טרינה מרי (Trina Merry) היא אמנית מולטימדיה אמריקאית, ילידת 1980, המוכרת כאחת מציירי הגוף המובילים בעולם. היא מציירת על גוף האדם ויוצרת תעתוע ואשליה היפר-ריאליסטית באופן כזה, שהעיניים של הצופים לא מבחינות בהבדל בין הדמויות האנושיות לסביבתן. מרי יצרה שפה אמנותית ייחודית לה, שבה היא מתמקדת בהסוואת אנשים בתוך הנוף וביצירת פסלים אנושיים המורכבים מכמה דמויות, והכל בזכות כישרונה האמנותי הרב ורמת דיוק יוצאת דופן.
לציורי הגוף יש מסורת עתיקה בכל התרבויות, ומרי משלבת בעבודתה בין מדיומים האהובים עליה: צביעת גוף, צילום, מיצב, וידיאו ואמנות דיגיטלית. בסוף תהליך צביעה מדויק וקפדני על הגוף היא מציבה את הדמויות שלה בתוך נופים או ארכיטקטורה אורבנית ואז מצלמת אותן מוטמעות בהם.
ציור על הגוף שונה מציור על בד הקנבס המסורתי. מבחינה טכנית קשה יותר לצייר על גוף האדם, מכיוון שהוא תלת-ממדי, ולדברי מרי, "ציור על הגוף הוא חוויה אנושית מובהקת, כי זה יוצר חיבור מיוחד בין האמן לבין האדם שעל גופו מציירים. לעבודה יש ניצוץ בעיניים, דופק, נשימה ופעימות לב, והיא חיה באופן דינמי".
העבודה שלה ארעית וחולפת מטבעה. היא נשטפת לאחר הצילום ולא נועדה להישמר. האופי הארעי של צביעה על גוף האדם משקף את מציאות הקיום שלנו, שהכול בה בר-חלוף. לאחר הציור על הגוף מרי מתנתקת מהחוויה, אך הקשר בינה לבין הדמות האנושית נשאר תמיד.
היא מציירת על נשים ועל גברים כאחד, וזה משתנה מסדרה לסדרה. עבודותיה אינן ארוטיות או חושניות ואין בהן רמז למיניות, אף על פי שרבות מהדמויות עירומות. היא מקבלת פניות רבות, לפעמים עד 15 ביום, של מתנדבים המעוניינים שתצייר על גופם, ויש לה רשימת המתנה ענקית של פונים מכל העולם. לסדרות ההסוואה שלה היא בוחרת בנשים וגברים ממגוון רחב של רקעים.
בסדרת הפיסול האנושי מרי מפסלת כמה דמויות יחד. היא בוחרת אנשים אתלטיים וגמישים כמו אמני קרקס, רקדנים ויוגיסטים, ואחרי שהיא מציירת עליהם היא משלבת אותם זה בזה בתנוחות מפותלות ומאתגרות, היוצרות יחדיו פסל אנושי חי שאותו היא מצלמת בסוף התהליך. לדבריה, היצירה שלביצועה נדרשו ממנה הכי הרבה שעות עבודה היתה פסל של אופני ספורט ואופנועי שטח אנושיים, המורכבים מכמה אנשים. הפסל הזה דרש ממנה 18 שעות עבודה.
איך הכל התחיל
טרינה מרי נולדה בסיאטל, גרה רוב חייה בקליפורניה וכיום חיה ופועלת בניו יורק. את המדיום של ציור על הגוף גילתה באופן בלתי צפוי: יום אחד, בעת שנהגה במכוניתה בלוס אנג'לס, נפגעה מברק עוצמתי, וכתוצאה מכך פיתחה רגישות לחשמל וסבלה באופן מתמשך מכאבים בכל פעם שעברה ליד כבלי חשמל. לבסוף החליטה למצוא מפלט ביער שבפארק הלאומי יוסמיטי, בתקווה שבחיק הטבע תירגע מכאביה. שם חיה במשך שנה, ובתקופה זו פגשה את אמנדה פאלמר, זמרת רוק שהתפרסמה כחלק מהצמד "The Dresden Dolls". פאלמר עודדה את מרי לעמוד על הבמה כשגופה צבוע בזמן הופעה של הלהקה שלה. ברגעים אלה חוותה מרי התעוררות בגופה, כאשר הרגישה שלאמנות יש פעימות לב, ואז החליטה להתמקד במדיום זה.
