הפרויקט של רביבו: נוסטלגיה, מוזיקה ושמחה ישראלית

הפרויקט של רביבו. צילום: שי פרנקו
הפרויקט של רביבו. צילום: שי פרנקו
הפרויקט של רביבו מספרים על החיבור שהפך לקסם, המוזיקה הנוסטלגית, הקשר עם הדור הצעיר, ההופעות בארץ ובעולם והשליחות לשמח את הקהל.

מרימים פרויקט

מאז פרצו לתודעת הישראליות, האחים רביב-רם וניר בן מנחם עם חברם אלירן צור – המוכרים לכם כ"הפרויקט של רביבו" – יצרו מהפכה מוזיקלית, והם מגישים בסגנונם הייחודי את הזֶמֶר הנוסטלגי על מגש סֶמי-מודרני: קלאסיקה ישראלית המשלבת בתוכה צעד תימני, צהלולים מרוקאיים ושירי ביאליק

לא בכל יום יוצא לעיתונאי להתמודד בראיון מול שלושה גברים דעתנים ומפורסמים. עם הטריו "הפרויקט של רביבו" זה עבד מצוין, בשיחה טלפונית מרובעת משתתפים שהיו בה שמחה מתפרצת, רגעי צחוק ורצינות וגם פתיחות. אחרי "שלום שלום" ביקשתי לשמוע את קולותיהם בזה אחר זה, כדי לצרוב במוחי את הזיהוי הווקאלי. כך יכולתי לדעת מי מהם אומר מה ומתי, בלי שייאלצו להזדהות בכל פעם מחדש, ובעיקר לרגעים שמישהו מהם ירגיש צורך בלתי נשלט לומר את דברו או להתפרץ לדברי חברו. די מהר השתחררנו, הנחנו את הרשמיות, והיה לי ברור שהם נינוחים, לא מתרגשים ואפילו מחייכים.
סיפור הפרויקט של רביבו לא התחיל בנקודת זמן אחת. כל אחד מהשלישייה היה כבר בעל עבר עשיר עם ניסיון נצבר ועם רקורד של עשייה, והגיע לקו הזינוק עם מטען מוזיקלי אישי. רביב, למשל, טוען שהוא עוסק במוזיקה מגיל תשע, בלי שידע אז שנדבק בחיידק. "התחלתי ללמוד לנגן בקלידים ובפסנתר ולהתפתח. עם השנים, ובמקביל לכל מיני עבודות זמניות כשהייתי נער ובצבא, הופעתי עם ניר בברים בנתניה ותמיד ניגנתי. המוזיקה הפכה לעיסוק עיקרי מיד אחרי הצבא, ניגנתי עם אמנים שונים ובטלוויזיה, ופרצתי לפני 18 שנה עם ההפקה של 'ריקוד רומנטי' של ישי לוי. ככה נכנסתי לעולם ההפקות באולפנים, הפקתי, הלחנתי, כתבתי והרחבתי את הקריירה עד שנולד הפרויקט".

"יש לנו תחמושת שמביאה חיוכים, כי שמחה היא כוח". צילום: ארן חן
"יש לנו תחמושת שמביאה חיוכים, כי שמחה היא כוח". צילום: ארן חן

אחיו ניר מספר שהוא הצטרף אליו ללימודי נגינה ואורגן, ומוסיף כי המוזיקה היתה במשפחה מאז ומתמיד. "אבא שלנו ניגן על הרבה כלים, והיתה לנו משיכה גדולה לנגינה. עם השנים נמשכתי גם לשירה, וזה היה החיידק שלי, וכבר בגיל העשרה הופענו בפאבים ובבתי מלון. בצבא גלשנו גם למועדונים בתל-אביב ואהבנו את זה מאוד. אחרי שנישאתי ונולדה הילדה הראשונה, השתתפתי בתחרות 'המלך הבא', שזה בעצם 'כוכב נולד' הראשון, וזכיתי במקום הראשון. חשבתי שזה יהיה מִפנה, אבל זה לא צלח והרבה הבטחות לא קוימו, אז התחלתי לעבוד בעיריית רמת-גן כדי להתפרנס. המוזיקה תמיד ריחפה כעננה בתוכי, ושנתיים לפני הפרויקט הכרתי את אלירן ונדלקתי על הקול שלו. כשנפגשנו בפרויקט קרה קסם, כי זו היתה סגירת מעגל שהיתה כתובה מלמעלה והיקום קבע את הסדר שלי".
גם אלירן מספר שקיבל את האהבה למוזיקה מהבית, וגם הוא כילד למד עם אחיו פסנתר וקלידים. "בגיל 13 כבר הופעתי על במות באירועים משפחתיים ובחתונות, ועד הצבא צברתי ניסיון מוזיקלי. ואז עלה לאוויר ערוץ 24 והשתתפתי שם בתוכנית וקיבלתי במה ארצית. כתבתי שירים והלחנתי לכמה אמנים מתוך כיף ואהבה, כי מאז – מהילדות עד היום – אני סביב שירה, וככל שהתעסקתי בזה הבנתי שאני במקום שבו אני רוצה להיות".

