בהרבה מאוד מובנים, אֶמירוּת קטאר דומה לישראל. מדינה קטנה, בעלת כוח השפעה אדיר. בישראל זה בעיקר ההון האנושי והטכנולוגיה, בקטאר אלה הם הנפט, הגז ו…התקשורת.
קטאר היא המדינה השלישית בגודלה בעולם בעתודות גז, מה שמקנה לה השפעה אדירה על המחיר, ובעיקר מימון של כל דבר שהאמיר הקטארי חפץ בו. לדוגמה, אירוח מונדיאל 2022, שעורר סערה לא קטנה הן בשל המיקום, הן בשל התאריך (המונדיאל הוזז לחורף עם התחייבות של קטאר להתקין מיזוג אוויר באיצטדיונים בשל החום הכבד גם בחודש נובמבר) והן בשל המדיניות האסלאמיסטית הקשוחה שלה. החוק בקטאר הוא השַריעה – החוק המוסלמי הקדום, על כל המשתמע מכך בקשר לזכויות נשים, סובלנות כלפי קהילת הלהט"ב והדין הפלילי.
איך הפך שבט של שולֵי וסוחרי פנינים לאחד הכוחות המשפיעים בעולם? ההסבר לכך טמון קודם כל בחוכמת הניהול של המדינה, שמינפה את כוחה הכלכלי למעמד של מתווכת-על. קטאר נכנסת כמעט לכל סכסוך במזרח התיכון ומנסה להשפיע עליו. כך למשל עם חמאס. קטאר היתה הבנק שמימן את השקט במהלך השנים האחרונות ברצועת עזה. החיבור של אסלאם סוני קיצוני בין חמאס למשפחת אל-ת'אני, המשפחה השלטת בקטאר, יצר תלות שישראל ניצלה בתומה להכנסת 30 מיליון דולר בכל חודש לרצועת עזה. היום מתברר למה שימש רוב הכסף ואיך הגיע בצורה עקיפה, דרך מיסוי ודלק, לכיסי חמאס ואִפשר לו להתעצם.
העובדה שבכירים ישראלים ופלסטינים "עלו לרגל" לאמירות הקטנה אפשרה לקטאר לדלג בקלות מעל מדינות ערב מתונות יותר, כמו מצרים וסעודיה, ככוח משפיע במזרח התיכון. גם בסכסוך רב השנים בין סעודיה לאיראן לקחה קטאר חלק נכבד בשנתיים האחרונות בניסיון לצנן את המתיחות. כמה מהמגעים הלא ישירים בתקופת הנתק התקיימו בקטאר.
דוגמה נוספת היא השימוש בבנקים קטאריים לתיווך בין ארצות הברית לאיראן: בעסקת שחרור האזרחים האמריקאים שנעצרו באיראן בתואנת שווא, התחייבה ארצות הברית לשחרר שבעה מיליארד דולר שהיו אמורים להיות מועברים מדרום קוריאה לאיראן תמורת נפט, והוקפאו בבנקים בסיאול כחלק מהסנקציות האמריקאיות על האיראנים. הנשיא ביידן, שספג קיתונות רותחין על "העסקה עם השטן" (באופן אירוני, דווקא ארצות הברית מכונה באיראן "השטן הגדול", ישראל היא "השטן הקטן"), נאלץ לרכך את ההסכם דרך קטאר. הסיכום היה שהכסף ימתין בבנקים בקטאר כדי לוודא שהוא לא הולך למשמרות המהפכה אלא מופנה לצרכים אזרחיים… בדיוק כמו במקרה של הכסף הקטארי לחמאס – כולם יודעים איך זה נגמר.
אבל יש מי שסוברים שהכלי העוצמתי ביותר של קטאר בביסוס מעמדה בעולם בכלל ובעולם הערבי בפרט הוא תחנת הטלוויזיה אל ג'זירה. התחנה, שהוקמה בברכת השלטונות ב-1996, הפכה די מהר לנצפית ביותר בעולם הערבי. העובדה שהיא בחרה לפנות לציבור הרחב דובר הערבית, תוך שהיא מציפה את המתחים עם המשטרים המלוכניים-דיקטטוריים, הביאה לה קהל עצום. האבסורד הזה קיים עד היום – אל ג'זירה, שמשדרת ממדינה מלוכנית ששבט נוודים השתלט עליה במלחמה במאה ה-19, הפכה לקול ההמון הערבי הסוני.
