במשך שלושה ימים בחודש מאי השדות הירוקים העצומים שמקיפים את אחוזת בדמינטון שבמחוז דרום גלוסטרשייר, דרום-מערב אנגליה, מוצפים בהמוני אנשים מהכפרים הסמוכים, מכל רחבי הממלכה ומכל העולם. ההמונים באים לצפות באחת מתחרויות הסוסים המלהיבות בעולם, וככל הנראה הקשה והמורכבת מכולן: תחרות בדמינטון (Badminton Horse Trials).
כרבע מיליון איש מגיעים לאחוזה במהלך ימי התחרות, מה שהופך אותה לאירוע הספורט השני בעולם מבחינת גובה ההכנסות מכרטיסים, אחרי מירוץ אינדיאנפוליס 500. דוכני מזון, חנויות ציוד רכיבה ואוהלי תצוגה ענקיים מפוזרים על פני שטח האחוזה, ובחצרות הפנימיות של ארמון בדמינטון ההיסטורי, מושבו של דוכס בופור, ממתינים הסוסים – שריריים, בריאים ומבריקים, גופם מתוח כקפיץ לאחר חודשי אימונים רבים, והתזזיתיות של בני האנוש מסביב מבהירה להם שהם ניצבים בפני המבחן הגדול של השנה.
האווירה מתוחה אבל שונה משמעותית מאשר במירוצי סוסים או בתחרויות קפיצה מעל מכשולים, כי התחרויות מתקיימות בשני אתרים שונים: במגרש הגדול של האחוזה ובשדות הפתוחים סביב הארמון, כאשר הקהל נודד עם המתחרים. כך ניתן בתחילת היום לראות מצד אחד גברים, נשים וילדים לבושים בהידור אך לא ברשמיות יתרה, שסועדים או שותים סביב השולחנות שעל גדות הנהר, מסתובבים בין הדוכנים או מטיילים במדשאות בתחושה מעין חגיגית-כפרית; ומצד שני, במרחק כמה עשרות מטרים, ממתינים במתח ובחשש – המתחרים. בשלב מסוים שערי האחוזה נפתחים והסוסים יוצאים החוצה, מובלים על ידי הרוכבים שצועדים באיטיות לצדם. למעשה, בדמינטון זה יותר מתחרות ספורט, זה מפגש בין העולם הכפרי האנגלי המסורתי לבין הענף התחרותי והמסוכן ביותר ברכיבת סוסים – האיוונטינג.
רכיבה משולבת
איוונטינג (Eventing), המכונה גם "רכיבה משולבת", הוא בעצם "טריאתלון לסוסים". הנקודה המרכזית היא שאותו זוג מתחרים, המורכב מסוס ורוכב, מתחרה במשך שלושה ימים בשלושה תחומים שונים לחלוטין: דרסאז' (רכיבה אמנותית), קרוס-קאנטרי (דהירה ודילוג מעל מכשולים המדמים מכשולי טבע) וקפיצת מכשולים. כאמור, אותו רוכב על אותו סוס במשך שלושה ימים רצופים.
שורשי הענף נטועים במבחני פרשים שנועדו לבחון את יכולתם של סוסי הקרב להופיע באופן מרשים במסדרים רשמיים וכן לעמוד במסעות ארוכים ומפרכים בשטח פתוח, למטרות שונות (למשל, העברת מסרים דחופים). התחרות נערכה לראשונה בצרפת בשנת 1902, במסגרת אליפות הפרשים הצבאית, ונכנסה לתוכנית האולימפית בשנת 1912 במשחקי שטוקהולם, אז היתה פתוחה בלעדית לקציני צבא גברים. רק ב-1924 הורשו גם אזרחים גברים להשתתף, ואילו הנשים נאלצו לחכות עד לאולימפיאדת טוקיו ב-1964. נכון לעכשיו, האיוונטינג הוא אחד הענפים האולימפיים הבודדים שבהם גברים ונשים מתחרים זה מול זה בשוויון מלא ובאותה זירה בדיוק.
