אנשי הפנטגון האמריקאים התקשו להבין את המידע שהחל לזרום אליהם בשעות הבוקר של ה-4 במאי השנה. בתחילה חשבו שאלֶה דיווחים מוטעים שהגיעו מקייב, אבל כשהצד האוקראיני התעקש כי מדובר באירוע אמיתי, האמריקאים נדרכו.
באותו בוקר, שעון אוקראינה, שיגר מטוס קרב רוסי מיג 31 טיל מדגם קינז'אל לעבר מטרה בסמוך לבירה קייב. הטיל זוהה די מהר על ידי מערכות ההגנה האמריקאיות (שסופקו על ידי נאט"ו לממשלת זלנסקי), ואלה שיגרו לעברו טיל מיירט מדגם פטריוט. כן כן, אותו טיל שסופק לישראל במלחמת המפרץ הראשונה בתחילת שנות ה-90, ועשה יותר נזק מתועלת (במהלך השנים הצליחו האמריקאים לשפר את הביצועים שלו ועשו לו הסבה ליירוט טילים).
אבל אף אחד לא חשב שהפטריוט PAC-3, הדגם המשודרג ביותר שסופק לאוקראינה, יוכל להתמודד בהצלחה עם טיל הקינז'אל הרוסי, שפוטין הכריז עליו ב-2018: "הנשק שיחדור כל מערכת הגנה אווירית". הקינז'אל, יחד עם הטילים ההיפר-סוניים הנוספים שהציג פוטין בהתרסה למערב, היו מבחינת האמריקאים נשק שובר שוויון. רוסיה הצליחה שוב להקדים את ארצות הברית, ולייצר חימוש שמעמיד את העליונות האמריקאית בסימן שאלה.
מקבלי ההחלטות בארצות הברית התחילו לשאול שאלות נוקבות. הקונגרס והסנאט שיגרו באופן עקבי הזמנות שימוע לראשי הצבא ומשרד ההגנה, בשל מה שהם ראו כשחיקה ביכולת המבצעית האמריקאית, לנוכח העובדה שרוסיה וסין מחזיקות נשק היפר-סוני וארצות הברית נותרה בעניין הזה מאחור.
לכן היירוט ב-4 במאי השנה היה בבחינת קו פרשת המים, בהיבטים רבים. האמריקאים המבולבלים התקשו להאמין שזה קורה להם, ומיהרו להגיע לאוקראינה ולקחת את חלקי הטיל, יחד עם כל נתוני היירוט של המערכות האוקראיניות. אחרי בדיקה אינטנסיבית בארצות הברית, שארכה כמה ימים, הטענה האוקראינית הוכחה כנכונה. בפעם הראשונה בהיסטוריה, טיל היפר-סוני יורט בהצלחה במִתאר מבצעי אמיתי. האמריקאים לא ידעו את נפשם. שמונה ימים אחר כך הרוסים שיגרו שוב טילי קינז'אל, והפעם זה היה מטח של שישה טילים. גם בתקיפה זו היירוט היה מושלם.
כדי להבין את גודל הרגע הזה מבחינת ארצות הברית, צריך לשוב ל-2018. נשיא רוסיה, פוטין, השאיר את ארצות הברית המומה כשהכריז בנאום בפני הפרלמנט כי הצבא הרוסי הכניס לשירות מבצעי שורה של אמצעי לחימה חדשים, ובהם שלושה טילים היפר-סוניים שונים: אוונגארד – טיל "גולש", זירקון – טיל היפר-סוני נגד ספינות, וקינז'אל – טיל היפר-סוני שמשוגר ממטוס קרב. בשלב ההוא ב-2018, הפרויקט ההיפר-סוני של ארצות הברית היה בצרות, עם סדרה של כישלונות במחקר ובפיתוח. כך למשל, בשני ניסויים תוך פחות משנה הטיל לא הצליח אפילו להתנתק מכנף מטוס ה B-52. וזה לא נעצר כאן; הדאגה האמריקאית גברה, כשמערכות המעקב הלווייניות של זרוע החלל של ארצות הברית זיהו כמה פעמים בשנים האחרונות שיגורים של טילים סיניים היפר-סוניים לחלל. באחת הפעמים הטיל שזוהה ונעקב השלים סיבוב מלא סביב כדור הארץ.