הפרויקט של רביבו מקבלים אות הוקרה על תרומה מיוחדת לזמר העברי, בטקס חגיגי בכנסת, 2018. צילום: סינגולד
הפרויקט של רביבו מקבלים אות הוקרה על תרומה מיוחדת לזמר העברי, בטקס חגיגי בכנסת, 2018. צילום: סינגולד

רגע האיחוד קרה כשרביב ואלירן עבדו יחד על פרויקט וניר נכנס לחדר, ואז התרחש הקסם. וכשאני שואלת את רביב אם היה שם משהו מעֵבר, הוא מספר: "ניר היה עסוק שנים עם המשפחה ועשה פאוזה ממוזיקה, ואז התחברנו לאלירן, למרות שהוא צעיר מאתנו בעשר שנים. גדלנו על אותם שירים נוסטלגיים והיתה כימיה. כשחשבתי להכין מחרוזת כיפית לקהל שגדל על המוזיקה הזאת, שנכחדה כמעט ונשארה רק בבתים ובטברנות, הזמנתי קודם כל את אלירן לשיר, כי הוא לא היה צריך ללמוד שפה או סטייל. היה לי חשוב שהעיבודים המוזיקליים יהיו אותנטיים ושהזמר יביא את הקול של פעם. ואז, באחת הסקיצות, ניר בא והכניס צבע שונה ונוסטלגי והחיבור היה מעבר למה שציפיתי. קיבלתי שני זמרים עם קולות מדהימים, שונים לחלוטין, שלא מתחרים אלא משתלבים, והבנתי שיש ערך מוסף מטורף שלא תכננתי. החיבור שלהם כסולנים היה מבחינתי מדהים. אני זוכר שתפסתי את הראש ואמרתי שאחד מביא את ג'קי מקייטן והשני את חיים משה והחיבור נשמע מדהים, ושאין התלבטות – אני חייב את שניהם. כבר 14 שנים החיבור עדיין אבסולוטי".

הפרויקט של רביבו בהופעה. צילום: חיים טוויטו
הפרויקט של רביבו בהופעה. צילום: חיים טוויטו

לשאלה אם גם ניר ואלירן אכן מרגישים חיבור אבסולוטי, אלירן משיב שזה היה מהיום הראשון. "לפני הפריצה עבדתי על אלבום אישי וחלמתי שרביב יעשה לי עיבודים, כי אהבתי אותו ואת הגישה שלו למוזיקה. פעם אמרתי לו, תחשוב מה יכולנו לעשות ברמה המוזיקלית אם היינו גרים קרוב אחד לשני. נראה כאילו השמיים נפתחו לתקווה הזאת, כי היום אנחנו גרים באותו בניין, אני מכיר את המשפחה, ואימא שלהם הודיעה שאני חלק מתעודת הזהות שלה. אנחנו ביחד שנים והחיבור טבעי וכיפי, ואפילו נוסעים יחד לחופשות ועושים ביחד שבתות וחגים".
וניר מחדד: "זה היה חיבור קוסמי מהשנייה הראשונה והבנו שיש כאן משהו נדיר, וכל מי ששמע כמה שניות מהקסם הגיב ב'וואו'. המוזיקה הנוסטלגית היתה חסרה, היה געגוע. זמרים מקוריים, כמו דקלון, אמרו לנו שניערנו את השירה הזאת מאבק והבאנו אותה לקדמת הבמה, וזה היה עוצמתי. יוטיוב, שהיה אז בתחילת הדרך, התפוצץ ממש, ואחרי שהוצאנו כמה מחרוזות זה התפשט כמו שרֵפה בשדה קוצים. השמיעו אותנו בכל מקום, כולל מחרוזות של שמונה דקות ברדיו, שזה נדיר. לא הבנו את הממדים המפלצתיים וזה נגע בכולם, כי סבים ונכדים האזינו ביחד".
כמה הדור הצעיר מתחבר לשירים הנוסטלגיים?
"לצעירים זו מוזיקה חדשה. ההורים שלהם הכירו אותה, אבל להם זה חידוש. אנחנו ההרכב הכי מושמע בקריוקי, וחבר'ה שיושבים לשמוע שירים ביחד מתחברים לאווירה שלנו ולסטייל גם דרך הקליפים שלנו עם החברים, עם שמחת החיים והעממיות. יש קסם באינטראקציה עם הצעירים גם במופעים, ויש קשר עם הקהל כמו עם המשפחה. אנחנו מדברים מהלב על החיים, הם מכירים אותנו ויש חיבור, כי משפחות שלמות באות להופעה".

