ציפיות הן דבר הפכפך. לפעמים אדם מתכנן טיול בעל תוכן מעניין, מארגן קבוצה של חברים, עושה את כל הסידורים הנדרשים, מכיר מישהו שממנו מצופה אירוח יוקרתי וחווייתי לכולם ומסכם אתו. ואז באה המציאות הכואבת, והמארח מתגלה באור מאכזב: התחבורה, תנאי הלינה – לוקים בחסר, והטיול… נהרס. ולפעמים קורה ההפך המוחלט: מתארגנת קבוצה של חברים שלא כולם מכירים זה את זה, התוכנית מעניינת, אך מסתמנת כצפויה מראש, והמארח מוכר פחות. ופתאום… התוכנית מתממשת כחוויה על-חושית של שירות, פאר ושהייה במקומות השמורים רק למתי מעט. זה בדיוק מה שקרה בביקורנו האחרון במולדת הקוניאק, חבל Chérente שבצרפת.
מפַריז הקרירה של חודש נובמבר, אנחנו מתרווחים בכורסאות הנוחות של מחלקת העסקים של הרכבת, השועטת במהירות 250 קמ"ש, בדרכנו אל המארחים שלנו – מזקקת הקוניאק Hennessy. ככל שאנו מדרימים כמעט עד בורדו, המודרניות של עיר האורות מפנה מקום לפסטורליות של הפרברים. בתחנת הרכבת של בירת מחוז שראנט – Angoulême, עיירה אפרורית ומנומנמת, מקדם את פנינו בחיוך מנומס נהג פרטי, לבוש בהידור מקצועי. במיניבוס מפואר, שעליו הכיתוב "Hennessy", הוא מסיע אותנו בין העיירות והכרמים הרבים אל היעד הנכסף, שאותו הכרנו בשלב זה רק בשם – Château de Bagnolet.
העיירה קוניאק, שאותה אנו עוברים דקות מספר לפני שמגיעים, שקטה ומסתורית. עם השלטים המסמנים את מיקומם של בתי הקוניאק הנודעים בעולם, מעוררת בנו את ההבנה שהגענו לקודש הקודשים של המשקה העתיק, העיירה ששמה הוא אחד הקריטריונים המחייבים לקביעה האם לברנדי מסוים מותר להיקרא "קוניאק".
לאורך הנהר שראנט משתרע פארק רחב ידיים, וכשעוצרים ליד שער ברזל גבוה, אנחנו מבינים שכבר כמה דקות אנו חולפים על פני שטחה של האחוזה Château de Bagnolet. כעבור דקה אנחנו בכניסה למבנה הראשי של האחוזה, אשר נבנתה בשנת 1801 ונרכשה על ידי Auguste Hennessy ב-1841, והיום משמשת רק את אורחי הכבוד של משפחת הֶנֶסי. צוות הקונסיירז' מקבל את פנינו. התחושה: אנחנו בעולמה של האריסטוקרטיה הצרפתית של המאה ה-19, עם הארכיטקטורה, סגנון הגינון, הלבוש של הצוות, ובעיקר – עיצוב הפנים המוקפד, התואם את הפאר והיוקרה של אותה תקופה. עדיין מתקשים להאמין שהאחוזה כולה על כל צוותה עומדת לרשותנו, אנחנו נפגשים למטה, במרפסת הפונה אל הגינות המטופחות, לסיגר ולקוניאק Hennessy V.S Limited Edition JonOne, אשר מוגש תחילה בכוסיות, ולאחר היענות ערה מצדנו – הבקבוק מושאר ומתחסל במהרה.
קורותיהם של "מי החיים"
הערב הוקדש לפגישה עם השגריר העולמי של הנסי, Jean Michel Cochet, לקוקטייל וארוחת ערב במסעדת La Ribaudièreבעלת כוכב מישלן, של השף Thierry Verrat. הרשמיות של המפגש עם ז'אן מישל קושֶה התפוגגה מהר מאוד, ולאחר שטעמנו קוקטיילים על בסיס Hennessy X.O לצד מנות "פינגר פוד" שקשה לתארן במילים, ופגשנו את השף Verrat, התיישבנו לשולחן כאילו היינו כבר מכרים ותיקים. המנות והיין הוזמנו תוך התייעצות עם חברנו החדש, והיה זה ערב של הנאות קולינריות, יין מצוין, סיגר משובח, מצב רוח פנטסטי, וארבעה בקבוקים של Hennessy X.O.