הפדרציה הבינלאומית לרכיבה (FEI) מדרגת את התחרויות לפי מספר כוכבים – ככל שמספר הכוכבים גבוה יותר (עד חמישה), המסלול ארוך יותר, המכשולים גבוהים ומורכבים יותר והדרישה למהירות ולסבולת גוברת בהתאם. כיום ישנן בעולם רק שבע תחרויות עם דירוג חמישה כוכבים: בדמינטון ובוּרלי באנגליה, קנטקי ומרילנד בארצות הברית, לוהמילן בגרמניה, פאו בצרפת ואדלייד באוסטרליה. הנקודה המעניינת היא שהתחרויות הללו מדורגות גבוה יותר מאשר התחרויות במשחקים האולימפיים ובאליפויות העולם, אשר נערכות ברמת קושי של ארבעה כוכבים בלבד, כדי לאפשר למספר גדול יותר של מדינות להתחרות בהצלחה.
מלכת הענף
בדמינטון נחשבת התחרות הוותיקה, המסורתית והיוקרתית מכולן, ויחד עם תחרויות בורלי (Burghley Horse Trials במחוז לינקולנשייר, אנגליה) וקנטקי (ארצות הברית) מהווה חלק מ"הגרנד סלאם" של הענף (Rolex Grand Slam of Eventing). אולם זכייה בשלוש התחרויות הללו ברצף באותה עונה היא הישג נדיר, שהושג עד היום על ידי שני רוכבים בלבד.
תחרות בדמינטון נוסדה בשנת 1949 על ידי הדוכס העשירי לבית בופור, בעקבות ביצוע חלש יחסית של נבחרת בריטניה באולימפיאדת לונדון 1948, מתוך מטרה ליצור זירת אימונים תובענית לרוכבים בריטים לקראת תחרויות בינלאומיות, ופורסמה אז כ"אירוע הסוסים החשוב ביותר בבריטניה". התחרות הראשונה כללה 22 סוסים מבריטניה ומאירלנד בלבד, וזכה בה הסוס Golden Willow; שמונה מהמתחרים לא הצליחו להשלים את מסלול הקרוס-קאנטרי. ב-1953 אירחה בדמינטון את אליפות אירופה הראשונה בהיסטוריה, וב-1955 עברה התחרות לטירת ווינדזור לשנה אחת בלבד, לבקשת המלכה, כדי לאפשר את קיום אליפות אירופה השנייה. שידור הטלוויזיה הראשון של התחרות נערך בשנת 1956.
זה קורה מדי שנה בחודש מאי באחוזתו הפרטית של דוכס בופור, בשטח של כאלף וחמש מאות דונם בדרום גלוסטרשייר, שבו שוכן גם ארמון בדמינטון עצמו – מבנה מהמאה ה-17 שהוזמן על ידי הדוכס הראשון לבית בופור ועוצב מחדש במאה ה-18, אז החזית הצפונית קיבלה את מראָה האופייני עם המגדלים והכיפות הכפולות. הארמון משמש עד היום ביתו של הדוכס ה-12 לבית בופור, הארי סומרסט, אשר ממשיך את מעורבותו הפעילה של אביו המנוח, דיוויד, ששימש נשיא התחרות והיה בעצמו רוכב מצליח שזכה במקום השני ב-1959.
הפרסים הכספיים בבדמינטון הם הגבוהים ביותר בענף האיוונטינג כולו, ומבדילים אותה משאר תחרויות חמשת הכוכבים. בעונת 2026, לרגל השנה ה-77 לקיום התחרות, הועלה סכום הפרס הראשון ל-125 אלף ליש"ט, וקרן הפרסים הכוללת לעשרים המתחרים המובילים הועלתה ל-451,500 ליש"ט. התחרויות הנלוות לאירוע הראשי, כגון אליפויות ה"גראסרוּטס" לסוסים ברמה נמוכה יותר, המתקיימות בתחילת השבוע, זכו אף הן להעלאת קרנות הפרסים לצד התחרות המרכזית.
גם דרישות ההשתתפות מחמירות ביותר: הן הסוס והן הרוכב חייבים לעבור תהליך הסמכה מוקפד, שיכול להימשך שנים, לפני שיוכלו להיכנס לרשימת המתחרים המצומצמת. מסלול הקרוס-קאנטרי של בדמינטון נחשב אחד המאתגרים והמפורסמים בעולם, עם מכשולים כמו "החול הטובעני" ו"אגם בדמינטון", שהפכו עם השנים לשמות דבר בקרב חובבי הענף. המכשולים נבחנים ומעוצבים מחדש בכל שנה כדי לשמור על רמת אתגר עולמית תוך שיפור מתמיד בבטיחות.
