לא צריך לחכות יותר מחצי הקפה באחד ממירוצי מכוניות הטורינג (Touring) עד שהעסק הופך לפיזי. ממש פיזי. והכוונה אינה למשהו כמו מגע בין שתי מכוניות פורמולה 1, שיוצר כשלעצמו דרמה לא קטנה, אלא לדבר שהוא הרבה יותר "היאבקות בסגנון חופשי" בין שתי מכוניות. וכאשר המכוניות עצמן גם עמידות יותר מהדיווֹת הענוגות של הפורמולה 1, כל מאבק הוא ארוך יותר, קשוח יותר ומלוכלך יותר. ואם המכוניות גם נראות כמו אלה "הרגילות" שעל הכביש – בכלל קשה לא להישאב לתוך הדרמה הגדולה.
אם הפורמולה 1 היא הטופ-של-הטופ בעולם מירוצי המכוניות, ליגות מירוצי מכוניות הטורינג (או "מכוניות הסלון", כפי שכונו בעבר) הן השוחות העמוקות והבוציות של העולם הזה. מקום שבו התקציבים מהודקים ורזים הרבה יותר, הנהגים נחושים לא פחות והדרמות רבות – על המסלולים וברחבות הטיפולים. כיום פועלות ברחבי העולם כמה וכמה ליגות, ויש ביניהן הבדלים מקומיים בהתאם למדינות שבהן הן מתקיימות (לרוב בהתאם לאינטרסים השיווקיים של מותגי הרכב באותה המדינה), ורק ליגת אחת, בחסות ה-FIA, המדלגת בין שמונה מדינות.
אמריקה: NASCAR
כבר בתחילת הדרך, כשהעולם רק החל להתאהב במכונית, התקיימו מירוצי מכוניות. אלה נועדו לא רק לספק דרמות ולהלהיב את הקהל, אלא גם לקבוע באופן חד משמעי מי מייצר את המכוניות הטובות ביותר, וחשוב לא פחות – מיהו הנהג הכי מוכשר. הנהגים הראשונים פשוט הגיעו עם מה שהיה להם בחנייה.
כך בדיוק החלה הליגה הוותיקה ביותר, NASCAR, בשנות השלושים של המאה הקודמת, עם מירוצי Stock car, כלומר, "מכוניות סדרתיות" (מה-Stock…), שלא עברו שיפורים. המירוצים הראשונים התקיימו בחוף דייטונה, פלורידה, שכבר אז היה המקום שבו קבעו המכוניות הראשונות שיאי מהירות עוד בתחילת המאה. אורך מסלול המירוצים של דייטונה היה קצת יותר משישה קילומטרים וחצי, שהורכבו משלושה מקטעים: ישורת ארוכה על החוף, קטע אספלט זהה באורכו, ופניות של חול טובעני שחיברו בין השניים האחרים.
עד כמה שזה נשמע מחתרתי, ההתחלה היתה עוד יותר… המקור למירוצי סטוֹק קאר טמון במבריחי האלכוהול ב"שנות היובש" בארצות הברית (1933-1920), שנים שבהן נהגים טסו בנתיבי הברחה כדי להפיץ את הסחורה האסורה (בעיקר וויסקי, אבל לא רק). על מנת לצמצם את הסכנה בשליחת משאית אחת עם הרבה סחורה, המבריחים פיצלו את הכמות בין כמה מכוניות קטנות ומהירות, שהיו זריזות יותר מאלה של השוטרים שניסו ללכוד אותן. נהגים רבים אף שיפרו את הספקי המנועים, את התנהגות הכביש ואת קיבולת המטען. לא מעט מרדפים ליליים התחוללו בכבישי ההרים של ארצות הברית הכפרית, והסיפור הזה נגמר בשנת 1933, עם הסרת ההגבלות. בשלב הזה כבר נוצר שוק למשקה המוברח, ועתה הנהגים המשיכו לטוס כשהם חומקים מהשלטונות, כשהפעם אלה רצו – כמה מפתיע – להטיל מיסוי על האלכוהול.
לצד עסקי ההברחות נערכו גם מירוצים פיראטיים רבים, בעיקר בשביל הכבוד והאגו של הנהגים, וגם עבור לא מעט כסף שחור שהחליף ידיים. ארצות הברית והעולם הושלכו לגיהינום של מלחמת העולם השנייה, ורק שלוש שנים אחרי סיומה, ב-1948, נוסדה ליגת NASCAR, שקיימה את המירוץ הראשון שלה בחוף דייטונה, כאמור, ב-15 בפברואר 1948.
