עָל-חוּשִימִי
"תעצמי עיניים", הוא אומר לעלמה הצעירה שעומדת מולו על הבמה. משועשעת היא ממלאת הוראות, והוא אוחז בלוֹק נייר גדול שעליו כתובה המילה "חודש" ושואל: "את יכולה להגיד, עם עיניים עצומות בקול רם, רק לכמה זמן היית טסה לחו"ל?".
"חודש", היא עונה. הוא מהנהן בחיוך, הקהל מוחא כפיים.
"רגע, זה נכון או לא נכון?", היא שואלת, והוא עונה: "הכפיים זה מרחמים, נשמה". הקהל והגברת מתפקעים מצחוק.
עכשיו הוא עובר לשאלה הבאה, כשהוא מחזיק את הגיליון הבא מאחורי ראשה של הצעירה: "ועם מי את טסה לחודש?".
"להגיד את השם?", היא שואלת.
"כן, על מי חשבת, מי עלה לך בראש?".
"תום", היא עונה, והוא מניף את הגיליון שעליו כתובה כבר התשובה "תום".
הקהל רועם בצחוק והיא פוקחת עיניים, רואה את הדף והשם ושואלת בתדהמה: "מאיפה אתה יודע?".
"היית טסה לחודש עם תום, לא גילית את זה לאף אחד, היית יכולה לטוס לכל מדינה בעולם, אבל היה לך בראש מקום אחד מסוים", הוא קובע, ומחזיק מול הקהל גיליון נוסף עם המילים "ארצות הברית", והיא, מאחורי גבו, לא רואה את הדף, עונה: "ארצות הברית". מחיאות כפיים סוערות.
סצנה כזאת, ורבות כמוה, חוזרות על עצמן בגרסאות שונות במופע של שימי אטיאס, מופע שאותו הוא מכנה "סטנדאפ על-חושי" – ז'אנר יחיד במינו, שהמציא כדי לחבר שני תחומים שהוא אוהב. "כבר כנער חיפשתי את הזהות שלי ואיך אוכל להביא קול ייחודי לבמה כדי שאחזיק הרבה שנים", מסביר אטיאס, "המופע רץ כבר עשרים שנה והוא מודולרי, אני משנה קטעים כל הזמן ומחדש כדי לא לשעמם את עצמי. ממש עכשיו חידשתי אותו, וגם הוספתי לשמו את השנה 2026".
כשאני שואלת איך ומתי הגיע לתחום הקסמים והטלפתיה, הוא עונה שזה התחיל בגיל צעיר מאוד. כמה צעיר, אני תוהה, ואיך ילד מתחיל לעשות קסמים, והוא משיב כי קרו כמה דברים שהיו לו להשראה. "הייתי ילד של פסטיגלים. מגיל חמש עשיתי בבית 'הופעות' למשפחה, הייתי ילד שרצה במה ולמדתי כל מיני דברים. בנוסף לכך, אימא שלי ז"ל הלכה המון למגידות עתידות וקוראות בקפה, והכירה את כולן באזור. לפעמים התלוויתי אליה והסתכלתי מהצד, עליתי על הטריקים שהן עשו וזה נראה לי כמו נוכלוּת. אחר כך הייתי אומר לה שזה לא אמיתי ונתתי לה הסברים, אבל עולם האשליות הלא נודע הדהים ומשך אותי".
בהמשך פגש אטיאס שני קרובי משפחה שידעו קסמים וטריקים בקלפים. "הם פירקו אותי", הוא מודה, התחננתי שילמדו אותי וכל אחד לימד אותי טריק והתאמנתי שעות, שיגעתי את כולם. גם כשחגגתי יום הולדת שבע או שמונה הזמינו קוסם, צחי ווייט, וככה נשביתי, התחלתי ללמוד קסמים פשוטים ורציתי להתמקצע וללמוד בתל-אביב, ורק כשביקשתי זאת כמתנה לבר המצווה, הסכימו. התחלתי בעולם האמנות וחיי השתנו".
ומה עם בית ספר ולימודים?
