איל וולדמן הוא סיפור ישראלי, מראשיתו ועד ההווה שלו. קצין בגולני, סטודנט בטכניון, יזם צעיר ושאפתן שידע עליות ומורדות בדרכו העסקית, וכיום חבר במועדון האקזיטים הגדולים ביותר שידעה תעשיית ההייטק הישראלית. וולדמן עבר שם, בכל תחנות הצבר שנולד באלף השני ובגר באלף השלישי. יש שיראו בו מודל לחיקוי. הוא נראה נבוך קצת מהמחמאה, אבל עונה בכנות.
"לא עשיתי את כברת הדרך הזאת כדי להיות מודל לחיקוי. אם אתה שואל אותי על זה, הייתי ממקד את התשובה במילה אחת: תעוזה. כשאני מביט על הדור הצעיר אני אומר: תעזו יותר, תשאפו רחוק, זה המפתח להצלחה. המציאות הנוכחית בישראל מוכיחה שזה אפשרי, עם עבודה קשה".
פונים אליך בעניין הזה?
"בהחלט כן. יש הרבה מאוד פניות. אנשים מבקשים להתייעץ, יש שמבקשים שאהיה מנטור שלהם בעסקים או בפיתוח. לחלקם אני נענה, כמובן במגבלות הזמן שלי. כשאני חושב שאני יכול לעזור עם הניסיון שלי, אני בהחלט עושה את זה".
למי שעוד לא יודע, וולדמן הוא המייסד, היו"ר והמנכ"ל של חברת מלאנוקס, שנמכרה בשנה שעברה. הציבור הישראלי מכיר את עסקת מלאנוקס מהשורה התחתונה שלה. החברה נקנתה על ידי Nvidia העולמית ב-6.9 מיליארד דולר והפכה את וולדמן למיליארדר. אבל מאחורי הקלעים לא הכל הלך חלק בדרך לעסקה הזאת. וולדמן נאבק בתחילת 2018 בקרן ההשקעות סטארבורד, שהחזיקה במניות החברה וביקשה להחליף את ההנהלה בדרך למכירה מהירה. וולדמן, שהתעקש להמתין, להשקיע במחקר ובפיתוח מואצים, ניצח ובגדול. בסוף אותה שנה הציגה מלאנוקס רווח שנתי של 136 מיליון דולר. זה השלב שוולדמן הרגיש מוכן למכירה. את המשא ומתן הוא ניהל כמבצע חשאי. המתחרה הגדולה, אינטל, הגיעה לגמר מול Nvidia, כשהסכום על השולחן שישה מיליארד דולר, שהם קרוב ל-120 דולר למניה. בשלב הזה וולדמן הרים טלפון לגֶ'נסֶןֶ הוּאנג, מנכ"ל Nvidia, ואמר לו: "תציע יותר מ-120 דולר למניה ונסגור עסקה". התשובה הגיעה שלושה ימים אחר כך. 125 דולר למניה, והעסקה סוכמה.
"אלה היו בהחלט ימים ולילות מתוחים מאוד, עם חוסר שינה", מספר וולדמן בחיוך, ולא כל כך מפרט. בשיחה קודמת שניהלנו, במאי 2019, מיד אחרי סיכום העסקה, הוא תיאר זאת כך: "הייתי צריך להתמודד עם גוף גדול, חזק ו'אלים' עסקית ולשכנע אותו שהוא טועה. הרבה מאוד אנשים היו נשברים בשלב הזה".
העולם משנה כיוון
וולדמן הגיע לתחום הנדסת השבבים די במקרה. את הלימודים בטכניון הוא התחיל בפקולטה להנדסת כימיה, ממנה עבר אחר כך ללימודי מדעי המחשב. "בכלל לא הכרתי את התחום. ראיתי שכל מי שיש לו ציונים גבוהים עובר למדעי המחשב. מכיוון שעניתי לקריטריון הציון, עברתי גם אני". מלאנוקס היא האקזיט השני שלו. ב-93' הוא היה בין המייסדים של חברת השבבים גלילאו, שהונפקה ארבע שנים אחר כך בוול סטריט. וולדמן עזב אותה ב-99', וכעבור שנתיים היא נקנתה על ידי Marvel ב-2.7 מיליארד דולר. מארוול, אגב, התחרתה בשלבים הראשונים של העסקה לקניית מלאנוקס…
אנחנו מדברים בעיצומו של משבר עולמי שטרם היה כמותו. איך אתה רואה את משבר הקורונה מבחינה עסקית?