שלושה ימים ברצף
היום הראשון בתחרות הוא יום הדרסאז', המורכב מסדרת תרגילים מדויקים בזירה סגורה, הנשפטים על ידי שופט אחד או יותר אשר בוחנים, בין היתר, שינוי מקצב, צעידה הצידה או לאחור, מעבר בין מקצבים ועוד, כשהמטרה היא תנועה מאוזנת, קצב, גמישות, ובעיקר שיתוף פעולה הרמוני בין הסוס לרוכב. כל תרגיל מקבל ציון בין אפס לעשר, והציון הסופי מומר לנקודות עונשין.
למחרת מגיע היום המלהיב והמסוכן ביותר: הקרוס-קאנטרי, שבו הסוס ורוכבו דוהרים על פני מסלול פתוח וארוך ומתמודדים עם שלושים-ארבעים מכשולים ברמות הגבוהות, המדמים מכשולי טבע וכוללים קירות אבן, גזעי עצים, תעלות מים, מדרונות תלולים ומדרגות ירידה. המכשולים בנויים באופן מוצק ואינם נופלים במגע, בניגוד לקפיצה מעל מכשולים בזירה הרגילה. אם כי בשנים האחרונות, עקב דרישות בטיחות, הוכנסו יותר "מנגנוני שבירה" המאפשרים לחלק מהמכשול להתפרק בעת פגיעה חזקה מדי. בנוסף על כך, ברוב המקרים יש הבדלים בגובה הקרקע בין מכשול למכשול, דבר המקשה על יציבות הסוס בנחיתה. הסוס ורוכבו נדרשים לחצות את קו הסיום בתוך זמן מוגדר מראש (בדרך כלל סביב ה-12 דקות), ועל כל חריגה – בין אם איטית מדי ובין אם, במקרים מסוימים, מהירה מדי – מוטלים עליהם עונשים. סירוב של הסוס לקפוץ מעל מכשול, סטייה מהמסלול או נפילה של הסוס או הרוכב עלולים להוביל לפסילה מיידית. שלב זה נחשב תובעני ביותר מבחינה גופנית ונפשית, ודורש אומץ, סבולת, אתלטיות, ובעיקר – אמון הדדי מוחלט בין הסוס לרוכב.
היום האחרון מוקדש לקפיצות מכשולים בזירה סגורה, שבה הסוסים נדרשים לדלג מעל 12 עד עשרים מכשולים צבעוניים, שנופלים בקלות בעקבות מגע קל. התחרות בוחנת שוב את זריזותו, צייתנותו וכשירותו הגופנית של הסוס, ובעיקר את יכולתו להתאושש מבחינה גופנית לאחר המאמץ הקשה של הקרוס-קאנטרי יום קודם לכן.
הסוסים הנכונים
הסוסים המצטיינים בענף האיוונטינג הם בדרך כלל בני גזע הת'ורוברד האנגלי (Thoroughbred); סוסים גבוהים, חסונים וחמי מזג, הידועים בעיקר כסוסי מירוץ. גם סוסי Warmblood, שהם זיווג בין סוסי "דם חם" כמו הת'ורוברד עם סוסים בעלי "דם קר" כמו סוס ההנובר הגרמני, מתאימים לענף הזה, בזכות השילוב בין המהירות והעמידות של הת'ורוברד עם הטמפרמנט המאוזן יותר של ה-Warmblood. מעבר לגזע, המאפיין המכריע ביותר הוא הכישרון הטבעי לקפוץ לגובה יחד עם זהירות מולדת המונעת מהסוס להפיל מוטות בזירת הקפיצות, לצד מבנה כפות רגליים ושלד תקין המסוגל לעמוד בעומס החוזר של אימונים תחרותיים לאורך שנים.
מהרוכבים נדרש כושר גופני גבוה במיוחד, שכן שלב הקרוס-קאנטרי דורש 12-10 דקות של מאמץ פיזי אינטנסיבי תוך שליטה מתמדת בסוס דוהר, כאשר למחרת הם צריכים להתחרות במגרש המכשולים. מעבר לכך נדרשים ניסיון מצטבר של שנים רבות, יכולת קבלת החלטות מהירה בשבריר שנייה תוך כדי דהירה, ותכנון מוקדם ומדוקדק של כל מכשול ומכשול.