יום המחרת הוקדש להיכרות אינטימית ביותר עם בית הנסי, כיום חלק מקונגלומרט היוקרה הגדול בעולם, Louis Vuitton Moet-Hennessy (LVMH). קוניאק מתחיל את דרכו באדמה ובגפנים, וכך, באופן טבעי, התחלנו את הסיור באחד הכרמים ובהסבר קצר על זני הגפנים המשמשים ליצירת הקוניאק. שני העיקריים הם Ugni Blanc, בעל עמידות גבוהה בפני מחלות, ו-Folle Blanche. מאפיין הטעם הבולט של יין שנוצר מזנים אלה הוא חמיצות גבוהה, אך הם מושלמים לתהליך הזיקוק וההתיישנות, כדי להפוך בסופו של דבר לקוניאק.
מהכרמים הסמוכים עברנו למזקקה עצמה, כדי לחזות בדודי הנחושת (Alembic) היפהפיים מזקקים את התירוש. אחרי הזיקוק הראשון, שנמשך כ-12 שעות, מתקבל נוזל בחוזק 30 אחוז אלכוהול, אשר עובר את הזיקוק השני, אף הוא בן 12 שעות, כדי להפוך ל"מי החיים", ה-Eau de vie, בחוזק 70 אחוז, כאשר מכל עשרה ליטרים של יין מתקבל ליטר אחד של Eau de vie. כעבור שנתיים (לפחות) של יישון, Eau de vie ייכנס לבלנד של Eaux de vie נוספים בני גילים שונים, לפי החלטת צוות של שמונה אנשים, ובראשם מאסטר בלנדר, ומזה יתקבל הקוניאק הנחשק, המסווג לפי גיל ה-eau de vie הצעיר ביותר בבלנד. זהו ההסבר ה"יבש", והוא קם בפנינו לתחייה, כשנגענו בקירות התנורים שמחממים את הדודים, הסנפנו את הניחוח השורר במזקקה וטעמנו משלושת השלבים של זיקוק היין – לפני הזיקוק, כשהוא חמוץ ועכור; אחרי הזיקוק הראשון, בעל טעם מוזר, פחות עכור ומזכיר גראפה; ואחרי הזיקוק השני, שורף את החך וצלול, חסר טעם כמעט. לחביות שבתוכן מתיישן ה-Eau de vie תפקיד מפתח בקביעת הטעם של המשקה המתקבל. לא כל עץ אלון יכול לשמש למטרה זו. האלון לייצור חביות קוניאק מגיע בדרך כלל מיער לימוזין, מעצים בני יותר ממאה שנים, והקרשים עצמם מתיישנים שלוש שנים באוויר הצח להוצאת המרירות, בטרם יהפכו לחבית.
כל השנים במרתף
חזרנו לאחוזה, לסיגר מהיומידור שבסלון ולקוקטיילים מרעננים על בסיס הנסי כמובן. אותם קוקטיילים, אגב, הגבירו את צריכת הנסי בארצות הברית עד כדי כך, שאפילו יצרנית הקוניאק הגדולה בעולם (גדולה יותר מהמקום השני והשלישי יחדיו) מתקשה לעמוד בדרישה.
לאחר ארוחת צהריים אקסקלוסיבית, שלוּותה ביינות משובחים וב-Hennessy X.O, ובין מנותיה כיכב מאפה עם פורל מעושן, קוויאר בלוגה וביצה עלומה, יצאנו עם ז'אן מישל לסיור קצר בגנים המטופחים של האחוזה, שם הציג בפנינו את סגנונות הגינון השונים, לפי מוצאם של בני המשפחה (אירים במקור).
בתום הסיור בגנים עברנו אל מרכז המבקרים של הנסי ומשם, על גבי מעבורת המותג, בשיט שנמשך פחות מדקה, לגדה השנייה של הנהר שראנט, אל המתחם המאובטח של מרתפי היין. כשנכנסנו למבנה האפל, ראשינו הסתחררו. ראשית כל, מהניחוח של La part des anges ("חלקם של מלאכים") – שלושת האחוזים שמתנדפים מכל חבית קוניאק מדי שנה. אבל הדבר המדהים באמת היה טמון בהמשך השורות המסודרות כפלס של אלפי חביות קוניאק: השנים הרשומות על כל חבית, לציון שנת המילוי – משנות ה-80 של המאה הקודמת, אחורה בזמן, דרך שנות ה-70, ה-60, אל תחילת המאה. וזה לא הסתיים שם. ז'אן מישל הוביל אותנו אל מתחם נפרד שבו, מאחורי סורגים, על מדפי עץ כבדים, נחו מכלי זכוכית אטומים של Eau de vie, שעל תוויותיהם סומנו שנים מתחילת המאה ה-19(!)