"בראייה צרה של חברות הייטק זו בהחלט הזדמנות. כל השינוי הזה מצריך הרבה יותר טכנולוגיה. יותר יכולות מחשוב, עיבוד ותעבורת נתונים. אנשים עובדים יותר מהבית, יש לזה משמעות אדירה בכל מה שקשור לתשתיות תקשורת. אנחנו רואים את זה במלאנוקס כבר מהרבע הראשון של השנה. עלייה גדולה בביקוש, וגם בהכנסות וברווח".
כאן המקום לציין כי מלאנוקס לא פיטרה אף עובד בחודשים האחרונים, ואפילו העמידה לרשות ממשלת ישראל את שרשרת האספקה שלה במזרח הרחוק כדי להטיס לארץ מסכות, ערכות מיגון ומכונות הנשמה.
"הקורונה היא Game changer מהרבה בחינות", וולדמן מוסיף, "ייקח הרבה זמן, אם בכלל, לחזור למצב שבו היינו קודם. טיסות, למשל. קראתי היום כתבה על כך שיש ירידה דרמטית בהזמנות מטוסים. העולם הולך לכיוון אחר, יותר שיחות וידיאו, ואפילו מַעבר לשיחות Virtual reality. יהיו הרבה פחות נסיעות, והעולם העסקי יעבור למציאות תלת-ממד. כולנו נרכיב משקפי תלת-ממד וננהל שיחות ועידה עם אנשים בכל רחבי הגלובוס כאילו כולנו נמצאים באותו חדר. מאפייני המושג 'כפר גלובלי' ישתנו. במקום לטוס ולהיפגש נעשה את זה מהמשרד או מהבית".
בהקשר הזה וולדמן משתף אותנו בסיפור קטן, שממחיש איך נראה אורח חיים של מנהל בכיר בחברה גלובלית: "בוקר אחד התקשרו מקופת חולים ואמרו לי שאני לא מבוטח כי אני תייר… הם ניהלו מעקב אחרי הנסיעות שלי וגילו שבמשך שנים לא הייתי יותר מ-18 ימים רצופים בארץ, ולכן אני לא זכאי לכיסוי ביטוחי של המדינה. זו היתה המציאות שלי במשך שנים, כל עשרה ימים בממוצע חציתי את האוקיינוס. היום אני כאן הרבה יותר, ולא רק בגלל הקורונה, אלא מתוך החלטה".
אם נחזור לקורונה, וולדמן מביט על ניהול המשבר הזה כמנהל. באופן קר רוח הוא מנתח את הטעויות. לדעתו, ההחלטות תזזיתיות מדי ולאו דווקא עקביות. "ראשית אני אומר, שזה טבעי ומותר לעשות טעויות. חלק מניהול סיכונים ומשברים זה להבין שעשית טעות ולתקן אותה בהקדם. עצם ההכרה בטעות היא התקדמות. אני לא מבין למה מדינת ישראל לא מגייסת את כל הידע שלה לטובת המאבק בקורונה. מכון ויצמן, פרופ' אמנון שעשוע, צה"ל והשוק הפרטי. כולם יכולים להירתם לזה. לא ברור מה קרה שם. הייתי עוצר את כל הפעולות היום, נכנס ל-48 שעות של הערכה מחדש ויוצא עם תוכנית פעולה סדורה שהציבור יבין, יקבל וייָשם".
השקעה וסבלנות משתלמות
וולדמן הוא ללא ספק איש של חזון. זה ניכר היטב בשיחות אתו. מעבר למעורבות החברתית שלו, שאליה נגיע עוד מעט, הוא מרבה לדבר על הפוטנציאל של השוק הישראלי כחממה לחברות גלובליות. כדוגמה הוא מביא את צ'ק פוינט של גיל שוויד, שאליה הצטרף באחרונה כחבר דירקטוריון, או את Wix לבניית אתרים ואת SolarEdge להמרת אנרגיה סולארית. המשותף לכל החברות הללו הוא היותן חברות ישראליות שנסחרות בבורסות בעולם אבל כולן עדיין בבעלות ישראלית. אף אחת מהן לא נמכרה.
"אני חושב שחלק מהעוצמה של המשק הישראלי זו נוכחות של חברות חזקות כאלה. אמנם מכרנו בסופו של דבר את מלאנוקס, אבל בדרך, במשך שני עשורים, סירבתי להרבה מאוד הצעות רכש. האמנתי בחברה, וידעתי שאני יכול להביא אותה למצב של שחקנית עולמית. אנחנו מתחרים היום באינטל, שרצתה לקנות אותנו במעלה הדרך. זה אומר הרבה מאוד על היכולות שלנו. אני חושב שיזמים חייבים לחשוב בגדול ולצמוח כאן בלי לרוץ אחרי הצעת הרכש הראשונה. אני רואה היום שהכיוון אכן השתנה, ויזמים מבינים את זה ומכוונים להקים חברות של מאות מיליונים במקום עשרות מיליונים. התהליך הזה עבר גם על המשקיעים, שהיו בעבר חסרי סבלנות ומיהרו למכור. היום גם הם מבינים שהשקעה וסבלנות משתלמות. זה טוב לחברות, טוב למשק, טוב למדינה".
