אמצע דצמבר. מסביב הכל לבן, פתיתי שלג נופלים חרישית. שקט מוחלט, פרט לנקישות פרסות הברזל של הסוסים הרתומים למרכבת השלג אשר מקושטת בנחושת מבריקה. מדי פעם, הפעמון שעל צווארו של אחד הסוסים משמיע צלצול חלש, בכל פנייה ימינה או שמאלה. אני עטוף במעיל כבש עבה, ומעליו כיסוי צמר אדום וחם. העגלון מדבר עם הסוסים, שפה שלא מובנת לאיש, והם שומעים לו. אני מרגיש כמו דוקטור ז'יוואגו לקראת הפגישה המיוחלת עם לארה. תמונה סוריאליסטית, המותירה פסים עבים על השלג הכבד.
אני במולדובה, מדינה שהיתה בעבר חלק מרומניה (בֶסֶרַביה), ואחר כך תחת הכיבוש הרוסי והסובייטי, עד שזכתה לעצמאות עם נפילת ברית המועצות בשנת 1991.
הרפובליקה של מולדובה ממוקמת בין רומניה לאוקראינה. שפתה הרשמית רומנית, והרוסית משמשת בה כשפה שנייה. מדינה קטנה, בת כ-3.5 מיליון תושבים, שרובם עוסקים בחקלאות, עם דגש על גידול גפן וייצור יין. בתקופת המשטר הסובייטי היא היתה ספקית היין העיקרית של ברית המועצות. תעשיית היין שלה עתיקת יומין, גדולה יחסית מבחינה כמותית, אך יחד עם זאת, טרם נכנעה למודרניזציה של הענף. עיבוד הכרמים ומלאכת הבציר ידניים עדיין, רוב מערכות הייצור ישנות, ורק באחרונה מתחילים לתפוס מקום מכובד מְכָלֵי מתכת וחביות עץ אלון מקומי וצרפתי, ואמצעי ייצור חדישים יותר נכנסים אל היקבים.
חקלאות הגפן של המדינה מגדלת בכמויות מוגבלות את הזנים האדומים הקלאסיים, כמו קברנה סוביניון, פינו נואר ומרלו, ובכמויות גדולות יותר את הזנים האדומים המקומיים, Rara Neagra ו-Feteasca Neagra, שיוצרים יינות בעלי צביון רומני. בלבנים מוביל השרדונה הקלאסי, יחד עם Feteasca Regala, הזן הטוב של המדינה.
בהווי החקלאי המולדבי מקובל מאוד המושג "Vin de Casa" ("יין הבית"). כורמים ותיקים וגם חדשים מייצרים יין משלהם בחצר ביתם. זו מסורת, זה מנהג, זה חלק מסגנון החיים במולדובה, מדינת יין לפי כל הגדרה. כ-1.5 מיליון דונם של כרם, אקלים אידיאלי עם חורפים קרים וקייצים חמים, וקרקע עשירה במינרלים. במדינה יש ארבעה אזורים של גידול גפן וייצור יין: Balti, בצפון, עם יינות לבנים בעיקר; Codru, במרכז, עם יינות מכל הזנים; Purcari, בדרום-מזרח, עם יינות הזן המקומי Rara Neagra; ואזור Cahlau, הדרומי ביותר, עם יינותיו המתוקים.
לב העניין
הטיול שלי בנופי החורף הפסטורליים של מולדובה מביא אותי, כמובן, אל הדבר האמיתי, העניין עצמו, שלשמו הגעתי לכאן – ביקור ביקבים וטעימה מיינותיהם. בואו איתי אל שלושה מהטובים שבהם.
היקב: Milestii Mici
"באר היין" המפורסמת, סימן ההיכר של היקב העצום הזה, מקבלת את פני הבאים אליו. מדובר בסוג של פסל סביבתי לבן בצורת חבית, שבה תקועים בקבוקי ענק המוזגים מים אדומים דמויי יין אל תוך כוסות. נכנסים אל מרתפי היקב הארוכים, עוברים למעין רכבת פנימית שנוסעת במנהרה הראשית ומשם, דרך רחוב שרדונה, לרחוב קברנה סוביניון, ונעצרת ברחוב Feteasca. כן, ל"רחובות" של היקב ניתנו שמות של זני ענבים. הרחובות הן מנהרות חפורות בסלע, שלאורך קירותיהן עשרות אלפי בקבוקים בתוך גומחות, בשכיבה מונומנטלית ובשקט מוחלט. היקב הגדול ביותר בעולם, כן, בעולם, לפי ספר השיאים של גינס, שוכן קרוב לקישינב, בירת מולדובה. מרתפו הארוך ביותר משתרע על פני 200 קילומטר, שרק 50 מהם בשימוש יומיומי. הטמפרטורה במרתפי היקב קבועה, קיץ כחורף, בין 12 ל-14 מעלות, עם לחות יחסית של 95-85 אחוז – תנאים אידיאליים לגידול יין לשנים ארוכות.