מארחים בהופעה את שירי מימון. צילום: חיים טוויטו
מארחים בהופעה את שירי מימון. צילום: חיים טוויטו

איזה סוגי מוזיקה משולבים במופעים?
אלירן: "במשך הזמן השתנינו, ויש הכל מהכל. הקלטנו שיר בצרפתית, עשינו מחרוזת מרוקאית וכזאת של עדות, אנחנו שרים מיהורם גאון ועד חיים משה ושירים מלפני שנולדנו ושירי ארץ-ישראל ושירים לשמחות – יש הכל. אורח במופע מקבל מכל הסוגים והמינים ואין לנו ליין-אפ אחד, יש לנו המון. וכשאנחנו מגיעים למופע, רביב יודע לקרוא את הקהל ומבין מה צריך להיות הרפרטואר".
רביב, אתה פסיכולוג?
"רביב הוא קצת פסיכי, אחרת הוא לא היה כזה גאון", צוחק ניר בקול.
"אף אחד לא לימד אותי לקרוא קהל", עונה רביב, "ידעתי את זה כשהייתי קלידן באירועים וזיהיתי את הקהל. יש אמנים שבאים עם ליין-אפ ולא משנה מי הקהל, ואנחנו מתאימים את עצמנו כדי שכל אחד בקהל ייהנה, גם אם הם באים מרבדים שונים. יש לנו הרבה חומרים, ולכן אנחנו ורסטיליים ויכולים להציע לקהל מה שמתאים לו. הכוכבית הגדולה היא שהפרויקט שורד 14 שנים גם בגלל ההרמוניה וגם כי אנחנו מתייחסים לכל הופעה כאילו היא הראשונה והאחרונה, ושואבים את כל הכוח, מסתכלים לקהל בעיניים ורואים איזה אוכל לבשל להם".
רביב מבקש להוסיף מילה על הדור הצעיר ומחזק: "אני מסתכל על זה בשני מישורים. לקליפים הצטלמנו בטרנינג ביתי, כמו שאנחנו יושבים אצל חברים, כשמדברים, שותים וצוחקים. רציתי אווירה ביתית ומשוחררת. הדור הצעיר גדל למעשה על הקאברים שלנו והתרגל לביצועים ולא הכיר את המקור, את אבנר גדסי או את שימי תבורי. בקליפים אנחנו משדרים נוחות וכיף ואופטימיות ובאים עם חיוך. המוזיקה גורמת לכולנו לחייך, עושה לנו טוב ונותנת לנו כוח, וזה ה-די.אן.איי שלנו. יש הרבה שירים וזמרים ואנחנו מנסים לבשל את אותו טעם מוכר, כי אנחנו אוהבים תבשילים של סבתות".
גם ניר מבקש להוסיף שאין להקה ורסטילית בארץ שמתאימה את עצמה למִגוון רחב כל כך של קהלים ומסוגלת, כדבריו, "להוציא אלבום אמונה ושירי מסורת ושבת ושירים ברוסית לפרסומת או שירה בערבית או ביאליק. אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים ומתחברים אליו. השורש המוזיקלי שלנו יושב על הרבה סוגי מוזיקה, ושומעים את זה בגרון שלנו. גם בשיר של אריק איינשטיין נביא את הצבע של הפרויקט, ואנחנו נהנים לתת תשומת לב לכל הקהלים ונהנים בעצמנו".

