את איתן פרידלנדר אולי אפשר להוציא מהים, אבל את הים אי אפשר להוציא ממנו. אחד מגדולי השייטים שהיו לישראל יושב היום במשרד צנוע ליד המרינה בתל-אביב, משם הוא מנהל חברה לציוד שַיט וגלישה.
פרידלנדר, ושותפו לסירה במהלך השנים שמשון ברוקמן, נחשבים אחד הצמדים הכישרוניים ביותר שהצמיח ענף השיט הישראלי. השניים האלה היו– פעמיים –הכי קרובים למדליה ראשונה של ישראל במשחקים אולימפיים. את אולימפיאדת מוסקבה ב-1980 הם פספסו בגלל החרם הישראלי על ברית המועצות בעקבות הפלישה לאפגניסטן, ולמשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984הם הגיעו עם שרשרת הישגים שלא נראתה עד אז בספורט הישראלי: אלופי עולם ואירופה לנוער ואחר כך גם לבוגרים. הכל היה מוכן לזכייה היסטורית, מלבד דבר אחד שלא תלוי בספורטאים עצמם: מזג האוויר.
"במשך שלוש שנים שלפני האולימפיאדה היינו מגיעים בכל שנה לאתר התחרות ומתאמנים במשך כחודש ברציפות", מספר פרידלנדר. "האימונים היו אפילו מכוּונים לשעה המתוכננת של התחרות, ולו רק כדי שנכיר את תנאי האוקיינוס הכי טוב שאפשר. האוקיינוס שונה מאוד מהים התיכון, ולכן פשוט למדנו יום יום את הכל על זרמים, רוחות ושינויי טמפרטורה. לקראת התחרות עשינו הכנות מיוחדות לרוחות חזקות שאופייניות לאזור; הגענו עם מפרשים מיוחדים שעברו התאמה לתנאים המיוחדים של האוקיינוס, כשברור לנו שאנחנו מכוונים למדליה. אלא שאז, ממש לפני תחילת התחרות, התרחשה רעידת אדמה במקסיקו. לא הבנו בזמן אמת שיש לזה השפעה על מזג האוויר. פתאום, אחרי שנים שאנחנו מגיעים לאתר התחרות ומתאמנים עם רוח חזקה, לא היתה רוח בכלל, כלום, אפס עוצמה. נאלצנו לאלתר תוך כדי תחרות, וזה היה מאוחר מדי. אחרי שלושה ימים הרוחות התחזקו, ואז סיימנו במקומות הראשונים בכל מקצה, אבל זה היה מאוחר מדי מבחינת הדירוג בתחרות כולה, ובסופו של דבר סיימנו רק במקום השמיני".
למרות הפספוס ההיסטורי של צמד השייטים המעוטרים, פרידלנדר לא מסתובב עם תחושת החמצה. זה כנראה שילוב של שתי תכונות שמאפיינות אותו: ספורטאי ברמה הגבוהה ביותר, שיודע להתמודד עם כישלון, וקְשי עורף של יורדי ים. בכלל, פרידלנדר לא נטש את הספורט התחרותי. הוא אלוף ישראל בשיט יאכטות וסגן אלוף העולם למאסטרים במפרשיות דגם 470. לפני חודש נכנסו הוא וברוקמן להיכל התהילה של הספורטאים היהודים בזכות תרומתם לענף השיט וההישגים הרבים שהביאו לו. ובעוד פרידלנדר חי ונושם את הים, ברוקמן כבר לא. הוא למד הנדסת אווירונאוטיקה ועובד כיום בתפקיד בכיר בחברת החשמל.
אתה עדיין בקשר עם ברוקמן? הרי העברתם יותר מעשור יחד, כמעט כמו בני זוג.
"שמשון ואני זה קשר דם. למרות שאנחנו כבר לא מתחרים יחד, אנחנו בקשר גם כשאנחנו לא בקשר… היו תקופות שישָנּוּ יחד באותה מיטה יותר מאשר עם בנות הזוג שלנו. עד היום יש בינינו הבנה עיוורת, גם אחרי כל כך הרבה שנים ששנינו לא בסירה אחת, תרתי משמע".
