כמה ימים באמסטרדם עשו לדניאלה לוגסי רק טוב, כי אין כמו קצת מנוחה לגוף, ובייחוד בחום יולי-אוגוסט הישראלי. כששוחחנו עם שובה ניכרה בקולה רעננות ואנרגטיות נינוחה. לוגסי, 44, היא זמרת אופרה ותיקה ומוכשרת שמופיעה למעלה מעשרים שנה, עשתה תפקידים על הבמות הגדולות בעולם, ובשלב די מוקדם בקריירה בחרה לתבל אותה בדרך מעניינת.
אז אני מנסה לברר קודם כל מה היא מרגישה כשהיא שרה. "עברתי עם זה הרבה גלגולים", היא אומרת. "מאז שאני זוכרת את עצמי, זה מה שרציתי לעשות. כילדה בת שלוש שרתי מול מראה והופעתי מול קהל שאספתי, ולא היו ספקות שאהיה זמרת וגם הורי אמרו זאת מגיל צעיר. כשהתחלתי לעסוק בזה תהיתי מה זה אומר. זה לא רק לפתוח פה ולשיר, יש בזה אחריות, ואני צריכה להיות אמיתית עם הבחירות שלי ועם הרגשות. והיום, אחרי יותר מעשרים שנות קריירה, זה כמו טיפול הדדי עם הקהל. אני מרגישה שאנחנו הולכים לעבור חוויה ביחד, ועל הבמה יש לי עבודה עם הקול וההעמדה ותנועות הפנים והידיים, וכמובן הלבוש, כי אני מחליפה שלוש שמלות כחלק מהשואו. אני פרפקציוניסטית, אז חשובים לי הפרטים הקטנים לא פחות מהגדולים – מצבע השמלה ועד מי שמופיע איתי. זו האחריות שלי לקהל. בשבילי הבמה קדושה, ויותר ממוזיקה קורה שם קסם, חוויה קוסמית. הקהל רוצה חוויה שונה מהיום-יום, משהו לא מוכר, ובאחריותי לתת את מקסימום האפקט, שישכחו את השגרה ויהיו אתי ברגע".
ילדות של שירה ומפלט על הבמה
הכישרון של לוגסי בא לידי ביטוי בגיל מוקדם מאוד, והיא זוכרת שנהגה להתלבש ולהתאפר עם הדברים של אִמה והרגישה בעולם דמיוני. אבל הבית סער. הוריה היו עולים חדשים, אבא רופא מצרפת, אמא מורה מארצות הברית, זרים בחברה ובתרבות לא מוכרת, שלדבריה אולי גם לא השתלבו. היא זוכרת בית מאתגר ולא שקט, ועם זאת זכתה לתמיכה גדולה בבחירתה לשיר. "בילדות לא פשוטה", היא אומרת, "השירה היתה המפלט וסיבה לצאת מהבית".
היא למדה בבית ספר לאמנויות באשקלון, למעט שנתיים בתלמה ילין כשהוריה התגרשו. בגיל 12 כבר החלה להופיע כזמרת אופרה. "לא משנה מה קרה מסביב, היתה מטרה ועליתי לבמה, ומאותו רגע הייתי הדיווה הכי גדולה בעולם, האמנתי בי ואהבתי את עצמי ובחרתי משהו שידעתי שאני טובה בו, ואלה היו הפידבקים שקיבלתי, גם בבית, על כך שזה המקום שלי".
היית צריכה אישור שאת טובה?
"גדלתי באי שקט, לא הרגשתי בטוחה או פתוחה לשתף, עברתי דברים לבד גם כחלק מהאופי שלי, והייתי עצמאית, אז הבמה היתה מפלט בטוח ומקובל. כשהורי באו להופעות הם היו בהלם. בדרמת הגירושים שלהם הם לא ידעו מה עובר עלי, וכשראו אותי מופיעה זה היה בשבילם חלום. אז האמנתי שאני באמת טובה, וגם התגובות היו מפרגנות. בית הספר עטף אותי, המנהלת והמורים האמינו בי, לימדו אותי ונתנו לי כלים, אפשרו לי להפסיד לימודים כדי להתחרות בחו"ל, העיקר שאתפתח בתחום. חלקם מגיעים עד היום להופעות, בלעדיהם אולי הייתי עורכת דין…".
