל הכת? יש להניח שזה הצורך להיאחז במשהו בעת שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים. סרט תיעודי משנת 2015 חשף את עומק השחיתות בתוך הכת, והעלה סברה כי טרבולטה ממשיך במעורבותו בכת מאחר שראשיה מחזיקים במידע משמעותי אודותיו, שהוא חושש מפרסומו.
טרבולטה גם שיחק בתפקיד ראשי בסרט "הקרב על כדור הארץ", המבוסס על ספרו של רון האברד הסיינטולוגי. על תפקידו בסרט זכה בפרס ראזי, פרס השחקן הגרוע לשנת 2000. אבל שש פעמים בקריירה המפותלת שלו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב, ופעמיים לאוסקר.
החיבור של טרבולטה לסיגרים הוא הוכחה נוספת עד כמה ההיסטוריה החווייתית שלנו מנתבת את האהבות שלנו לאורך כל הדרך; הגעגוע לאוכל של אימא, ובמקרה של טרבולטה – לריח הסיגר של אבא. זה הגעגוע שעליו הוא מתרפק, לריח שהיה ספוג בבית מעשן הסיגרים של אביו, ריח הנושא אותו אל כל מה שמייצג עבורו המושג הרחב "בית". המונטקריסטו או הדווידוף האהובים עליו, שהוא מצית בנחת בסופו של יום על המרפסת שלו, והמרגוע מהמולת היום, הם בדיוק מה שחש אז אביו כשחזר מיום עבודה במוסך הצמיגים שלו. ואולי, בכלל, כל העניין כאן הוא מה שטרבולטה עצמו אמר פעם: "אני לא חושב שאני cool כאדם, אני פשוט טוב מכל האחרים בלשחק אותה cool".