מתחים ישנים לא צפים ועולים?
"היום לא. אבל בעבר היו לנו הרבה חילוקי דעות, וכך אני מגדיר את זה, חילוקי דעות מקצועיים, לא ריבים. אין דבר כזה שאין מתחים בין שני ספורטאים ברמה אולימפית. מהעבודה האינטנסיבית יחד עם האימונים הארוכים נולדת זוגיות שבתוכה יש תמיד מתח מובנה. תמיד ידענו לתחוֹם את זה לעניין המקצועי ולא לגלוש לעניין האישי, ולדעתי זה חלק מסוד ההצלחה שלנו לאורך השנים. ידענו להתאים את גלגלי השיניים לסנכרון מוצלח ביותר".
הפרויקט שמצית את הדמיון
כאמור, פרידלנדר לא עוצר, על אחת כמה וכמה בכל מה שקשור במים ובים. החברה שבבעלותו עוסקת כיום בבניית מזח נוסף במרינה בתל-אביב, בשיווק גלשנים וביגוד מקצועי וגם בתכנון ובנייה של סירות כיבוי. אבל מבחינתו, גולת הכותרת היא התחרות הבינלאומית לשיט יאכטות,Star Sailing League (ובקיצור, SSL). המדובר ביוזמה שנולדה בשוויץ על ידי שייטים אולימפיים לשעבר, שהחליטו ליצור תחרות עולמית מקבילה לפורמולה 1. לשם כך הם חברו למיליארדר שוויצרי שמממן את הפרויקט כולו, מאספקת היאכטות עצמן ועד לארגון אליפות העולם שתיערך בבחריין בחודש נובמבר הקרוב.
"זה פרויקט שמצית לי את הדמיון וממלא אותי באנרגיות שמזכירות לי את הימים שלי כספורטאי אולימפי", הוא מספר, "המארגנים השוויצרים פנו אלי בתחילת מגפת הקורונה ושאלו לדעתי, בדיעבד הבנתי שהם ראיינו אותי. ברצף פגישות 'זוּם' הסברתי להם את תפיסת העולם שלי, איך אני חושב שצוות תחרות צריך להיראות, ומכאן הדברים החלו להתגלגל, או ליתר דיוק להפליג, ובמהירות".
כיום פרידלנדר הוא מאמן וחבר הצוות הישראלי לתחרות. יחד אִתו בצוות שמות כמו אייל לוין וים אמיר, שייטי 470 מאולימפיאדת ריו; השייטת נעה לסרי, סגנית אלופת העולם ב-470; שחר טיבי, שייטת 470 ממשחקי טוקיו 2021; ומאור בן הרוש, אלוף העולם לנוער בדגם לייזר. הצוותים של כל מדינה מורכבים מתוך רשימת ספורטאים שמתפרסמת על ידי מינהלת ה-SSLכדי למנוע אִזרוח של ספורטאים.
"למרות הדימוי של פורמולה 1, התחרות הזאת מתנהלת באופן שונה לחלוטין מבחינת התפיסה הבסיסית המקצועית", פרידלנדר מסביר. "יש כאן משהו רומנטי אפילו. כל היאכטות זהות לחלוטין, והן מסופקות על ידי המארגנים. מעבר לכך אין בהן שום שיפורים, כולן עם תרנים ומפרשים בלבד, כשהמטרה היא שינצחו השייטים הטובים ביותר, ולא הטכנולוגיה הטובה ביותר. כרגע הפרויקט הזה מתקדם בקצב מצוין, ובקרוב אנחנו יוצאים למחנה אימונים בהונגריה ואחר כך בקפריסין".
זה נשמע כמו גחמה של מיליארדר, ולא משהו שיכול באמת להתחרות במותגי העל כמו פורמולה 1 בספורט המוטורי או אדמירל'ס קאפ, האירוע שנחשב בזמנו אליפות העולם בשיט.
