14 לקוחות ברי מזל של שעוני IWC – ואני – נכנסים יחד לאולם כנסים מפואר במלון סוויס הוטל באיסטנבול. זה הרבה יותר מתפאורה, כשהמיקום, בצומת התרבותי בין אסיה לאירופה, נותן את הקונקטסט ומכניס לאווירה הנכונה.
חלוקים לבנים ומבהיקים ממתינים לנו, ואנו לובשים אותם כריטואל הכנה לקראת עבודת הקודש – פירוק מנגנון (Movement) מכני מבית היוצר של IWC. בעצם, כל המנגנונים שלהם היום מכניים – אבל על כך ארחיב בהמשך. על השולחן מולי ממתינה ערכת שען מלאה, ייעודית לפירוק והרכבת מנגנון של IWC. ומצפים ממני גם לגרום למנגנון לחזור לעבוד בסיום התהליך…
לחדר צועד קורט קלאוס – בן 78 ונראה מלא חיות: "אני שגריר טכני של IWC ואני כאן כדי להציג לכם את עולם עשיית השעונים ואת תהליך הייצור. אני מעוניין לגרום לכם לחוש את ההתרגשות בייצור השעונים. זה אורך ארבע שנים ללמוד את התהליך, ובשעה היחידה הזאת תחושו את ההנאה שבייצור המנגנון של שעון הכיס שלפניכם".
במהלך השעה ובהנחייתו של קלאוס, הן במצגת והן בפעילות מעשית בהדרכתו הצמודה, אנו מפרקים את חלקי המנגנון המניעים את תנועת השעון, עד שכל החלקים נמצאים על המגשים שלפנינו. יש סוג של חרדת קודש בשימוש בכלים הנכונים, בעדינות ובדיוק הנחוצים למגע עם החלקים הקטנים והדקיקים. מגע מעט לא רגיש עלול להוציאם מכלל שימוש ומחסל את האפשרות להחזיר את המנגנון לחיים.
לאחר הפירוק מגיע שלב ההרכבה. כל מי שחושש שאפשר לשכוח חלק כלשהו, טעות בידיו. כל חלק ובורג משתלבים במיקום מדויק, מתוקף תפקידם בעבודה התקינה של המנגנון. שמחתי לגלות שביצעתי את המשימה בשלמות וללא פגיעה בחלקים הרגישים. למתוח את הקפיץ, לראות את המנגנון פועל ולקבל את אישורו של קלאוס. איזו אנחת רווחה! אחרי החוויה הזאת אני מבין – בגופי – את מה שקלאוס אמר על ההנאה שבהתנסות בתהליך הייצור של מנגנונים מכניים. מעכשיו, ענידה של יצירה כזאת על היד תהיה עבורי אירוע מסוג אחר לגמרי.
יוצר ומגשים חלומות
נדיר מאוד לפגוש אישיות כה חשובה מעולם שעוני העילית. על אחת כמה וכמה אדם שהיה מעורב בהמצאה ובפיתוח של עמוד השדרה של הדגמים המרכיבים היום את מותג IWC. ועוד יותר, כשפוגשים אותו בסיטואציה נטולת רשמיות, כפי שהזדמן לי כשתפסתי את האיש לשיחה אחד על אחד.
עוד לפני כן, כשסיפרתי לחברי על כך שהוזמנתי לסדנה של IWC לפירוק והרכבה של מנגנון, הבחנתי במבטי הקנאה. וכשפגשתי את קורט קלאוס, מנחה הסדנה והאיש שיצר את המנגנונים, אני הוא זה שהתמלא קנאה וגם הערצה לאדם שהצליח לחולל שינוי אמיתי. מהנדס צעיר, אשר מצא את מקומו בעולם כיוצר ומגשים חלומות שלו ושל קהל חובבי השעונים בעולם כולו, באופן שמשנה סדרי עולם. וכשאני רואה ושומע אותו מתאר ממרומי גילו את מסלול חייו ואת אהבתו למותג שאותו העשיר בתוכן במהלך עשורים רבים של עבודה קשה, אני נשבה בקסמו.
מסלול חייו של קורט קלאוס שזור בחיי המותג "שפהאוזן IWC", במעבר מייצור שעוני כיס לייצור שעוני יד מכניים מורכבים וביציאה מהשפל הכלכלי אל הצלחה עולמית עם חידושים רבים. וההיסטוריה של International Watch Company עשירה וצבעונית לא פחות מהיצירות היוצאות את שערי המפעל בעיירה שפהאוזן שבצפון מזרח שוויץ – הרחק מהקנטונים המסורתיים של תעשיית השעונים השוויצרית בעמק הרי היורה. החברה הוקמה בשנת 1868 על ידי פלורנטין ג'ונס – אזרח אמריקאי אשר רצה לנצל את כוח העבודה הזול והמיומן בשוויץ כדי לייצר שעונים איכותיים לחברה האמריקאית שבה עבד. ג'ונס נדחה על ידי התעשיינים הוותיקים של מערב שוויץ ומצא שותף נלהב, תעשיין בשם יוהאן היינריך מוזֶר, אשר הקים סכר להפקת חשמל על מפלי נהר הריין במזרח המדינה, בסמוך לעיירה שפהאוזן.