חדירה בדילוגים
כאן המקום להסביר מהו טיל היפר-סוני, ומדוע העולם שועט קדימה בעניין הזה. על פי ההגדרה המדעית, טיל היפר-סוני, "שׂגא קולי" בעברית, הוא טיל שטס במהירות של יותר מחמישה מאך, כלומר, פי חמישה ממהירות הקול. טווח המהירות ההיפר-סונית הוא מחמישה מאך (1.6 ק"מ בשנייה) ועד 25 מאך (שמונה ק"מ בשנייה). היתרון של הטילים הללו הוא בקושי של מערכות ההגנה הנוכחיות להתמודד עם המהירות הגבוהה, ולכן טווח היירוט – דהיינו, הזמן מרגע זיהוי הטיל האויב ועד שניתן יהיה לפגוע בו – קצר מאוד.
המילה האחרונה של הטילים ההיפר-סוניים היא יכולת הגלישה והדילוג שלהם. דמו לעצמכם את הטיל חוצה את האטמוספרה לחלל ומתחיל לבצע דילוגים מעל השכבה העליונה שלה; כמו אבן שמקפיצים על פני המים. בשלב מסוים, אחרי כמה קפיצות כאלה, הטיל מבצע – על פי תכנון מוקדם – חדירה מהירה לאטמוספרה ומתחיל לגלוש במהירות עצומה לעבר המטרה. טילים בעלי יכולת כזאת מכונים גם בשם "טילים מתמרנים". לעומת הטילים הבליסטיים, שמשוגרים לחלל ונכנסים בחזרה לאטמוספרה בצורה של פרבולה, לטילים המתמרנים והמדלגים אין מסלול קבוע מראש, ולכן המעקב אחריהם מסובך מאוד.
כאן נכנסת לתמונה ישראל, שנחשבת החלוצה והמובילה בעולם בפיתוח טכנולוגיות יירוט. ניסיון העבר הוכיח שהתעשייה הישראלית יודעת בדרך כלל להקדים ולפתח מענה לאיום עתידי. כך היה, למשל, עם מערכות החץ או כיפת ברזל. בשני המקרים האמריקאים איבדו תקווה, בשני המקרים הישראלים הצליחו להפתיע.
אין ספק שבישראל מוטרדים מאוד מהמגמה ההיפר-סונית בעולם, לא כל שכן כאשר איראן הכריזה לאחרונה כי גם היא הצליחה לפתח טיל היפר-סוני מבצעי שיכול לפגוע בכל מטרה בטווח 1,400 ק"מ – בדיוק המרחק ממערב איראן לישראל. החשש הוא, כי את הפער הטכנולוגי מול העולם סגרו האיראנים בעזרת פיתוח מואץ, לא מעט בזכות מידע שהגיע מצפון קוריאה. בנוסף על כך, שיתוף הפעולה המתהדק בין איראן לרוסיה מעלה חשד שגם הרוסים מסייעים לאיראנים בפיתוח היכולת הזאת.
אבל כנראה שלא אלמן ישראל. בסלון האווירי האחרון, שהתקיים בפריז בחודש יוני השנה, מערכות היירוט הישראליות משכו הרבה מאוד תשומת לב, במיוחד לנוכח האיום הרוסי המתחדש על אירופה. כאשר נשאלו ראשי רפא"ל והתעשייה האווירית על ידי כתבים זרים, האם מפותחת כאן יכולת להתמודד עם איום היפר-סוני, כולם מילאו את פיהם מים. כולם.