"אני חושב שדווקא בפשטות הרעיון טמון פוטנציאל גדול. התחרות הזאת מושכת אליה הרבה מאוד ספורטאים אולימפיים בעבר ובהווה. אתן לך דוגמה לאיכות ולידע שבענף החדש הזה: במחנה האימונים שבו היינו באירופה השתתפו שמונה מדינות, ועל סיפוני הספינות היו 17 בעלי מדליות אולימפיות, בכמה מהספינות כמה אלופים אולימפיים. לדעתי זה פרויקט חשוב, כי הוא נותן אופק מקצועי לספורטאים צעירים, שיכולים ללמוד בזמן אמת מהמקצוענים, ולאלה שפרשו מספורט תחרותי ועדיין מרגישים את הניצוץ זו אפשרות לחזור למסגרת תחרותית. כרגע רשומות בליגה 56 מדינות, כשרוסיה מתנדנדת עדיין מבחינת המעמד. הכוונה היא להתבסס רק על ספורטאים של אותה מדינה, לא שכירי חרב, כמו למשל אוסטרלי שיתחרה עבור שוויץ".
אחת האפשרויות שנבחנות בימים אלה היא שילוב ה-SSL במשחקים האולימפיים. לשם כך הגיעו אנשיה לוועד האולימפי הבינלאומי והציגו את הרעיון. האחראי על תחרויות השיט באולימפיאדת לוס אנג'לס 2028, פול קַייארד, שייט מעוטר, תומך מאוד ברעיון, אם כי בוועד האולימפי עדיין לא שוכנעו לחלוטין. לדברי פרידלנדר, הכיוון שלהם הוא לצמצם את מספר הספורטאים ולהנגיש עד כמה שיותר ענפים אטרקטיביים לטלוויזיה.
"כרגע אנחנו בשלבי בחינה של התאמת התחרות לאולימפיאדה. אנחנו רואים את מודל הג'ודו החדש במשחקים האולימפיים, כשבסוף התחרות האישית יש יום של תחרות קבוצתית. כנראה שננסה להעתיק את המודל הזה כדי לעמוד בדרישות של הוועד האולימפי הבינלאומי, שרוצה לצמצם את מספר הספורטאים. כלומר, בסוף תחרויות השיט של הדגמים השונים יתקבצו כולם לתחרות קבוצתית על יאכטות. אליפות העולם הקרובה בבחריין, SSL Gold Cup, היא מעין מודל הרצה של כל הרעיון הזה. אחד היתרונות הוא שיש ארגון רציני מאוד, שבדיוק כמו בפורמולה יקים גוף ייעודי שישדר את התחרויות, וכך תהיה להן חשיפה גבוהה לקהל הרחב" .
תומרקין והתורן השבור
פרידלנדר, כפי שהבנתם, עתיר אנרגיות ויוזמות. הוא בן 64, אב לבן וסב לשני נכדים. את ימי נערותו בילה בעיקר על החוף בבת-ים עיר מגוריו, יחד עם אביו, שהיה ראש מחלקת השיט של הפועל בת-ים ולימים מאמן נבחרת ישראל בשיט ויו"ר האיגוד. פרידלנדר הצעיר העדיף את הים התיכון על פני בית הספר התיכון, העדפה שהתבררה לימים כמוצלחת מאוד. את הריאיון הזה אנחנו מקיימים בבוקר של אחד מימי שישי, מיד אחרי שיחה ארוכה שלפרידלנדר עם בנו, שחזר בתשובה ומתגורר כיום בבני-ברק. פרידלנדר, בפתיחות מרשימה, אינו מהסס מלשתף אותי במציאות המורכבת הזאת מבחינתו.
"הבנתי מהר מאוד שהיחסים שלנו יישמרו אם אלך כברת דרך לקראתו. מעולם לא חשבתי שאשא דרשה ב'כולל', ומצאתי את עצמי עושה זאת כדי לשמור על מרקם היחסים שלנו. דיברתי בדרשה על השיח בין ה'חזון איש', שבני הוא מחסידיו, לבין בן-גוריון בימי הקמת המדינה. השניים ניהלו חלופת מכתבים על אופיה המסתמן של ישראל הצעירה, ובאחד מהם כתב החזון איש לבן-גוריון את המשפט, 'עגלה ריקה צריכה לסור מדרכה של עגלה מלאה', כשלכוונתו 'העגלה הריקה' היא ישראל החילונית. אני לקחתי את זה לפרשנות שלי, שבני, שהוא תוצר של העגלה הריקה, התחנך עם יצול חזק כל כך, עד שהיום הוא בורג מרכזי בעגלה המלאה".