ציוד הרכיבה משתנה מאוד בין שלביה השונים של התחרות: בדרסאז' הרוכבים לובשים לבוש רשמי מסורתי: מכנסי רכיבה בהירים, מגפיים גבוהים, מעיל זנב או ז'קט כהה ולעתים כובע צילינדר או כיסוי ראש דומה. בקרוס-קאנטרי הלבוש הרבה יותר צבעוני ואישי, בדרך כלל חולצות ספורט קלות ללא מעיל רכיבה פורמלי, אך ציוד המגן הוא חובה: קסדת רכיבה מאושרת עם רצועת חגירה מהודקת, אפוד מגן לגוף ולפעמים גם אפוד אוויר מתנפח הנפתח אוטומטית בעת נפילה מהאוכף. כמו כן נדרש הרוכב לענוד צמיד הכולל את פרטיו הרפואיים, למקרה של תאונה ואיבוד הכרה. גם הסוס עצמו לובש ציוד מגן – מגיני רגליים ולעתים אף מגיני חזה – כדי לצמצם פציעות במגע עם המכשולים המוצקים.
גם נסיכות נופלות
איוונטינג נחשב אחד מענפי הרכיבה המסוכנים ביותר. בשנים 1997 עד 2008 מתו ברחבי העולם 37 רוכבים לפחות, כתוצאה מפגיעות שנגרמו בתחרויות בכל הרמות, מרביתם בגלל נפילה מסתחררת במהלך הקרוס-קאנטרי, כאשר הסוס נתקל במכשול קשיח ומתהפך קדימה, לעתים תוך שהוא מועך תחתיו את הרוכב. סטטיסטיקה זו היא הסיבה העיקרית להכנסתם של המכשולים השבירים, שמצמצמים את הסיכוי לנפילות קטלניות מסוג זה.
בדמינטון, בשל רמת הקושי הגבוהה של מסלוליה, אינה יוצאת דופן בתחום הזה, ולאורך השנים תועדו אירועים ופציעות רבים. בשנת 1982 הממלכה עצרה את נשימתה כאשר הנסיכה אן, בתה של המלכה אליזבת ורוכבת מקצועית בעלת ניסיון אולימפי, נפלה יחד עם סוסה במכשול המים בקרוס-קאנטרי. למזלה של הנסיכה זו היתה נפילה קלה יחסית, והסוס והרוכבת המלכותית יצאו מהמים רטובים אך שלמים ובריאים. בשנת 2007, לאחר תקופה ארוכה ללא גשם שהפכה את הקרקע לקשה במיוחד, פרשו 22 מתחרים. ב-2011 רק שבעה מתוך 76 מתחרים סיימו את הקרוס-קאנטרי ללא עונשין, ו-11 רוכבים נפלו, ובהם אליזבת פאוור, שהוטסה במסוק לבית חולים לאחר שאיבדה הכרה, ואינגריד קלימקה, שאושפזה בעקבות נפילה נוספת. ב-2003 נשבר אגן ירכיה של הרוכבת השוודית אנה האסו לאחר שסוסה נפל עליה בתוך המים, וב-2022 נפגעה הרוכבת הבריטית ניקולה ווילסון פגיעה קשה בחוט השדרה, שגרמה לשיתוק זמני בכל גופה ואשפוז ממושך של ארבעה חודשים וחצי.
גם הסוסים שילמו מחיר כבד. בשנת 1992 לבדה מתו שלושה סוסים בבדמינטון בעקבות פציעות שנגרמו בקרוס-קאנטרי, ובהם הסוס מר מקסוול, שזכה בתואר "סוס השנה" של איגוד האיוונטינג האמריקאי שנה קודם לכן. סוסים נוספים מתו או הומתו מטעמי חמלה בעקבות שברים, קרעים ברצועות ופציעות פנימיות, בשנים 1998, 2007 (שני מקרים), 2010, 2017, 2018 ו-2023. מקרים אלה עוררו במשך השנים ביקורת ציבורית וקריאות לשיפור בטיחות המסלולים, לצד שינויים משמעותיים שכבר יושמו, כגון ציוד מגן לרוכבים ולסוסים, בדיקות וטרינריות קפדניות לפני ואחרי כל שלב, וכן תכנון מכשולים "שבירים". יחד עם זאת, למרות כל אמצעי הזהירות, בדמינטון ממשיכה להיחשב מבחן קשה ומסוכן, שבו ההילה, הכבוד והפרסים הגבוהים ניצבים תמיד לצד סיכון ממשי לחיי הסוס והרוכב.