הכוח של אל ג'זירה בעולם הערבי עלה משמעותית כשהחלה לשדר את הדרשות של השייח' יוסוף אל קרדאווי, מחשובי הפוסקים בעולם הסוני, איש האחים המוסלמים ופרסונה נון גראטה במצרים מולדתו בשל עמדותיו הקיצוניות נגד שלטון הצבא החילוני. בנוסף, השייח' היה מפנה ביקורת קשה כלפי בית המלוכה הסעודי, ומכאן החל המתח לגאות. גם העובדה שאל ג'זירה שידרה את הקלטות של אוסמה בן לאדן בקריצה של תמיכה לאסלאם הקיצוני, העמיקה את המתיחות מול המשטרים הערביים המתונים, שהבינו כי זו לבה רותחת שאל ג'זירה מזרימה. ב-2013 מצרים אסרה על שידורי אל ג'זירה במדינה.
ב-2017 הכריזה סעודיה חרם על קטאר, שאליו הצטרפו מצרים, איחוד האמירויות ובחריין. הדרישה ממשפחת אל-ת'אני הקטארית היתה להתנתק מהאחים המוסלמים ומטורקיה, להפסיק את היחסים החמים עם איראן ועם חיזבאללה ולרסן את שידורי אל ג'זירה. הקטארים סירבו, החרם הוכרז. יורש העצר הסעודי אף איים כי יתחיל לחסום את הגבול בין המדינות, ואפילו היה מי שהשתעשע ברעיון לחפור תעלה בין סעודיה לקטאר ולנתק את הקשר הקרקעי אִתה. במאי 2021 החרם הוסר לאחר שלוש שנים של ניסיונות תיווך בין הצדדים, כשברקע עומאן משחקת תפקיד חשוב. לא ברור מה היו הוויתורים הקטאריים, אבל נדמה שהמתח האזורי והמלחמה הסעודית-אמירותית עם תימן שיחקו תפקיד מכריע. MBS הסעודי החליט להוריד מתחים ככל הניתן, כדי להתמקד בבלימת איראן ובפרויקט "סעודיה 2030", ולכן גם הוא התגמש ומשך אחריו את שאר המדינות הסוניות המתונות.
חוכמה נוספת של הקטארים היא ברתימת כוחות מערביים לצִדם. הדרכים הקטאריות לכך מגוונות, ולעתים נסתרות. יש הטוענים שחלק ניכר מהמחאה בקמפוסים האמריקאיים מגיעה מכסף קטארי שהוזרם במהלך העשור האחרון לקרנות מחקר, אגודות סטודנטים ומרצים מוסלמיים בעולם האקדמי האמריקאי.
המקרה המפורסם ביותר של חשד על כסף קטארי שיועד לצורכי תודעה הוא מעצרה במהלך המונדיאל של אווה קאילי, סגנית נשיא הפרלמנט האירופי. קאילי, דיפלומטית יווניה מהמפלגה הסוציאליסטית, הפכה בשלב מסוים למסנגרת על זכויות האדם והעובדים בקטאר, בשעה שהעולם נחשף לניצול ולזלזול בחיי אדם במהלך בניית האיצטדיונים. באחד הדיונים אמרה: "תנאי העבודה של העובדים הזרים הם מצוינים", והוסיפה כי קטאר היא "מובילה עולמית בתחום זכויות העובדים". זה כנראה מה שהדליק נגדה את הנורה האדומה. משטרת בריסל הסבירה את המעצר ב"חשדות מבוססים לקבלת סכומי כסף גדולים כדי להשפיע על החלטות האיחוד".
בהקשר הישראלי, קטאר היא היום רע הכרחי. ההבנה בישראל היא כי אי אפשר להתעלם ממנה, אבל חייבים לנטרל את ההשפעה השלילית שלה. בלשון ציורית אפשר לתאר אותה כמו במערכון של להקת כוורת על יודוקוליס ליפשיץ ("סיפור המכולת"), שכתבו דני סנדרסון וגידי גוב ב"סיפורי פוגי": יודוקוליס פגש זקן עם קוץ ברגל, הוציא לו אותו, אבל שׂם לו חדש… זוהי קטאר, דואגת למשברים כדי להתערב בהם.
