הנקודה הכתומה ריצדה על קרקעיתו היבשה של אגם El Mirage, שובל אבק ענקי התאבך בעקבותיה. ממקומנו בשולי המסלול ראינו את ה-Streamliner הדקיק דוהר לקראתנו, יבבת מנוע ה-7.5 ליטרים קורעת את הדממה המדברית. תוך פחות מדקה הגיע הטיל היבשתי למהירותו המרבית, עוצר את מכשירי הרדאר על 403 קמ"ש, המהירות הגבוהה ביותר שהושגה באותו יום. רגעי האושר קצרים על קרקעית האגם, ולאחר שניות ספורות החל הנהג בתהליך הבלימה, מורכב ומסוכן לא פחות מהתאוצה המשכרת של הזינוק. פתיחת מצנחי הבלימה נשמעה כבום על קולי, והאטה את מכונת המהירות עד לעצירה מוחלטת. צוות הסיוע דהר לעבר הסטרימליינר הרוטט מהמאמץ וחילץ את הטייס מתא הנהג. עוד כמה דקות התארגנות והצוות חזר אל קו הזינוק, לעוד Pass שבו ינסה אותו נהג להרוויח עוד קמ"ש או שניים.
על קו הזינוק למֵיאוץ הבא לא יכולתי שלא להציץ אל תוך עמדת הטייס של הסטרימליינר המדהים ביופיו. הסטרימליינר בנוי משלדת צינורות ייחודית, מחופה במרכב פיברגלס הנמתח לאורך 7.5 מטרים, הגחון לוחך את מסלול התאוצה. "איך אתה מצליח להידחף פנימה?", שאלתי את הנהג. "זה לא קל" השיב, "אתה שוכב בגובה 15 סנטימטר מהקרקע, הרגליים מתוחות קדימה, כלוב ההתהפכות חובק אותך אינץ' אחד מסביב לקסדה. אני רואה את מסלול התאוצה מבעד לחלון קטנטן, אבל אני עוד בר מזל – יש נהגים שרואים את הדרך רק מבעד לפריסקופ".
האנשים המהירים בעולם
במבט של הדיוטות, תחרויות מהירות עשויות להיראות כעיסוק די משמים: מאיצים למהירות מטורפת תוך שניות ספורות, נוסעים רק בקו ישר, בולמים באמצעות מצנח… אבל האמת היא שבכל זינוק טמון ידע עצום, וגם סיכון רב. אל תוך מרכב שגובהו 55 ס"מ צריך לדחוף מנוע אדיר בנפח 7.54 ליטר המייצר 1,500 כוחות סוס, שמועברים אל הקרקע באמצעות תיבת הילוכים ידנית. הנהג-טייס שולט בהיגוי באמצעות כידון מירוץ זערורי, התאוצות אדירות, רעידות המנוע מערפלות את הראייה, ואם משהו משתבש – לא נותר לך אלא להתפלל, ולעשות את זה מהר.
טייסי הסטרימליינר הם הגיבורים הנערצים של ענף שיאי ה-Land Speed Racing, השיאים הנמדדים באגם אל מיראז' שבדרום קליפורניה ובמלחת Bonneville, יוטה (ראו מסגרת). מתחת לקטגוריה הבכירה, זו של הסטרימליינר, יש כ-30 תת-קטגוריות נוספות: מכוניות ואופנועים, אבות-טיפוס מתוחכמים, טנדרי דיזל מתוגברים ומכוניות היסטוריות. ה"סטרימרים" מושכים את מרב תשומת הלב, אבל התלהבתי מאוד דווקא מהמכוניות הצנועות יותר – קמארו וקורבט עם ארבעה או שישה מגדשי טורבו וכונסי אוויר המזדקרים מתוך מכסה המנוע, הונדות המנסרות את האגם ב-12,000 סל"ד ועוד. יותר מכל אהבתי את קטגוריות ה-Vintage – מכוניות עתיקות משנות ה-40 של המאה שעברה; הן לא המהירות ביותר, אבל איזה עיצוב מדליק, איזו נוכחות מוטורית! היצירות העתיקות מרטיטות ומרגשות אותך בכל פעם שהן חולפות לידך.
