הוא מלך היינות הלבנים הריחניים והארומטיים; מדבר היישר אל הלוגם, מדיף בנדיבות ניחוחות של פרחים אקזוטיים, מרענן בחמיצותו הטבעית, מלטף את האגו של כל מבין ואוהב יין. זהו היין הלבן הטוב ביותר של גרמניה והריזלינג הטוב ביותר של עולם היין בכללו. אין לו תואֵם, אין ממלאי מקום. יש רק ריזלינג גרמני מצטיין לדורותיו.
הגרמנים קיבלו מהשמים חבילה מושלמת: אדמה, אקלים וזני ענבים מתאימים – שלושת הגורמים לגידול גפן בעלת ייחוס, ובנוסף עליהם, כורמים ויצרני יין בעלי ידע ומקצוענות לעילא. הם אשפי היינות הלבנים, דוגמה לחיקוי, שומרים בלי מאמץ על ייחודו של הריזלינג המושלם.
חלוקה מוגדרת לפי אזורי גידול הגפן וייצור היין מבדילה בין אזורי הכרמים, עם חוקים ומגבלות שרק גרמנים יכולים להמציא. למשל: טיב היין הגרמני נקבע לפי אחוזי הסוכר בבציר ולא, כפי שמקובל בשאר אזורי היין בעולם, לפי מיקום הכרם. לא שאטו (Chateaux), לא קלו (Clos) ולא Villa. אחוזי הסוכר, בתוספת שם היצרן, הם המגדירים את היין הגרמני. אבל לא רק זאת, חשוב גם מיקום הכרם, שאף רשום על התווית (אך לא נותן את דירוג היין הסופי). כל אלה הם המאפיינים הבסיסיים של שיטת דירוג היינות הגרמנית, היחידה בעולם, ואין איש שיצביע על יתרונותיה או חסרונותיה.
גם לכרמים ייחוד משלהם. כרמי גרמניה נטועים על טראסות, כהר אמיתי, בשיפוע תלול שקשה לעלותו ברגל בלי להיעזר במעלית מיוחדת על כבלים מפחידים; ועוד לא הזכרנו את מפולות הקרקע של גשמי החורף. המילה הגרמנית לכרם היא Wineberg – הר (או גבעת) היין – ובצדק. אין כרם על אדמה ישרה, ואם יש כזה, ענביו מיועדים ליין יומיומי, בעל דירוג נמוך.
עניין חשוב נוסף הוא מיקום הכרמים. אם חבל בורדו (צרפת), שנחשב מרכזי-צפוני, מגיע עד קו רוחב 45 מעלות צפון, כרמי גרמניה ממוקמים עד 51 מעלות צפון. מרחק עצום בין השניים, מבחינת האקלים והריחוק מהשפעות האוקיינוס האטלנטי. בגרמניה גם מורגשים לעתים הבדלים משמעותיים בין כרם לכרם, למרות שהמרחק בין הכרמים יכול להיות רק כמה מאות מטרים.
עוד לא סיימנו עם הכרמים הגרמניים. ההבדלים בהרכב אדמותיהם, מאבן צפחה אפורה עד לאדמת סחף וולקני לרגלי הגבעות, והכיוונים השונים לפי הנחלים שלאורכם הם נטועים, הם רק מעט מהבעיות של גידול גפן מצטיינת. כיוון הכרם ביחס לזווית השמש קובע רבות, כשדרום-מערב הוא הרצוי ביותר, אך לא תמיד אפשרי. הקִרבה לנחלים החוצים את כל אזורי הכרמים, גובה הכרם עצמו, וכמובן כמות המשקעים (השקיה מלאכותית אסורה) הם חלק מהנוסחה הקשוחה של כרמי גרמניה.
