האם ואיך לקטום את הסיגר
העובדה שצד אחד של הסיגר סגור למעבר אוויר היא כבר ציון שהוא משתייך למשפחת הסיגרים היותר טובים, אלה העשויים בעבודת יד. סיגר פתוח משני עבריו הוא כנראה מעבודת מכונה. הסיבה שהסיגר סגור בקצהו האחד היא למנוע מעבר אוויר בטרם עת, שגורם בין השאר להתייבשות הסיגר אשר גאוותו נמדדת, בין השאר, על הלחות שבה הוא אמור לשהות בטרם הצתתו.
לקראת ברית המילה הומצאו סוגים רבים של קוטמים – מגיליוטינות בגדלים רבים ועד מספריים מעוגלים שמונעים את פציעת העלים בחיתוך. אבל השיטה הטובה ביותר לטעמי, בהנחה שיש לנו עדיין שיניים, היא הרטבה קלה בין השפתיים, ואז נגיסה זערורית ואלגנטית בעלה הסוגר של הסיגר, ואז טעימה-בדיקה-לעיסה של העלה העטיף. לא לבלוע. לדעתי, זהו הרגע המכונן בהתחברות (או לא…) עם טעמיו של הסיגר.
להוריד או לא להוריד את החבק
אומרים שזה תלוי איזה קלפים יש לך להציע… זה כמו לשאול, ״האם להוריד את המכנסיים באור או לחכות לחושך״. אין המקרה דומה למשנהו. אם החבק צועק ״בהיקה 56 – נסיך הכתר הקובני", זה לא כמו קינג אדוארד – הסריס האמריקאי. יש שיגידו, אל תעליב את המעשן לידך, ויש שיטענו דווקא את ההפך…
אבל מעבר לשאלה למי יש יותר גדול, יש לחֶבק תפקיד מכריע בשמירה על שלמות הסיגר, במיוחד בעישון בתנאי רוח קלה או במקרה שהסיגר יבש קצת ונוטה להתפרק. ההמלצה שלי: חכה עם הסרת החבק עד שתגיע בערך לאמצע הסיגר. כך תיהנה משני העולמות.
לעשן לבד או ביחד
כאן התשובה חד משמעית – גם וגם! זה נהדר לעשן בחברה; בזוגיות כיפית עם חבר מעשן או בחבורה גדולה ביום שישי בצהריים במועדון סיגרים אפוף ענני עשן.
אבל לא פחות מכך, יש הנאה צרופה בלעשן סולו, לבד בגינה או על המרפסת או אפילו, רחמנא ליצלן, בתוך הבית. כן, יש עוד מנהג כזה, הולך ונכחד, אבל עדיין קיים פה ושם…
מי שולף ראשון
בעישון זוגי כדאי מאוד לחכות לפני שאתה פותח באש. כמעשן ותיק, שלא ממש מריח את הסיגרים שהוא עצמו מעשן, אני נדהם שוב ושוב מהריח הקסום בכל פעם שעמיתי לעישון פותח באש לפנָי. בסיגרים אין כמו העישון הפסיבי, להנאה.
בקיצור, שווה להתאפק קצת ובכך לזכות בהנאה כפולה.
באיזו תדירות לעשן
יש המעשנים ברצף ויש המחכים ליום שישי, לחתונה, או לאירוע חגיגי.
יש הטוענים שכל ההנאות בחיים דומות. מה עדיף – להרבות בסקס עד שיהיה לזרא או להתנזר ולדחות סיפוקים כדי להעצים את החוויה?
נדמה לי שכאן התשובה תלויה בסיגרים שעומדים לרשותך. אם נפלת על קופסה ״מעפנה״, כדאי בהחלט להכריז על התנזרות זמנית… ואז הסיפוק הבא יהיה מושלם. אבל אם נפלת על הקופסה המושלמת, חסל אותה כאילו אין מחר (אז זה כמו בסקס או לא?).
כיצד מדליקין (אבנים/ גפרורים/ בנזין/ גז)
על פי פרומתאוס כדאי, מן הסתם, להשתמש בשיטה הבטוחה והפשוטה של שפשוף שתי אבנים. אם אין אבנים בנמצא אפשר לבחור באופציית הגפרור – השיטה המומלצת בטרקליני העישון בלונדון, כשיש זמן וגם הגפרורים ארוכים ועבים, מיוחדים לסיגרים. בשיטה הזאת אנחנו נתקלים בבעיית הרוח – ביום סגריר הסיגר עלול להידלק על העוקם ובכך לגזור את דינו לבעירה בלתי אחידה ומתסכלת ביותר.
אם אתה רוצה להרגיש חייל אמריקאי במלחמת קוריאה, כדאי שתצטייד בזיפו הגברי הנטען בבנזין זול וזמין ממכל הטנק הקרוב לאוהל שלך. הבעיה היא שהסיגר יהיה אפוף עד סופו באווירה של תחנת דלק.
נותרה לנו אופציית הגז, המספקת אינסוף דגמים של מציתים. יש קטנים וגדולים וענקיים, יש המותאמים לכיס ויש לשולחן, יש עם להבה אחת ויש עם שתיים ואפילו עם שלוש וארבע… מומלץ לרכוש מצית אמין אך זול יחסית. לידיעתך: כל המציתים מתקלקלים! והשאר נעלמים/ נגנבים.
בקיצור, התשובה: לכו על גז (תשאלו את תשובה).
יומידור או לא יומידור
הסיגרים אוהבים וצריכים לחות כדי להישמר במיטבם. אם ברשותך יותר מקופסה של 25, רכוֹש לך יומידור – יש מבחר גדול – והקפד למלא אותו במים במקום המיועד לכך. לא צריך מים מזוקקים – בדוּק.
אם יש לך קופסה אחת ואתה מתעתד לחסל אותה בזריזות, בארצנו הלחה תסתדר בדרך כלל גם בלי יומידור, אבל דאג לשלוף את המסמר כדי למנוע שריטה מדממת בגב כף היד (מניסיון אישי רב שנים).
מחזיק סיגרים רב שימושי
אתה מגיע תוך כדי עישון ברחוב למקום אסור בעישון – מסעדה/ תיאטרון/ קולנוע/ איפה לא – ובא לך לשמר את הסיגר להדלקה נוספת?
לשם כך קיים מכל מתכת עם קפיץ פנימי, שניתן להכניס אליו אפילו סיגר דולק. המכל מכבה אותו ומאפשר הצתה סבירה מאוחר יותר. חובה! לשטוף היטב את המכל לקראת שימוש נוסף.
לעשן או לא לעשן באוטו
אין מקום מושלם להאזין למוזיקה כמו באוטו, לבד. אף אחד לא אומר לך אם להגביר או, בעיקר, להחליש. הוא הדין לגבי עישון סיגרים. ההנאה מושלמת, גם אקטיבית וגם פסיבית… וגם בלי הערות מציקות מהסביבה.
רצוי מאוד להצטייד בטרוול יומידור, שמסוגל לארח בתוכו בביטחון ובנוחיות 18 סיגרים בכל המידות, אפילו דאבל קורונה.
לעשן או לא לעשן בבית
זה כמו לשאול, ״להתחתן?" להתגרש?״ וכו׳. נשים בבית, בכללותן, לא מחבבות את העניין…
– הריח נורא, זה נדבק לווילונות.
– אז נוריד את הווילונות.
הורדנו, זה לא עזר…
אז החלטנו שבמקום להיפרד אני אעלה לגג. גם בחורף. נכון, מצטננים קצת, אבל מה זה לעומת סיגר מענג.