"גדלתי בקריית-אתא של שנות ה-80, עידן ודור אחרים לגמרי. הלחיצו אותנו שלימודים זה כל החיים, ואני לא הסתדרתי עם בית ספר. אימא שלי התאמצה והפכה עולמות, לא ידעו אז איך להתמודד עם ילד דיסלקט, זה היה קרב אבוד. השקיעו בי, עברתי אצל עשרות מורות, והייתי אחד מאלה שאמרו לאימא שלי שלא יֵצא ממני כלום, זה הטריף אותה. אני דיסלקט גם היום, וכילד הייתי גם חסר קואורדינציה, אבל בגלל שעשיתי קסמים פיתחתי זריזות ידיים. כשרוצים משהו משיגים אותו למרות הקושי, וזה האתגר. בגלל הקשיים בלימודים ברחתי לדברים אחרים – מגיל שבע הייתי במגרשי כדורגל, הייתי שוער במכבי חיפה עד גיל 15 וזה היה החלום, עד שהקסמים השתלטו על חיי".
הביוגרפיה של אטיאס (48) גדושה בפרטים מעוררי השתאות. בגיל 13, אחרי שהשתרך במשך תקופה ארוכה בדרכים לקורס הקוסמות בתל-אביב, ונסע עם אחיו הצעיר פעמיים בשבוע מביתם אל העיר הגדולה במסע מפרך, הוא התאהב. "היינו הכי צעירים בקורס, ילדים, וזה היה מחזה הזוי. כשהתחלתי ללמוד ברמה מקצועית – נשבֵּיתי ברגע. אחר כך לקחתי שיעורים פרטיים אצל המורה של אורי גלר, וחודש אחרי הקורס הוצאתי כרטיסי ביקור, פתחתי תיק במס הכנסה, והייתי הילד מקריית-אתא שמופיע בכל מקום, בקניונים, בערוץ 2 החדש, בתוכניות ילדים. זה השתלט עלי. נשארתי עדיין תלמיד לא טוב, אבל המצב השתנה, כי המורות העריכו את היכולות שלי, הפכתי לכוכב. אני זוכר שבאותה שנה הופעתי בפורים בבית הספר, והשנה, אחרי 35 שנות קריירה, הוזמנתי להופיע שם שוב בפני התלמידים, וזו היתה סגירת מעגל. אם יש משהו בחיים שאני אוהב בגילי, זה לראות מעגלים נסגרים, זה אושר גדול".
במבט לאחור, אילו שינויים חווית לאורך הקריירה כאמן?
"זה מתחיל בקהל. זה שהכרתי בשנות ה-90 שונה מהקהל של העשור האחרון. פעם לא העריכו מספיק את הז'אנר שלי, והיו אנשים שהעירו במופעים. היום זה לא קורה. יש יותר כבוד לאמן, והקהל צורך תרבות ומחפש בידור והנאה".
שינוי נוסף חל, לדבריו, בסגנון המופע שלו עצמו. בתחילת דרכו התמקד במופעי קסמים מוכרים, שבהם גרם לאדם "לרחף" או "ניסר" דוגמנית צעירה לשלושה חלקים, והיו לו צוות, אביזרים ותלבושות. "אבל אז עלתה בטלוויזיה התוכנית האמריקאית 'סודות הקסמים נחשפים', שחשפה את הטריקים של קוסמים. למחרת הופעתי בחוף הים בחיפה מול 1,500 איש וזה ריסק אותי, כי הקהל הבין את הטריקים. גם האינטרנט תרם את חלקו, והבנתי שהעולם משתנה, שיהיו עוד חשיפות ולא אוכל להמשיך את הקריירה בתחום. זרקתי הכל ועברתי למנטליזם. קראתי ספרים, נסעתי בעולם למופעים, להרצאות, לכנסים. למדתי כל מה שאפשר וידעתי שזה לא מספיק, כי כל מנטליסט יודע לקרוא מחשבות, ולא יהיה לי קול ייחודי משלי".