בין משוגעי המהירות של קליפורניה יש קבוצה קיצונית עוד יותר – אלה האופנוענים המזנקים אל האופק רכובים על כלי דקיק ושברירי, שאינו מעניק להם שום הגנה מהאלמנטים. האופנועים אינם מהירים כמו המכוניות, אבל הם מגיעים למהירויות של 350 קמ"ש ואף יותר, על גבול הטירוף. יש אופנועים שהם יצירות עתירות טכנולוגיה, ויש כאלה שרותכו במוסך מדרכה מפוקפק, מכונות פרימיטיביות לחלוטין. דרך אגב, רכב המירוץ הקטן ביותר בתחרות כולה היה אופנוע עם מנוע בנפח 100 סמ"ק; הטורפדו הזעיר הגיע למהירות 189 קמ"ש – הישג טכנולוגי מדהים.
בין מיאוץ למיאוץ נוברים בקרבורטורים מכונאים ציוריים ומוחצנים, קשישים תכולי עיניים או צעירים שנולדו 30 שנה אחרי הרכב שעליו הם עובדים. כמה מהמכונאים קמוטים ומסוקסים כמו הקקטוסים המקיפים את האגם. אנשים המעבירים את חייהם ממירוץ אחד למשנהו. הם אוהבים את האגם היבש ואת ריח תוספי הדלק, נהנים מהחברותא ומהסטייקים, מתייחסים לאירוע כאל מפגש משפחתי ונוסטלגי.
תחרויות המהירות באל מיראז' אינטימיות ונגישות לקהל הרחב, אין סידורי ביטחון מוגזמים, אין כמעט הפרדה בין הקהל והמשתתפים. אווירה משוחררת זו אפשרה לנו לחנות עם המוטורהום שלנו מאה מטרים מקו הזינוק ולהתחבר בקלות לאירוע המדליק. אם תזדמנו לדרום קליפורניה ב-22 ביוני או ב-13 ביולי, זכרו שאל מיראז' נמצא במרחק שעתיים נסיעה מלוס אנג'לס, לא יותר (לתאריכים ולפרטים נוספים – ראו מסגרת).
מסלול המירוצים של אימא אדמה
שישה חודשים בשנה עומד אגם אל מיראז' בשיממונו הצונן, סופג את גשמי החורף המרבצים את קרקעיתו למשטח אחיד ושטוח לחלוטין. לקראת הקיץ מתייבשת הקרקעית והופכת לקרום קשה, שעליו מתקיימות תחרויות המהירות. מירוצי Land Speed Racing הם עיסוק של משוגעים לדבר, העוסקים בספורט נטול תהילה, ללא כסף והכנסות, שיש בו הרבה סיכונים. גילם הממוצע של המשתתפים הוא 50 פלוס, והם באים עם בני משפחה אשר תורמים בדרכים שונות למאמץ הכללי, בעיקר בהפעלת סדנאות הסיוע הניידות.
אחד אחד מגיחים רכבי הגרר ומשאיות הסיוע מבין עצי Joshua Tree הקוצניים, ומתמקמים באזור הטיפולים, ה"פיטס". כל מתחרה מציג בגאווה שיפור מהתחרות הקודמת – עידון אירודינמי, צמיג רך יותר או מתלה נוקשה להחריד. הרכבים המשתתפים במירוץ נגררים על ידי טנדרים מסוג סילבראדו ו-F350, המשמשים כ-Push Car אשר דוחף את רכב המירוץ מקו הזינוק. השיטה הזאת – שבה ה-Push Car דוחף את המתחרה עד מהירות 40-30 קמ"ש, ורק אז נרתם לעבודה המנוע של רכב המירוץ עצמו – מצמצמת את שחיקת המסלול, ובעיקר מאפשרת למשתתפים להימנע מזינוק מעמידה, פעולה שכלי הרכב הללו אינם בנויים לעשותה. למטרות בטיחות, וכדי למנוע שחיקה מהירה של המסלול, מי שעובר את ה-240 קמ"ש מחויב להפעיל מצנחי בלימה.
יש מתחרים המגיעים למירוץ עם נגרר מפואר, סדנה ניידת וסטרימליינר הנראה כטיל בדרכו לחלל החיצון. אחרים מגיעים עם טנדר Chevy בן 30 שנה, הגורר טנדר מירוץ בן 50… הראשונים ישברו את מחסום ה-400 קמ"ש, והאחרונים יגרדו בקושי 150, אבל כולם משפחה גדולה וידידותית. בטקס הסיום יכריזו על מתחרים שהצטרפו ל"מועדון ה-200 מייל", אלה שעברו לראשונה את מחסום ה-320 ק"מ בשעה. יש גם קטגוריה ייחודית ל"רוקיס" – מתחרים שזו להם השנה הראשונה על קרקעית האגם. על הטירונים מוטלות מגבלות מהירות, המוכתבות על ידי תקנון מהודק ביותר.