דניאלה לוגסי בדרך לקריירה בינלאומית
כשהשתחררה היה ברור לה שזה מה שהיא יודעת לעשות, ואחרי הלימודים באקדמיה למוזיקה בתל-אביב יצאה לעולם האמיתי ונתנה לעצמה שנה להתנסות בקריירה, והחליטה שאם זו לא תתרומם – היא תפסיק לנסות. "המספרים אינם לטובת זמרי אופרה. בוגרי אקדמיה מנסים שנים לייצר קריירה, לרוב היא לא יציבה, ויש כאלה שמרימים ידיים ועוברים למשהו אחר. מי שמצליח משלם מחיר ולא תמיד מקים משפחה, בגלל שהוא עסוק בהופעות, והן דווקא החלק הקטן, כי הלימודים, האימונים והחזרות הם המשמעותיים. אז לקחתי צ'אנס והייתי ממוקדת בלי לצפות ליותר מדי, כדי לא להתאכזב. המשפחה והחברים האמינו בי ודרבנו אותי, ולא נכנסתי לזה במבט רומנטי אלא מפוכח". בזכות כישרונה, ועדיין בתקופת האקדמיה, קיבלה לוגסי תפקיד ראשון בפילהרמונית עם זובין מהטה, שהיה מבחינתה "וואו", ולכן בתום לימודיה היתה כבר מוכרת וקיבלה תפקיד ועוד אחד, תזמורת וקונצרט גאלה, והבינה שהיא בדרך הטובה, מצמיחה קריירה בריאה ויפה עם תפקידים איכותיים, מה שהעיד שכל העבודה הקשה לא היתה לשווא.
מה היה השיא?
"הרגע הכי כֵיפי היה אחרי קונצרט חד פעמי עם זמר הטנור המפורסם חוסֶה קאררס, שהגיע ארצה ובחר בי מתוך חמש זמרות, שזה טירוף, כי כילדה שמעתי את 'שלושת הטנורים', שהוא אחד מהם, וההופעה היתה שיא. הוא גם החמיא לי שאני מדהימה ורצינית, וזה היה רגע בלתי נשכח. כשירדתי מהבמה באורות מטורפים, אבא שלי הגיע והם פשוט דיברו שם שעתיים ובשבילי זה היה להסב לאבא נחת, כי הוא דיבר עם מושא הערצתו, שזה מבחינתי אפילו יותר כיף מהקונצרט".
אופרה אחרת: לבחור בחופש
הקריירה הבינלאומית של לוגסי לא האריכה ימים, מתוך בחירה מודעת. "זמרת אופרה מן המניין עובדת בבתי אופרה ואומרים לה מה עושים, מה שרים, היכן עומדים ומה לובשים. לא רציתי לנסוע לאודישנים בעולם, ואם הייתי מקבלת תפקיד נדרשו שלושה חודשי עבודה על טקסט, שפה, פיתוח קול ועמידה בטוחה על במה. כשנכנסתי להיריון ראשון הבנתי שאופרה הארד-קור, עם נסיעות, מנצחים והפקות ארוכות, זה לא בשבילי ושאני רוצה לנסות משהו אחר". לוגסי רצתה לעשות קונצרטים לאנשים שלא רגילים לאופרה ויוכלו ליהנות מאופרה אחרת, "והאמת", היא מודה, "גם לי יותר כיף לשיר שירים שאני אוהבת ולהיטים מאופרות שלא נמשכים שעות".
בחודשי ההיריון החלה לעבוד על אלבום עם שירים פופולאריים בגרסה אופראית ועיבודים קלאסיים, וזו היתה נקודת התפנית בקריירה. "האלבום התקבל יפה, וגם ההופעות שילבו אופרה פחות קלאסית עם פופ ומיוזיקל מזרחי. בהתחלה היתה ביקורת מהסביבה ומקולגות, אבל נהניתי וזה הצליח והוכיח שזה מה שאני רוצה לעשות. השינוי לקח אותי למשהו עצמאי פופולארי. רציתי לצאת מהמסגרת המקובעת כי אני אוהבת את החופש שלי, ורציתי משפחה, להיות אמא וליהנות מהחיים בלי מגבלות, אז עשיתי דברים לפי החוקים שלי".
