ערב אחד, באביב 1968, בחור צעיר בשם לאונרד כהן צעד לתוך הלובי של הצ'לסי הוטל בניו יורק, אשר קושט בתמונות מקוריות של דיירים שהתקשו קצת בתשלום. במעלית הוא פגש בחורה צעירה בשם ג'ניס ג'ופלין, שחיפשה את כריס כריסטופרסון אבל נתקלה בכהן, ועד שהגיעו לקומה הרביעית היה ברור ששניהם יחד עד הבוקר. הלילה ההוא הונצח בשיר "צ'לסי הוטל" של כהן, הידוע מבין השירים שנכתבו על המלון על ידי אורחיו הציוריים, ובהם בוב דילן, ג'וני מיטשל, לוּריד, חברי ג'פרסון אֵיירפּלֵיין ורבים אחרים.

המלון נפתח ב-1884 בלב שכונת צ'לסי הבוהמיינית, בבניין מרשים במיוחד שנבנה בהשראה ויקטוריאנית-גותית, התנשא לגובה 12 קומות והיה לאחד המלונות המפוארים בעיר. כבר בשנות ה-50 סופרים ומשוררים הרגישו נוח מתחת לתקרות הגבוהות והמקושטות ובמרפסות הפונות לרחוב 222 מערב, ובשנות ה-60 כל סצנת הפולק-רוק היתה שם. יש מלונות שידוענים בורחים אליהם כדי להתחבא, לצ'לסי הם הלכו כדי לפגוש "אנשים הדומים להם", והמלון הפך לחלק משמעותי מכל מה שקרה אז. במילותיה של פֶּטסי סמית: "רבים כל כך כתבו, שוחחו והתעוותו בבית הבובות הוויקטוריאני הזה…".

כיום הצ'לסי הוא שוב מלון מפואר מאוד ומפנק מאוד, אבל השיפוץ נעשה תוך שמירה מוקפדת על החזות המקורית ועל עיצוב הפנים המסורתי, כך שרוחותיהם של אורחיו הידועים עדיין מרגישות שם בבית.