הסיפור של מאיה סֶלבה והקשר שלה לעולם הסיגרים מתחיל בילדותה, כבת לאם צרפתייה ואב מהונדורס, שבהיותה בת 14 נטלו אותה עמם ועקרו מהונדורס לפריז. לכל אורך שנותיה בצרפת חשה געגועים למולדתה. משסיימה בפריז לימודי תואר בהנדסה החלה לעבוד בחברה צרפתית, אך הרצון לעבוד בהונדורס, או עם הונדורס, לא הרפה.
כשפנתה לידיד המשפחה שבבעלותו מפעל סיגרים בהונדורס, כדי לרכוש ממנו סיגרים שיהיו ממותגים על שמה, כדי למכור אותם בצרפת, היא נדחתה בטענה שזה תחום שאינו מתאים לנשים. אך סלבה לא ויתרה, וככל שהרבתה לחקור את עולם הסיגרים, כחובבת סיגרים בעצמה, הוא ריתק אותה יותר. בשנת 1992 היא חברה לנסטור פלסנסיה, על מנת ליצור את המותג הקרוי על שמה, Flor de Selva, ובשנת 1995 ביצעה את המכירה הראשונה לחנות סיגרים בצרפת. כיום היא מתגוררת בצרפת, אך מחלקת את זמנה גם להונדורס.
ספרי על התהליך ביצירת הבלנד והסיגר.
"מבחינתי, זה משיק לבישול ולעולם היין. רציתי שהסיגר יסמל את הטעמים הייחודיים להונדורס, בשילוב החֵך שלי. עם השנים עברנו אמנם כברת דרך בגיבוש הזהות והטעמים של הסיגרים שאנו משווקים היום, ואף הרחבנו את המִגוון, אך הבסיס והזהות נשארו ייחודיים לנו, ואנו מתאימים אותם לחִכם המשתנה והמתפתח של חובבי הסיגרים בעולם".
את מייצרת סיגרים בהונדורס וגם בניקרגואה?
"אכן, לאור עליית הביקוש בעולם לטבק מניקרגואה וההערכה הרבה שהוא זוכה לה, הציעו לי בפלסנסיה להרכיב בלנד מטבק ניקרגואני, וכך נולדה המארקה Cumpay".
במפעל וחוות גידול הטבק שלה בהונדורס,San Judas Tadeo , השיקה סלבה את המארקה שכבשה את העולם, Villa Zamorano.
כיצד את מנהלת את זמנך בין הבית בצרפת לבין המפעל בהונדורס והשווקים בעולם?
"הסוד הוא בבניית צוות מוצלח. בחודשים נובמבר עד מרס – תקופת גידול עלי הטבק עד להבאתו לשלבי התסיסה והאחסון – אני בהונדורס רוב הזמן. בחודשים מאי עד ספטמבר אני בשווקים בעולם".
היכן את רואה את עצמך ואת התעשיה בשנים הבאות?
"אנחנו משתפרים בכל שנה, ויש הרבה מה ללמוד על השווקים ועל התנהגות חובבי הסיגרים ברחבי העולם. הלמידה הזו מתורגמת לעשייה בתהליך גידול הטבק, הבלנד וייצור הסיגר עד להגעתו אל השווקים. זה חשוב מאוד לתהליך הצמיחה שלנו".
רגעי ההנאה הקטנים
מה עם השקת מארקות נוספות?
"אנחנו מרוכזים בשמירה על עקביות ואיכות בסיגרים שלנו, וזו השקעה לא מובנת מאליה. הצמיחה של החברה עקבית ובצעדים מדודים, והיא מצריכה חשיבה והשקעה של לפחות שלוש שנים קדימה".
ומה לגבי שיתוף פעולה עם יצרני סיגרים אחרים?
"שיתוף פעולה כזה קיים בהחלט בין החברים בתעשייה. התחרות מתבטאת על המדפים. אני, למשל, בקשר טוב עם מנולו קסאדה, הבעלים של חברת קסאדה מהרפובליקה הדומיניקנית".
מה דעתך על הרגולציה בעולם הסיגרים וכיצד את מכינה את החברה להנחיות ה-FDA?
"לדעתי יש חוסר מודעות מוחלט של הרשויות לתהליכי ייצור הסיגר ולעובדה שהוא מוצר טבעי. יחד עם זאת, אנו נערכים לדרישות ה-FDA בתיעוד תהליכי הגידול והייצור. אבל אין ספק שהעלויות כתוצאה מדרישות ה-FDA יבואו לידי ביטוי, בסופו של דבר, במחיר הסיגר לצרכן".
מה יש לך לומר לחובבי הסיגרים בישראל?
"הנאה מסיגרים היא דרך חיים. לדעת להתאים את הסיגר הנכון לרגע הנכון כדי ליהנות ממנו. זה מוצר שמלווה את האנושות כבר 1,500 שנה, וזה יימשך, כי טבע האדם לא משתנה. בחיים אתה צריך את רגעי ההנאה הקטנים, ולסיגר יש גם נשמה".
אילו רגעים טובים בלתי נשכחים מלווים אותך?
"היו לא מעט כאלה: הפעם הראשונה שבה החמיאו לסיגר שלי, שממנה הבנתי שאני בדרך הנכונה. החנות הראשונה בפריז שעשתה הזמנה שנייה לסיגרים שלי, אירוע מרגש ביותר. כשעובדת שלי סיימה תואר דוקטור, וסימלה בעיני את התקווה לשיפור החיים, את הרצון להתפתח ולהתקדם".
ועם כל הטוב, מדי פעם יש גם קשיים לאורך הדרך. סלבה מתייחסת אליהם כאל התנסויות שיש ללמוד מהן כדי להשתפר. "אתה מושפע מהרבה משתנים. כשהקטיף מוצלח ותקין – אתה מאושר, וכשמזג האוויר הורס את היבול – אתה מאוכזב, סופג את ההפסדים וממשיך קדימה".
הדברים שממשיכים להניע אותה הם האהבה והתשוקה לתחום ולאנשים שעובדים אתה. ההערכה שלה לעובדים בשדות ובאולמות הגלגול, שמתמסרים יום יום ליצירה מוקפדת של סיגרים איכותיים. אלה מעניקים לה את האנרגיה לצאת אל השווקים ולמכור את תוצרתה לחובבי הסיגרים בעולם. האנרגיה הטובה הזאת, שהעובדים יוצרים, באה לידי ביטוי בסיגר. זוהי העוצמה הלא חומרית שמניעה את עולם הסיגרים.