ייצור שעונים זו הנדסה
אני יושב מול קלאוס, נרגש מנכונותו להקדיש לי מזמנו, והוא משיב לשאלותי בפירוט ובסבלנות.
מה הם ערכי המותג IWC וכיצד אתה משמר ומטפח אותם?
"לפעמים IWC נקראת 'מהנדסת' (Ingenieur) של ייצור השעונים. ייצור שעונים זו הנדסה – קרה וחסרת רגש. ואני אוהב הנדסה, ובשבילי הדבר החשוב והמעניין ביותר היה לפתח מכניזם חדש, מנגנונים חדשים (Movements). אני אוהב לעשות את הבלתי אפשרי ולראות שזה מצליח ועובד. זו היתה דרכי תמיד".
ספר לי על עצמך, כיצד והיכן החלה אהבתך לשעונים?
"עוד בילדותי אהבתי לעסוק במכניקה. כל תחום מכני, לאו דווקא שעונים. רציתי ללמוד מכניקה, ומתוך כל הדיסציפלינות שלה מצאתי את תחום השעונים והלכתי ללמוד בבית ספר מיוחד לייצור שעונים בשוויץ. רק כשסיימתי את הלימודים, אחרי ארבע שנים, התחלתי לאהוב באמת את עולם ייצור השעונים. מלכתחילה התעניינתי בכלל במכניקה זעירה, תחום שמושך אותי עד היום.
"אני יליד מזרח שוויץ, שם נמצאת גם שפהאוזן, ורציתי לחזור לחיות באזור. בתקופה זו היתה לי חברה, אשתי לחיים מזה 60 שנה. דיברנו אז על חתונה ושמחתי לחזור למקום הולדתי ולהקים שם משפחה. שפהאוזן היה המפעל היחיד לייצור שעונים באזור. בשנת 1957 ניגשתי לחברה ושאלתי אם הם צריכים עובד. הם קיבלו אותי, והייתי בידיים טובות. למדתי המון ולמדתי לאהוב שעונים אמיתיים. אז נטבעה במפעל האמרה: 'IWC הוא לא יצרן שעונים, אלא יצרן שעוני IWC'. את גאוות המותג טיפחו כבר מההתחלה".
דה וינצ'י ופני הירח
"במפעל הייתי צריך ללמוד הרבה מעבר למה שלמדתי בארבע השנים בבית הספר. המורה שלי היה אלברט פלטון (Pellaton), ובעצם הוא היה המנטור הראשון שלי. הוא טיפח אותי והייתי בר מזל להיות העוזר שלו. הוא לא היה רק מנהל טוב, אלא גם מעצב ומפתח מנגנונים וקומפליקציות (כמו מנגנוני מתיחת קפיץ אוטומטיים) חדשות. תפקידי היה לייצר את האב-טיפוס לכל אחד מהרעיונות שלו. זו היתה התחלה מצוינת".
האם מנגנון Perpetual היה צעד חשוב?
"זו היתה דרך ארוכה. פלטון פרש, ואז הגיע המשבר הגדול בתעשיית השעונים בשוויץ עם כניסת שעוני הקוורץ. מחירי הזהב צנחו, משבר כלכלי היכה בנו, והכל ביחד גרם לשפל בתעשייה. זה כמובן לא דילג על IWC. בשנות ה-70 מנה המפעל 320 עובדים, ונאלצנו לפטר כמחצית מהם. זו היתה תקופה קשה. גם מהנדסים נאלצו לעזוב. רציתי לעשות אבי-טיפוס, ומכיוון שלא היו מהנדסי ביצוע עשיתי זאת לבד והתחלתי לייצר פיתוחים משלי. השעונים הנפוצים של IWC היו אז שעוני כיס, אז עשיתי כמה שעונים כיס מיוחדים.