מאחר שיינות גרמניה מדורגים, כאמור, על פי רמת הסוכר בבציר, וזו הרי מושפעת מקרינת השמש, מה קורה בגרמניה, לעומת צרפת, בשנה גשומה במיוחד, עם ימי שמש מעטים מאוד? בשנה כזאת, הצרפתי מוסיף סוכר לתירוש כדי לחזק את היין, ודרגת היין נשמרת מאחר שהיא נקבעת על ידי מיקום הכרם; ואילו הגרמני חייב להסתפק ביין דליל, עם מעט אלכוהול, ולתת לו דירוג נמוך בהתאם. רגע, הגרמני גם יכול להוסיף סוכר ליין, אבל יין כזה יֵרד בדירוג, ויתר על כן, דבר הוספת הסוכר יירשם על התווית. הכול גלוי וישר.
כדי לפשט את הנומנקלטורה של יינות גרמניה, יש לדעת כי, בגדול, היינות הגרמניים מתחלקים לשתי קבוצות דירוג ראשיות: QbA ומטה, ו-QmP ומעלה. נוותר כאן על פירוט ראשי התיבות הללו (גרמנית קשה שפה…) ורק נציין שיינות מתחת ל-QbA מיוצרים עם תוספת סוכר במידת הצורך, ומעליהם תוספת הסוכר אסורה, בלי קשר לתכולת האלכוהול הסופית. יש יינות גרמניים טובים עם שמונה עד עשרה אחוזי אלכוהול, והם טעימים בהחלט ובעלי ייחוס ודירוג גבוהים.
הדירוג הרשמי
QbA
Quality wine או יין מן השורה, כלומר, יין מ-QbA ומטה.
מעל הדרגה הבסיסית יש כמה דירוגים. כולם, כמובן, על פי כמות הסוכר בזמן הבציר, אך תמיד פחות מדרגת ה-QmP.
QmP
Kabinett: דירוג דמוי ריזרב. מקובל ליין טוב, מתוק בעל חמיצות יפה או יבש לגמרי.
Spatlese: יין מבציר מאוחר, חצי יבש, פירותי מאוד ומאוזן היטב.
Auslese: בציר מובחר, חצי מתוק עד מתוק. פירותי מאוד עם חמיצות יפה.
Beernauselse: בציר מובחר, כל ענב נבדק לפי בחירה. יין מתוק עם "ריקבון אציל" (Botrytis cinerea).
Eiswine: יין קרח (ללא ריקבון אציל). יין קינוח מתוק מאוד.
TBA Trockenbeerenauslese: בציר מובחר, כל ענב בדוק לפי הבחירה, עם ריקבון אציל. מתוק מאוד.
מהרשימה הנ"ל אפשר לחשוב שרוב היינות הגרמניים הם יינות מתוקים. המציאות שונה, ובייחוד בריזלינג, שהוא בדרך כלל יבש עד חצי יבש, תלוי במקום הכרם ובשנת הבציר. לפי תקנות היין הגרמניות, יין יבש (Trocken) הוא כזה המכיל עד ארבעה גרמים סוכר לנפח, בחצי יבש (Halbtrocken) יש עד 12 גרם סוכר, ויין מתוק מכיל מעל 12 גרם סוכר לנפח. דרך אגב, רוב היינות הגדולים של גרמניה הם בעלי תכולת אלכוהול נמוכה עד נמוכה מאוד. בכל ריזלינג בעל דירוג אין יותר מ-12 אחוזי אלכוהול, וזה בשנת בציר טובה.
תווית היין הגרמנית
כל תווית יין גרמנית מכילה יותר אינפורמציה מאשר בכל תעודת זהות, אפילו תעודת זהות של גרמני… יש בה הכל, גם מידע שולי לכאורה, אבל "סדר חייב להיות!" (בגרמנית זה נשמע אחרת…)
פירוט תווית יין גרמנית: למעלה בגדול – אזור גידול הענבים; מתחתיו – שנת הבציר, מקומו של מכון היין שנתן את האישור, זן הענבים, טעם וסגנון היין (חצי מתוק, יבש וכו'), דירוג לפי כמות הסוכר (עם או בלי הוספת סוכר), אחוזי האלכוהול, שם היצרן ומספר הזיהוי שלו, המספר הרשמי של טעימת המכון המקומי, מיקום הבִקבוק ופרטי האחראי.
