בימים ששיירות הגמלים חצו את מדבר סהרה בדרכן למַרַקֶש, צמחו לאורך הנתיב כמה כפרים מבוצרים שנקראו "קסר", שבהם השיירות מצאו מקלט ללילה. אַיית בן חַדוּ, השוכן ליד נחל ווארזאזאת ובמרחק כ-30 ק"מ מהעיר בעלת אותו שם, הוא קסר שהזמן קפא בו. החומות והבתים שנבנו מבוץ על צלע ההר השתמרו בצורה נפלאה, ונראים היום כפי שנראו לפני מאות שנים, כאשר הסוחרים הנודדים לנו שם בבטחה.
דרגת השימור הגבוהה של הכפר הפכה אותו לאתר צילום לסרטים רבים בעלי גוון מדברי: "לורנס איש ערב", "יהלום הנילוס", "ישו מנצרת", "הפיתוי האחרון של ישו" ואחרים. במקום יש קסבה מרשימה, בתי הארחה ברמות שונות, ששימשו פעם את הסוחרים, וסמטאות צרות קסומות כמו שאפשר למצוא רק בכפרי המדבר של מרוקו.
באיית בן חדו יש תחושה של "מוזיאון פתוח", וזה לא מקרי. הדור הצעיר של התושבים המקוריים, הבֶּרבֶּרים, עזב את המקום, שהפך לנקודה נידחת במדבר, ובשנים האחרונות התיירות היא התעסוקה היחידה של התושבים המעטים שנותרו. הכפר הוכרז ב-1987 אתר מורשת עולמית של אונסקו, דבר שהקל במידה מסוימת את עלויות התחזוקה של המבנים, העשויים בוץ, שאינה זולה.
כדאי להשקיע יום שלם בביקור במקום ולאחר מכן להמשיך ללינה בווארזאזאת השכנה.
שורה תחתונה: קסם מדברי שמור היטב