"באותה תקופה היתה חדירה מסיבית לשוק של שעוני קוורץ יפניים זולים, ואני שאלתי את עצמי כיצד אפשר להתחרות בהם. שעוני IWC נחשבו מדויקים מאוד, אבל שעוני הקוורץ היו, מטבעם, מדויקים יותר. הבנתי שהתחרות היא לא מול דיוק השעה, וחשבתי שעלי לעשות משהו אחר, מיוחד, משהו מכני, דבר ששעון קוורץ לא יכול לתת. אז התחלתי לייצר תאריכון מלא (יום, שבוע, חודש) על השעון הרגיל, ובעיקר פני הירח. הצגתי את הרעיון בפני ההנהלה, ובהתחלה חשבו שאני משוגע. למזלי הם החליטו להמשיך בייצור שעונים מכניים והחליטו לבצע ניסוי ולייצר סדרה מיוחדת של מאה שעונים עם תאריכון ומופע פני הירח.
"את שעון מופע פני הירח הצגנו בתערוכת בזל ב-1977, ולאחר יומיים נמכרו כל מאה היחידות ב-12 אלף פרנקים שוויצריים ליחידה – מחיר גבוה עבור שעון כיס בשנות ה-70 מוזהב. מכאן למדנו שאפשר להמשיך בדרך זו.
"שעון זודיאק (מציין את 12 המזלות, ש.ט)) ושעוני הכיס יצאו מהאופנה, ובסוף שנות ה-70 התחילו להיכנס שעוני היד. ההנהלה ביקשה לייצר בשעוני היד מנגנונים מכניים מורכבים, בדיוק כמו בשעוני כיס. זו היתה נקודת מפנה עבורי כמהנדס. מניסיוני המלצתי שהפיתוח הבא יהיה Perpetual (תאריכון). הבעיה אז היתה שמותגים אחרים יצרו כמות קטנה של מנגנוני פרפטואל כשעוני יד. לדעתי זה היה מסובך מדי לצרכן לכוון את השעונים האלה, אז חיפשתי דרך לייצר שעון שיהיה ידידותי לצרכן וגם קל ונוח לייצור. יצאתי לדרך עם הקונספט הזה, אך להתחיל מאפס היתה משימה קשה ביותר, ולכן השתמשתי במנגנון קיים ועליו הוספתי את התאריכון.
"בתקופה זו נכנס מנהל חדש, גונטר בלומליין. הוא ארגן מחדש את החברה, התחברנו, והוא הפך למנטור השני שלי. המלצתי לו לייצר שעון נגיש במחיר עממי, והוא נתן את אישורו לצאת לדרך ולהתחיל את הפיתוח. זה ארך חמש שנים, מ-1980 עד 1985. באפריל 85' הצגנו בתערוכת בזל את 'דה וינצ'י'. נכון, היו אז שעונים עם מנגנוני פרפטואל, אבל אף אחד לא שילב זאת עם מנגנון כרונוגרף בשעוני יד. היה לנו מנגנון כרונוגרף בשעוני "פורשה דיזיין". פורשה נתנו לנו את העיצוב, ואנחנו יצרנו את המכניזם, כך שהיה לנו את הכרונוגרף, והוספנו את התאריכון מעל. בלומליין הוא זה שהגה את הרעיון לקרוא לשעון 'דה וינצ'י', על שם האמן והממציא הדגול".
האלגוריתמים מהראש למחשב
"דה וינצ'י היה צעד ראשון בתקופה חדשה של ייצור שעונים, והוא זכה להצלחה יוצאת מהכלל. כך יצרנו תשתית, תהליך ייצור קל ונוח. מכרנו יחידות רבות והתחלנו ייצור סדרתי בקנה מידה רחב. לייצר כבר לא רק מוצר יחיד, משוגע ומיוחד, אלא מוצר סדרתי. באפריל בנינו אב-טיפוס, ועד נובמבר 500 יחידות שהיו מוכנות נמכרו מראש. תהליך העבודה נתן לנו יתרון עם ייצור קל יותר, מוצר איכותי לצרכן ומנגנון קל לכיוון. דה וינצ'י יצר תגובות מצוינות ונמכר במחיר נמוך משל המתחרים, מה שהוסיף להצלחה השיווקית".
מה זה הנדסה מודולרית?
"להשתמש בקיים, ועליו להוסיף משהו חדש. אחרי דגם דה וינצ'י, בלומליין ביקש לייצר מנגנון מצילה (Minute Repeater), ולא רק זה, אלא להוסיף על השעון דה וינצ'י, ולכך ביקשתי שני עוזרים. קיבלתי אחד – את ג'וליו פאפי, שכיום הוא באודמר פיגה.
