יקיר סותבי'ס. ג'ף קונס (1955)
כבר כמה עשורים האמן האמריקאי ג'ף קונס (Jeff Koons) מוציא מתחת ידיו יצירות, ובהן רטרוספקטיבות, שמעוררות סביבן רעש לא קטן. הוא לוקח פריטים יומיומיים שגרתיים עד בנאליים והופך אותם לפסלים גרנדיוזיים, וכך נותן להם משמעות חדשה. בזכות מעוף ודמיון הוא מצליח לייצר מקיטש אמנות מודרנית. יש הטוענים שמדובר בגאון בשיווק, שגם אם הוא שנוי במחלוקת עדיין מדברים עליו.
קונס הציג בגלריות נחשקות ובמקומות מיוחדים, כמו ארמון ורסאי, את פסלי הענק שלו, ובהם פסלי הבלונים ופסלי מתכת שכוסו באינספור פרחים. כך הפך לאמן נֵאו-פופ מצליח וממגנט, ולראיה – יצירותיו נמכרות במיליוני דולרים, מה שעושה אותו לאמן החי היקר ביותר בעולם. לשיא המכירות הגיע בשנת 2013, כאשר יצירה שלו, "כלב בלון (כתום)" – פסל מפלדה בציפוי ראי בגוון נחושת – נמכרה במכירה פומבית בסותבי'ס תמורת 58.4 מיליון דולר.
אחד הנושאים המעסיקים אותו ביצירתו הוא המיניות, וזו באה לידי ביטוי בלא מעט מעבודותיו. לכמה מהן היתה לו השראה שעוררה שערורייה, כשהואשם בהעתקה, אבל לאחרות זכה להשראה מהזוגיות עם אשתו הראשונה, צ'יצ'ולינה, שאת מעלליהם בחדר המיטות תיעד ואף פיסל. עבודה מעניינת אחרת נקראת "Michael Jackson and Bubbles" – פסל פורצלן מ-1988,שבו נראים ג'קסון והשימפנזה שלו, באבלס, בתלבושת מעין אחידה ושלובים זה בזה כאילו היו יחידה אחת. קונס יצר שלושה פסלים כאלה, ואחד נמכר תמורת 5.6 מיליון דולר.
שורה תחתונה: אמן מרתק וגאון בשיווק
קיקי וקאיקאי בארמון ורסאי. טקאשי מורקאמי (1962)
עוד אמן שהציג בארמון ורסאי והצליח לייצר מיני שערורייה הוא היפני טקאשי מורקאמי (Takashi Murakami). בשנת 2010 הוא מילא בוורסאי 15 חדרים ביצירותיו עם דמויות המאנגה הצבעוניות והעדכניות, והעלה את חמת הצרפתים, שלא אהבו פופ ארט בתוך היכל של אצילות.
מורקאמי הוא אמן רב תחומי, המתמחה בציור יפני מסורתי בהדפס ובאנימציה, אך גם בפיסול, שבו הוא מתמקד. אומרים עליו שהוא התשובה היפנית לאנדי וורהול, מה שמעלה את חשיבותו כאחד האמנים העכשוויים המשפיעים בעולם. הוא אוהב מאוד את דמויות המאנגה והאנימה היפניות ומשלב בסגנונו הומור וחדשנות, והתוצאה פשוט משמחת את העין. היסטוריית היצירה שלו מלוּוה בפרדוקס לא קטן: מצד אחד, בראשית דרכו היה אמן מסחרי. הוא עיצב מוצרים למותגי-על, ובהם לואי ויטון, ואף הקים מותג משל עצמו, שייצר ושיווק ליין של מוצרים מסחריים פרי עיצובו (מחזיקי מפתחות, בובות, קישוטים לטלפונים ניידים ועוד). חשבון הבנק שלו תפח עד מהרה ודמויות המפתח שהמציא למותג שלו, קיקי וקאיקאי (Kaikai Kiki), זכו אף להצלחה טלוויזיונית. מצד שני, באמנות המאוחרת שלו הוא מעביר ביקורת על נושאים שונים, כגון תרבות הצריכה.
כך או כך, מורקאמי הוא אמן פרודוקטיבי ופעיל מאוד, שהמציא סגנון המכונה "Super Flat", אשר מתאר את האסתטיקה של האמנות היפנית המסורתית ואת טבען של התרבות והחברה היפנית אחרי מלחמת העולם השנייה. המונח משמש לתיאור סגנונו האמנותי וגם הפך לתנועת אמנות פוסט מודרנית.
שורה תחתונה: חי יפה מאוד עם הפרדוקס
מומבאי, קיבוץ, לונדון. אניש קאפור (1954)
הוא נולד במומבאי שבהודו לאב הינדי ולאם יהודייה, וכיום אניש קאפור (Anish Kapoor) הוא אמן מוערך מאוד ופסל בעל שם עולמי. ב-1970 שורשיו היהודיים הביאו אותו לארץ. הוא חי אז בקיבוץ גן-שמואל והתחיל ללמוד הנדסת חשמל, אך משהתקשה במתמטיקה קיבל את ההחלטה המכוננת: להיות אמן. בבצלאל לא קיבלו אותו, ולפיכך בשנת 1972 נסע ללמוד באנגליה ומאז הוא חי ויוצר בלונדון.
בתחילת דרכו האמנותית הוא יצר פסלים גאומטריים מחומרים פשוטים, ורק בהמשך עבר לפסלי אבן ומתכת. רוב הפסלים שלו גדולי ממדים, והם מאופיינים, מצד אחד, בקווי מתאר פשוטים ומעוקלים, ומצד שני בצבעוניות נועזת. ממדי פסליו גדלים ככל שהוא ממשיך ליצור, גם אם מחומרים חדשים כמו נירוסטה מלוטשת, ועובדה זו הפכה אותו לפסל מתוקשר ויוצר ענק, מהגדולים באמנות האבסטרקטית העכשווית.