בכל יקב מכובד מחלקים למבקרים "כרטיס ביקור" של היקב, ובו הגדרת חוקי היין המקומי. אל תסרבו לקחת, שימושי ביותר!
והרי סיפור קטן וקרוב לאמת, משנת 1775, סיפור ששמו מצטרף לשם שלוס יוהניסברג, היקב שהמציא את "הבציר המאוחר". באותה שנה, הבישוף של פולדה יצא למסע ציד בתקופת הבציר, ובלי אישור ממנו לא התחיל בציר כלל. חלפו שבועיים, הענבים קיבלו "ריקבון אציל", ויינני הסביבה יצרו יין מצוין. רק הבישוף נשאר יבש. כך, ככל הנראה, נולד בגרמניה יין הבציר המאוחר, ה-Spatlese.
במילה אחת: אלגנטי
את הריזלינג הגרמני אפשר להגדיר במילה אחת: אלגנטי. אין הגדרה מתאימה יותר לַיין בעל המתיקות המתכתית, הרעננות והיכולת ארוכת השנים. אין עוד יין לבן שלא שהה מעולם בחבית עץ, אשר נשמר ומשתפר באופן כה מושלם. יין Per se, נקי, ישר, לא צריך תוספות (אוכל).
בגרמניה כ-2,600 יקבים, שרובם מאוגדים בקואופרטיבים מקומיים, ולא פחות מ-100 אלף כורמים פועלים בחלקה המערבי-דרום-מערבי של המדינה. יש הרבה זני ענבים מורשים, ובהם מולר-טורגאו, אלבינג וקרנר, אך הריזלינג שומר על הדגל. נכון, הגוורצטרמינר, ובאחרונה גם בלאו בורגונדר תפסו מקום מכובד, עם מעט וייס בורגונדר ועוד כמה זנים שקשה לבטא את שמותיהם, אבל ריזלינג יש רק אחד.
13 אזורי היין של גרמניה מחולקים לתתי-אזורים מוכרים ומאושרים על ידי השלטונות, כל אחד וחוקיו, בכל אחד מכון יין משלו המאשר את התווית בטעימה מקצועית. אלה הם 13 האזורים: Ahr, Baden, Franken, Hessische Bergstrasse, Mittelrhein, Mosel, Nahe, Pfalz, Rheingau, Rheinhessen, Saale-Unstrut, Sachsen, Wurttemberg. לכל אזור הריזלינג שלו, בתחרות מתמדת עם האזור השכן. יש ביניהם הבדלים, גדולים לעתים, ורק היקבים המובחרים מוציאים ריזלינגים ארוכי שנים ורבי יכולות. הנה כמה מהמשובחים שבהם:
Schloss Vollrads
Kabinett Trocken 2012
Rheingau Riesling
טל' היקב: 6736-600 (49+)
Maximin Grunhauser Abtsberg 2010
Deutscher Pradikatswein Spatlese Riesling
der C. von Schubert’schen Schlosskellerei
Mosel
טל' היקב: 6515-111 (49+)
Schloss Johannisberg-er
Furst von Metternich
Rheingau
2008 Riesling Kabinett
Pradikatswein
טל' היקב: 6722-700-90 (49+)
לסיכום: הריזלינג הגרמני חי שנים רבות בלי מגע חבית עץ. טעמתי ריזלינגים בני 17 שנה, והם צעירים כמו מבציר אחרון, חצי יבשים כמובן, מלאי חמיצות ורעננות. הם נשמרים היטב, וככל שהם מתבגרים הם משתפרים יותר ויותר. לא כולם, כמובן, אך אלה שבאים מיקבים מכובדים הם נושאי דגל הריזלינג.