החיבור עם גיל שוחט
אז הנגשת את האופרה?
"כן, הבאתי אותה לימינו. אנחנו בעידן שאפשר לעשות אחרת, ואם זה לא היה מצליח אולי הייתי חוזרת לקלאסיקה. אבל זה הצליח, ובזכות זה הכרתי את גיל שוחט (מלחין, פסנתרן, מנצח ומוזיקולוג ישראלי נודע, א.ג)". ההיכרות בין השניים הפכה לקשר חברי ומקצועי אמיץ, שלוגסי מכנה "כימיה מטורפת". "מהרגע הראשון הפכנו לצמד בלתי נפרד על הבמה, זה היה שילוב מנצח, ועד היום אנחנו עובדים המון ביחד. יש לנו חיבור קוסמי – לא צריך לדבר, מספיק מבט ומבינים מה קורה.
אי אפשר לדבר על הקריירה שלי בלי להגיד כמה האיש תרם והיה משמעותי לי. ולא מדובר רק בצד הטכני של ההופעות והמוזיקה אלא אפילו איך מתנהגים על במה. המופע המשותף מצליח ואנחנו לא יודעים מה יקרה על הבמה, זו הפתעה גם לנו, כי יש בו ספונטניות וזה כיף. החיבור גם הוביל לשילובים נוספים, כמו עם נסרין, הראל סקעת, מתי כספי ז"ל, משה פרץ וריטה.
נכנסתי לעולם לא מוכר כביכול, אבל השילוב עם הפופ והמזרחי היה מצוין, ולאט לאט הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום".
לשחרר ולצחוק על הבמה
לוגסי משתתפת גם במופע לנשים, "חיות במה" – לצד מאיה בוסקילה, נלי תגר (שהחליפה את מיה דגן) וליטל שוורץ (או לירית בלבן) – שמוציא ממנה צד קומי. "זה שיח של ארבע נשים מטורללות שמדברות על הכל, וזה הוביל למחשבה שאולי אעשה תיאטרון או טלוויזיה ואולי אני יכולה גם להצחיק. התחלתי במסגרת קלאסית מסודרת, עם חוקים ברורים, ופתאום אני במקום אחר. מצד אחד, צוחקים שאני תמיד מוכנה ומסודרת ויודעת הכל בעל פה, כי אני עדיין מיישמת את הנוקשות של העולם האופראי. מצד שני, למדתי לשחרר ולצחוק על עצמי וגם להגיד דברים אישיים, כי באופרה צריך להיות 'לֵיידי' עדינה, מנומסת ומאופקת, ופתאום במופע זה ג'ונגל, אני אומרת דברים והחיים ממשיכים".
משפחה, אימהות וזוגיות
ואיפה המשפחה בסיפור?
"יש לי שני ילדים, יהונתן (15) ותמר (11), שהם הדבר הכי טוב שעשיתי ולא יודעת איך הצליח לי… התחתנתי צעירה, בגיל 24, חשבתי שאני רוצה משפחה אבל לא ידעתי כמה אני רוצה להיות אמא. כשיהונתן נולד גרתי בברלין וההיריון איתו עשה לי שקט, שלא משנה מה יהיה בקריירה אבל הולך להיות לי ילד, וזה מטורף. התאהבתי באימהות, ועם הטוויסט בקריירה זה עבד טוב. נישאתי לאדם שתמך מאוד בקריירה שלי, גם מנטלית, ויכולתי לעשות גם וגם. התגרשנו לפני שלוש שנים אבל אנחנו חברים טובים". ללוגסי זוגיות חדשה עם הקומיקאי קובי מימון, שאותו הכירה באיזו חתונה בלי שידעה שהוא מפורסם. "זה הפתיע אותי, כי פעם כשיצאנו למופע הבנתי כמה, מפני שעצרו אותו כל הזמן".
