Peter Demetz (1969)
קריצה לתיאטרון
אמן איטלקי פיגורטיבי, אשר זכה להכרה בינלאומית בזכות גילופי העץ המורכבים שלו. סיים את לימודיו במכון לאמנות בעיירה אורטיסיי (Ortisei), שבה הוא חי ופועל עד היום. העיירה, השוכנת בעמק ואל גארדֶנה שבאלפים האיטלקיים, התפרסמה בפסלי עץ מגולפים מעשה ידיהן המיומנות של משפחות חוצבי עץ במשך דורות.
דֶמֶץ ממשיך את המסורת המקומית המוצקה הזאת, ומפסל דמויות ריאליסטיות של גברים, נשים וילדים בסיטואציות יומיומיות ופשוטות. הוא לוכד את הדמויות שלו ברגעים אינטימיים בסצנות קפואות בזמן, ברגעים מהורהרים שהם בין לבין, בדיוק כשהן עומדות להיכנס לחדר או מתחילות לדבר בינן לבין עצמן.
הדמויות המפוסלות שלו מוצגות לעתים קרובות כאשר גבן מופנה אל הצופים, דבר שיוצר רושם כאילו הן אדישות לנוכחותו של הקהל המתבונן בהן, לכודות בעולמן הפנימי. לפעמים יש אינטראקציה בין הדמויות לבין עצמן, ונראה שהן חלק מסצנה בהצגה שבה הן שחקנים על במה, וזו מורכבת מחללים ארכיטקטוניים שהאמן בונה כדי ליצור תיאטרון מיניאטורי.
דמץ שולט במלאכת הגילוף באנטומיה האנושית, והוא ניחן בכישרון רב לפַסל בפרטי פרטים את תווי הפנים, את קפלי הבגד הזעירים, את קווצות השיער ואת אביזרי הלבוש – והכל בדיוק כה רב, עד שאפשר לחשוב שהדמויות אכן קיימות במציאות.
הפסלים של דמץ, שממדיהם 150-50 ס"מ, עשויים מעץ תִרזָה (Linden), אקריליק ותאורת Led.
Willy Verginer (1957)
פיסול סוריאליסטי
עוד אמן שמתגורר ויוצר באורטיסֵיי, "עיר פסלי העץ המגולפים". וֶרגינֶר, יליד העיירה האיטלקית ברֶסַנוֹנה שבדרום חבל טירול, נחשב אחד הפַסלים העכשוויים הידועים באיטליה. הוא יוצר פסלי עץ היפר-ריאליסטיים של דמויות אנושיות, בדרך כלל בפעולה, וגם של חיות ואובייקטים שונים בממדיהם הטבעיים. בפסלים שלו יש מוטיב סוריאליסטי, לעתים אבסורדי, כאשר הוא מפסל דמויות של ילדים עם ענפים שצומחים מרגליהם, פרות אדומות עיניים שפרסות רגליהן תקועות בצמיגים, ואנשי עסקים כורעים על גבי חמורים.
יצירותיו של ורגינר עוסקות בסוגיות אקולוגיות כמו זיהום הסביבה, נושא הבא לידי ביטוי בסדרה "After industry", אשר כוללת דמויות מחוברות לחביות נפט, או צמיגים המייצגים את זיהום האנושות בעולם. הדמויות שהוא יוצר הן של צעירים מהאזור, שמשמשים לו דוגמנים בעת עבודתו. הוא משתמש במסור חשמלי לעיבוד העץ, אך רוב העבודה נעשית בפטיש ובאזמל כדי להגיע לפיסול מדויק ומפורט לפרטים. בשלב הסופי הוא צובע באקריל, בצביעה גיאומטרית אשר חוצה את הפסל במקומות יוצאי דופן, במטרה למשוך את עיני הצופים וליצור ניגוד בין צבע העץ הטבעי לצבעוניות, בין פיגורטיבי לגיאומטרי.
הפסלים של ורגינר זוכים להוקרה בינלאומית והוצגו בגלריות ובמוזיאונים מכובדים ובהם המוזיאון לאמנות עכשווית בליסונה, המרכז לאמנות עכשווית בטרנטינו, וכן בביאנלה של ונציה (2011). יצירותיו נמצאות גם באוספים פרטיים רבים.
Courtesy: Louis K. Meisel, Meisel Gallery NY (2011)
Randall Rosenthal (1947)
אשליות מעץ
פַסָל אמריקאי החי ועובד בהמפטונס שבלונג איילנד, מדינת ניו יורק. יוצר פסלים היפר-ריאליסטיים של חפצים שונים כגון מגזינים ישנים, עיתונים, ספרי קומיקס, מעטפות וקופסאות עם שטרי כסף או עם מטבעות, אשר במבט ראשון נראים אמיתיים לחלוטין.