ארוחת הערב נערכה באחוזה. מוקדם יותר נאמר לנו כי מר Maurice Richard Hennessy, דור שמיני למשפחה, מגיע כדי להיפגש ולסעוד אתנו. לבושים בהתאם למעמד, ירדנו בשעה שנקבעה אל הסלון המרכזי, שם חיכה לנו מארחנו, בשנות ה-70 לחייו, מאופק וסולידי, בעל מניירות אציליות. לאחר שיחת היכרות הדדית קצרה התיישבנו סביב שולחן ארוך. צוות של חמישה מלצרים, בכבוד ובתנועות מדויקות, הגיש מנה אחר מנה את היצירות המופלאות, שנֶהגו על ידי השף Guy Martin (בעל שלושה כוכבי מישלן) והוכנו למעננו על ידי השף David Fransoret, השף הפרטי של LVMH. הארוחה, שהתחילה עם Hennessy X.O על הקרח, המשיכה עם Hennessy Paradis היוקרתי, ולסיום – Hennessy Paradis Imperial, בלנד של Eaux de vie מהמאות ה-19 וה-20. מוריס סיפר לנו על אהבתו לחקלאות וגם על אהבתו למוזיקה קלאסית, שממנה נוצרו שיתופי פעולה של מותג הנסי עם הכנר הנודע ולדימיר ספיבקוב. הוא הוסיף וסיפר על פגישותיו עם שחקני קולנוע אמריקאים, עם שר החוץ הצרפתי, אשר ישב בדיוק במקום שבו ישבנו, ועל משפחת הנסי כיום.
בבוקר הצונן של יום המחרת, עדיין אפופים באופוריה של היומיים האחרונים, כאילו כדי לאפשר לנו להתענג עוד קצת על האווירה האריסטוקרטית של המקום, שמענו כמה קולות נפץ מרוחקים ומיד אחריהם תקיעה בחצוצרה ונביחות כלבים. כן, מסע ציד ביער הסמוך… לבקבוק Hennessy X.O שהוגש ונגמר בארוחת הבוקר לא היה חלק בכך.
הֶנֶסי השמיני
הוא עומד בראש חברה ששמה מזוהה עם מותג קוניאק מהנחשבים בעולם, מודה שסבו היה הדמות הנערצת עליו, ומצהיר שהמאסטר–בלנדר של החברה הוא אבן היסוד שלה. ראיון עם Maurice Richard Hennessy, נשיא חברת הנסי
כתב שמואל טל
ושמוליק טל
בחודש נובמבר האחרון, עת התארחנו בחברת הֶנֶסי, נפלה בחלקי ההזדמנות לשבת לשיחה נעימה, אחד על אחד, עם נשיא החברה, מוריס הנסי.
"לכבוד הוא לי לשאת את השם הנסי", הוא מציין בתחילת שיחתנו, "לדבר על ההיסטוריה של החברה, לספר על תהליך גידול הענבים מנקודת המבט של חקלאי, על תהליך הזיקוק והיישון. התחלתי לעבוד בחברה לפני 42 שנה, כשהיתה עדיין משפחתית, ואני הדור השמיני. אמנם כיום היא חלק מתאגיד LVMH (Louis Vuitton Moet-Hennesy), אבל בשבילי היא תהיה תמיד חברה משפחתית".
מי היה המנטור שלך?
"סבא שלי, שהחל לנהל את החברה אחרי מלחמת העולם הראשונה עד 1965, היה האיש שהערצתי בילדותי. ספגתי הרבה מהיכולות החברתיות ומיחסי האנוש המיוחדים שלו, יחד עם הבנה שיווקית ומסחרית מוכוונת לקוחות, אנושית. הוא היה איש יוצא דופן. שאפתי להגיע לחצי מיכולתו, והיום אני בהחלט מרוצה ממי שאני".
איך השפיע על הנסי המיזוג עם לואי ויטון?
"מאז שנת 1765, כשהוקמה הנסי, ועד 1985 מכרנו שני מיליון תיבות של בקבוקי קוניאק, ואילו מאז המיזוג ועד היום עלינו לשבעה מיליון תיבות, כך שההשפעה היא פנומנלית ממש".
