המלחמה בנגיף הקורונה בעיצומה, אך ב-Les Sables d’Olonne שבצרפת, על חוף האוקיינוס האטלנטי, העסקים כרגיל, כמעט. יום ראשון, 8 בנובמבר, בוקר אפור וקר, ותחרות השַיט הגדולה מכולן, ה-Vendée Globe 2020, עומדת לצאת לדרך. התחרות, שנוסדה ב-1989, מתקיימת אחת לארבע שנים.
השייטים והשייטות מסיימים את ההכנות האחרונות לאתגר השיט הנועז והמסוכן בסוגו – הקפת העולם ללא הפסקה, בסירת מפרש באורך כ-18 מטר וברוחב 5.5 מטרים, המופעלת על ידי שייט בודד ללא כל סיוע, למעט באלחוט מצוות התמיכה. הסירות זהות, תוכננו ונבנו במיוחד לשייט בודד בתחרות להקפת העולם, בנויות מחומרים מורכבים, כך שלמרות גודלן הן שוקלות כשמונה טונות בלבד (סירת מפרשים רגילה, בממדים דומים, שוקלת יותר מ-20 טונות).
הדילמה למתחרים היא בין מהירות מקסימלית, המותחת את יכולת העמידות של הספינות ובכך מסכנת את שלמותן ואת חייו של הסקיפר (קברניט הספינה), לבין בטיחות. ההשתתפות ב-Vendée Globeמשיקהלקצהגבולהיכולתהאנושית ומהווה שיא עבור כל שייט הנוטל חלק בתחרויות לשייטים בודדים. הרבה יותר מטפסים כבשו את פסגת האוורסט מאשר מספר השייטים שסיימו את ה-Vendée Globe.
33 שייטים מתייצבים על קו הזינוק, ובהם שש נשים. זו נבחרת של הנועזים והטובים מכולם בעולם השיט התחרותי לשייט בודד. רוב המתחרים צרפתים, ולצִדם ארבעה בריטים, גרמני אחד, יפני ועוד. מלבד העובדה שבסירות המשתתפות מותקן מיטב הציוד שעולמות השיט והאלקטרוניקה יכולים להציע, 19 מהסירות מצוידות בחידוש האחרון– שני להבים מעוקלים וארוכים (Hydrofoil)המותקנים בשני צדי גוף הסירה. הלהבים הטבולים במים מוסיפים לכוח העילוי של המפרשים, וכך, ככל שמהירותה גוברת,הסירה מתרוממת אל מחוץ למים עד שהיא מפליגה-מרחפת, ורקשני הלהבים ומדפי ההגה נוגעים במים. בזכות הקטנת החיכוך הסירות מגיעות, כמעשה שבשגרה, למהירות דמיונית של יותר מ-35 קמ"ש.
במזג אוויר חורפי, קהל קטן מהרגיל ועוטה מסכות מריע לגיבורים. מאות סירות מלוות את הספינות המתחרות אל קו הזינוק. הסערה האימתנית הראשונה פוגשת את המתחרים ממש מעבר לקו הזינוק. מהירות הרוח מגיעה ל-100 קמ״ש וגובה הגלים מגיע לשבעה מטרים. סירה אחת מאבדת את התורן ופורשת, סירה שנייה חוזרת לנמל לתיקונים ותצטרף מאוחר יותר.
זקן השייטים, ז'אן לה-קאם (Jean Le Cam), 62, מתחרה מנוסה מאוד, מוביל עם ספינתו "Yes We Cam!".את ה-Vendée Globeב-2004/05 הוא הוביל במרבית השלבים, אך לבסוף סיים שני. ב-2008-09 השתתף שוב, אך סירתו התהפכה ליד כֵף התקווה הטובה והוא חולץ. ביום התשיעי לתחרות הנוכחית הוא מאבד את ההובלה לבריטי אלכס תומפסון,46, שעל סיפוןספינתוHugo Bossהוא הפייבוריט לזכייה בתחרות הנוכחית. את הקודמת הוא סיים במקום השני.
