יגאל שילון * סיפור עם סיגר * רשימת ה-100

כשנולד מעשן סיגרים צעיר ובלתי מנוסה, הוא יוצא מהבקו״ם (בסיס קיטום ומיון) עם טופס טיולים במרחבי הזמן והעולם, ובו מאה נקודות פנויות לחרוט בהן "V" – מקומות/ פגישות/ חוויות/ פריטים שהוא חייב לעצמו כמעשן סיגרים.

הנה רשימה/ הצעה לא מחייבת, מניסיוני הבדל בעולם הזה (המספרים שבסוגריים – סיכום ביניים, כמה קופונים בזבזת עד כאן):

• אתה חייב לבקר בקובה, חייב! (1)
להתענג, ולו פעם אחת, על קופסה של 10 סיגרים בהיקה 56 מוזהבים, מלאים, עבים, או בקיצור – מושלמים. (10 + 1 = 11)
• לטייל לאורך המאלקון, הטיילת המוזנחת של הוואנה, שנדמה כי רואים ממנה את חופי פלורידה שמצפון, במכונית אמריקאית "מפוארת" משנות החמישים-שישים. (12)
• להצטלם עם אחת, לפחות, מהגבירות חסרות השיניים, עם הסיגר האימתני בפיהן, שיושבות ברחובות הוואנה לבושות בשמלות פרחוניות, בשערן פרח מפלסטיק, ובפיהן רק שתי מילים באנגלית: "One Dollar". (13)
• לשתות כוס מוחיטו צונן – הקוקטייל הלאומי הקובני. ניתן להשיג גם בארצנו במקומות המורשים. (14)
• להגיע לפינאר דל ריו הקסומה, בירת חבל ואלטה אבאחו, ולשוטט בין שדות הטבק המוריקים והמשכרים, מומלץ בסביבות פברואר. (15)
• ללבוש טי שירט עם דיוקנו של צ׳ה גווארה – הצללית השחורה המפורסמת על רקע אדום בוהק! (אם כבר). (16)
• לרדת על צלחת מהבילה של אורז עם שעועית שחורה – המנה היחידה שהקובנים יודעים לבשל ולהגיש חם. (17)

• לעלות על במת הקריין במפעל פרטאגס ולהרגיש לפחות כמו הרוזן ממונטה כריסטו או מינימום רומיאו של ג'ולייטה. (18)
• לחוות את פסטיבל "הבאנוס" בקובה או את זה הקודם לו ברפובליקה הדומניקנית, וליהנות בערב המכירה הפומבית של היומידורים המיוחדים המוצגים למכירה בטרופיקאנה על ידי היפהפיות הקובניות המדהימות, שגם פוצחות במופע מרהיב. (19)
• להתיישב על כיסא הטורסדור ולנסות ולהבין איזו אמנות צרופה היא מלאכת הגלגול. (20)
• להתגלגל אל מחוץ לעיר, למפעל El Laguito, ולראות איך הם מגלגלים את הקוהיבות הנפלאות. (21)
• להסתובב בסמטאות הוואנה ולפגוש בסוחרים הממולחים שמאתרים את המעשנים ומציעים להם את מיטב הסיגרים במחירים מגוחכים. עוד לא פגשתי ישראלי שלא התפתה. (22)
• לחזור לתקופה שלפני 1996, "תקופת היובש" מסיגרים קובניים, עת כיתתנו רגלינו לדירות שכורות ועירומות, כשעולי חבר העמים מכרו לנו סיגרים קובניים קטנים ועבשים שהוצאו מהמחבוא שמתחת למזרן. (23)
• להתאבזר בסמלי הסטאטוס: לרכוש מאפרה אותנטית כביכול, עם הלוגו של אחת המארקות המובילות. (24)
• קוטם משובח: יש מבחר ענק ומגוון. אני אישית מעדיף לקטום בשיניים, למעט, כמובן, סיגרי טורפדו/ פירמיד. מומלץ שלושה קוטמים מסוגים שונים. (27)
• חוטר מתכת ארוך, שעוזר לפתוח ולאוורר סיגרים שגולגלו בידיו של מגלגל שנבהל מדי מהסיפור היומי של הקריין במפעל הסיגרים. (28)
• דבק שרף מיוחד, שניתן להדביק בו עלי עטיף סוררים. שימושי ויעיל, ולא רעיל למאכל. (29)
• יומידור אחד מהודר לבית. (30)
• יומידור למשרד. (31)
• יומידור לאוטו, המכיל 18 סיגרים. (32)
• נרתיק עור לשלישיית סיגרים. (33)
• מספריים עגולים לחיתוך במרכז הסיגר כשמוכרחים… (34)
• מטהר אוויר למשרד. (35)
• …ושלט "Do Not Disturb". (36)
• לעשן את הסיגר הארוך במיוחד, מונטה כריסטו A, שכל כך חלמתי עליו ולא הבנתי שהאורך לא תמיד קובע. נדמה לי שבעקבותיו הונחו היסודות לתאוריה, שבמקביל ואולי גם לפני האורך יש להתקדם עם העובי. (37)
• לחסל בכיף קופסה של 20 סיגרי M.C. Open Eagle, הסיגר המועדף עלי בכל עת. (57).
• להיכנס עם סיגר דולק למעלית במלון מליה קוהיבה או לה נסיונאל בהוואנה ולשים לב שזה כל כך טבעי לכל שכניך לנסיעה. (58)
• לבלות כמה שעות בכל אחד ממועדוני הסיגרים באזור. אני אישית מעדיף את ״הקבינט״ בהרצליה. (59)
• להיכנס בשערי בר-מסעדה אל פלורידיטה בהוואנה, להזמין דאקירי ולהרגיש שאתה מינימום יושב עם ארנסט המינגוויי. (60)
• לבקר במחסן התסיסה שבו מורדמים עלי הטבק בקובה, לפתוח חבילת עלי Seco, לתחוב את האף בין העלים, לקחת נשימה ארוכה ולהתעלף מעונג. (61)

