בלי פרוזאק. ריאיון עם שלומי קוריאט

שלומי קוריאט. "מרגיש מבורך שניתנה לי הזכות לעשות את מה שאני אוהב" צילום: יעל צור
הצמיחה מתוך הקושי וההצלחה בצל הצניעות. האמונה באלוהים לצד האמונה העצמית. אהבת המשפחה והעשייה למען נוער בסיכון. אהבת התיאטרון, העשייה הטלוויזיונית והחלום על חו"ל. שלומי קוריאט מדבר על הדרך ומודה על הכל

השחקן שלומי קוריאט עסוק מתמיד. הוא מריץ מופע סטנד-אפ ("זה הבייבי שלי כבר חמש שנים"), מעביר הרצאות העצמה לנוער ("זה נותן לי משמעות"), משחק בסדרת הטלוויזיה המצליחה "שנות השמונים", איש משפחה ואב לשלושה – בת 12, בן שמונה ובת שש. "הם כל הקיום שלי. יש שאיפות מקצועיות, אבל אני לא חי בשביל עוד תפקיד".

אחרי הרצאת העצמה שהעביר בדימונה, קוריאט מתפנה להתראיין. הוא מדבר על העיסוק הזה ברצינות גמורה, כאילו זו שליחות חייו: "אני שואל את עצמי איך זה לא קרה קודם, אבל יכול להיות שהדברים הבשילו בקצב שלהם, ועכשיו זה הזמן הנכון. הייתי צריך לעבור תהליך כדי להרשות לעצמי לעמוד בפני בני נוער שאולי מעריכים אותך בזכות השחקן שאתה, ופתאום, כשהם נחשפים לסיפור האישי שלך, הם מעריכים אותך כבן אדם. אני פוגש ילדים שאיבדו את האמון בעצמם ואני בא ואומר להם: 'הייתי במצב שלכם, ספגתי מבחוץ ריקושטים של כמה אני לא מוצלח, ותראו איפה אני היום'. אני מחזיר להם את היכולת להאמין בעצמם, לחלום ולהבין שהם יכולים לעשות הכל".

"אנחנו יצרני קומדיה לא קטנים, והקומיקאים הכי גדולים בעולם הם יהודים". קוריאט צילום: יעל צור

הילד הזה הוא אני

קוריאט גדל ביבנה הישנה. "באתי מהפרויקטים של עמידר, לא היה לי קל מול הילדים שבאו מהווילות". הוא מספר שהיה תלמיד גרוע, סבל מדימוי עצמי נמוך, "לא הייתי ילד יפה, בלשון המעטה, וגם לא הרגשתי ככה", וחווה קשיים חברתיים. "מצאתי את עצמי רוצה להתחבר, אבל תמיד זה נגמר במכות". רק כשהכיר בכוח שלו להצחיק, מעגל הקושי נפרץ. "הייתי ילד מופנם מאוד, הצלחתי לתקשר רק כשגיליתי את הכוח של חוש ההומור. זה היה כרטיס הכניסה שלי לחברה".

את הנקודה שבה החל להאמין בעצמו הוא זוכר היטב, ונדרש לו שבריר שנייה לשחזר את הרגע. "זה קרה כשמצאתי את עצמי מחליט לעשות צעד ונרשם לתיאטרון עירוני. כשעמדתי על הבמה בתפקיד הראשי ודיברתי טקסט של מולייר, אני, הילד העילג שהייתי, מול נכבדי העיר ואימא שלי איתם בקהל, הבנתי את הייעוד שלי וידעתי שאני מסוגל לכל".

במבט לאחור, אתה מרגיש שניצחת?

"כן. את כל אלה שאמרו שלא אהיה כלום. להם אני חייב תודה. בזכותם נאבקתי עד שיצרתי מקום בטוח, שבו אני מאמין בעצמי לצד האמונה באלוהים".

