בני אדם אהבו תמיד להתחרות, ואנשי סוסים למדו לזהות סוסים שאוהבים לרוץ ולהדביק אותם ביצר התחרותיות. כך שמירוצי הסוסים החלו פחות או יותר ברגע שנוצר הקשר הראשוני בין אדם לסוס – אם בערבות מונגוליה או המערב הפרוע, במסלול פרטי באחוזתו של לורד אנגלי, בכפר מאובק בארגנטינה או בסמוך למאהל בדווי במדבר הערבי.
אבל כדי להפוך את המירוצים לספורט מקצועני צריך אנשים שאוהבים לנסח כללים לענפי ספורט, וצריך גם כסף, כי כמעט כל מה שנוגע לתחום, החל בגידול סוסים ועד ארגון המירוצים הגדולים, עולה הון. וזה עוד לפני שמדברים על ההימורים. בקיצור, צריך את האנגלים. ואכן, כשהתחום החל להתפתח באופן מקצועי, אֵי אז במאה ה-18, הוא נשלט תחילה על ידי האצולה האנגלית. באותם ימים רק האימפריה הבריטית היתה מסוגלת להציע שכבה חברתית גדולה מספיק, שגם היתה בעלת אמצעים, גם התעניינה בסוסים וגם נהנתה מעודף זמן פנוי, מה שהוביל אותה לחיפוש מתמיד אחר מופעי בידור מרהיבים ומסעירים. ומה מסעיר יותר ממירוץ סוסים שבו, תוך שתיים-שלוש דקות, ניתן להכפיל או לבזבז חלק משמעותי מהירושה המשפחתית.
ב-1780 הוזנק לראשונה במחוז סארי, לא רחוק מלונדון, "הדרבי של אפסום", שקבע את הכללים לכל מירוצי הסוסים המהירים שיבואו בעקבותיו, כגון משטח שטוח, מרחק (מייל וחצי), גיל הסוסים (שלוש ומעלה) וגם סוג הסוס המתחרה במירוץ הזה, הת'ורוברד (Thoroughbred), כי המירוץ המהיר בעולם התפתח בד בבד עם פיתוחו של הסוס המהיר בעולם, שפוּתח באנגליה במהלך המאות ה-17 וה-18.
במחצית השנייה של המאה ה-19 הדרבי חצה את האוקיינוס לארץ היוזמות הבלתי מוגבלות, ארצות הברית. ברור שמדינה שבה יזמים זריזים מסוגלים לייצר כסף אפילו מתחרות אכילת נקניקיות, לא יפספסו את הפוטנציאל הטמון במירוצי סוסים. כך נולד "הדרבי של קנטקי", שהוזנק בראשונה ב-1875 ומאז הפך לאחד ממירוצי הסוסים הידועים בעולם. בקנטקי קיצרו את המרחק למייל ורבע (אלפיים מטר), והעדיפו משטח חול במקום הדשא האנגלי, אבל בשאר הדברים הלכו בעקבות הדרבי של אפסום.
פרט מעניין הנוגע לסוסי הת'ורוברד, הוא שכבר בשלב הראשון של פיתוח הגזע נכנס לתמונה גורם מטעמה של תרבות שונה לגמרי מהבריטית, אבל בעלת מורשת עתיקה ומכובדת בגידול סוסים: התרבות הערבית. ואכן, כל סוסי ת'ורוברד הגזעיים המוכרים כיום נחשבים צאצאים של שלושה סוסי הרבעה שהובאו במיוחד מארצות ערב ב-1680, ב-1704 וב-1729, על מנת להרביע סוסות אנגליות ואיריות. התוצאה היא סוס שירש את הגובה והמבנה השרירי והעוצמתי של הסוסות הבריטיות הגדולות, אך גם את הקלילות, המהירות, הסבולת והאופי הסוער של הסוס הערבי. בקיצור – ת'ורוברד, הסוס שמשאיר רק חול (או פיסות דשא) לכל גזע סוסים אחר במירוצים של בין מייל לשנֵי מייל.