אחד הפרטים המעניינים בביוגרפיה של פרידלנדר הוא הקשר ההדוק שהיה לו עם הצייר והפסל יגאל תומרקין. מתברר כי בשלבי הקריירה הראשונים של צמד השייטים ברוקמן-פרידלנדר, תומרקין תרם סדרת איורים שלו לעמותה שקמה על מנת לממן את הכנותיהם לאולימפיאדה. תומרקין עצמו היה שייט חובב בהפועל בת-ים והתאמן עם אביו של פרידלנדר.
"יצא לי לבלות המון שעות עם יגאל בשנים הללו", פרידלנדר נזכר, "הוא ידע שיט והכיר טוב מאוד את הים. הוא היה גם איש ספר, קרא המון על טכנולוגיות חדשות. לא פעם היינו יושבים יחד ומתכננים מפרשים ותרנים כדי לשפר ביצועים. מעבר לתרומת האיורים שלו, יגאל גם היה מלווה אותנו באימונים. אני זוכר מקרה אחד שבו הוא צילם אותנו מהמרינה במהלך ניסוי של תורן חדש. הוא התנדב לצלם עבורנו כדי שננתח אחר כך את הביצועים. ברגע שהוא סימן לנו שסיים ואפשר לחזור, עשינו סיבוב חד, התהפכנו ושברנו את התורן… מבחינתי, יגאל היה השייט הטוב ביותר מבין האמנים והאמן הטוב ביותר מבין השייטים"…
יצא לי להיות בכמה תחרויות שיט אולימפיות. אחד הדברים המעניינים שגיליתי היה ששייטים, בכל דגם, צריכים סל יכולות שמתאים לטייס קרב. הם נדרשים למוטוריקה מצוינת, יכולת חישוב מהירה של תנאי הרוח על פי מצב הגלים עשרות מטרים מהם, חשיבה טקטית ואסטרטגית ביחס למיקום שלהם בתחרות ובשיוט, וכל זה בשניות.
"זה דימוי מעניין, אבל אני מעדיף אחר. אני קורא לזה 'משחק שחמט'. יש לך הרבה מאוד אפשרויות בכל רגע נתון, ואתה חייב לקבל את ההחלטה הנכונה שתיצור לך יתרון על האחרים. ועל כך צריך להוסיף חוסן מנטלי. אני חושב שבלי המרכיב הזה לא ניתן להגיע לרמות הגבוהות. שמשון ואני, באחת מאליפויות העולם, הבנו שכדי לנצח אנחנו חייבים להתיש מתחרה אמריקאי. נצמדנו אליו במשך רוב התחרות, ובשלב מסוים עזבנו אותו והמשכנו בתוכנית אחרת. אחרי שנים פגשנו אותו בתחרות אחרת, והוא סיפר שהטקטיקה שלנו הוציאה אותו מריכוז, כי הוא לא הצליח להבין מה אנחנו רוצים. זו יכולת מנטלית. לימים, אגב, אותו מתחרה זכה במדליית ארד במשחקים אולימפיים, מה שמוכיח שזו גם יכולת נרכשת".
במהלך כל השיחה שלנו מרחפת באוויר שאלה, שלשנינו ברור שתגיע בשלב מסוים. המתנתי איתה לסוף:
אתה מבין שעם הפרויקט החדש שלך,SSL, יש סיכוי שב-2028 תסגור מעגל, כלומר, תחזור כמתחרה למשחקים האולימפיים, ואולי אפילו תשיג מדליה במקום זאת שברחה לכם ב-1980 בגלל החלטה פוליטית וב-1984 בגלל איתני הטבע?
"המחשבה על אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 קצת רחוקה. המטרה שלי היא להצליח בפרויקט ה-SSL כדי להכשיר כמה שיותר שייטים טובים בישראל. אם אצליח בזה, מבחינתי השגתי את המטרה".