מה בעיקר אתה אוהב בתפקידך כנשיא החברה?
"את המפגש עם הלקוחות בכל מקום בעולם, על כוס קוניאק הנסי, או כאשר אני מארח כאן, מספר על החברה ועל תהליך היצירה של קוניאק הנסי".
מה צופן העתיד לקוניאק?
"במשך השנים היה הקוניאק משקה שמתיישן היטב במסעות הארוכים, לאחר מכן הפך למשקה 'לונג דרינק', וכיום הוא טרנדי ומכינים איתו קוקטיילים או מגישים אותו עם קרח, בעוד שתמיד מהלו אותו עם מים. כך או כך, הוא תמיד יהיה משקה עם ייחוס".
תאר את מערכת היחסים עם המאסטר–בלנדר.
"כדי לתכנן את הקוניאק שאותו נשתה בעשרות השנים הבאות, צריכים להתקיים אמון הדדי, מקצועיות ויכולת תכנון לטווח ארוך. לתחום התכנון מוקצה נתח עיקרי של המשאבים הכספיים והאחרים מהארגון, ולכן הוא חייב להיות בידיים אמונות ומקצועיות. למזלנו, אנחנו נהנים מהידע ומהמסורת שעוברים במשפחתו של Yann Fillioux, המאסטר–בלנדר שלנו, מדור לדור. הקשר שלנו עם המשפחה הזאת החל עוד בימי סבי.
"המאסטר–בלנדר הוא לא עוד אדם בחברה, אלא אבן היסוד שלה. הוא צריך להיות בעל ידע נרחב באיתור הכרמים האיכותיים, בסגירת הסכמים ארוכי טווח עם החקלאים במחירים טובים, שיאפשרו יצירת קוניאק במחירים תחרותיים. הוא צריך להיות אוטוריטה הן בתוך הארגון והן כלפי חוץ, מול הצרכנים, מול המדיה המסקרת את התחום ומול המגזר המקצועי והעסקי. בפן השיווקי, תפקידו לייצר מבחר קוניאקים רחב ומגוּון ככל האפשר. את השילוב המושלם עם סיגר הוא העניק לקוניאק הנסי X.O".
מנקודת ראותו של מוריס הנסי, התפתחות המדיה החברתית, והשיווק באמצעותה, השתלבו היטב בעולם המסורתי והיוקרתי של פעילות החברה שהוא עומד בראשה, והוא מדגיש שהנסי עושה מאמצים רבים לפגוש את הצרכנים, באמצעות אירועי טעימות ואירוח חווייתי, כי לאירועים כאלה מגיע קהל היעד שלה.
מה הם התחביבים שלך ואיך הם משתלבים עם הנסי?
"אני אוהב מוזיקה, ומוזיקאים רבים מגיעים לכאן, לאחוזה. אנחנו ספונסרים של אירועים מוזיקליים. אני גם אוהב מאוד לבשל ולעבוד בכרם שבבעלותי. אני בוגר לימודי חקלאות, שבמסגרתם אף הגעתי בצעירותי כמתנדב לעבוד בקיבוץ בישראל. אבל גולת הכותרת היא, כמובן, להיות עם המשפחה. הדור הבא, הילדים שלי, לא עובדים בחברה. זו לא מונרכיה, ועובדה שאבי, James Hennessy, היה בכלל מדען אטום, ונקרא לעבוד בחברה רק לאחר מות אחיו. הוא גם לא הכריח אותי לעבוד בה, ואפילו ניסה להניא אותי מכך. אבל אני רציתי, השתלבתי, והנה, לבסוף גם הגעתי להיות נשיא החברה".
מה תרצה להוסיף, לסיום?
"כחברה שמייצרת כמחצית מצריכת הקוניאק העולמית, יש לנו מחויבות אדירה לצרכנים, לחקלאֵי האזור, המבוססים על הצלחתנו, ול-950 העובדים שלנו. לשם כך אנחנו משקיעים בעתיד – בהובלתו של המנכ"ל Bernard Peillon – ביצירת תהליכים טובים יותר ליישון הקוניאק ובהקמת מרכז בִקבוק, לוגיסטיקה והפצה חדשני, שיספק את הפעילות הבינלאומית של החברה. כך נמשיך להעניק לחובבי קוניאק הנסי את המשקה האהוב עליהם, עוד הרבה שנים ודורות".