"רצינו רעיונות חדשים, וכך יצרנו את הגרנד קומפליקיישן (כינוי למנגנון מכני בשעון המכיל כמה וכמה מנגנוני משנה – עשוי להכיל עד כ-900 חלקים שונים, ש.ט) בשנת 1990, בהצלחה גדולה, ושוב, בתהליך שיהיה נוח לייצור. באותה תקופה התחלנו לשלב מחשוב בתהליך הייצור. לפני כן כל האלגוריתמים היו בראש שלי (בייצור התאריכון, למשל), אבל המחשב שצויד בתוכנה בסיסית לתכנון המנגנון עשה זאת במהירות רבה. בעזרת המחשב יכולתי ליצור את הגרנד קומפליקיישן עם המצילות ה'מנגנות' את השעות והדקות בכל לחיצה על הכפתור. יצרנו מהדורה מוגבלת של 50 שעונים בשנה, במשך שלוש שנים. הם נמכרו מהר מאוד – חלקם עוד לפני שייצורם הסתיים".
מה היה השלב הבא?
"לאחר הגרנד קומפליקיישן ייצרנו את הספליט (Split-Seconds Hand), והחלטתי שהגיע הזמן לייצר מנגנונים משלנו. ייצרנו את דגם ה'פורטוגיס' בעל כוונון אוטומטי, עם רזרבה גדולה שתספיק לשבוע. היה לי צוות קטן, ובמשך חמש שנים תכננו שעון עם כיוון אוטומטי לשבעה ימים, וזה עבד. היה לי חשוב שהמנגנון יישאר מדויק גם ביום השביעי, כשכבר אין הרבה אנרגיה בקפיץ. בשנת 2000 השקנו את הפורטוגיס האוטומטי – שעון שהיה הצלחה גדולה. כולם אהבו אז את השעונים הגדולים, ו-IWC היה מוביל הטרנד של שעונים מכניים גדולים על היד. הפורטוגיס פרפטואל קלנדר 2004 הוא כעת שעון חשוב יותר מהדה וינצ'י בהיצע שלנו".
מסתורי הטורביון
זה מה שדרבן אותך להמשיך גם אחרי גיל הפרישה?
"כן, פרשתי בסוף 1999, אבל המשכתי בכל זאת לעבוד. הם היו צריכים אותי, ועבדתי עם הצוות החדש. נוצר שילוב של הניסיון שלי יחד עם צעירים בעלי ידע טכנולוגי. כך יצרנו מוצרים חדשים, וכעת הם כבר לא צריכים אותי… הצוות היום עצמאי, ותפקידי להיות שגריר טכנולוגי של IWC. להציג ללקוחות ולהדריך בפרזנטציות בכל העולם כיצד מייצרים את התאריכון הנצחי, המכיל מנגנון מכני שיודע לחשב את כל חודשי השנה, מולד הירח ושנים מעוברות".
מהו השעון האהוב עליך?
יש לא מעט, אך הדה וינצ'י הוא המועדף כי היווה פריצת דרך. היום זה הטורביון (Tourbillon). את הטורביון הראשון עשינו בשנת 1993 בתוך הגרנד קומפליקיישן, והמתחרים הקניטו אותנו. בלומליין קרא לשעון 'דיסטריירו'. זה היה בשנה ה-125 ל-IWC, ולפיכך, באופן סמלי, ייצרנו מהדורה מוגבלת של 125 יחידות. זה היה השעון המורכב ביותר בייצור סדרתי באותה תקופה. הפורטוגיס טורביון מיסטייר הוא האהוב עלי ביותר. אי אפשר לראות את הטורביון (מנגנון מכני ייחודי, ש.ט), ולכן זה מסתורי".
את מי מהמתחרים אתה מעריך?
"כיום, לאחר כניסת המחשבים, יש מתחרים רבים. לפני כן לא היו לנו מתחרים כמעט. אני מעריך את לאנג אונד סוהן ואת ג'גר לה קורט, שנמכר לפני 12 שנה לריצ'מונד".
מהי השפעת הטאבלט והאייפון על תחום השעונים?
"אני לא רואה בהם מתחרים. המקום לשעונים מכניים קיים תמיד. שעון אינו רק חפץ, הוא הרבה יותר. אנשים לא ממש צריכים את השעונים המורכבים, ובכל זאת אוהבים שעונים מכניים. אייפון ושעונים מכניים לא מתחרים זה בזה. אנשים אוהבים את המכניזם, להראות ולהציג את החידושים כדי לשתף בריגוש".
האם יש עוד מה שתרצה להגשים?
"חלומות רבים שלי הפכו למציאות. אני בן 78 והגיע הזמן להירגע. מה שמשמח אותי כעת הוא לראות את הנכדים והנינים. המשפחתיות. כולם גרים סביב שפהאוזן, אז אנחנו מתראים לעתים קרובות. אני מגדל כלבי מירוץ כבר 40 שנה, ובשבילם קניתי שטח אדמה בכפר, שיהיה להם מקום להתאמן. על אותה קרקע יש גם עצי פרי. יש לי הרבה עבודה על השטח ההוא, ואני רואה בו את העתיד שלי. את תחום השעונים אני חי על הזיכרונות ונהנה מההישגים".