[את הכניסה ליקב Milesti Mici אני זוכר היטב. את פצפוץ העצים הבוערים בקמין האדום של חדר קבלת האורחים – אני זוכר. את בקבוקי היין הרבים שמהם טעמתי – זוכר. אפילו את הנקניקים והממליגה אני זוכר. איך חזרתי למלון – לא זוכר…]
היין: Milestii Mici Codru 1987
יין אדום כהה, ששהה פרק זמן בלתי מוגדר בחביות עץ אלון מרוסיה, אוקראינה וצרפת. החביות משמשות כמכלי המתנה להזמנה, והיין מבוקבק רק לאחר הזמנה רשומה ובדוקה. לכן לא ידוע כמה זמן באמת שהה בחבית. רובו קברנה סוביניון, עם 25 מרלו. עם חליצת הפקק, היין מדגים את אופיו של יער עצי האלון, בניחוחות של אדמה רטובה ומליחות עדינה. הקברנה שולט בגוף ובתיבול, המרלו מוסיף עיגול עדין ופרי אדום בשל. הגיל מורגש, הפקק זקן, היין בעל גוף, צנוע באלכוהול, חלק ומלא פרי אדום בשרני. מתאים לארוחה חגיגית עתירת בשר ריחני ושמן.
היקב: Chateau Purcari
בשנת 1827 הכריז הצאר הרוסי ניקולאי הראשון על יקב פורקרי כיקב מיוחס, היחיד (דאז) המאושר לספק יינות לחצר הארמון הקיסרי. בשנת 1878 זכה היקב בפרס בינלאומי בתערוכת היינות של פריז, וב-2012 נוצר בו יין הקרח הראשון שלו. באותה שנה קיבל מטעם ממשלת מולדובה את ה-Grand Prix המוענק למצטייני התעשייה המקומית. זהו היקב העתיק במדינה, וברשותו כ-2,500 דונם של כרמים. ממוקם כ-15 קילומטר מדרום לבירה קישינב, מבנה קלאסי צרפתי למחצה, בנוי כטירה עתיקה, עם קירות לבנים וחומה דמוית חומת ירושלים (שלנו יפה יותר). נחשב יצרן יינות בעלי יכולות, ועושה שימוש בחביות צרפתיות (לא רק). יש בו מרכז מבקרים מתקדם, עם טעימת יינות חופשית, וגם אולם לאירועים ולסתם שיכורים…
היין: Purcari Pinot Grigio 2014
יין לבן עדין, בסגנון איטלקי מסורתי, מאוזן וקל להתאמת אוכל. בעל גוון קש זהוב, גוף צנוע, חמיצות יפה ומעט אלכוהול. טעמים וניחוחות פרחים יחד עם דשא קצוץ טרי. יין עדין ומרענן, בילה שישה חודשים בחביות עץ אלון צרפתיות, אך בשל פרק הזמן הקצר, האלון אינו מורגש כמעט. אידיאלי להגשה עם דגים ופירות ים, בשרים קרים וגבינות לבנות.
היקב: Chteau Vartely
כ-45 קילומטר מקישינב, היקב החדש יחסית (2004), דמוי טירה קלאסית מקומית, עם גג משופע אדום ומרפסות עץ, על ראש גבעת אבן אפורה, משמש גם כבית נופש רומנטי. שלושה בניינים נוספים, נבדלים זה מזה בעיצובם, משמשים כבתי מלון לבעלי יכולת. מאחורי היקב מכלי נירוסטה ענקיים, סימן מובהק לתעשייה מודרנית ומתקדמת. היקב כולל מרכז מבקרים מפואר, אולם אירועים, ואולם טעימות עם קירות עץ מגולפים ועם דיילות במדים. קליפורניה במולדובה. היקב, עם הבניין הכמו-קלאסי והכרמים הענקיים (2,600 דונם) סביבו, מהווה חיבור בין העתיק המקומי והמודרנה של היין. ציוד חדיש, שתי מערכות לקבלת ענבים ושתי מערכות למילוי היין. הוא מייצר מגוון רחב של יינות, כולל מבעבעים ויין קרח. המבעבעים מיוצרים בשיטות מסורתיות מזנים שונים, עם דגש על הזן בן הכלאיים Feteasca Regala, ומאופיינים בחמיצות מוגדרת, רעננות וניחוחות של פירות נשירים. הביקור ביקב ורטלי מלמד על התקדמות גידול הגפן וייצור היין באירופה המזרחית של אחרי הקומוניזם.
היין:Vartely Brut Spumant Classic Matur Roz
יין פרחים או פרח של יין. אין כמו יין מבעבע, על ניחוחותיו הפרחוניים והמבושמים. מיוצר בשיטה הקלאסית – תסיסה שנייה בבקבוק, וכל התהליך הקשור לכך. יין ברוט מוגדר כיין בעל כמות נמוכה של סוכר שיורי (Residual sugar), לפעמים יבש לגמרי. יין שמח, מ
יליוני בועות מבקשות חופש וממלאות את כל חדר הטעימה בניחוחות של ורדים וקליפת פרי הדר. מרענן, עם חמיצות מדודה. עטוף בבקבוק מהודר, גם הצבע מעורר צימאון. יופי של יין, לכל חגיגה.
כמה מהיקבים הוותיקים במולדובה מציגים לראווה – ובגאווה – אוספי יינות ישנים ונדירים מתוצרתם. האוספים הללו שווים ביקור, אם לא בשביל לרכוש, לפחות כדי להתרשם מהמגוון העשיר והמעניין. רצוי לבקר ביום היין הלאומי, המתקיים מדי שנה בסתיו, לאחר הבציר, וליתר דיוק בסוף השבוע השני של חודש אוקטובר. פסטיבלי יין מביאים אלפי תיירים ליקבים הגדולים – חגיגות עד שיכרון ביקבים ובכרמים, ולא רק לאוהבי יין.