ארגון NASCAR מפעיל כיום כמה ליגות, לקטגוריות רכב שונות, ובהן טנדרים, ליגות אזוריות ועוד. נהג מוביל יקבל, על פי הפרסומים, חוזה שנתי של כחצי מיליון דולר ועשוי להכפיל את הסכום הזה בזכות פרסים על הישגים. חסויות, ספונסרים ובונוסים נוספים יכולים להקפיץ את הסכום השנתי למספרים מכובדים מאוד, עד כדי עשרות מיליוני דולרים בשנה לנהג מצליח.
עונת 2021, ה-73 במספר, נפתחה בחודש פברואר במסלול דייטונה, כמובן, שהוא כיום מסלול אספלט גדול ומסודר. העונה נמשכת על פני עשרה חודשים ארוכים, עד נובמבר, שבהם יתקיימו 23 מירוצים. עונה גדושה בהחלט. שלושה יצרנים – שברולט, פורד וטויוטה – מרכיבים את כל 39 הקבוצות המשתתפות. 38 מהן ינסו לנשל את צֵ'ייס אליוט והפורד שלו מהאליפות שבה זכה בעונת 2020.
בריטניה: BTCC
ליגת ה-BTCC (בשמה המלא: British Touring Car Championship) נוסדה בסוף שנות החמישים על ידי קן גרגורי, שהיה מוכָּר בסצנת מירוצי המכוניות כמנג'ר של אגדת המירוצים סטירלינג מוֹס. בתחילת שנות החמישים מירוצי מכוניות סלון (משפחתיות) זכו לפופולאריות רבה בבריטניה; לא רק הקהל נהנה מהם, גם הנהגים, אבל לא היתה ליגה מסודרת או מסגרת מוסכמת כלשהי שתכריע בשתי השאלות הכי חשובות: מהי המכונית המהירה ביותר ומי הנהג הטוב ביותר. בנוסף על כך, באותן שנים שאחרי מלחמת העולם לא היה ליצרניות הרכב הבריטיות היכן להראות לציבור את היכולות החדשות של המכוניות שלהן.
גרגורי הציע פתרון: לקיים ליגה בד בבד עם מירוצי המועדון שבו הוא עצמו שימש מזכיר. הליגה אימצה את חוקי המועדון, ונוצרו קטגוריות נפח מנוע שתאמו את האינטרסים של יצרניות הרכב, אשר הביעו כמובן את רצונן להתחרות זו בזו. הרעיון היה לספק זירת מירוצים לוהטת לבציר האחרון של מכוניות מייצור סדרתי. כך היה מתחילת הדרך, עם שינויים והתאמות בחוקי המשחק בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות כמו גם לצרכים/ לאינטרסים) של יצרניות הרכב. המירוץ הראשון התקיים בתחילת 1957 (בבוּקסינג דֵיי המסורתי באנגליה), וזכה בו טומי סופווית' (Sopwith) עם יגואר בנפח 3.4 ליטרים.
העונה המלאה הבאה הסתיימה באופן דרמטי במיוחד, עם קורטוב משמעותי של יצירתיות ומחשבה מקורית: סופּווית' ניצח בקטגוריה שלו, ובניקוד לאליפות היה בשוויון מוחלט עם ג'ק סירס, שנהג באוסטין. המחלוקת נפתרה באופן יצירתי על ידי מנהל קבוצת המירוצים של BMC (יצרנית רכב שנוצרה מאיחוד מוריס ואוסטין, ומי שיצרה את המיני המקורית), אדם בשם מרקוס צ'יימברס. הוא הביא אל המסלול שתי מכוניות ריילי 1.5 ליטרים זהות לחלוטין, לשני מירוצים בני חמש הקפות כל אחד, כאשר כל נהג מחליף את הרכב בזה של מתחרהו. לבסוף היה זה סירס שניצח בפער מצטבר של 1.6 שניות בלבד, והוא הוכתר כאלוף הראשון. כן, זהו החומר שממנו נולדות אגדות.
ה-BTCC מהווה עד היום כר פורה לאגדות, גם מוטוריות. וולוו היממה את העולם כאשר נכנסה לזירה עם דגם חדש, 850. ולא סתם 850, כי אם גרסת סטיישן, בשדה שנשלט על ידי מותגים בעלי נופך ספורטיבי יותר כמו ב.מ.וו, הונדה, אלפא רומיאו ואחרים. המהלך החל ב-94', כאשר שני סטיישנים כחולים הגיעו לקו הזינוק. ההימור היקר של וולוו נשא מיד פרי והמכוניות משכו המון תשומת לב, כשהן מוכיחות לקהל הבריטי הספקן כי מכוניות וולוו יכולות להיות לא רק שימושיות, אלא גם כיפיות.