אטיאס, שידע שהוא יכול להצחיק, החליט לנסות סטנדאפ, אבל טבילת האש במעבדה של שלום אסייג הסתיימה במפח נפש. "עליתי אחרי כמה סטנדאפיסטים כוכבים, בלי בושה ועם בדיחות איומות, והתרסקתי. זה היה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי. לקח לי שלושה חודשים להתאושש, לא האמנתי שאני לא מסוגל להחזיק קהל בלי ציוד ורקדניות. בסוף שמתי את האגו בצד וניסיתי שוב בכל הכוח. התחלתי להופיע עם כל דור הסטנדאפ הנוכחי על כל במה אפשרית. ניסיתי חומרים, ואחרי כמה שנים יצרתי את הזהות המיוחדת שחיפשתי כדי לא להיות כמו כולם. פעם היה בסטנדאפ טַייפ-קאסט זהה, והיום יש מנעד של סגנונות. יצרתי מופע טלפתיה שאני הכי גאה בו, עם חומר מקורי שמטריף את המוח ומשולב בהמון פאנצ'ים ואלתורים, וזה משמח אותי, כי זה השינוי הכי מהותי. אמן צריך להמציא את עצמו כל הזמן, אבל בשבילי זו הקרקע היציבה".
ואטיאס שונה גם בלוּק. בזמן שרוב המנטליסטים עולים לבמה חנוטים בחליפות ומעונבים, הוא מדלג עליה הכי קז'ואל. "כנער הופעתי בלבוש אלגנטי, חליפות ועניבות, אבל זה לא הייתי אני. אני יותר ספורטיבי, ולקח לי שנים לצבור ביטחון כדי להופיע בג'ינס ובטי-שירט, כי זה לא מקובל בקוד הלבוש בתחום. נכון שיש חוקים לא כתובים, אבל אני קצת שונה ונאלצתי לשבור הרבה מוסכמות".
איך התפתחה הקריירה על המסך?
"כילד שכל כך רצה להצליח והפך עולמות, עשיתי דברים מטורפים. שלחתי פקסים לערוץ הילדים ולעוד ערוצי טלוויזיה, וכל הזמן הצעתי את עצמי ושלחתי רעיונות. השיא היה כשברחתי מבית הספר לאולפני הרצליה וחיכיתי בכניסה שדן שילון או יגאל שילון ייכנסו ואוכל לגשת אליהם. הייתי משוכנע שיש לי את הדבר הכי מיוחד".
ופנית אליהם?
"הייתי ביישן, ואני גם היום, אז מרוב בושה השתתקתי. בסוף מישהי שמה לב אלי והכניסה אותי. היא לא עזרה הרבה, אבל זה היה חלק בדרך ובתהליך. עשיתי כל מה שאני יכול ולא יכול".
הפריצה הגיעה בתוכנית "היורש" של אורי גלר, שאליה אטיאס הוזמן להצטרף רגע לפני שעלתה לשידור, כי ייחסו לו יותר יכולות סטנדאפ מאשר מנטליזם. "מרגע שהתוכנית עלתה, החיים שלי השתנו. רצו אחרי ברחוב, באו אלי הביתה. זו תוכנית שעשתה המון רעש, ואני עשיתי את הקטע הכי 'רועש', כשעצרתי את הדופק לארבעים שניות". האפקט היה בלתי צפוי, כי ילדים שצפו בפרומו ניסו לחקות אותו ושניים אושפזו, ושידור התוכנית עלה לדיון בכנסת. "לא יצאתי מהבית שלושה ימים, בכיתי ולא האמנתי שזה מה שקורה לי, שבמקום לבדר אני מפחיד ודרמטי, וזו לא התדמית שלי".
בסופו של דבר התוכנית שודרה, אבל יום אחרי שהסתיימה (בזכייה של ליאור סושרד – א.ג.) הוא לא נח, וידע שעל מנת להישאר בתודעה ולשמר את ההכרה בו הוא חייב להמשיך ולעבוד קשה כדי שישדרו אותו בכל פורמט אפשרי בטלוויזיה. "אין הרבה תקדימים לאמנים שפעילים בתחום שלושה עשורים. לא רציתי להיעלם ועבדתי בלפרוץ מחדש. כתבתי פרקים, לקחתי אנשי מקצוע, העליתי מופע ראשון, שזה היה חלום לגרום לאנשים לקנות כרטיס כדי לראות אותי. עד אז רק בודדים עשו זאת, והמופע שלי רץ כל השנה וזה היה משמח ומילא אותי בגאווה".