ביום ה-13 ההובלה עוברת לתומס רויאן (Thomas Ruyant). הוא עוקף את תומפסון ומתרחק ממנו כדי 50 ק"מ. רויאן, 39, השתתף כבר ב-Vendée Globe 2016ונאלץ לפרוש אחרי 44 ימים עקב התנגשות עם עצם בלתי מזוהה במים–החשש הקבוע של כל שייט באשר הוא.
בשבת, 20 בנובמבר, מדווח תומפסון על תקלה חמורה בחרטום הספינה. כדי לבצע את התיקון הדרוש הוא חייב להאט את הסירה על מנת לייצבה ולהפחית את הטלטולים, ואכן הוא יורד מיד למקום השני. בחצות שבין היום ה-14 ל-15 צ'רלי דאלין, על ספינתו Apivia, עוקף את תומפסון ומשתחל למקום השני. אנחנו רק בתחילתה של התחרות, והכל פתוח. בעוד תומפסון מסביר בשידור וידיאו פומבי את מהות התקלה, הוא הולך ומידרדר תוך יום אחד עד למקום ה-11. בינתיים דאלין, תוך הפגנת שיט איכותי, עוקף גם את המוביל ומזנק למקום הראשון. לפני יממה בלבד הפרידו ביניהם 400 ק"מ. השייט עתיר ההישגים הזה הצליח למחוק את המרחק המשמעותי, ועכשיו הוא ממוקם כ-400 ק״מ לפני הבא אחריו.
אל ראש התורן
השייטים יחלפו בקרוב מדרום לכף התקווה הטובה, ומשם צפוי החלק הקשה והמסוכן של המסע, שבו הם צפויים לשוט במשך כ-20 יום באוקיינוס הדרומי מדרום לקו הרוחב 40 ובסמוך ליבשת אנטארקטיקה. האוקיינוס הדרומי, המשתרע מדרום לכף התקווה הטובה, לאוסטרלי הולכף הורן, ידוע בגלים גבוהים מאוד, רוחות עזות, קור מקפיא, קרחונים צפים ויכולת מוגבלת לבוא לעזרת השייטים באזורים המרוחקים מאוד מכל יישוב.
ב-26 בנובמבר תומפסון מהמקום ה-11 מודיע שסירתו "Is back to business". האם יצליח לסגור את הפער של 1,200 ק"מ שנוצר בינו לבין שלישיית השייטים הצרפתים המובילה כעת? כ-50 יום לגמר, והמתח הולך ונבנה.
מהנשים המשתתפות, סמנתה (סאם) דיוויס שומרת בשעה זו על המקום העשירי, והשייטת הבאה אחריה כבר במקום ה-15. בהיסטוריית ה-Vendée Globeרק שייטת אחת הצליחה לסיים בין שלושת הראשונים. היתה זו הבריטית אלן מקארתור, שסיימה במקום השני בתחרות של 2000-01. על הישגה זה העניקה לה מלכת בריטניה תואר Dame, המקביל לתואר האבירות Sir.
ב-27 נובמבר סאם דיוויס המוכשרת מתקדמת למקום התשיעי. תומפסון עדיין במקום ה-11 ובמרחק 1,200 ק״מ מהמוביל. ענקי השיט הללו לא מוותרים לעולם.
השלישיה המובילה, ובראשה דאלין, נמצאת כבר על סִפושל קו רוחב 40 דרום, המסמל את הכניסה לאזור הסוער והקשה ביותר להפלגה מכל שטחי המים המקיפים את הכדור שלנו. בינתיים, רוב השייטים מתמודדים עדיין עם הרוחות הקלות הנגרמות על ידי אזור רחב מאוד של רמה ברומטרית. התופעה האקלימית הזאת נושאת את שמו של האי המבודד ביותר בעולם, סנט הלנה, הנמצא באזור. האימוכר כמקום הגלות שאליו גירש והבריטים את האסיר נפוליאון בונפרטה, שסיים שם את חייו ב-1821. השייטים מנצלים את הים הרגוע, עדיין, לבדיקת סירותיהם. ארבעה מהם מטפסים לראשיה תרנים, בגובה 32 מטר. שייט חמישי מטפס בלילה על מנת להתיר חבל שהסתבך בראש התורן. המחשבה על שייט בודד המטפס לראש התורן בלב ים מעוררת צמרמורת.