את התפקיד המשמעותי הראשון בחייו קוריאט מתקשה לזכור. "היו הרבה תפקידים, כבר בתיכון לאמנויות תלמה ילין ובבית הספר למשחק בית צבי, ואחר כך בתיאטרון". אבל אם הוא יידרש לבחור תפקיד אחד שנצרב בנפשו לעד, יהיה זה תפקיד האב בסרט "תפוחים מן המדבר". "סרט ישראלי על משפחה חרדית מירושלים. שיחקתי שם אב לבת אחת, שעוזבת את העולם החרדי לטובת חיים חילוניים בקיבוץ, דבר שיוצר קרע במשפחה. לבסוף האב משלים עם הקרע ועם אובדן בתו".

עם כל הרגש שהוא חש כלפי התפקיד הדרמטי ההוא ואחרים, חלק נכבד מהעשייה האמנותית שלו מוקדש בשנים האחרונות לסטנד-אפ, שבו הוא מפגין את כישוריו הקומיים אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, בשלישיית פרוזאק, שאותה הקים יחד עם יובל סמו ואופיר לובל אחרי שסיים את לימודיו בבית צבי. "במשך כמה שנים אספתי חומרים שאני כתבתי יחד עם עוד כמה כותבים", הוא מספר על הסטנד-אפ שלו, "זה היה מטורף, כתיבה אינטנסיבית של שנתיים, אוסף של חומרים מהחיים, שאני מאוד מחובר אליהם. זה היה פחד גדול, אבל אתגר שהייתי חייב לקחת על עצמי. זה הדבר הראשון שעשיתי לבד אחרי שפרוזאק התפרקה. זה מפחיד ומרגש בו זמנית"

למה מפחיד? "כי הקרדיט מהקהל מספיק לחמש הדקות הראשונות, ואחר כך אני חייב להצדיק אותו, כי לא משנה מי אני אם אני לא מצחיק".

למרות העשייה המגוונת בתיאטרון, בקולנוע ועל במת הסטנד-אפ, קוריאט מזוהה עדיין עם הדמות ההיא, שעליה הוא ממעט לדבר. "עברו שמונה שנים מאז 'הבורר', ועדיין מדברים רק על זה. ההצלחה של הדמות לא מובנת מאליה, ואני אלך אִתה עד סוף ימי, אבל השיח מיצה את עצמו. עשיתי מאז מגוון דמויות, ולשמחתי יש עכשיו את הדמות של מורדי מ'שנות השמונים', שמצליחה לנקות את הדמות ההיא. אני לא כועס, אני פשוט מנסה בעצמי להתקדם הלאה".

עם ירון ברלד, דנה סמו, חיים אוסדון, הילדה מאי ז'פקו ואסף אשתר, בסרט "מבצע ביצה". צילום: רפי דלויה

ממשה איבגי ועד וודי אלן

"התעשייה הזאת היא עולם של אגו", הוא אומר וממהר לסייג: "אני נהנה ממה שיש, לא מאבד את הראש ולא מסתובב ברחובות כמו מתנת האל לאנושות, כי יכול להיות שיום אחד כל זה ייגמר. אני לא מרגיש מיוחד בשום צורה, אני מרגיש מבורך שניתנה לי הזכות לעשות את מה שאני אוהב. אמר את זה זאביק רווח לפנָי: "ניתנה לי הזכות לשמח אנשים".

בבחירה בין טלוויזיה לתיאטרון, קוריאט בוחר בתיאטרון ("זה הנשמה של כל שחקן"). התהליך שעובר התיאטרון הישראלי בשנים האחרונות מעורר השראה בעיניו. "יש קפיצת מדרגה ברמת ההופעות, בפתיחוּת לקבל שחקנים חדשים. החומרים הישראליים שבוחרים לעסוק בהם נהדרים, זה כבר לא רק קלאסיקות. התיאטרון פרץ את תקרת הזכוכית וזה מבורך".

מופע הסטנד-אפ של קוריאט. "הקרדיט מהקהל

איזה תפקיד אתה משתוקק לעשות?

"התפקיד של החלש והנחלש. הטוב, החתיך או המאהב לא מדבר אלי".

לצד מי אתה חולם לשחק?

"היה לי חלום לשחק עם שולי רנד, לפני שהוא חזר בתשובה, ועם שייקה אופיר ז"ל, שבעיני הוא גדול הקומיקאים הישראלים. בתור ילד חלמתי לשחק עם מוני מושונוב, והצלחתי להגשים את זה בתיאטרון. גם עם איבגי. אני חשבתי שאי פעם אשחק עם איבגי? ממש לא. זה מוכיח שהכל אפשרי".

