מלון פארק הייאט טוקיו שוכן בקומות 52-39 של מגדל שינג'וּקוּ פארק, השני בגובהו ברובע שינג'וקו, מרכז העסקים והבילויים של טוקיו. המגדל הזה מורכב בעצם משלושה מגדלים בגובה מדורג, שנצמדו זה לזה ויצרו בניין אחד גדול. הנוף העירוני הצפוף של הרובע וקו הרקיע של העיר נפרשׂים מחלונות הענק של חדרי המלון, ממש כמו שנפרשו מול עיניה של סקרלט ג'והנסון, כשישבה לה שם על אדן חלון חדרה והתבוננה בנוף תוך כדי שהיא מחשבת את בדידותה לאחור, ב"אבודים בטוקיו" (השם המקורי: "Lost in Translation")מ-2003.
הנוף הזה נשקף גם מהחלונות שרצים לכל אורכו של "בר ניו יורק" בקומה ה-52, שבו ג'והנסון פוגשת את ביל מארי ושואלת: "אז מה אתה עושה כאן?". הנוף העירוני מלווה את המתאמנים בחדר הכושר והספא, שם מארי מאבד שליטה על ההליכון, וגם את השוחים בבריכה הגדולה, שם סקרלט שואלת אותו עד מתי הוא יישאר ומארי עונה: "אני אהיה בבר עד סוף השבוע". גם מי שלא היה בטוקיו, אבל ראה את הסרט, חש משהו כלפי העיר–אף שהיא עטופה במבט המלנכולי של הבמאית סופיה קופולה, וגם כלפי המלון המפואר הזה–משהו שדווקא לא הולך לאיבוד בתרגום.
במסעדת "קוֹזוּאֶה" בקומה ה-40 מגישים אוכל יפני עונתי, וביום בהיר מופיע לפתע בקצה האופק ההר פוג'י האגדי. בקומה ה-41 פועלים בית קפה ומאפיית בוטיק, וכשאתם יורדים למטה אתם נמצאים בלב העיר, שחי חיים תזזיתיים ביום ותוסס בלילה.