למרבה האכזבה, תומפסון מדווחכיBossאינה כשירה להפלגה באוקיינוס הדרומי. אחרי ארבע שנים של הכנות, אלכס תומפסון, שרבים ניבאו כי יחצה ראשון את קו הגמר, פורש.
ב-30 בנובמבר, קווין אסקופייה (Kevin Escoffier), על הספינה PRB, משדר אות מצוקה כשהוא כבר באסדת ההצלה, שאליה הצליח להיחלץ כשספינתו נשברתלשניים וטובעת תוך דקות. שלושה מהמתחרים הנמצאים בסביבתו יוצאים להצלתו. לֶה-קאם, בוריס הרמן ויאניק בסטאוון (YannicBestaven). לה-קאם מגיע אליו ראשון, וכעבור כשעתיים של סריקות יש לו קשר אלחוטי ואחר כך גם קשר עין באור האחרון של השמש השוקעת. גלים בגובה חמישה מטרים ורוח חזקה במהירות 50 קמ"ש אינם מאפשרים את חילוצו של אֶסקוֹפייֶה. בחשכה ובין הגלים האימתניים אסקופייה נעלם והחשש לחייו גובר. בשעה שלוש אחר חצות, לה-קאם התשוש, שהשתתף כבר בשש תחרויותVendée Globe, מצליח לאתר את האסדה של אסקופייה ומציל אותו.
2 בדצמבר. השייטת סאם דיוויס, שהיתה עד כה הראשונה בקרב הנשים המתחרות, מתנגשת בעצם בלתי מזוהה (קונטיינר, ככל הנראה) במהירות שיוט כ-40 קמ"ש. מאוחר יותר היא תתאר את עוצמת האירוע כהתנגשות ביבשה. הנזק לגוף הסירה אינו מאפשר להמשיך, והיא מפליגה לקייפטאון. מכאן ואילך, קלריס קרמר, הצעירה החיננית מפריז, תהיה הראשונה בין הנשים.
ההתנגשות של דיוויס היא ממש לא התקלה האחרונה בתחרות: עד אשר שלושת הראשונים יגיעו לקו הגמר, שמונה מ-33 השייטים המשתתפים ייאלצו לפרוש עקב תקלות טכניות שונות.
הפיצוי שעשה את השינוי
ב-3 בדצמבר2020 דאלין עדיין מוביל. לואי בורטון (Louis Burton), שייט צרפתי בן 33, במקום השני ובמרחק כ-400 ק"מ מהמוביל, והשלישי, רוּיאן, 100 ק"מ אחריו. בוּרטוֹן, שנולד ליד פריז, גילה את עולם השיט באחת החופשות המשפחתיות. הוא השתתף ב-Vendée Globeשל 2012-13, אך לא סיים.
ב-5 בדצמבר, בשידור חי, פריגטה צרפתית מורידה סירת גומי לחילוצו של אסקופייה מסירתו של לה-קאם. עקב הים הגבוה סירת הגומי מתקשה בתמרון, ואסקופייה קופץ למים הקפואים ומגיע אליה בשחייה.
ב-9 בדצמבר דאליןחולק עם הצופים בשידור ישיר מספינתו את חוויותיו מהסערה האחרונה. הוא מדווח על רוחות שהגיעו עד 90 קמ"ש ועל גלים בגובה שישה מטרים. בראיון וידיאו הוא מסכים לומר כי "בקטעים מסוימים היה נדמה שהסירה הגיעה לקצה גבול יכולתה", אך היא שרדה.
ב-13 דצמבר יאניק בֶסטַאווֶן, 46, מצטרף לשלישייה המובילה, כולה צרפתים. המרחקים ביניהם אינם עולים על 200 ק"מ. בתחרות כה ארוכה, זה צמוד ומתוח.
ב-18 בדצמבר שלוש הסירות המובילות נכנסות לאוקיינוס השקט וחוצות את קו האמצע של מסלול ההקפה. בסטאוון מוביל. המירוץ הצפוף ביותר בהיסטוריה של תחרויות להקפת העולם. כך גם יהיה עד סופו. הוועדה הבינלאומית של התחרות מודיעה כי השייטים שחשו לעזרתו של אסקופייה מקבלים פיצוי לזמן שבו היו עסוקים במאמצי החילוץ. לה-קאם, המחלץ, מקבל 16 שעות ו-15 דקות, כלומר, אם יסיים 16 שעות ו-14 דקות אחרי הראשון שיחצה את קו הגמר, הוא זה שיזכה בגביע הנכסף. בסטאוון מקבל עשר שעות ו-15 דקות, ובוריס הרמן שש שעות. ההחלטה הזאת של הוועדה תקבע בהמשך את זהות המנצח.