מי המנטור שלך?

"היה לי במאי אחד, יאיר אליקים ז"ל, שהיה הראשון שהאמין בי ונתן לי תפקיד ראשי ב"החולה המדומה" של מולייר, אבל בסופו של יום אלה ההורים שלי, הם אלה שאמרו לי, "אנחנו מאמינים בך, צא לדרך".

את ההזדמנות לשחק בסדרה הקומית המצליחה "שנות השמונים", לצדו של שלום אסייג, קוריאט יודע להעריך. "שלום הוא שחקן ויוצר מעולה, ואני מחובר מאוד לאנשים על הסט, לקונספט ולשנתון. זה זרק אותי אחורה בזמן". יש לו הרבה כבוד לקומדיה הישראלית, "אנחנו יצרני קומדיה לא קטנים, והקומיקאים הכי גדולים בעולם הם יהודים, מוודי אלן ועד מל ברוקס". לדבריו, עקב אכילס שלנו הוא הקיבעון. "הרבה מאוד פעמים מקבלי ההחלטות מתנהלים מחשיבה שרירותית של רייטינג וכוכבים, ולא נותנים מקום לאנשים חדשים או לא פותחים את הראש, כי יש טַייפ-קאסט, ומי כמוני סבל מהדבר הזה. אנשים פה לא מצליחים להתנתק מהתיוג. אני כל הזמן מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי, גם כשכבר הוכחתי אינספור פעמים".

פתאום, משהו קרה. לרגע נדמה שמגרונו של האיש מלא האמונה העצמית מדבר הילד ההוא, המופנם, זה שאינו טוב מספיק מול הילדים מהווילות של יבנה. כשאני שואלת אותו אם יכול להיות שזיכרונות ילדותו פורצים מלבו החוצה, הוא משיב בכנות: "את יודעת מה, יכול להיות שכן, אבל אני עושה עם עצמי עבודה כל הזמן. אחת הסיבות שאני מקיים את ההרצאות היא שתוך כדי כך אני מגלה על עצמי המון דברים. זה סוג של טיפול פסיכולוגי".

קוריאט. "מקבלי ההחלטות מתנהלים מחשיבה שרירותית של רייטינג" צילום:יעל צור

איש משפחה

המפגש עם בני הנוער מפגיש את קוריאט לא רק עם הילד שהיה, אלא גם עם האבא שהוא רוצה להיות לילדיו. "אני מגיע למקומות קשים, שומע ילדים שאומרים שאין להם חלום, והם רק בני 13. אני אומר לעצמי שזה לא אמור לקרות, ואז אני מסתכל על עצמי בתור אבא וחושב איך אני דואג שלילדים שלי יהיו תמיד חלומות".

איך זה בא לידי ביטוי?

"אני מעודד את הילדים שלי לעשות מה שהם אוהבים באמת. אני מחנך אותם להיות הכי טובים שהם יכולים להיות, ולא הכי טובים שמצפים מהם, כי ציפיות לא נגמרות אף פעם".

מהי התכונה החשובה ביותר בעיניך?

"ענווה. אבא שלי אמר לי פעם, 'גם אם תהיה השחקן הכי גדול בארץ, ביום שתחטא בחטא היוהרה תאבד הכל'".

איזו תכונה עושה אותך לשחקן שאתה?

"קשה לי לענות, כי כל מה שאגיד יוציא אותי מגלומן. אולי שאני פרפקציוניסט ברמה שגובלת בהפרעה נפשית".

מה לא יודעים עליך?

"שאני איש עדין. נוצרה סטיגמה שאני אדם אגרסיבי, ואני בעצם חנון".

מי היית רוצה שישב בקהל שלך?

"אח שלי שחזר בתשובה, ומאז כבר לא מגיע להופעות שלי".

בסדרה "שנות השמונים". קוריאט (במרכז) בדמות "מורדִי אבו עגילה", עם חי דוידוב ("ויטלי"), מימין, וגרא

תחביבים?