סביר להניח שהאצילים הבריטים שפיתחו את התחום, בזמן שאף מוח מערבי טרם הגה מונחים עתידיים כגון "ניכוס תרבותי", לא חלמו שיגיע היום שבו המירוץ העשיר בעולם לסוסי ת'ורוברד יתנהל דווקא במדינה שעד אמצע שנות ה-60 היתה עדיין פרוטֶקטורַט של האימפריה הבריטית. אבל עובדה – המירוץ הזה הוא "גביע העולם של דובאי", והוא אכן מתנהל אצלם, באיחוד האמירויות. וזה טבעי, שכן הענף מתפתח בעקבות הכסף, ובעשורים האחרונים הכסף הגדול נמצא סביב המפרץ הפרסי.
קצת מספרים
הדרבי של אפסום, שנחשב עדיין המירוץ היוקרתי ביותר בממלכה הבריטית, מחלק פרסים במעט יותר ממיליון וחצי פאונד, וכ-60 אחוז מהסכום ניתנים למנצח. הדרבי של קנטקי, שיצר סביבו מורשת אמריקאית שלמה, מחלק פרסים בסך שני מיליון וחצי דולר. "מירוץ שער הניצחון" בפריז, שנחשב היוקרתי ביותר באירופה, יחד עם אפסום, מחלק פרסים בסך חמישה מיליון אירו (אבל הספונסר העיקרי הוא מועדון מירוצי סוסים של קטאר…), בדומה ל-Melbourne Cup באוסטרליה. אבל בשנת 1996 יצא לעולם ה-Dubai World Cup, עם פרסים בסך עשרה מיליון דולר. בום!
נכון ל-2024, סך הפרסים בגביע העולם של דובאי עלה כבר ל-12 מיליון דולר, מהם 7.2 מיליון למנצח. בנוסף על כך, זהו המירוץ התשיעי והאחרון באירוע גדול ויוקרתי שמתחיל בשעות הערב ונכנס ללילה – ה-Dubai World Cup Night, וכל שמונת המירוצים האחרים מחלקים פרסים בסכומים בין מיליון לשישה מיליון דולר. כאשר מסכמים את סך הפרסים בכל האירוע, מתברר שהספונסרים של המירוץ מחלקים שלושים מיליון דולר בלילה אחד (!). זה מספיק כדי למשוך את הסוסים והרוכבים הטובים בעולם לדובאי, והם אכן באים מדי שנה.
בארצות הברית ניסו לתת פייט לדובאי, ובינואר 2017 הוזנק בחוף הַלַנדֵייל בפלורידה המירוץ Pegasus World Cup, יוזמה של 12 בעלי מניות, שכל אחד מהם תרם מיליון דולר כדי להגיע לסך 12 מיליון ולעקוף את המירוץ של דובאי, שאז חילק "רק" עשרה מיליון. פגסוס היה המירוץ העשיר בעולם גם ב-2018, כשחילק קרוב ל-16 מיליון. אבל כבר ב-2019 ההסדר קרס, וכיום מירוץ פגסוס מחלק כשלושה מיליון דולר בלבד, הרחק מאחור.
מסורת משפחתית
מירוץ גביע העולם של דובאי הוא יוזמה של מוחמד בן ראשד אל-מכּתום, הידוע בקיצור בתור השייח' מוחמד. השייח' הוא האמיר של דובאי, ומשמש גם ראש ממשלת איחוד האמירויות הערביות, תארים שירש מאחיו ושככל הנראה יוריש לבנו, כפי שמשפחת אל-מכתום נוהגת לעשות בדובאי מאז 1833. אולם מלבד תפקידים אלה, הוא הבעלים של Darley Stud, בית גידול עולמי לסוסים, שבמקרה ממוקם בפאתי ניומרקט במחוז סאפוק שבאנגליה, האזור שבו מתרכז, מבחינה היסטורית ועד עצם היום הזה, כל תחום מירוצי הסוסים באנגליה, החל בגידול, בטיפוח ובאימונים ועד התחרויות. בנוסף על כך, השייח' מוחמד הוא גם הבעלים של Godolphin Racing, האורווה הפרטית של משפחת אל-מכתום, שממוקמת בדובאי אך בבעלותה אורוות נוספות באנגליה (בניומרקט כמובן), באוסטרליה וביפן. "גודולפין", אגב, היה שמו של אחד משלושת סוסי ההרבעה הערביים שהובאו לאנגליה במאה ה-18 ונחשב אחד מאבות גזע הת'ורוברד. הסוס עצמו קבור בקאמבידג', לא רחוק מה-Darley Stud, ואבן מסותתת מעל קברו מספרת את סיפורו. "האב הקדמון" השני היה סוס בשם Darley מהעיר חאלב שבסוריה.
