על פניו זה נשמע מאוד פשוט. כל שצריך הוא להסכים לעלות על שור ולהחזיק מעמד שמונה שניות, בעזרת יד אחת. בכך זה מסתכם אולי כשאתה רוכב על שור מכני בלונה פארק באחת העיירות שבחוף המערבי בארצות הברית. אבל במציאות מדובר בשור די עצבני, ואפילו פראי, ששוקל יותר מ-770 ק"ג. שור שהיה כלוא בכלוב עץ צר מידות, ומשוחרר לחופשי רק אחרי שהתיישבת עליו. אז, או אז, אם אינך קאובוי עתיר ניסיון, בוא נקווה שהמזל ישחק לטובתך ותצליח לטפס ולברוח מעל גדר הזירה לפני שמסת השריר הבלתי ניתנת לעצירה מתקרבת אליך.
ספורט הרודֵאו התחיל בספרד ובמקסיקו, עבר לארצות הברית ולקנדה, המשיך לברזיל ומשם לאוסטרליה הרחוקה. הגוף הרשמי של הענף הוא אגודת הקאובויים של הרודאו המקצועי, PRCA, שהוקמה בשנת 1936 בארצות הברית. אצלנו, בישראל, היו מדי פעם ניסיונות בודדים של איגוד מגדלי הבקר לקיים פעילות רודאו, והם התקיימו בעיקר ברמת הגולן.
מי שמתעניין בספורט העוצמתי הזה יכול להיכנס לאתר pbr.com, האתר הרשמי של איגוד רוכבי השוורים (Professional Bull Riders), שהוקם ב-1992 בארצות הברית על ידי 20 קאובויים, שכל אחד מהם השקיע כאלף דולר. היום, 23 שנה אחרֵי, אותם 20 מייסדים הפכו להיות מיליונרים כתוצאה ישירה מהפופולאריות הגוברת של ענף הספורט שלהם.
באתר PBR, מעבר לפרטים על מועדי הטורנירים ועדכונים חדשותיים כאלה ואחרים, יש שני דירוגים מרכזיים. הראשון מדרג את 1,200 הקאובויים, הרוכבים, והדירוג השני מתייחס לשוורים עצמם. במקום הראשון בדירוג הקאובויים נמצא João Ricardo Vieira, ברזילאי בן 31, שהחל את דרכו כרוכב שוורים מקצועי ב-2012. סריקה קצרה של טבלאות הסטטיסטיקה של ויאֵיירה ב-2015 מלמדת שעד כה השתתף ב-35 טורנירים, עלה על שור 87 פעמים ומהן הצליח להחזיק מעמד על גב השור, במשך יותר משמונה שניות, 45 פעמים (משמע, 52 אחוזי הצלחה). רק מהטורנירים עצמם הוא הרוויח השנה 521 אלף דולר, וזה לא כולל את ההכנסות מספונסרים. במקום הראשון של דירוג השוורים נמצא שור בשם "אסטרואיד", השוקל 773 ק"ג. ככל שהשור מדורג גבוה יותר, בעליו נהנים מהכנסות משמעותיות יותר, כנגזרת באחוזים מסך המחזור של הליגה ומסך כל ההכנסות, כולל מערוץ הטלוויזיה PBR, שרושם נתוני רייטינג מכובדים מאוד מדי שבוע.
ספורט האקסטרים המקורי
הספורט מושך קהל צופים נאמן של גברים גילאי 25 פלוס, בעלי רמת הכנסה בינונית ומעלה. עיקר ההכנסות של הספורט הוא שילוב של שלושה מקורות עיקריים: הראשון – מכירת זכויות שידור בטלוויזיה לערוצי ספורט "גבריים" דוגמת CBS Sports האמריקאי ו-Sky Sports הבריטי (לדוגמה, בסין לבדה צופים, במצטבר, יותר מ-30 מיליון סינים בשידורים הישירים מדי שנה); מקור ההכנסות השני הוא הסכמי חסות על הליגה בכלל ועל הטורנירים בפרט; והשלישי – מכירת כרטיסים לאירועים ומכירות מרצ'נדייזינג.
אחד מנותני החסות הראשיים הוא יצרן הרכב פורד מוטורס, וספונסרים נוספים הם מותג הג'ינס Wrangler, מותג האופנועים קווסאקי, קאטרפילר, ויש עוד רבים אחרים.
התעשייה הזאת של רודאו השוורים מגלגלת כסף גדול. ההכנסות השנתיות של PBR מוערכות בקרוב ל-100 מיליון דולר ב-2015. בהיותי סטודנט צעיר בקליפורניה הייתי רואה מדי שבת גברים בג'ינס, חולצות משובצות, מגפיים וכובעי בוקרים נוהרים עם מכוניות האל-קמינו שלהם לכיוון זירת טורניר הרודאו השבועי בעיר סאן חוזה. רבים מהם היו עוצרים בדרך ומוציאים אחוזים לא מועטים מהכנסתם השבועית על הימורים סביב התחרות
אפשר בהחלט להכתיר את ספורט הרודאו בתואר ספורט האקסטרים המקורי. המפגש הגורלי בין האדם לחיה מייצר דרמה שקשה להישאר אדישים כלפיה. מי שנכח באירוע כזה משווה אותו לאווירה במופע רוק. הרי האמריקאים הם ממציאי השואו ביזנס; כל טורניר כזה הוא חגיגה אחת גדולה, עם מוזיקה, זיקוקי דינור, דוכני אוכל, מכירות מרצ'נדייז ועוד. לא צריך להיות מבין גדול כדי ליהנות מההפנינג ולהתרגש מכל מה שמתרחש בתוך זירת הרכיבה.
לנוכח העובדה שכל שור אשר משתתף בסבב שווה בין עשרת אלפים ל-15 אלף דולר, ושהשוורים המובילים בדירוג מגיעים אפילו לשווי של 500 אלף דולר, אולי כדאי לכמה מגדלי בקר ברמת הגולן לשקול סטארט-אפ חדש ולנסות לגדל את היורש של האלוף הנוכחי, אסטרואיד. ועד שזה יקרה, אני הולך להוציא פחית בירה מהמקרר ולצפות ברכיבה הבאה של ריקרדו ויאיירה.
———————————————————————–
הכותב, אלון הוכדורף, הוא מנכ"ל משרד הפרסום M&C Saatchi
