חלפו כשלושים חודשים מאסון "השבעה באוקטובר", אחרי מלחמה שאינה נגמרת, אשר תחילתה בטבח נפשע שביצע החמאס והמשכה בתגובה ישראלית מוּנעת ביֵצר הנקמה על היום הארור, המשכה בהצלחות צבאיות פנומנליות בעיקר בזירות לבנון ואיראן וסופה, לצערנו, שוקת שבורה ללא תשובה על "היום שאחרי".
וכך, בהעדר חשיבה אסטרטגית מאז ההתנתקות ב-2005 ועליית החמאס לשלטון ב-2007, עד ערב היציאה למלחמה שנכפתה עלינו במקום שניזום אותה שנים קודם לכן, את הפתרון ל"יום שאחרי" מכתיב נשיא ארה"ב למדינת ישראל עם "החלומות של היום שאחרי". עוד לפני הביקורת על תוכניתו אני אומר: "הודו לטראמפ כי טוב", משום שרק בזכותה לא נותרו חטופים ישראלים ברצועת עזה! ובזאת למעשה, נכון להיום, מסתכמת הצלחתה.
התוכנית המוכתבת ל"יום שאחרי" נראית תלושה מהמציאות הרבה יותר מ"עסקת המאה" ("Deal of the Century") או בשמה הרשמי "חזון השלום", אשר עוּבּרה מחוץ לרחם ב-2016, נולדה ב-2020 ומתה בעריסה. כדי לקרב בין אויבים ולהגיע להסדר שלום צריך קודם כל מנהיגים של שני הצדדים הרוצים בכך ומוכנים לשנות את דרכם. את אבן היסוד הזאת התוכנית אינה לוקחת בחשבון, ולכן הסיכוי למימושה קלוש ביותר.
ממשלת טכנוקרטים היא מושג אנכרוניסטי. אין לה שום סיכוי להצליח, ולא משנה אם הכינוי היומרני שלה הוא "מועצת השלום", ובוודאי לא אם החברוֹת בה הן קטאר וטורקיה. גם מהרשות הפלסטינית או חמולות מקומיות לא תבוא הישועה. ארגון טרור צריך להכריע בשדה הקרב בארבעה מאמצים מתוכננים, כפי שכתבתי בעבר במאמרים רבים.
בימים אלה, אביב 2026, כאשר ברקע האיום האיראני עדיין חי ובועט, ומועדי הבחירות בישראל ובחירות הביניים בארה"ב קרֵבים, איני רואה את הצדדים עוסקים לעומק בפתרון הסוגייה של רצועת עזה. בין אם תהא זו הקואליציה הנוכחית או ממשלה אחרת, מדינת ישראל לא תחמוק ממיטוט החמאס!
לא קיים שום איום קיומי חיצוני על מדינת ישראל אשר לא נוכל לתת לו מענה (מלחמות נגד ישראל מ-1947 הוכיחו זאת). האיום האמיתי הוא דווקא מבית! מהשסעים והקרעים בחברה הישראלית, העלולים להביאנו חס וחלילה למלחמת אזרחים. ולכן אתגר המנהיגות והעם הוא בזירה הפנימית – כי זה "אחדות או למות", כפי שציינתי והדגשתי בספרי האחרון, הנושא שם זה.
ובינתיים, בזירה החיצונית, ישראל צריכה להציב בפני העולם בכלל והפלסטינים בפרט את "שבעת עקרונות הברזל": (1) בכל הסדר, ישראל תישאר מדינה חד-לאומית עם רוב יהודי מוצק ומובטח; (2) זכות השיבה אל תוך גבולות 1967 אינה נתונה למו"מ; (3) יהודה ושומרון ורצועת עזה הם מקשה אחת (למעט מצב שבו ירדן מוכנה לספח בחזרה חלק מיו"ש); (4) הסכסוך הוא אזורי ולא מקומי, ופתרונו חייב לכלול הסדר משולב עם מדינות האזור; (5) ירושלים המאוחדת היא בירת ישראל לנצח; (6) אין מקום לשני צבאות בין הירדן לבין הים התיכון; (7) כל ששת העקרונות הקודמים הם מקשה אחת ואין עליהם משא ומתן.
אלוף (מיל') ד"ר יום טוב סמיה הוא איש עסקים בתחומי האנרגיה, פעיל חברתי וחוקר מנהיגות וחברה – נושאים שעליהם כתב שלושה ספרים, שניים מהם תורגמו לאנגלית
ד"ר אלי דוד על עתיד כלכלת ישראל: מעבר מאומת הסטארט-אפ לאומת הסקייל-אפ באמצעות בינה מלאכותית,
