העיירה הצרפתית L’Isle sur la Sorgue נמצאת כ-30 קילומטר ממזרח לעיר אביניון, ובגלל תעלות המים החוצות אותה היא נחשבת "ונציה של פרובאנס". גשרי אבן חוצים את התעלות שבהן מוצבים גלגלי עץ ענקיים, אשר שימשו בעבר את מטוויות המשי ומפעלי הנייר שפרנסו את תושבי העיירה. היום כבר לא טוֹוים כאן משי, והעיירה חיה על תיירות מקומית ועל 500 בתי מסחר לעתיקות הפזורים בסמטאותיה הציוריות. בחופשת פסחא וב-15 באוגוסט נערכים כאן ירידי עתיקות המושכים אספנים מכל רחבי העולם.
בשולי העיירה מצאנו את מסעדת Le Vivier בעלת כוכב מישלן, המצטנעת על גדת אחת התעלות. התחושה הרווחת היא שמסעדת מישלן חייבת להיות יקרה מאוד, וזה אמנם כך במסעדות בנות שניים ושלושה כוכבים, הממתגות את עצמן כנחשקות ובלתי נגישות. "תפריט הערב עולה 320 אירו לאדם, לפני יין", אמר לי מנהל אחת המסעדות, "התפנה לנו שולחן לעוד שישה שבועות, אשמח לשריין אותו עבורך"… הודיתי לו בנימוס, ואמרתי שאולי בפעם אחרת. מדריך מישלן מגדיר מסעדה של שלושה כוכבים כ"שווה נסיעה מיוחדת", מסעדת שני כוכבים מוגדרת "שווה סטייה מהדרך", ואילו מסעדת כוכב בודד "שווה עצירה".
על המטבח של Le Vivier מנצח השף Romain Gandolphe. אולם המסעדה נוח, שקט ונעים, ובימי הקיץ אפשר לסעוד על המרפסת המקסימה התלויה מעל אחת התעלות. צוות המסעדה אינו יומרני ומתנשא, כי Le Vivier אינה מנסה ליצור "דיסטאנס" בינה לבין סועדיה, להפך. המלצרים נעימים ושופעי ידע, אך לא מתחנפים. הסוֹמֶלייֶה Antoine Santini מציע מרתף ובו כ-300 יינות, במחירים בין 40 ל-220 אירו לבקבוק. להזדמנות חגיגית במיוחד תוכלו לפתוח בקבוק Château Margaux 1995, שעולה 838 אירו. התפריט מתמקד במוצרי האזור, והוא כולל כ-20 מנות ייחודיות. לא תמצאו כאן אוכל סיני, אמריקאי או קמבודי… המטבח הוא צרפתי קלאסי, עם נגיעות מודרניות של חדשנות וקורטוב מולקולריוּת. אפשר לבחור בין "תפריט שוּק" מוזל ב-26 אירו לאדם, "תפריט גרגרנים" ב-85 אירו או "תפריט שלוש מנות" ב-58 אירו, שאותו הזמנו.
צילום: Restaurant Le Vivier
היה טעים?
מובן שהארוחה היתה טעימה להפליא, זו לא השאלה. החוויה של מסעדת מישלן רחבה בהרבה מטעמי האוכל המוגש. ממטבחה שלLe Vivier יוצאות מנות בטעמים עשירים ומרוכזים להפליא, במבחר מסקרן של טקסטורות ומצבי צבירה. במנת פוֹאה גרא (Foie Gras) הקלאסית, למשל, מצאנו נתחי צלופח מעושן, מקפא פירות יער חמצמץ מעוטר בעלעלי ירק מיניאטוריים, ריבת ערמונים, ופרוסות בצל מטוגנות בטעם מסתורי.
המשכנו עם מנת הבית הייחודית, "יונה בעטיפה" – מעין עוגת ברִיוֹש עגולה וריחנית להפליא, ובתוכה נתחים עסיסיים של בשר יונה וכבד אווז, צרובים במידה מושלמת וטובלים במחית פטריות פורצ'יני. "איך הם מצליחים לשמור את קליפת הבצק יבשה ופריכה, עם כל הטוב הזה שבפנים?", שאלתי. המלצרית הסבירה שפצצת הטעם ארוזה בעלה תרד דקיק ובלתי נראה, המשאיר את הבצק במיטבו. אין ספק שבכל מנה טמון ידע וניסיון של שנים, שלא לדבר על יצירתיות, תבונת ידיים וקפדנות אין קץ.
צילום: Restaurant Le Vivier
בין לבין, השף צ'יפר אותנו בכל מיני מטעמי ביניים, וסיכמנו בקינוח "נפלאות פירות היער", שהביא לשיא את משחקי הטקסטורות, הטמפרטורות והטעמים. יצאנו מהמסעדה עם טעם של עוד, ובהחלטה משפחתית משותפת: בכל נסיעה לאירופה נבקר במסעדה אחת או שתיים ברמה הזאת. כדברי מישלן, "החוויה שווה עצירה"…
Restaurant Le Vivier
800 Cours Fernande Peyre, L'Isle sur la Sorgue
(+33) 4 90 38 52 80, levivier-restaurant.com