בין היתר הוא השתתף בעונה השנייה של "גולסטאר", כשוער, עם צחי נוי, צביקה פיק, בן-אל תבורי ואחרים, ומבחינתו זו סגירת מעגל נוספת מילדותו. הוא הופיע עם דני סנדרסון בחו"ל, היה מנטור בתחרות קוסמים, הפיק הצגת ילדים בשיתוף רמי לוי וממציא קטעים שנמכרים לאמני חושים בעולם. לפני כשמונה שנים קיבל פנייה מערוץ הילדים "זום" לתוכנית משפחתית. "קרו אז שני דברים. היו לי ילדים קטנים ולא מצאתי עניין בתוכניות שבהן צפו, ותמיד חשבתי שהייתי עושה תוכנית שגם ההורים היו נהנים ממנה. נתנו לי חופש מוחלט, שזה לא רגיל, הייתי בעננים. יצרתי את 'הזוי' בהשתתפות הבנים שלי, וזו היתה הצלחה היסטרית גם למבוגרים. התוכנית הפכה בהמשך למופע בשם 'הזוי', שמושך עד היום משפחות רב-דוריות, וזה עשה לי תפנית בקריירה. הצלחתי להנגיש את התחום גם לילדים. היום מדהים אותי שהורים מביאים מופעי טלפתיה לימי הולדת לילדים, כך שזה התקבל בטוב".
יש מחיר לשואו ביזנס?
"הרבה מחירים. זה תחום בעייתי עם המון השלכות. צריך להיות יציב וחזק נפשית, כי הרוב חווים כישלונות. על כל עשרה דברים שניסיתי אחד הצליח, ונדרש חוסן נפשי גדול. בסוף אני מוכר את עצמי, ואם לא קיבלתי תפקיד נותנים אותו לאחר במקומי. אז עם השנים מגדלים עור של פיל, בעיקר מישהו רגיש כמוני, והמחירים משולמים בכל נפילה. אבל אני מאמין במה שאני עושה, והרבה פעמים אנשים לא מבינים את החזון".
כי אתה חושב כמה צעדים קדימה?
"כן. אני למוד ניסיון. כשעשיתי דברים בדיוק כמו שאני רוצה, הם עבדו. לכן אני מעורב בכל פרט, בצילום ובעריכה, וכלום לא עובר בלי השגחה שלי. כשזרמתי עם דעות אחרות, נכשלתי. כשאני פועל בדרך שלי, גם האחריות שלי ואין לי על מי להתלונן".
איך המשפחה מקבלת?
"ההורים שלי נהגו להגיע לכל מופע ולשבת בשורה הראשונה, וזה תמיד ריגש אותי ובשבילי זו היתה עוד סגירת מעגל. היום הרבה מהפאנצ'ים הם על אשתי, והיא זורמת וצוחקת. לפעמים היא טוענת שעדיף לה לשתוק, כי כל מה שהיא אומרת עלול לעלות למחרת בהופעה או באינסטגרם… יש לנו שלושה ילדים – הבנים אור (17) ועומר (14), והקטנה עדי (חמש וחצי). אני נעזר גם בבנים, שואל לדעתם וגם מתחשב בה. הם מגיעים להרבה מהמופעים שלי, וזה אושר גדול לראות אותם בקהל".
מה מרגיז אותך?
"פוליטיקאים מעצבנים אותי בשנים האחרונות יותר מאי פעם, ואומר בעדינות שהייתי מציע להחליף את כל 120 חברי הכנסת באנשים של נתינה, שתורמים לזולת ונותנים את הנשמה. גם הראיונות עם הפוליטיקאים מוציאים אותי מדעתי ברגע, כי אני קורא שפת גוף וקולט שקרים באות הראשונה, וקשה לי להתמודד עם זה".
מה צופן לך העתיד?
"אני חושב על זה הרבה בזמן האחרון. היו שנתיים לא פשוטות, והיה לי זמן להיות עם עצמי ולעשות סדר בחלומות. אני מרוצה מאוד ממה שעשיתי בחיי, הבחירות שלי היו מדויקות, ואם אני כאן עשרים שנה, אז שזה רק ימשיך כך. הייתי רוצה תוכנית משלי בפריים-טיים, ואני מקווה שהיא תגיע".