אחת הבעיות באל מיראז' היא העובדה שאיכות משטח הנסיעה נפגמת יותר ויותר במהלך יום התחרות, ככל שעולה מספר המיאוצים. רכבי המירוץ שוחקים את קליפת האדמה עד לרמה של איבוד אחיזה ויצירת ענני אבק גדולים מדי. לכן המארגנים מכריזים מדי פעם על הפסקה בתחרות ומסמנים מסלול תאוצה חדש, באמצעות קונוסי גומי אדומים, "פילונים" בלשון המקצוענים. ההצגה חייבת להימשך, אבל לפעמים מנצחים איתני הטבע; כשמהירות הרוח עולה על 15 קמ"ש, התחרויות מופסקות עד שהרוח תיחלש. ביום השני של התחרות עלתה רוח מזרחית גדולה וכיסתה את האגם בענן אבק סמיך – או אז הופסקה התחרות לחלוטין, ונערך טקס סיום מאובק וסוער.
אווירה של מחנה קיץ
יש קסם רב בנופו הסוריאליסטי של המקום, אשר שימש גם אתר צילומים לסצנות מהסרט "שליחות קטלנית" ומסדרת הטלוויזיה "טרמינייטור 1". אנחנו לא כוכבים הוליוודיים, אבל הרגשנו מאושרים לבלות על קרקעית האגם היבש הזה שלושה ימים נינוחים, המשלבים שלווה מדברית עם אירוע מוטורי מקיז אדרנלין.
לחנייה כאן חוקים משלה: אסור להבעיר מדורות, אסור לרוקן את מי הקרוון על הקרקע, חובה לפנות החוצה את האשפה. לאחר תום יום התחרויות לובש החניון הענקי חזות של מחנה צופים. פוגשים את השכנים מהקרוון הסמוך, יוצאים עם האופניים לסיבוב ערב בין רכבי הסיוע המתקנים-משפצים-מתחזקים את רכבי המירוץ, ניחוחות הברביקיו משתלבים היטב בריחות דלק הניטרו… האווירה מקסימה ומשפחתית, והמשתתפים שמחים לשתף כל אורח בסיפורי הרפתקאות ובהסברים.
אל מיראז' – מידע שימושי
מיקום: האגם היבש El Mirage נמצא כ-110 מייל צפונית-מזרחית לנמל התעופה של לוס אנג'לס, בקרבת מפגש הכבישים 395 ו-18.
מזג אוויר: לוהט בצהרי היום, צונן בלילה. מדבר כמו מדבר.
לינה: אם יש לכם מוטורהום, הפתרון המושלם הוא לבלות את הלילה על "קרקעית האגם". למגיעים ברכב פרטי, יש בתי מלון ומוטלים בעיירה הסמוכה Victorville.
אתר: www.scta-bni.org
האח הגדול של אל מיראז'
Bonneville Salt Flats
שוחרי תחרויות המהירות יודעים שאל מיראז' הוא לא המקום היחיד שבו מתקיימים אירועים כאלה. אגם המלח Bonneville Salt Flats "מיוחס", מוכר וממוסד יותר (ויש שיאמרו כי משום כך הוא מאבד מקסמו, לעומת אל מיראז', שהוא "ספונטני" יותר). משטח המלח של בונוויל גדול פי כמה מהאגם היבש באל מיראז', והוא מהודק ונטול אבק לחלוטין. בבונוויל מושגות מהירויות המגיעות ל-650 קמ"ש, עם מנועים בעלי הספקי-על של 6,000 כוחות סוס ואף יותר. מתחרים כאן גם רכבי מהירות המונעים באמצעות מנועים רקטיים (ולא בתמסורת מכנית אל הגלגלים האחוריים כמו באל מיראז').
עולם המהירות של בונוויל הונצח בסרט הקאלט "האינדיאני המהיר ביותר בעולם", המספר על ניו זילנדי תמהוני המגשים את חלומו להתחרות בבונוויל. אנתוני הופקינס בתפקיד הראשי מוביל את העלילה על גבי אופנוע Indian מודל 1920. סרט אחר, הפעם סרט טלוויזיה של BBC 2, מתאר את עלילותיהם של מתחרים סקוטיים ב"שבוע המהירות של בונוויל". חפשו ביוטיוב.