כוכבי המירוץ
המנצח במירוץ הראשון ב-1996 היה הסוס "סיגר" (בלי קשר למגזין זה…) ממרילנד, ארצות הברית, שבמהלך הקריירה שלו זכה בשלושים מירוצים ונחשב הסוס הטוב בדורו ואחד הטובים בהיסטוריה. בזמנו הוא היה גם שיאן הרווחים בכל תולדות המירוצים. הרוכב היה ג'רי ביילי, יליד טקסס, שנחשב אחד מגדולי הג'וֹקיז בכל הזמנים ומחזיק בשיא הזכיות בדובאי (ארבע) יחד עם פרנקי דטורי האיטלקי, הצעיר ממנו. "סיגר" פרש בסוף 1996 בגיל שש, אבל ביילי ניצח גם במירוץ ב-1997, כשרכב על סוס אירי בשם "סינגספיל" (Singspiel). אלא שהסוס הזה, גם הוא מהטובים בדורו, עם עשרים ניצחונות בקריירה, היה בבעלותו של השייח' מוחמד, ולכן זכייה זו נחשבת הזכייה הראשונה של בית המלוכה של דובאי. ביילי ניצח שוב ב-2001 וב-2002, אבל עוד קודם לכן, בשנת 2000, נרשם הניצחון הראשון של אורוות הבית, Godolphin Racing, כאשר פרנק דטורי רכב על סוס בריטי בשם "דובאי מילניום". סוס זה מחזיק בשיא המירוץ, כשעצר את השעונים על 1:59:50, אבל זה היה במסלול הראשון של האירוע, נַד אַל-שיבּא, שבינתיים הוחלף במסלול חדש – מֵיידאן. דטורי זכה גם ב-2003 וב-2006 עבור אורוות גודולפין, ואחרי שעבר תקופה קשה ביצע קאמבק נדיר, כשניצח בגביע דובאי ב-2022, רכוב על גבו של Country Gramer האמריקאי, שהיה בבעלות אמריקאית-סעודית.
הסוס היחיד שזכה במירוץ פעמיים ברציפות היה Thunder Snow האירי, ב-2018 וב-2019. הוא היה בן ארבע בזכייה הראשונה, בן חמש בשנייה, והיה לו סיכוי טוב לזכות בפעם השלישית, אבל המירוץ של 2020 בוטל עקב מגפת הקורונה. "תַ'נדֶר סְנוֹ" המשיך לקריירה מפוארת, שבה רשם 24 זכיות בתחרויות שונות בעולם, כולן תחת החסות של אורוות גודולפין.
ב-2023 זכה הסוס Ushba Tesoro מיפן זכייה "על מלא": סוס, ג'וקי ואורווה. הוא היה מועמד חזק מאוד לחזור על ההישג של "ת'נדר סנו" ולהשיג זכייה שנייה ברצף, ב-2024, אף על פי שהיה מבוגר יחסית, בן שבע. תוכנית הריצה של הרוכב של "אוּשְבה טֶסוֹרוֹ" התבססה בעיקר על כוח הפריצה הידוע של הסוס, שבדרך כלל התחיל את המירוצים במקומות האחרונים ורק לקראת הסוף היה פורץ קדימה בעוצמה. אבל בגביע העולם ב-2024 המירוץ נשלט מההתחלה על ידי סוס מקנטקי בשם Laurel River, אשר פרץ קדימה עם הזינוק ובהמשך אף הגביר מהירות ופתח פער משמעותי מהיתר, כך שהפריצה המאוחרת של טֶסורו הספיקה לו בקושי למקום שני. דרך אגב, Laurel River הוא בבעלות סעודית – דוגמה נוספת לעוצמת החדירה והשליטה הנוכחית של המיליארדים מהמפרץ הפרסי בתחום מירוצי הסוסים.