• לעשן את הסיגר הנדיר Davidoff Aniversario No.1 בטיוב העץ המקורי, שיוצר לכבוד יום הולדתו ה-80 של זינו הגדול, מהתקופה הקובנית של דווידוף שהסתיימה ב-1991. (62)
• לעשן סיגרים בטיסה טראנס אטלנטית במטוס מלא נוסעים! (אני עוד זכיתי לזה). (63)
• אגדת מוניקה לוינסקי, הנשיא קלינטון והסיגר! לא אגדה רעָי ולא חלום עובר. זה בדוק. אמרו את זה קודם לפני, "נשיא ותיהני". (64)
• אז אם הזכרנו נשיא, נגיע ל"אלוהים", כך הוא כונה בפי כל חובב ספורט בעולם, מס' 23 מהשיקגו בולס, מייקל ג'ורדן, עם הסיגר החביב עליו (וגם עלי… במשך מספר שנים לא קטן), הוֹיו דה מונטריי דאבל קורונה המושלם! עד שמישהו בקובה התחיל לחפף. (65)
• קולֶבּרה – שלישיית סיגרים/ נחשים מפותלת, שעד היום לא הבנתי האם מעשנים את שלושתם יחד או כל אחד לחוד. גימיק מעניין, פעם אחת מספיק. (66)
• מונטה כריסטו מס' 2 האגדי, ששרד כל כך הרבה שנים כסיגר "נחשב", והאמת, יש לו כבר מחליפים רבים וראויים. (67)
• סאן כריסטובל! ליין של סיגרים משובחים (עוד לא הצליחו לקלקל), מהרובוסטו – "לה פוורזה", דרך הצ'רצ'יל – "אל מורו", ועד ה"מוראייה" – פירמידה ענקית של הנאה מעושנת עונג. (68)
• וגם פינה חמה יש לי ל-Punch, ויש לי כמה שנים של דבקות ב"פאנץ' פאנץ'" – סיגר קטן גדול. (69)
• לנסות 20 מהמבחר הענק והמשתפר של ה-Non-Cuban. (89)
• ואחרי כל כך הרבה Non-Cuban, נדמה שלא יזיק לקנח בעשיריית Wide Churchill בשביל לגמור עם טעם טוב. (99)
• מכיוון שפגישה עם סניור אלחנדרו רוביינה כבר לא תתאפשר, לפחות לבקר בחווה הקסומה שלו, ואז לנסות לפגוש פנים אל פנים את האיש והאגדה פידל קסטרו. (100).
אני לא יודע איך אתם, אני אישית עשיתי זאת My Way.