בשנת 53 לפני הספירה נחלו חיילי האימפריה הרומית הפסד צורב מול יריביהם, חיילי האימפריה הפרתית, בקרב שנערך במזרח טורקיה. האגדה מספרת כי ניצחון הפרתים הושג לא רק בזכות כוחם הרב, אלא בעיקר בזכות דגלי המשי שאותם הניפו במהלך הקרב. יופיים והדרם של הדגלים המרהיבים והצבעוניים היכו את הרומאים בתדהמה עד כדי שיתוק, והעניקו לפרתים את היתרון שהוביל לניצחונם.
זה אינו הסיפור היחיד שמפאר את מיתוס בד המשי. אבל נתחיל בהתחלה: מקורו של המשי בסין, בשנת 6,000 לפנה"ס, שם הותר השימוש בו אך ורק עבור מלבושיו של הקיסר, ובהמשך הפך לסממן היוקרה של בני המעמד הגבוה. שיטת הייצור של המשי היתה באותן שנים סוד השמור לסינים בלבד, וכאשר החל הבד המרשים להתפרס ולהגיע למקומות נוספים בעולם, ניסו שליטי אותן מדינות להשיג גישה לסודות הייצור באמצעות בריתות נישואים עם שושלות המלוכה הסיניות.
דרך המשי
ראיות להימצאות משי במצרים מעידות על מסחר ער שהתקיים כבר באלף שלפני הספירה. נתיבי המסחר הורכבו מדרכים יבשתיות וימיות אשר יצאו מהבירה הסינית דאז, צ'אנג-אן, וחיברו את המזרח הרחוק אל המזרח התיכון, צפון אפריקה ואירופה. דרכים אלה שימשו אמנם לסוגים רבים של מסחר, אך המשי הוא שהצית את דמיונו של הגיאוגרף הגרמני פרדיננד פון ריכטהופן, שטבע את השם "דרך המשי" במאה ה-19.
הבד המבריק והצבעוני, שהיה חזק ועם זאת רך ונעים מאוד למגע, הפך במהירות לפריט אקזוטי נחשק, בעיקר בדמשק, ביוון וברומא, ונמכר במחירי עתק, שרק ידם של העשירים המופלגים היתה משגת. ההתפעלות של הרומאים מהמשי היתה כה רבה, עד כי גם כאשר הסנאט הרומי אסר על לבישת הבד העדין והשקוף למחצה בפומבי, מטעמי מוסר, עשירי רומא התעלמו מהצו הזה באופן גורף.
חלק לא מבוטל מעושרן של האימפריות הביזנטית והרומית נבע מהמסחר במשי, ובייחוד מההצלחה להשיג את הסוד השמור ביותר – אופן הייצור של בד המשי. אז איך מייצרים משי?
הכל מתחיל בגולם
משי הוא סיב טבעי המיוצר על ידי טוואי המשי, סוג של עש הניזון בעיקר מעלים של עץ התות. לקראת השלב שבו יהפוך טוואי המשי מזחל לגולם, הוא טוֹוה סביב עצמו פקעת העשויה סיב משי רציף, אשר עוביו כעובי שערת אדם ואורכו עשוי להגיע עד קילומטר (!).
כאשר הגולם הופך לפרפר ובוקע מן הפקעת, הסיב נקרע. על מנת שאפשר יהיה להשתמש בו לאריגה, הגלמים מוטבלים במים רותחים לפני בקיעתם, וכך משתחרר הסיב בשלמותו. כל חוט משי מופק משזירה של שמונה סיבים, והאריגה שלו מצריכה מיומנות מיוחדת, שכן למרות חוזקו הוא עדין במיוחד.
בד עשוי משי משובח שנארג בצפיפות גבוהה הוא בד מלטף, קל ונושם, הנופל על הגוף ברכּוּת ובהתאמה מושלמת – תגלית שהרעישה את עולמם של עשירי המערב, אשר לא העלו על דעתם שבגדי היוקרה שלהם יכולים להיות גם נוחים. מלבד בד המשי ניתן, באמצעות שיטות אריגה שונות, לייצר מחוטי המשי גם אריגי קטיפה, שיפון ותחרה.
המשי של שאנל
במאה ה-18 היו בגדי העשירים עשויים בעיקר ממשי, ויריעות משי שניתלו בהפרזה על קירות הבתים הפכו לסממן עושר מובהק. בתי אופנה גדולים שהחלו לפעול במאות ה-19 וה-20 ופנו לקהל יעד אמיד ומבוסס, השתמשו גם הם בעיקר בבדי משי.
עובדה ידועה היא כי מעצבת האופנה האיקונית קוקו שאנל היתה חובבת גדולה של בדי משי, שאותם נהגה לרכוש בכל הזדמנות. התרומה הידועה ביותר שלה לעולם האופנה – השמלה השחורה הקטנה – שהוצגה לראשונה בשנת 1926, היתה עשויה משי, אך לזכותה של שאנל ניתן לזקוף גם טרנדים עכשוויים הקשורים בבד הזה.
כחסידה מושבעת של נוחות החליטה שאנל לעצב חליפות משי נשיות בהשראת פיג'מות השינה הגבריות. אז, בשנות ה-20 של המאה העשרים, היו אלה חליפות המכנסיים הראשונות שנלבשו על ידי נשים, ואילו כיום הן מעוררות השראה בקרב מעצבי העל, המוציאים גם הם את פיג'מות המשי מחדר המיטות, הפעם לטובת בגדי הערב.
הראשונים לייצר חליפות ושמלות משי רכות ו"פיג'מתיות" כהוט קוטור היו דולצ'ה וגבאנה, ב-2009, ובעקבותיהם עשו זאת מעצבים מובילים כמו סטלה מקרטני, מארק ג'ייקובס, לואי ויטון ועוד. לצד פיג'מות המשי כיכבו על מסלולי התצוגה בבירות האופנה העולמיות גם דגמים בהשראת הקימונו היפני העשוי משי, וגם פריטי לבוש יומיומיים יותר, כמו חולצות, שמלות, חליפות ועניבות משי, הפכו לסממן קלאסי של יוקרה.
הביקוש נמשך
עם כל תהפוכות האופנה, כוח המשיכה של המשי נותר כשהיה. לצד טענות חוזרות ונשנות של פעילי זכויות בעלי חיים, המוחים על האכזריות שבייצור הבד, ולמרות פיתוח סיבים סינתטיים שהפכו את תחליפי המשי הזולים לפופולריים, ממשיך המשי הטבעי לזכות לביקוש מרשים.
מפעלי טקסטיל מיתולוגיים כמו Gainsborough Silk הבריטי, שנוסד בשנת 1903, ומפעל הטקסטיל הוונציאני של משפחת Bevilacqua, הקיים משנת 1875, מייצרים עד היום בדי משי וקטיפה המקשטים את מלתחותיהם ואת בתיהם של עשירי ואצילי אירופה ומככבים על מסלולי התצוגות של בתי האופנה הגדולים בעולם. גם בית האופנה הרמס, שנוסד ב-1937, הפך לסמל סטטוס מובהק של העשירון העליון בזכות צעיפי המשי היפהפיים שלו.
ומה צופן העתיד לבד המשי? נראה כי כמו מוצרי יוקרה אחרים, מחירו של המשי מאמיר ומעמדו לא ניזוק. קשה להישאר אדיש נוכח יופיו, רכותו והעונג שהוא מעניק ללובש ולמתבונן כאחד. תעשיית המשי של סין לבדה מגלגלת מעל שני מיליארד דולר בשנה, וההערכות הן כי בעתיד הנראה לעין הביקוש לא יפחת.