כיזם שהצליח פעמיים לחזות את כיוון השוק, את מה היית מסמן כדבר הגדול הבא בטכנולוגיה, אחרי הסייבר?
"אני חושב שטכנולוגיית בינה מלאכותית היא בהחלט העתיד. AI, Artificial Intelligence, תחדור לכל תחומי החיים, קטן כגדול. היום מתחילים להבין כמה דברים ניתן לעשות בעזרת בינה מלאכותית בכל תחומי החיים – עולם המשפט, נהיגה, רפואה. זה יגיע לכל מקום. בנוסף לזה, אחסון ועיבוד יעברו שדרוג משמעותי. ככל שהחיים שלנו נעשים דיגיטליים יותר, צריך יותר יכולות כאלה. החיבור של שלושת העיקרים האלה – אחסון, עיבוד וניתוח – יביא אותנו למצב שבו נוכל לדעת הרבה יותר דברים".
ואנחנו בדרך לשם, על הנתיב הנכון?
"בהחלט כן".
כשאתה מביט היום על המהנדסים והיזמים הצעירים, בני השלושים פלוס, שיוצאים לשוק, אתה יכול להשוות אותם לדור שלך?
"אני אומר באופן חד משמעי: הם יותר טובים מאתנו. הרבה יותר שאפתנים, אמיצים, הישגיים. היום כולם חושבים על הסטארט-אפ הבא. הסיבה שזה קורה היא בעיקר הסביבה העסקית, ובכלל, האווירה בישראל. יש היום הרבה דוגמאות של חברות שהצליחו, ולכן זה מייצר אווירה ומוטיבציה. לתוך זה נכנס דור מוכשר מאוד".
דיברנו על הדור הצעיר, עליך כמושא לחיקוי. לך יש מישהו שאתה מביט עליו כגורם השראה?
"אני מביט ולומד מאנשים שעשו דברים גדולים, ששינו מציאות. ביל גייטס, למשל, או ג'ף בזוס. אלה אנשים שהביטו אל האופק והבינו אותו הרבה לפני כולם. מה שמייחד אנשים כאלה זו העובדה שאתה מזהה את ההזדמנות לפני כולם ומנצל אותה בצורה מיטבית. זה כל ההבדל. במונחים של גולני, זה להביט על התמונה הגדולה ולא רק מטר קדימה, ולהילחם מתוך השוחות".
הכלכלה מקרבת
השיחה עם וולדמן מתקיימת בביתו בתל-אביב, העטור בשפע של יצירות אמנות מרשימות. האיש שעומד מאחורי אחד האקזיטים הגדולים בישראל הוא מארח חם. גולני, כבר אמרנו? עד היום וולדמן קשור מאוד לחטיבה. הוא תומך בפצועים, במשפחות שכולות, ואפילו הקים קרן מלגות שמממנת לימודי תואר ראשון לבוגרי החטיבה החומה. ועכשיו, בשיחתנו, הוא גם גולש לזיכרונות מאז, מהימים של מפקד המחלקה בגדוד 13. "עד היום אני אוהב לנהוג בגשם. תשאל למה? כי זה מזכיר לי את הימים והלילות הגשומים ברמת הגולן. אני זוכר אותנו, חיילים עייפים מיטלטלים בטיולית ברמת הגולן ואז מגיעה הפקודה לרדת. בחוץ גשם זלעפות, קור, ואנחנו עם מדים רטובים. נהג הטיולית יושב לו בקבינה, מנופף לשלום ונוסע. כמה קינאתי בו אז. את הזיכרון הזה אני לוקח אִתי בכל פעם שאני נוהג בגשם".
אתה רואה את התקופה הזאת בגולני כגורם שעיצב אותך? מה לקחת אתך משם לעסקים?
"קודם כל, יש עובדה בסיסית: גולני לא יוצא ממך אף פעם. לקחתי משם המון. היכולת לסמוך על עצמך ולהוביל, ההבנה שאנשים הולכים אחרי מה שאתה עושה ולא אחרי מה שאתה אומר, ובעיקר, היכולת להתגבר על הפחד".