רבים חשבו בתחילה שמדובר בבדיחה, שהרי רכב סטיישן – עם מרכב גדול וכבד, חלוקת משקל בעייתית ומרכז כובד גבוה – מתחיל מנקודת מוצא בעייתית, ולא יוכל לעולם להוות תחרות אמיתית. מגבלות ה-FIA קובעות כי יש לשמור על המבנה של הרכב הסדרתי (כפי שנמכר באולם התצוגה) וכי אסור לעבור נפח שני ליטרים או להשתמש במגדש-על או טורבו. אי לכך ויתרה וולוו על מנוע הטורבו 2.3 ליטרים (225 כ"ס) הסדרתי לטובת מנוע מירוצים אטמוספרי עם חמישה צילינדרים, שהפיק 290 כוחות סוס רועמים. העונה הראשונה התמקדה בפיתוח הרכב ובשיפור היכולות. וולוו סיימה את העונה במקום ה-14 בדירוג, אבל בהחלט בראש המוּדעוּת של הצופים הרבים במירוצים.
עונת 2021 (של ה-BTCC) נפתחה בתחילת אפריל במירוץ המסורתי במסלול Brands Hatch ההיסטורי, שהחל את דרכו כמסלול דשא לאופנועים, הופצץ בכבדות על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה כאשר שימש חניון גדול לרכב צבאי, ושוקם אחרי המלחמה. העונה הזאת תהיה אינטנסיבית, עם לא פחות משלושים מירוצים. היא תימשך ברציפות עד אוקטובר, כשרק ביולי תהיה הפסקת קיץ קצרה.
שלושים קבוצות משתתפות בליגה הזאת, עם נציגי מפעל רשמיים מ-ב.מ.וו, מפורד ומטויוטה, וכן קבוצות פרטיות המריצות מכוניות של אינפיניטי, יונדאי, קוּפְּרה, הונדה ואחרות, עם רמה כזו או אחרת של תמיכה מהמפעלים.
את עונת 2020 ניצח אשטון סאטון, כשהוא נוהג באינפיניטי, ובאליפות היצרנים זכתה ב.מ.וו כשהיא מקדימה את הונדה ואת טויוטה, אשר מריצה את קבוצת Gazoo בתמיכה אישית של העומד בראש חברת טויוטה, אקִיו טויודה (נכדו של מייסד החברה).
ליגות נוספות
ליגות בולטות נוספות של מירוצי מכוניות טורינג מתקיימות גם בגרמניה ובאוסטרליה. הליגה בגרמניה, Deutsche Tourenwagen Masters, הנקראת בקיצור DTM, היא הזירה הקשוחה של היצרניות המקומיות, ופועלת ברציפות משנת 1984. מכוניות קשוחות מסדנות AMG של מרצדס, M של ב.מ.וו וחטיבת הספורט של אאודי מתנגחות שם באופן קבוע. מלבדן מגיעים מן החוץ מותגים מאתגרים, וזכורה בעיקר אלפא רומיאו, שאף הביכה את הגרמנים וניצחה באליפות בשנת 1996 עם 166 Ti יפהפייה.
באוסטרליה רעמו בעבר מנועי ה-V8 העצומים, אלה שהאוסטרלים אוהבים. התחרות היתה בין פורד להולדן. אלא שהמשבר של 2008, שהכניס את GM לצרות, בישר את הסוף של הולדן (שהיתה מותג של GM באוסטרליה), כאשר GM הודיעה כי תפסיק לייצר מכוניות עם הגה ימני. כל מפעלי הולדן באוסטרליה נסגרו, המותג מת בעצם, אבל המירוצים לא, וכיום הליגה מורכבת ממכוניות שיהיו מוכרות גם לקורא הישראלי: אאודי RS3, גולף GTI, אלפא רומיאו ג'ולייטה, פיג'ו 308, יונדאי i30, הונדה סיוויק ועוד. בהכירי את הטמפרמנט של האוסטרלים ואת חיבתם להתגוששות – האקשן מובטח גם ב-2021.
זינוק וסיום
העלות הנמוכה (באופן יחסי) של המירוצים האלה והתחרותיות העזה מהווים כר פורה לטיפוח של דור הנהגים הבא. כאן הם צוברים שעות מסלול וניסיון רב לפני שהם מעפילים לראש האולימפוס, שבו חיים אותם מעטים שזוכים לאחוז בהגה של מכונית פורמולה 1.
מהצד השני של מחזור החיים של נהג המירוצים, נהגי פורמולה רבים למדי מוצאים את הדרך חזרה למסלולים במכוניות הטורינג – אם בתפקידי פיתוח או כנהגים מובילים בקבוצות השונות – ותורמים בעצמם לטיפוח ולחניכת הנהגים הצעירים. כל הגורמים האלה, בנוסף על העניין הברור שיש לתעשיית הרכב בסוג הזה של תחרויות וחשיפה, ישאירו אתנו את מירוצי הטורינג לעוד שנים רבות, גם במהלך המהפכה החשמלית שעוברת על עולם הרכב.
