פסל ואמן ישראלי, העושה שימוש ביקורתי בדימויים מההיסטוריה של התרבות הציונית. הוא משתמש בטכניקת עבודה מקורית, הכוללת הדבקת צמר פלדה על פני הציור, וכך נוצרות יצירות ריאליסטיות שנראות מרחוק כרישום מדויק של הנוף, ורק מקרוב ניתן לזהות את חומר הגלם. מלבד צמר פלדה הוא עושה שימוש בחומרים תעשייתיים נוספים כמו חלקי שטיחים, דשא מלאכותי ו-PVC.
בסדרה “Fire Tire” שיצר ויינשטיין ב-2010, אשר הוצגה במוזיאונים רבים, באירופה בעיקר, נראים צמיגים בוערים המתנשאים לגובה של ארבעה מטרים, עשויים משעווה וממרכיבים נוספים כגון קצף פוליסטירן, מילוי כריות ואבקת גרפיט, המדמים עשן סמיך מתערבל ומיתמר מעלה. ליצירה השלכות חברתיות, כלכליות, פוליטיות וסביבתיות, במטרה לקרב בין הקונפליקטים הגלובליים, במיוחד במזרח התיכון.
מיצב נוסף המגלם את קווי האופי בעבודתו של וינשטיין הוא “Nahalal”. כאחד המיתוסים הישראליים, נהלל הוא שם נרדף לעבודת כפיים עברית, להגשמה ולשורשיות כפרית. היצירה, שנוצרה במהלך השנים 2010-2009, מבטאת רגישות לחומר ולחלל, שימוש בחומרים סינתטיים נחותים, מניפולציות של הסוואות, תחליפים והתחזויות, וכן הסטות של הֶקשר ומשמעות ביחס לקלישאות. האמן מציג ביצירתו זו את היישוב נהלל בדמות משחק הרכבה לילדים (פאזל).
שורה תחתונה: קונפליקט ישראלי באמנות גלובלית