לא במפתיע, גודולפין היא שיאנית הזכיות במירוץ של דובאי, עם תשע זכיות, האחרונה ב-2021. המאמן המעוטר ביותר הוא סעיד בין סרור, יליד דובאי שמתגורר בבריטניה ועובד אצל השייח' מוחמד מאז 1995. בן סרור אחראי על תשע הזכיות של גודולפין בדובאי, בנוסף לחמש זכיות כ"אלוף המאמנים של בריטניה", תואר המוענק למאמן אשר סוסיו זכו בסכום הכסף הגדול ביותר באותה שנה.
המסלול: מתחם רב-תכליתי
"גביע העולם של דובאי" הוא מירוץ של סייחים בני ארבע פלוס, על משטח חול שטוח באורך מייל ורבע. בתחילה הוא נערך, כאמור, במסלול נד אל-שיבא, שהכיל מסלול חול באורך 2,200 מטר, מסלול דשא באותו אורך וגם מסלול גולף. אלא שהמסלול, שנבנה ב-1986, לא תאם את התוכניות הגדולות שהיו לשייח' מוחמד – שהוא גם יזם נדל"ן ברמה עולמית – לגבי גביע העולם של דובאי. לכן המסלול הזה נהרס ב-2009, ובמקומו נבנה איצטדיון מיידאן (Meydan), עם יציע ענק שהוא גם קומפלקס מלונאי-עסקי-בידורי משודרג ומשוכלל, ותאים מפנקים במיוחד, שמסוגלים להכיל כ-60 אלף צופים.
מיידאן, שנפתח במרץ 2010 לקראת מירוץ גביע העולם של אותה שנה, הוא בעצם מתחם רב-תכליתי, שמכיל את מסלול החול הראשי שבו מתקיים מירוץ גביע העולם, מסלול דשא שבו מתקיימים שני מירוצים נוספים בלֵיל גביע העולם, וכן מסלול גולף של תשע גומות. אבל היציע הראשי, ה-Grandstand, גדול מספיק כדי להכיל גם מלון חמישה כוכבים עם 285 חדרים משודרגים – המלון הראשון מסוגו שנבנה בצמוד למסלול מירוצי סוסים מקצועני. בנוסף על כך, במתחם פועלים מסעדה יוקרתית, מוזיאון למירוצי סוסים, גלריה לאמנות וגם 72 סוויטות תאגידיות, שמשמשות בעיקר לכינוסי העסקים הרבים שמתקיימים במקום במהלך השנה, לצד תערוכות של מכוניות יוקרה וגם קונצרטים ומופעי מוזיקה של כוכבי-על, שגם הם מדרימים עד דובאי בתמורה לצ'ק עם מספר האפסים הנכון. כמה מהשמות הידועים שהופיעו במיידאן הם ליידי גאגא, אלטון ג'ון, להקת סנטנה, קיילי מינוג, ג'נט ג'קסון וסִיה.
שייח' מוחמד הוא דמות שנויה במחלוקת במידה מסוימת, עד כמה שאפשר למתוח ביקורת על משפחת המלוכה בדובאי (לא ממש…). היו לא מעט רינונים סביב החיבה שלו לשלטון ריכוזי, וגם שמועות ואף כתבות בתקשורת הזרה סביב היחס הבעייתי שלו לנשותיו, שנוטות לנסות לברוח (לרוב ללא הצלחה…) מארמונו מדי פעם. אבל אף אחד לא מתווכח על חזונו הכלכלי של השייח' ועל כישרונו לחשוב בגדול. מיידאן וגביע העולם של דובאי הם דוגמה מייצגת לכך.