אחת התכונות הבולטות של וולדמן היא הישירוּת. הוא לא חושש להביע דעה, למתוח ביקורת וללכת נגד הזרם. כך, למשל, עם הפעילות העסקית שלו בעזה ובגדה. בשני המקומות הללו מעסיקה מלאנוקס מהנדסים וטכנאים. העובדים בעזה, כמו אלה בישראל וברמאללה, זכו למענקים בעקבות מכירת החברה ל-Nvidia. ליום הכיף של מלאנוקס באילת העובדים מהעיר רוואבי לא הגיעו, במקום זאת הם בילו סופשבוע בבית-לחם.
"אני חושב שכלכלה מקרבת. חייבים לשבור את מחסום הפחד. בעיני, אין צודק או לא צודק, יש בעיה. אני אישית נוסע באופן תדיר לרמאללה לדבר עם העובדים. הגשר הזה חשוב, אי אפשר להמשיך להילחם עוד 72 שנה. אני מרחיב עכשיו את העסקים בעזה. למה? כי אני רואה לאן אפשר להגיע, ולכן אני ממשיך".
היום, כשאתה יכול להשפיע על תהליכים, איפה אתה בוחר להתמקד מבחינת עשייה חברתית, מלבד ההירתמות שלך במשבר הקורונה?
"אני חושב שתחום החינוך הוא מרחב ההשפעה הגדול ביותר. זה המפתח לחברה טובה יותר. לקחתי על עצמי כפרויקט מגזרים שונים, ושם אנחנו פעילים מאוד. אני תורם לבדואים כדי שייגשו לבחינות חמש יחידות במתמטיקה, אני תורם לבתי הספר הדרוזיים כדי לעודד התמקדות בלימודי טכנולוגיה, אנחנו מנהלים קרן במלאנוקס שמממנת לימודי תואר ראשון לתלמידי תיכון מצטיינים. בנוסף לכך, אני חושב שחייבים להביא אלינו את החרדים. במלאנוקס אנחנו מעודדים את זה מאוד. אני מנסה להפעיל השפעה בקרב רבנים ומעצבי דעת קהל. הרי יש שם מוחות מבריקים, שיודעים להתפלפל על קוצו של משפט בן אלפי שנים. חייבים להכניס שם לימודי ליבה לצד לימודי הקודש, כדי לסגור פערים. זה קשה, זה מתסכל אותי מעט, אבל אני לא מתייאש, וממשיך לפעול בכל מקום שאני מרגיש שאפשר לתרום".
אני רוצה לקחת אותך למישור האישי. אין ספק שהצלחת בחיים, אבל אתה לא מרגיש לפעמים בודד?
"תלוי איפה ומתי. בעבודה אתה לבד. אתה המנהל ואתה צריך לקבל את ההחלטות. זה לא קל. יש לי כאן בבית ציור צבעוני אבסטרקטי גדול, שבמרכזו הכיתוב 'you are alone'. זו, מבחינתי, מהות הדברים. הרבה פעמים אני מרגיש שבוחנים אותי לאו דווקא על מה שאני אומר. הייתי בפגישה עסקית, וישבה בחדר מישהי שרק בחנה אותי ולא דיברה. התברר לי שהיא פסיכולוגית שהיתה אמורה לנתח את התגובות ושפת הגוף שלי. מהבחינה הזאת, בסביבת העבודה אני כל הזמן ערני, דרוך וחד".
האם גם בחיים הפרטיים הזהירות הזאת מלווה אותך?
וולדמן מחייך חיוך רחב ומשתף אותי שוב בסיפור קטן, שמתאר מציאות גדולה: "עם חברים זה אחרת. אני משוחרר יותר, אבל עדיין לא יכול לשתף אותם במה שעובר עלי. קרה לי שערב אחד ישבנו בבר יין עם חברים קרובים מאוד שלי, ולמחרת היתה אמורה להתפרסם עסקה גדולה של מלאנוקס, בשווי מאות מיליוני דולרים. ישבתי שם, דיברנו, צחקנו, ואצלי מהדהדת העסקה בראש. תאר לך שהייתי פולט משהו… לכן, גם כשאני עם חברים אני זהיר מאוד. לצערי, הזהירות גולשת לי לחיים הפרטיים, אבל זה חלק מהמחיר שצריך לשלם במעמד הזה".
את הסכנה ביין הבנתי. מה עם סיגרים?
"תראה, אי אפשר להגדיר אותי כמעשן כבד, גם לא בינוני. לימדו אותי לעשן בארצות הברית. שם זה היה חלק מהתרבות העסקית. אני לא מעשן הרבה, אבל כשזה קורה בנסיבות חברתיות, זה בדרך כלל קוהיבה".