פוסטר מופע קבלת שבת – מופע הדגל של הפרויקט. צילום: באדיבות סינגולד
פוסטר מופע קבלת שבת – מופע הדגל של הפרויקט. צילום: באדיבות סינגולד

במה מיוחד המופע שלכם?
אלירן מזכיר שוב, שבעוד לרוב האמנים יש מופע מסודר וליין-אפ קבוע, עם מחשב שקובע הכל, "אצלנו הכל עובד בלייב. רביב יכול לבחור כל שיר, ונבצע". ניר מצטרף לדבריו ומדגיש שזה נכון גם כשהם מארחים או מתארחים: "יש לנו המון חיבורים, כמו עם אברהם טל ועם רביד פלוטניק, ואנחנו יודעים להתאים את עצמנו ואמנים אוהבים להופיע איתנו, כי אנחנו משתנים כל הזמן. זה קורה איתם כבר בחזרות, אנחנו מתבלים את השירים בטעם שלנו וקורה קסם. הם מרגישים טבעי ונוח על הבמה איתנו, וכך גם בקהל מי שרואה אותנו מרגיש ביתי, חברי".
ובאמת, כשאתם מארחים אמנים אחרים או מארחים כאלה, מי משפיע יותר במופע – הם או אתם?
"תרשי לי להיות צנוע", אומר רביב וצוחק, "אירחנו אמנים מהשורה הראשונה וכולם אמרו כמה היה כיף איתנו ושהם הרגישו כמו בלונה פארק. אין רשמיות, יש כבוד, ואנחנו לא מתאמצים להיות כאלה, באנו ככה מהבית. מוזיקה עושים באהבה, לא רק חומוס… ולכן, כשמארחים או מתארחים, לוקחים את זה בחיוך מטורף ובמקצועיות. יש מופעים מהוקצעים, עם תפאורה ולפעמים גם עם קוד לבוש, אבל החיוך תמיד עלינו. זה נשק חיובי, והביחד שלנו עובר לאמנים ולקהל".
באתר שלכם כתוב שאתם הרכב שמח. איפה מוצאת אתכם השמחה בשנתיים וחצי האחרונות?
"אני חושב שזה התחיל בקורונה", טוען רביב, "וגם אחרי שהעולם התאושש, עולם התרבות נשאר בבית. לקח המון זמן ואז באו מלחמות שהמשיכו לפגוע בתרבות. בקורונה הבנתי מה חסר לי בחיים, כי כשעובדים כמו רובוט בלו"ז מטורף לא עוצרים לחשוב מה באמת עושה לנו טוב, ואני הבנתי שהייעוד שלי זה לשמח אנשים על הבמה".
ניר: "אנחנו יתומי צה"ל ממלחמת שלום הגליל, אבא שלנו נפל בקרב, ובהרבה ראיונות שאלו אותנו איך אנחנו עושים את המעבר בין הזיכרון לשמחה. כישראלים שחווים אסונות וכאב, המזור שלנו הוא בתרבות ובמוזיקה. הופענו במלחמה וביקרנו בבתי חולים והבנו שזה מרפא, ורופאים אמרו לנו שלשמח חייל פצוע לא לומדים בלימודי רפואה. אנחנו מקווים שהמצב יאפשר לנו להמשיך ולא לעצור, כי המציאות הזויה ומשוגעת".
אלירן מוסיף על דבריהם של רביב וניר ואומר: "בקורונה הנשמה שלנו כבתה בתוכנו, כי באנו לעולם כדי להרגיש את הקהל ורצינו לשמח. ואחר כך, בשבעה באוקטובר, הכאב בלב היה כל כך עמוק, שלא היה לנו חשק לשיר. לא היו כוחות וחיפשנו מאיפה לשאוב אותם כדי לעשות טוב, כי הייעוד שלנו הוא להציל נשמות של האנשים. השליחות והכוח האמיתיים היו החיילים שלנו, שראינו אותם בשטחי כינוס לפני שנכנסו לעזה או ללבנון חדורי אמונה ומוטיבציה, והם העיפו אותנו באוויר. באנו לחזק ויצאנו מחוזקים. עברנו טלטלות מטורפות שלקחו אותנו למקומות נמוכים, אבל החיילים נתנו לנו כוח. היה קשה לחזור, ובזכותם חזרה לנו החדווה".