ב-20 בדצמבר רוחות חלשות מאֵטות את המובילים. עכשיו בסטאוון במקום הראשון ,אך דאלין נושף בעורפו ממרחק 60-50 ק"מ בלבד. הרמן לא רחוק מהשני, וגם לה-קאם" נראה" עדיין באופק. מרחקים אפסיים, שישתנו לסירוגין ככל שהשייטים יתקרבו לקו הגמר. הזוכה יוכתר, כך נראה, ממש בסיום.
בחג המולד השייטים חוגגים בשידורים חיים. כמה מהם לובשים תחפושות, וכולם מוסרים דרישות שלום ליקיריהם. בחג דאלין שבלהוביל, רויאן אחריו, הרמן שלישי, ובעקבותיו, במרחק 20 ק"מ בלבד, בסטאוון.
אבל בסטאוון הוא זה שמקיף ראשון את כף התקווה הטובה, ובשידור חי הוא מביע את תחושת ההקלה. עבורו זו התחרות הראשונה שבה הוא חוצה את האוקיינוס הדרומי. הוא ודאלין שטו ביממה האחרונה כ-800 ק"מ כל אחד. מהירות פנטסטית, אך הקפת הקצה הדרומי של אפריקה מתרחשת באיחור שלארבעה ימים בהשוואה לתחרות הקודמת. במהלך הראיון עמו, בסטאוון, היצוק מפלדה, משחרר וידוי קטן המבטא את שעבר עליו עד כה, וכל מילה נוספת מיותרת: "I didn't think you could go so far into the human body to physically and mentally overcome all the stress, the cold, the damp, the loneliness".
צפונה משם, וכבר מול חופי ברזיל, התמונה משתנה. חמים ונעים, והשייטים מנצלים זאת למנוחה, כולל שינה רצופה של כמה שעות. בראיונות הם נראים רגועים ומאוששים, אך הכל ישתנה לאחר הכניסה לקווי הרוחב שמעל האיים האַזוֹריים.ב-6 בינואר 2021 בסטאוון מוביל בבטחה, אך הוא עתיד לאבד את ההובלה בהמשך לאחר שייקלע לרוח חלשה. בעוד השלישייה המובילה מתקרבת לגמר, השייטת המובילה, קרמר, מקיפה את כף הורן ונכנסת לאוקיינוס האטלנטי כשהיא במקום העשירי מ-25 הסירות שנותרו. ככל שהסירות המובילות הולכות ומתקרבות לקו הגמר, מתברר שתהילת עולם של המנצחים תלויה כנראה בהחלפת מפרש בזמן או בהזזת ההגה בכמה מעלות.
ב-12 בינואר דאלין נוטל את ההובלה, ולא ישמוט אותה עד הגמר. אבל מה עם הזמן המתוקן, אותו פיצוי זמנים, כיצד הוא ישפיע?
ב-27 בינואר דאלין צפוי לחצות ראשון את קו הגמר, אך האם יקבל את הגביע? אין עדיין כל ודאות. נראה כי הרמן, המחזיק באמתחתו יותר מעשר שעות של פיצוי, יוכרז כמנצח, או שמא בסטאוון, הנמצא מעט מאחוריו. בערב ערפילי, רטוב וקר, דאלין אכן חוצה ראשון את קו הגמר, לאחר 80 יום, 20 שעות, 35 דקות ו-47 שניות. באותה שעה כמעט, הרמן, המועמד למקום הראשון או השני לאחר תיקוני הזמן, מתנגש עם סירת דיג. הוא יוצא מההתנגשות בשלום, אך סירתו ניזוקה. הוא יגיע שלישי. בסטאוון מסיים שני, אך בחישוב שש שעות הפיצוי הוא עולה על דוכן המנצחים, מקבל ומנשק את הגביע.