את הניסיון וההכשרה הראשוניים שלה קיבלה בגלריה לציורי גוף בניו אורלינס, שם למדה את ההיבטים הטכניים של צבעי הגוף. לאחר מכן יזמה בסן פרנסיסקו פרויקט אמנותי בשותפות עם מיטב אמני הגרפיטי בעיר, שבו הפכה את הדמויות שעליהן ציירה לגיבורי-על בלתי נראים, כשהיא מסווה את גופם במיומנות על רקע קירות הגרפיטי שמאחוריהם.
יעדי תיירות מפורסמים
מרי הרחיבה את סדרת ההסוואה שלה בעולם ויצרה פרויקטים באתרים הידועים כ"שבעת פלאי תבל של אונסקו" – החומה הגדולה בסין, מאצ'ו פיצ'ו בפרו, הפירמידה הגדולה של גיזה במצרים, פטרה בירדן, הקולוסאום ברומא ופירמידת אל קסטיליו בצ'יצֶ'ן איצַה שבמקסיקו. באתרים אלה צילמה תמונות נוף מרהיבות, שבכל אחת מהן מסתתרים בני אדם המתמזגים באופן בלתי נתפס כמעט בתוך הנוף.
במרחב האורבני הציבה מרי את הדוגמניות המצוירות שלה במקומות מפורסמים בוושינגטון הבירה וצילמה אותן על רקע הבית הלבן, בית המשפט ואנדרטת לינקולן. היא יצרה גם סדרה מיוחדת לעיר ניו יורק, שם שילבה דמויות מצוירות על רקע של הסנטרל פארק, ווֹל סטריט, טיימס סקוור, מגדל החירות, גשר ברוקלין ועוד. בסצנות שבסדרה זו היא המחישה כמה קל לתושבי ניו יורק להרגיש בלתי נראים בעיר כה גדולה, והעמידה את הקווים האדריכליים הקשיחים של הגשרים ושל גורדי השחקים מול הרכות של הקימורים המפותלים האנושיים, כדי ליצור דימויים מעוררי מחשבה.
ציורים איקוניים
בסדרה הנקראת Lust of Currency"" העניקה מרי פירוש חדש לחמישים ציורי מופת של אמנים ידועי שם כמו פבלו פיקאסו, לאונרדו דה וינצ'י, וינסנט ואן גוך, גוסטב קלימט, ג'קסון פולוק ואחרים. היא הציבה את הדמויות המצוירות שלה מוסוות בתוך הציורים היקרים ביותר שנמכרו אי פעם, ותיעדה זאת בצילום. לכל עבודה כזאת נתנה שם הכולל את המחיר שבו נמכרה היצירה המקורית, ובכך רצתה למעשה לבקר ולעורר שאלה כיצד אמנות מוערכת בעידן המודרני: האם יש לה משמעות היסטורית, פופולרית או כלכלית. במקרה של הציור המפורסם "Salvator Mundi" של לאונרדו דה וינצ'י היא נאלצה להחליף את השם מ-"$127,500,000" ל-"$450,000,300", לאחר שהציור המקורי של דה וינצ'י נמכר בסכום האסטרונומי הזה במכירה פומבית לנסיך סעודי.
יצירות האמנות של מרי הוצגו ומוצגות בגלריות ובמוזיאונים ידועים בעולם, כולל הביאנלה לאמנות של מוזיאון וויטני לאמנות, מוזיאון ברוקלין לאמנות, מיאמי ארט באזל ופסטיבל הסרטים של טורונטו. היא ממשיכה לצלם את סדרת ההסוואה שלה במקומות מדהימים ברחבי העולם, ומיוצגת בישראל על ידי גלריה ורטהימר בתל-אביב.