כרזת סיבוב הופעות בארצות הברית וקנדה, נובמבר 2025. צילום: שי פרנקו
כרזת סיבוב הופעות בארצות הברית וקנדה, נובמבר 2025. צילום: שי פרנקו

מה השיא מבחינתכם?
"אנחנו שוברים שיאים כל יום", אומר אלירן, "כל הופעה היא התרגשות, וכשהנשמות שמחות זה שיא. היו לנו לא מעט סיבובי הופעות בחו"ל – המסע האחרון בארצות הברית וקנדה היה כולו סולד-אאוט, ובפריז אנחנו מופיעים בכל שנה, והשיא הוא שגם בחו"ל אנחנו נשארים עם רגליים על הקרקע ושמחים שיש לנו בית ומשפחה לחזור אליהם". ניר, מצדו, מזכיר שגם ההופעה שלהם בבית הנשיא ביום העצמאות היא שיא מבחינתו.
שיא נוסף מתרחש מדי שבוע בחודשי הקיץ, במופע קבלת השבת הגדול בארץ, שהפך למופע הדגל של ההרכב וערוך במתכונת טברנה – ישיבה סביב שולחנות וארוחה עם תפריט של השף אבי לוי, וכמובן, כל מחרוזות השירים האהובות.
באילו פרסים זכיתם?
ניר מפרט: "ב'כפתור הכסף' של יוטיוב, על הגעה ל-100 אלף מנויים" (כיום הם כבר על 500 אלף, א"ג), "אות יקירי המוזיקה הישראלית בכנסת, הרכב השנה בכמה תחנות רדיו, בקריוקי ישראל אנחנו כובשים לבבות, אבל בסוף בסוף – זה לא הפרסים על המדף, אלא קהל שמחבק ואוהב ומתרגש ובוכה, וזה משלים אותנו. אז בורכנו".
ומה הלאה?
על זה עונה רביב: "אומרים שגיל חמישים זה לעצה, ולקחתי את זה למקום של ליהנות ממה שאני עושה. יש לנו ים של תוכניות ואני לא אוהב לדבר על העתיד. אנחנו ממשיכים לעבוד וליצור פרויקטים ושילובים, וזה הכי עתידי. המדינה מורכבת ולפעמים אי אפשר לתכנן, ואנחנו רוצים ליצור ולצבור חומרים ולשמח, כשהקהל יהיה פנוי רגשית ונפשית. השמיים הם הגבול, יש לנו ארטילריה טובה ותחמושת שמביאה חיוכים, כי שמחה היא כוח עם השפעה, ולפעמים היא חסרה. אז אשרינו שזכינו להביא זאת לקהל עם אהבת חינם".

לראיונות מעוררי השראה נוספים היכנסו כאן 

הרשמה לניוזלטר של סיגאר

Shopping cart

0

אין מוצרים בסל הקניות.

Hit Enter to search or Esc key to close
האם את/ה מעל גיל 21?
הכניסה לאתר מותרת מגיל 21 בלבד

בכניסה לאתר זה הנני מאשר ומצהיר כי: (1) הנני בגיר אשר מלאו לו 21 שנים לפחות; (2) הנני מבקש, מראש ובכתב, להיחשף לפרסומת למוצרי עישון בלא חוזי (video) או שמע כלשון סעיף 3(ב)(5) לחוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, תשמ"ג-1983.

הנני מבקש לצפות בתכני האתר, וכן מספק את הצהרתי זו, באופן חופשי ותוך הבנה מוחלטת ומלאה של מעשיי והשלכותיהם ולא תהא ו/או למי מטעמי כל דרישה ו/או תלונה ו/או בקשה ו/או תביעה כלפי מפעילי האתר ו/או בעלי האתר ו/או מי מטעמם בקשר לתוכן האתר, לרבות התוכן השיווקי, הפרסומי והאינפורמטיבי המצוי בו.

דילוג לתוכן