"קולנוע, מסעדות עם המשפחה ומכוניות. אני אוהב מאוד נהיגה ספורטיבית".

מה מרגיע אותך?

"ים".

מי האדם שמרגיע אותך?

"אשתי".

מה משמח אותך?

"הילדים שלי והעבודה שלי".

מה החלום הבא?

"בפן המקצועי – לשחק בחו"ל. בפן האישי – דברים של מבוגרים, כמו לדאוג לילדים. אני איש בן 80 בגוף של בן 41. את הצד הילדותי שבי אני מבטא רק על הבמה. בסופו של דבר, אני בן אדם מאוד רציני".

אם לא היית שחקן?

"אז לא הייתי כלום".

עם האישה אורית והילדים. "הם כל הקיום שלי". צילום מהאלבום המשפחתי

משחקי תפקידים

שלומי קוריאט – אבני דרך בקריירה

2000: עם סיום לימודיו בבית צבי הקים את ההרכב הקומי "שלישיית פרוזאק", עם יובל סמו ואופיר לובל

2006: סרט הדרמה "מכתבים לאמריקה"

2007: הסדרות "מילואים" ו"הבורר", והסרט "ביקור התזמורת"

2009-2008: הסדרה "בובות" והתוכניות "הרצועה", "טוב שבאת" ו"שבוע סוף"

2010-2009: ההצגה "השוטר אזולאי" בתיאטרון הבימה

2010: "רוקדים עם כוכבים", עונה 6, זכייה במקום הראשון. הנחיית תוכנית הבוקר "קיץ" ותפקיד אורח בסדרה "הפיג'מות"

2011: תפקידי אורח בסדרות "החברים של נאור" ו"החיים זה לא הכל", השתתפות בסדרה "השנים הכי יפות"

2012: הסרט "הפנטזיה הגדולה של סימיקו הקטן", הסדרה "נשואים פלוס", הופעה בפסטיגל והשתתפות במחזמר "פרח השכונות" בתיאטרון באר-שבע

2013: הסדרה הקומית "ישראל" ועונה שנייה של הדוקו-ריאליטי "גולסטאר"

2014: הסרט "תפוחים מן המדבר", הנחיית התוכנית "דרבי קריוקי"

2015: הסדרה "אטלנטיקה" ועונה שנייה של הסדרה "שנות השמונים"

2016: המחזה "שלא תתעורר הילדה", הסרט "ארבע על ארבע" ועונה רביעית של הסדרה "החברים של נאור"

2017: סרטי הקולנוע "מסע הטבעת" ו"מבצע ביצה", עונה שלישית של "שנות השמונים"

הרשימה הנ"ל רחוקה מלהיות שלמה. בשל קוצר המקום בחרנו להביא רק כמה מאבני הדרך, כאלה שיכולות לשקף את המִגוון הרחב של תפקידים ושלבים בחייו המקצועיים של קוריאט

 

הרשמה לניוזלטר של סיגאר

    הגיטרה, יותר מכל כלי נגינה אחר, מובילה את מוזיקת הפופ, הקאנטרי והרוק, וגם כמה יצירות

    Shopping cart

    0

    אין מוצרים בסל הקניות.

    Hit Enter to search or Esc key to close
    האם את/ה מעל גיל 21?
    הכניסה לאתר מותרת מגיל 21 בלבד

    בכניסה לאתר זה הנני מאשר ומצהיר כי: (1) הנני בגיר אשר מלאו לו 21 שנים לפחות; (2) הנני מבקש, מראש ובכתב, להיחשף לפרסומת למוצרי עישון בלא חוזי (video) או שמע כלשון סעיף 3(ב)(5) לחוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, תשמ"ג-1983.

    הנני מבקש לצפות בתכני האתר, וכן מספק את הצהרתי זו, באופן חופשי ותוך הבנה מוחלטת ומלאה של מעשיי והשלכותיהם ולא תהא ו/או למי מטעמי כל דרישה ו/או תלונה ו/או בקשה ו/או תביעה כלפי מפעילי האתר ו/או בעלי האתר ו/או מי מטעמם בקשר לתוכן האתר, לרבות התוכן השיווקי, הפרסומי והאינפורמטיבי המצוי בו.

    דילוג לתוכן