יצירותיו של קאפור עוסקות בחלל, בזמן ובקנה מידה, והן מרשימות ומעטרות אתרים נבחרים ברחבי העולם: הפֶסל "טאראטאנטארא" (49 מטר אורך, 30 מטר רוחב ו-35 מטר גובה), שהוצג בנאפולי וכעת ניצב בגייטסהד, אנגליה; "שער העננים", כדור בקוטר 35 מטר מפלדת אל חלד בפארק המילניום בשיקגו; "מראת השמים" במרכז רוקפלר בניו יורק; ו"היפוך העולם ירושלים", שמוצב מ-2010 במוזיאון ישראל. העוצמה של יצירותיו מפעימה ומרגשת. לא בכדִי זכה קאפור לתואר האבירות "סֶר" בבריטניה ולתואר האזרחי השלישי בחשיבותו מטעם הממשל בהודו על תרומתו לאמנות.
שורה תחתונה: שכח מזמן את הסירוב של בצלאל
האמן העשיר בעולם. דמיאן הירסט (1965)
שמו של דמיאן הירסט (Damien Hirst) החל לבלוט כבר בראשית דרכו בצמרת האמנות. באנגליה, מקום הולדתו ועבודתו, השתייך לקבוצת אמנים צעירים מבטיחים, שהיתה דומיננטית בשנות ה-90, ובהמשך מימש את ההבטחה בגדול.
הירסט הוא אמן, יזם ואספן אמנות, שהתפרסם בזכות עבודותיו יוצאות הדופן ולפני כעשור אף נכלל ברשימת "מאה המשפיעים באמנות" של המגזין "ArtReview". בין עבודותיו, המאוד לא שגרתיות, אפשר למצוא את "בתוך ומחוץ לאהבה" – תערוכה של פרפרים חיים, או מיצג של כריש טיגריסי השרוי בפורמלין בתוך אקווריום זכוכית – מיצג שהיווה, מבחינת הירסט, את פריצת הדרך. בהמשך הוסיף ויצר פסלים דומים לזה בסגנונם, ובהם "עגל הזהב" – עגל משומר בפורמלין בתוך כלוב זכוכית ולראשו כתר זהב. יצירה זו נמכרה מאוחר יותר במכירה פומבית ב-18.6 מיליון דולר. יצירה גדולה נוספת היא פסל "האמת" (Verity), של אישה הרה עירומה בגובה 20 מטר האוחזת חרב ומאזני צדק. הפסל הזה, שחציו "טבעי" וחציו האחר חושף את איבריה הפנימיים של האישה, כולל העובר, ניצב על המזח בעיירה האנגלית הקטנה Ilfracombe וגרר הרבה מאוד ביקורות לכאן ולכאן.
יצירותיו יוצאות הדופן, כמו גם אישיותו המיוחדת, הפכו אותו לאמן שנוי במחלוקת. קראו לו טיפוס קוקני נצלן, אמרו שהוא ברא את שוק האמנות בהתאם לצרכיו והצליח לשווק דרכו את האמנות שלו, ולא בכדִי התעשר. ואכן, הוא נחשב האמן העשיר בעולם, והונו נאמד ב-350 מיליון דולר.
שורה תחתונה: שנוי במחלוקת זה לא רע
צייר ההיסטוריה. אנסלם קיפר (1945)
הגרמני אנסלם קיפר (Anselm Kiefer) הוא צייר ופסל עם חיבור רגשי מרתק להיסטוריה הגרמנית, ובכלל זה לשואה. קיפר מתמודד בעבודתו עם עברה התרבותי האפל של ארצו באמצעות סגנון המכונה "סימבוליזם", שבו הוא מעבד את העבר דרך האמנות, וזו מעמתת אותו בכל פעם מחדש עם ההיסטוריה. כך, בעצם יצירתו, הוא מכה באופן כלשהו על חטאי עמו.
אוצרת הלובר אמרה על קיפר שהוא "צייר ההיסטוריה והמיתולוגיה". בעבודותיו הראשונות עסק בזהות לאומית ובזיכרון קולקטיבי. בשנות ה-70 עסק ברוחניות ואף בקבלה, כשהבסיס לכל היה הטראומה והלידה מחדש, ובהמשך יצא למסע ארוך שכלל גם את המזרח התיכון, מה שהתברר כמסע מכונן שהשפיע על עבודתו.
ככל שהקריירה שלו התקדמה צירף קיפר ליצירותיו שלל תוספות כמו עופרת ושברי זכוכית, וגם חומרים מתכלים כגון קש, צמחים ופרחים יבשים, שיצרו שכבות מצופות ושכבות צבע עבות. ביצירתו "Palm Sunday", משנת2006 , הוא הניח עץ דקל עצום וסביבו 39 פאנלים מזכוכית וממתכת עם ציורים של שרידי צמחים. בסדרת התמונות "Let a Thousand Flowers Bloom", שנכללו בתערוכה בשם זה, הוא צייר נופי ענק מתוך צילומים שצילם במסע בסין. שם התערוכה הוא עיוות קל ומכוון של דברי שליט סין דאז, מאו דזה דונג: "תנו למאה פרחים לפרוח ולמאה אסכולות להתחרות". אחד ההישגים הגדולים של קיפר היה תצוגת קבע בלובר – הישג נדיר לאמן שעדיין חי.
שורה תחתונה: מהעבר האפל ועד לתקווה הפורחת