נושאי היצירות של רנדל נראים, לכאורה, סתמיים וחסרי משמעות, אך היצירות עצמן מתעתעות ומוליכות שולל את הצופים: הן מחקות במדויק את המציאות, ויש בהן סוג של קריצה הומוריסטית, מעצם העובדה שרק כאשר מתבוננים בהן מקרוב מבחינים שהן עשויות למעשה מעץ.
לרוזנטל היתה זיקה לאמנות כבר בגיל צעיר, והוא גילה כישרון רב לציור. כישרון זה בא כיום לידי ביטוי בעבודת הצביעה והציור המוקפדת שלו, בצבעי אקריל ודיו, על גבי העץ המגולף. הוא מגלף את פסליו בשיטה של גריעה מגוש אחד של עץ אורן, ואינו משתמש בדבקים. מה שנראה, למשל, כמו קופסת קרטון אמיתית מלאה בכסף מזומן הוא, בעצם, יצירת אמנות מעץ הנקראת "Cold Hard Cash". יצירה אופיינית נוספת של רוזנטל, העשויה מעץ מגולף, מתארת מגזין ישן ומוכתם ובו תשבץ מילים ומשחק מספרים.
Paul Kaptein (1970)
פיגורטיביות מעוּותת
פסל פיגורטיבי אוסטרלי, עובד עם בלוקים של עץ למינציה ויוצר מהם דמויות אנושיות מעוותות, המשדרות הומור אפל ומסתורי. קַפּטֵיין מוסיף לפסליו תחושת "ריקנות", והחורים הטבעיים בעץ מהווים חלק מהותי מהשפה החזותית שלו. בעבודותיו ניתן לראות "חללים" ריקים קטנים שהוא יוצר בעזרת אקדח חורים, במטרה לערער על החומריות הנוקשה של העץ ולהדגיש את המרחב והריקנות ביצירה.
קפטיין מגלף את העץ בעבודת יד, משייף ומשאיר את גוון העץ הגולמי, בלי צביעה. הוא יוצר שיבושים בפסליו באמצעות מניפולציה מעודנת של שינוי ועיוות חלקים מהם, על מנת ליצור דיאלוג בין מצבים סותרים של צורה וחוסר צורה, נוכחות והיעדרות, תנועה ושקט, סופי ואינסופי, שקט ורעש, חומר ורִיק – פרדוקסים שהאדם עובר במהלך חייו. חלקי העץ המגולפים בידיו של קפטיין נתונים בשני מצבי הוויה: מצד אחד, הם בעלי מראה יציב וסטטי, ומצד שני הם מסתוריים ומאתגרים את חוקי הפיזיקה בכך שהם מאופיינים בגמישות ובמצבים מוזרים של חלקי הגוף, כמו צוואר מוארך, פנים משוכפלות, פלג גוף לא סימטרי וכד'. מדי פעם הוא מלביש את הדמויות בבגדים מלאֵי חורים.
שמות העבודות מסקרנים לא פחות. אחד כזה הוא "ובצלילים האינסופיים הגיעה הפסקה". זהו פסל בדמות גבר שפניו ופלג גופו העליון מעוותים לחלוטין.
לדברי קפטיין, העץ הוא "חומר אוניברסלי והיסטורי, המחבר בין תרבויות שונות על פני זמן ומרחב ומצביע על מפגש של עבר, הווה ועתיד. יש בו גם תחושה נהדרת של נוכחות כחומר".
גיא זגורסקי (1972)
פיסול בגודל טבעי
אמן ישראלי רב-תחומי ופסל מוערך בסצנת האמנות הישראלית, בעל כישרון פלסטי גדול להפיק מהעץ את החיים החבויים בו. בוגר תואר ראשון באמנות במכללה האקדמית בית ברל ותואר שני באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל.
זגורסקי ידוע בפסליו גדולי המידות ובתיבות הניאון שלו, המדמות חלל אינסופי ויוצרות אשליה אופטית, ועובד בחומרים רבים – עץ, זכוכית, ברזל, רקמה, פורצלן ועוד. הוא מגלף וחוצב דימויים של קקטוסים, גולגולות, אקדחים, אופנועים ובעלי חיים מתוך גושי עץ נוקשים, במטרה להוציאם מחומר הגלם אל אוויר העולם.
בתערוכה "מלאכה בנים", שהוצגה במוזיאון חיפה ב-2007, הוא גילף מגוש עץ מסיבי, על ידי גריעה, אופנוע מרשים מדגם "Fat Boy" של הארלי דיווידסון, בגודל טבעי. בתערוכה "אין מציל", שהוצגה בגלריה זומר ב-2012, פיסל שני כרישים בגודל מציאותי, מגולפים מפלטות עץ סנדוויץ'. הוא הצליח להציג את הכרישים, שבמציאות נחשבים טורפים מסוכנים, כחיות פתייניות ומבריקות. הם הוצגו כשהם מרחפים על חמורי עץ פשוטים, כאילו חוצים את חלל התצוגה.
זגורסקי זכה בכמה מלגות ופרסים והציג בתערוכות יחיד במוזיאונים ובחללי תצוגה בארץ ובעולם.