הזוגיות של הורייך השפיעה עלייך?
"כילדה אמרתי לעצמי שלא אהיה כמוהם. הנישואים שלי היו הפוכים, עם כבוד ושיח, והיינו שם אחד בשביל השנייה. אני גם אמא אחרת, לא כועסת או שופטת אלא מקשיבה, זורמת ונותנת להם להיות מי שהם ומעניקה להם ביטחון. במבחן התוצאה הם אנשים קטנים שיודעים מה הם רוצים ויודעים לבטא זאת, וזה מדהים, כי אני לא העזתי לספר להורי כלום. אבל עם הגיל לומדים ומשתנים".
פרפקציוניזם והבחירה ללכת עם הלב
ואת עדיין זקוקה לאישור?
"זה תמיד היה. גם כשידעתי שאני טובה פחדתי לאכזב ולפשל, וכדי להתגבר עבדתי קשה, כי כשאני באה מוכנה יש לי יותר ביטחון. אז תמיד הגעתי מוכנה, לא ישנתי בלילה לפני, עברתי על הטקסט שבע מאות פעם וידעתי בעל פה. זה חלק מהאופי שלי, ואפילו אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי זה לא תמיד יכול לעזור. עשיתי תפקידים שידעתי שאני מסוגלת לעשות טוב, והיו כמה מדהימים שסירבתי להם כי לא הרגשתי מתאימה. בימים של מופע הייתי מנטרלת רעשים ונכנסת למוד, לא מדברת בטלפון, ישנה, אוכלת ושותה רק מה שצריך, וכל פספוס היה מלחיץ. ואז פגשתי זמרת ידועה אחרי מופע שלה, מאחורי הקלעים, והיא עישנה. פתאום קלטתי שכל אחד עושה מה שטוב לו ושמותר גם לי, והתחלתי להבין שהבחירות הן שלי, שאף אחד לא קובע לי וזה ממש לא מה שהחברות מהאקדמיה עושות באופרה. ואז גם שיניתי כיוון. אני עדיין נחשבת זמרת אופרה, אבל עשיתי בחירה שמתאימה ועושה טוב לי ולאחרים. דרך אגב, קובי חושב שאני מצחיקה, ואני חושבת שהוא זמר לא רע…".
יש סיכוי למופע משותף?
לוגסי מופתעת ועונה שזה ייתכן, ואפילו מודה שיש דיבור. "שנינו פרפקציוניסטים ויש מחשבות, אבל בינתיים אסור לגלות".
להרגיש שלמה עם השנים
ואז אני מגיעה לשאלה הבלתי נמנעת על המראה החיצוני שלה ותוהה בקול אם זה עוזר או פוגע, והיא קובעת שעם העניין הזה היא הכי נזהרת. "אני לא מסתכלת במראה ואומרת 'וואו, איזו יפה אני', אבל המציאות היא שזה משחק תפקיד. תמיד היה חשוב לי לעשות ספורט ולאכול נכון, אני מאוד נשית ואוהבת זאת כדי להיות בפוטנציאל שלי. היום אני מרגישה הכי שלמה שהייתי אי פעם. אני משקיעה בי, אבל לא עושה טיפולים הזויים ויודעת מה נכון וחשוב בלי קשר למראה. הורי התמודדו עם השמנה וזה תמיד הפחיד אותי, כי היו לי גם הפרעות אכילה. היו תקופות שזה שלט בי יותר, והיום אני רוצה לעלות לבמה הכי טובה שאפשר ולאהוב מה שאני רואה. לפעמים זה עדיין מנהל אותי, אבל אני במקום שמתחיל לקבל את השנים ולהבין שהיופי זמני, ואני משמרת מה שאפשר, עד שזה ילך… בינתיים אני על זה".
מתגעגעת לאופרה בחו"ל?
"כן, וכשאני נוסעת אני הולכת לאופרות ונהנית לשבת בקהל, זה יותר טוב מהלחץ על הבמה".
